ילדים עם הפרעות קשב וריכוז סובלים מקשיים חברתיים בבית הספר

הורים רבים חשים (בצדק) כי אושרו של הילד ויכולתו להסתגל ולתפקד בחברה חשובים יותר מהציון במתמטיקה. למרות זאת, כאשר מאובחנת הפרעת קשב ישנה נטייה להתמקד בתחום הלימודי ולזנוח את התחום הרגשי והחברתי שהשפעתם על אושרו של הילד והתפתחותו מכרעת.

מאת: מערכת אינפומד

תאריך פרסום: 10/05/2012 תאריך עדכון: 04/03/2014

3 דקות קריאה

כיצד הפרעות קשב וריכוז משפיעות על התחום הרגשי?

הפרעות קשב וריכוז הן ליקויים נוירולוגיים מולדים אשר מביאים לפגיעה ביכולות ניהוליות באופן שמתבטא בקשיי מיקוד ושימור קשב, נטייה להיסח דעת, קשיי התארגנות וניהול זמנים ופעולות ועוד.
קל לדמיין כיצד קשיים אלו משפיעים על היכולת הלימודית ועל התפקוד בבית הספר, אך כיצד הם משפיעים על התחום הרגשי?

אחת הדרכים המשמעותיות בהן הפרעות קשב וריכוז רלוונטיות לתחום הרגשי היא החוויה הבית ספרית. ילדים עם הפרעות קשב וריכוז, ובפרט כאשר אינם מטופלים ומקבלים את הסיוע הדרוש להם, מתמודדים עם חוויות של קושי, כישלון ולמרבה הצער גם נזיפות, לעג וחוסר הבנה של מורים, עקב נטייתם להפריע בכיתה.

חוויות אלו גורמות ליצירת דימוי עצמי שלילי: ילדים רבים עם הפרעות קשב וריכוז חווים עצמם כעצלנים, רעים, חסרי יכולת ובעייתיים.

הפרעות קשב וריכוז והתחום החברתי

היבט נוסף הוא התחום החברתי. יצירת קשרים חברתיים היא אחת המטלות המרכזיות אשר עומדות בפניו של הילד, והיא שמאפשרת לו לרכוש מיומנויות בין אישיות אשר ישרתו אותו גם בבגרותו, לחוש אהוב ומוערך וליהנות מחוויות ילדות רבות.

ילדים עם הפרעות קשב וריכוז, ובפרט ילדים היפר-אקטיביים, סובלים לא פעם מקשיים בתחום החברתי והבין אישי עקב הקושי שלהם בהפנמת נורמות חברתיות, נטייתם להסתבך בעימותים ונטייתם שלא לכבד קודים בסיסיים של התנהגות בין אישית. כך, ילדים אלו סובלים לא פעם מבדידות, עימותים ואפילו חרם חברתי ואלו, באופן טבעי, משפיעים גם על דימויים העצמי ועל מצב רוחם הבסיסי.

החוויות החברתיות והבית ספריות איתן מתמודדים ילדים עם הפרעות קשב וריכוז חוברות לא פעם לקשיים ביחסים המשפחתיים: הורות לילדים עם הפרעות קשב וריכוז עשויה להיות מאתגרת ומלווה בלא מעט עימותים ותסכולים, וכך גם היחסים עם האחים אשר מלווים לא פעם בקנאה וכעס.

טיפים להתמודדות רגשית עם הפרעות קשב וריכוז

התבוננות בחוויה הרגשית של ילדים עם הפרעות קשב וריכוז מסבירה מדוע ילדים אלו סובלים לא פעם מדימוי עצמי נמוך, חרדות, סימפטומים דיכאוניים ובעיות התנהגות.

לכן, כאשר מאובחנת הפרעת קשב וריכוז יש להתמקד לא רק בטיפול אשר יסייע בהתמודדות הלימודית אלא להקדיש תשומת לב גם לתחום הרגשי והבין אישי. ניתן לסייע בתחום הרגשי באמצעות מספר דרכים:

- להסביר באופן ישיר: ילדים עם הפרעות קשב וריכוז ערים למגבלותיהם אך בדרך כלל נוטים להאשים את עצמם ("אני עצלן, ילד רע"). לכן, חשוב להסביר להם מהי הפרעת קשב וכיצד היא משפיעה על תפקודם, במטרה להפחית את רגשות האשמה ואת הפגיעה בערך העצמי.

- לתמוך, לא לפצות: קשה לראות את סבלו של הילד, והורים רבים מנסים לפצות את הילד על קשייו באמצעות ויתורים על מטלות ופינוקים. אלא שפעמים רבות נמנעת באופן זה התמודדות עם אתגרים והילד אף מבין כי ההורים לא מצפים ממנו להרבה. בהתאם, חשוב לאזן בין אמפתיה והבנה לקשייו של הילד לבין דרישה לתפקוד והתנהגות הולמת.

- לשבח, לא רק לנזוף: התנהגותם של ילדים עם הפרעות קשב וריכוז עשויה להיות מרגיזה ומתסכלת, כך שפעמים רבות האינטראקציה איתם הופכת להיות מבוססת על נזיפות ולא על שבחים, חיזוקים חיוביים והבעת הערכה. דפוס זה פוגע בביטחון העצמי ומונע הפנמה של התנהגויות חיוביות ולכן חשוב לשבח התנהגויות חיוביות ("כל כך נעים לי לבלות איתך", "יפה שוויתרת לו") ולבקש גם מהצוות החינוכי בגן או בבית הספר לשים לב להתנהגויות אלו.

- ליצור חוויות הצלחה: מאחר ורבים מהילדים עם הפרעות קשב וריכוז אינם נהנים מחוויית הצלחה בבית הספר, חשוב לזהות תחומים בהם הילד מוכשר ולפתח אותם: רכיבה על סוסים, נגינה אומנויות לחימה, ציור, ספורט וכן הלאה.

- לספק תיווך חברתי: ילדים עם הפרעות קשב וריכוז נזקקים פעמים רבות לתיווך וסיוע בתחום החברתי. יש לשים לב לדפוסי התנהגות בעייתיים של הילד (שתלטנות, פירוש כל נגיעה של ילד אחר כמכה, חוסר התחשבות), לסייע לו לזהות אותם ולהדריך אותו באופן ישיר כיצד להתנהג. בגילאים צעירים ניתן להזמין ילדים אחרים לפעילויות כיפיות בהן ההורה לוקח חלק כדי לסייע לילד בהרחבת המעגל החברתי ובתיווך מיומנויות חברתיות שטרם למד.

- לפנות לטיפול: טיפול תרופתי להפרעות קשב וריכוז הוא טיפול נפוץ, אך בלתי מספק מאחר ואינו מסייע בהתמודדות עם אלמנטים כדימוי עצמי פגוע והיעדר מיומנויות חברתיות.

לכן, במידה ונראה כי הילד סובל מקשיים חברתיים או מתמודד עם סימפטומים רגשיים כדיכאון, חרדה, ערך עצמי נמוך ובעיות התנהגות- חשוב לפנות להתייעצות עם איש מקצוע ולבנות תכנית טיפולית מתאימה, שתאפשר לילד ליהנות, להתחבר ולהעריך את עצמו.