חובתו של רופא למסור למטופל מידע על תרופות וטיפולים חדשים, גם אם אינם כלולים בסל הבריאות

חוק זכויות החולה קובע מפורשות, כי על המטפל חלה חובה למסור מידע רלוונטי למטופל, טרם קבלת טיפול רפואי, לשם קבלת הסכמתו מדעת לטיפול.

בנוסף לחובה הכללית למסירת מידע בדבר האבחנה, מהות הטיפול וסיכוניו וטיפולים חלופיים, קובע החוק גם חובת מסירת מידע לגבי "עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני".

בכללי האתיקה של ההסתדרות הרפואית נקבע בפירוט רחב יותר כי על הרופא למסור למטופל פרטים בדבר "טכנולוגיות רפואיות חדשות" הרלוונטיות לעניינו "גם אם אינן כלולות בסל הבריאות", ודבר קיומם של "אינטרסים כלכליים" הקשורים לטכנולוגיה החדיש. כמו כן נקבע איסור על קבלת תמורה מהחברה המסחרית בגין השימוש בטכנולוגיה כאמור.

כנגד זכות החולה לקבלת מידע לצורך מתן הסכמתו מדעת מוטלות שתי חובות על המטפל:

• האחת – חובת ההתעדכנות בתחום שבטיפולו, לרבות תרופות וטכנולוגיות טיפוליות חדשות, על תועלתן והסיכונים שבהן;

• השנייה – חובת מסירת המידע העדכני בנושא זה למטופל, טרם קבלת הסכמתו לטיפול.

כשל בכל אחת מחובות אלה, דהיינו אי התעדכנות בדבר תרופות וטכנולוגיות חדשות או כשל במסירת מידע לגביהן, יגרום להפרת זכותו של המטופל לאוטונומיה על גופו, דהיינו הזכות לקבלת הסכמתו המודעת לטיפול.

לפיכך, הכשל בנושא קבלת הסכמתו המודעת של המטופל לטכנולוגיות טיפוליות חדשניות יכול להתרחש בשני מצבים:

• מחד - עת הרופא כלל אינו מציע לחולה טיפול חדשני כאמור, למרות שידע או היה עליו לדעת אך לא טרח להתעדכן, על קיומו של הטיפול החדשני;
• ומאידך - עת הוא מבצע טיפול חדשני כאמור, ללא מסירת המידע הדרוש בדבר היות הטיפול חדשני, הסיכונים והסיכויים הכרוכים בו ככלל וביחס לטיפול המוכר, ולרבות היקף הניסיון שלו בטיפול חדשני זה.

הגישה הנהוגה בפסיקת בתי המשפט לעניין היקף חובת הגילוי החלה על המטפל, מעדיפה את מבחן "החולה הסביר", וקובעת רף גבוה של חובת מסירת מידע למטופל במקרים של טיפולים בעלי סיכון רב או טיפולים אלקטיביים, ובפרט משפרי חיים ואסתטיים.

לפיכך ניתן להסיק כי חובת הגילוי גם במקרה של שימוש בתרופות וטכנולוגיות רפואית חדשות, הינה רחבה ביותר וכוללת מסירת מידע מפורט לגבי מהות הטיפול, החידוש שבו, היתרונות והחסרונות ביחס לחלופות הקיימות, לרבות הניסיון שיש לרופא בביצוע הטיפול החדשני.

כמו כן, כאמור בכללי האתיקה, חובה על הרופא למסור למטופליו מידע על כל אינטרס שלו, או של המוסד הרפואי, בקשר לטכנולוגיה החדשה, לרבות תרופות חדשות.

לרוב, טיפול בתרופות וטכנולוגיות חדשניות טומן בחובו, מעצם היות הטיפול חדשני, סיכון רב יותר מטיפול מוכר ושגרתי, ולו מפאת העובדה שהמידע לגבי הטיפול בכללו, ובפרט אודות תועלתו, הסיכונים ותופעות הלוואי הכרוכים בו, מוגבל ביחס לטיפול "ותיק" ומוכר. אשר על כן, במקרים אלו חובת מסירת המידע הינה מוגברת בהתאם.

