תנועות חזרתיות בילדים - למה זה קורה?

הילד שלכם עושה לפעמים תנועות שחוזרות על עצמן ללא סיבה נראית לעין? ייתכן שמדובר בתופעה נוירולוגית שכיחה שנקראת "תנועות סטראוטיפיות". מה מאפיין את התופעה? ומתי היא עשויה להופיע?

כל היונקים, ובכללם בני האדם בכל הגילאים ומכל התרבויות, מבצעים תנועות שחוזרות על עצמן וניתנות לחיזוי בהקשרים מסוימים. בזמן צפייה במשחק כדורגל או כדורסל, ניתן לזהות צופים הכוססים ציפורניים, קופצים במקום או מנופפים בידיהם כחלק מתבנית התנועה המקובלת והמוכרת לכולנו בזמן התרגשות.

תנועות אלו הן תנועות חזרתיות המובנות בתוכנו ומאפיינות אותנו בזמנים שונים כמו עצב, התרגשות, דאגה, חרדה ועוד. לתנועות אלו ישנו ככל הנראה "תפקיד" בהוויה האנושית כביטוי למצבי רגש משתנה או כפיצוי על מצב סביבתי נתון.  

ילדים עסוקים בתנועות חזרתיות בכמות ובעוצמה גבוהה יותר ממבוגרים. מחקרים שנעשו בילדים הראו שאחוזים גבוהים (מעל 60%) מההורים מדווחים על תנועות חזרתיות בילדיהם בגילאי 0-6, כאשר העוצמות והשכיחות גבוהות ביותר בשנה השלישית לחיים.

תנועות חזרתיות קורות מסיבות שונות ונקראות בשמות שונים, לעיתים חופפים ומבלבלים (למשל חיטוט חוזר באף, כסיסת ציפורניים או הכנסת קצה השיער לפה באופן שחוזר על עצמו הוא "הרגל" - Habit).

ישנם ילדים העסוקים ב"טקסים" שונים עקב "כפייתיות" בהתנהגותם (Compulsions). ישנם ילדים ומבוגרים המבצעים תנועות האופייניות רק להם בהקשר מסוים (Mannerisms), למשל ילד שמהדק אצבעותיו בצורה האופיינית רק לו לפני נגינה בכלי, או שחקן כדורסל המבצע תנועות מסוימות של הגוף לפני זריקה מקו העונשין.  כפי שציינתי, ישנה חפיפה ובלבול רב בין תנועות אלו ולעיתים קשה להבדיל ביניהם.

לתוך כל בליל זה נכנסות גם תנועות חזרתיות מעט יותר מוגדרות וספציפיות הנקראות תנועות סטראוטיפיות (Stereotypies). תופעה זו נחקרה באופן מועט יחסית להפרעות תנועה אחרות, וגורמת לבלבול בקרב הורים ואנשי מקצוע כאחד. 

מהן תנועות סטראוטיפיות? 

תנועות סטראוטיפיות הן תנועות (או קולות) חסרות מטרה מוטורית החוזרות על עצמן שוב ושוב בהקשרים הניתנים לניבוי, וניתנות לשליטה עצמית מסוימת בילדים בעלי תובנה לקיום התנועה. 

במידה והתנועות אינן מפריעות לתפקוד הילד ניתן לקרוא להן תנועות סטראוטיפיות. במידה וישנה הפרעה משמעותית לחיי היומיום של הילד עקב התנועות, התופעה הופכת ל"הפרעה" ונקראת Stereotypic movement disorder. כפי שאציין בהמשך, לעיתים קשה להחליט האם אכן ישנה הפרעה לחיי הילד עקב התנועות וקשה להבדיל בין תנועות סטראוטיפיות והפרעה שקיימת בעקבותיה. 

מתי הן עלולות להופיע ?

בניגוד למה שחשבו בעבר, לא תמיד מדובר בתופעה זמנית. התנועות דועכות עם השנים אך לעיתים קיימות גם בילדים בגיל העשרה המוקדם. 

באיזה אופן הן באות לידי ביטוי?

תנועות סטראוטיפיות אופייניות ביותר הן אירועים קצרים של תנועות בשתי הגפיים העליונות. התנועות יכולות להיות כל שילוב של ניפנוף, סיבוב או תנוחות שונות של חלקים שונים של זרועות, אמות, ידיים ואצבעות. התנועות באות בדרך כלל יחדיו באופן סימטרי ונמשכות כ- 5-10 שניות, אך לעיתים יכולות להימשך דקות.

לעיתים ישנה תנועה נילווית של הפה או תנועות גוף אחרות כקפיצה או תנוחות גו שונות. לעיתים ישנה גם השמעת קול או הימהום. אופייני מאד שתנועות אלו יופיעו בזמן התרגשות, שמחה, ציפייה או גם בזמן שעמום או כעס. 

תנועות סטראוטיפיות אופייניות אחרות הן תנועות נדנוד ראש. אלו יכולות לבוא כתנועה לצדדים או הנהון קדימה ואחורה. בניגוד לתנועות ידיים, הן יכולות להימשך זמן רב (לעיתים דקות ארוכות), בדרך כלל בזמני רגיעה כמו שעמום, ישיבה במכונית, צפייה בטלוויזיה או לפני שינה. 

תנועות סטראוטיפיות נוספות כוללות נדנוד של חלקי גוף אחרים כגון הנעת הגוף קדימה ואחורה (Body rocking), הליכה במעגלים או הליכה קדימה ואחורה, תנוחות שונות או נדנוד לסירוגין של הגפיים התחתונות לפני שינה, העוויות פנים שונות או אף הכאת הראש על משטח (Head banging). תנועות סטראוטיפיות אלו אופייניות לגיל צעיר ואף הן מופיעות בהקשרים שונים כגון שמחה, עייפות, שעמום או לפני שינה. 

איך אפשר לעצור תנועות סטראוטיפיות?

יכולת הסחה היא דבר שאופייני מאד לכל התנועות הסטראוטיפיות. אם מסיחים דעתו של ילד תוך כדי ביצוע התנועה הוא יפסיק מיד את התנועה ויגיב למסיח. התנועה עלולה לחזור שוב בהמשך כשהילד "חוזר למצבו הבסיסי" לפני ההסחה. 

על אף שהורים המתבוננים מהצד עלולים להיות מוטרדים מאד מהתנועות, הילדים עצמם בדרך כלל אינם מוטרדים. כששואלים אותם על התנועות הם לעיתים מציינים שדווקא הם אוהבים את התנועות (שהמהווה חלק מרפרטואר התנועות שלהם, לעיתים בהקשר למשחק דמיוני, התלהבות או כהרגעה עצמית).  

להמשך המאמר