בנוסף, על פי רוב, גם ניסיונו של הרופא ביישום טכנולוגיה חדישה עלול להיות דל יחסית. השאלה העולה במקרה זה הינה האם, למשל, העובדה שניסיונו של הרופא בביצוע פרוצדורה פולשנית רווית סיכון הוא דל מאוד צריכה להימסר למטופל באופן יזום על ידי הרופא?

ניתן לומר כי בין אם מדובר בטיפול חדשני ובין אם לאו, ככל שניסיונו של הרופא דל יותר וככל שהטיפול המוצע חדשני ונושא בחובו סיכון רב יותר לנזק משמעותי – כך תתחזק הדרישה כי המידע אודות היקף הניסיון שיש למטפל באותו טיפול יימסר למטופל.

מפסיקת בתי המשפט ניתן ללמוד כי חובת היידוע חלה גם על טיפולים חדשניים שאינם בסל הבריאות, דהיינו אינם ניתנים בגדרה של הרפואה הציבורית, אך הם מוכרים וניתן לקבלם ברפואה הפרטית או כאלו הניתנים במוסד ציבורי אחר.

ניקח להמחשה את נושא החיסונים, כאלו שאינם ניתנים במסגרת סל הבריאות ברפואה הציבורית, אך זמינים ברפואה הפרטית. הכוונה לחיסונים לגביהם יש קונצנזוס בקרב העולם הרפואי, דהיינו מדובר בטיפול מונע אשר קיימת הסכמה לגבי נאותות ונחיצותו.

לגבי חיסונים זמינים כאמור ניתן לקבוע, ברמה העקרונית, כי באותם מקרים בהם יתברר כי נזק נגרם או לא נמנע בשל אי מתן חיסון כאמור ויוכח כי הגורם המטפל לא יידע את המטופל בדבר האפשרות לחסן מחוץ לרפואה הציבורית, ובנוסף יוכח כי לו ידע - היה המטופל דואג להתחסן, כי אז קמה למטופל הניזוק עילת תביעה טובה כלפי המערכת הרלוונטית בגין הנזק שנגרם או לא נמנע לו קיבל את החיסון האמור.

בפסה"ד טל יוחאי יהודה התעוררה מחלוקת בין כבוד השופט עמית בדעת מיעוט מחד לבין כבוד שופטי הרוב, ריבלין וג'ובראן, מאידך לגבי חובת מסירת מידע אודות טיפול ידוע ומקובל שניתן לקבלו במוסד רפואי אחר (בארץ או בחו"ל), אך אינו מקובל על רופאי המוסד המטפל ועל כן גם אינם נוהגים על פיו ואינם מיידעים את החולים על דבר קיומו.
כבוד השופט עמית קבע כי במקרה זה אין חובה על הרופאים למסור את המידע, בפרט כאשר השיקולים בעד ונגד הטיפול הינם בעיקר רפואיים, בעוד שופטי הרוב קבעו כי קיימת חובה למסור את המידע האמור.

מטבע הדברים, חובת מסירת המידע לחולה חלה על כל אחת ואחת מחוליות השרשרת הרפואית שבתחום אחריותה מצוי מתן שירות הבריאות והטיפול הרפואי למטופל - החל מהאחות או הרופא בטיפת חלב, בקופת החולים או בבתי החולים, דרך הקופה עצמה, הנהלת בתי החולים או המוסד הרפואי וכלה במשרד הבריאות.

יש לכם עוד שאלות על חובת מסירת מידע רפואי? כנסו לפורום רשלנות רפואית שלנו

מאת: עו"ד דניאל סרור, משרד כספי סרור ושות' עורכי דין