כתבה פרסומית ההשפעות של הורה בעל הפרעת אישיות גבולית על הילד

מאת: מערכת אינפומד

Share |
במאמרה סוקרת Macfie את האופן בו מושפעים ילדים מחיים עם הורה בעל הפרעת אישיות גבולית ומציינת התערבויות טיפוליות אשר עשויות לסייע באינטראקציות ההורה-ילד ולמנוע פגיעה התפתחותית.

ילדה בת חמש, שאמה אובחנה כבעלת הפרעת אישיות גבולית, מתארת לחוקרת את מסיבת יום ההולדת שלה. בתיאורה היא מספרת איך פתחה את המתנות ומוסיפה "פתחנו את המתנות ואכלנו את עוגת יום ההולדת, ואז אמא הורידה את הבגדים שלה והייתה שיכורה".
במהלך ראיון אבחוני אחר, מתנהל הדיאלוג הבא בין מתבגרת בת 15 לאמה בעלת האישיות הגבולית:


מתבגרת: את אפילו עוד יותר ילדותית כרגע, את מצחקקת ומתנהגת באופן הזוי.
אמא: טוב, אני קצת מרדנית עכשיו, רק מנסה שיהיה כיף.
מתבגרת: אני זו המתבגרת שאמורה לעשות את זה.
אמא: המון זמן לא היה לי כיף ולא עשיתי מה שבא לי, אני מתגעגעת להיות מתבגרת, היה נחמד אם היינו יכולות לבלות ולעשות כיף ביחד.
מתבגרת: את אמורה להיות אמא שלי.
אמא: טוב, אולי מתישהו אני אוכל שוב להיות אמא שלך.
מתבגרת: עד שאת תהיי אמא שלי אני כבר אהיה מבוגרת כך שזה לא ממש משנה.


דוגמאות אלו פותחות את מאמרה של Jenny Macfie אשר פורסם בכתב העת Child Development Perspectives. במאמרה Macfie סוקרת את האופן בו מושפעים ילדים מחיים עם הורה בעל הפרעת אישיות גבולית ומציינת התערבויות טיפוליות אשר עשויות לסייע באינטראקציות ההורה-ילד ולמנוע פגיעה התפתחותית.


"אבל את אמורה להיות אמא שלי!" - השפעות ההורות הגבולית


ממצאיהם של מחקרים רבים מצביעים על ההשפעות השליליות המתקשרות לחיים עם הורה הסובל מהפרעה נפשית. השפעות אלו נובעות, כל הנראה, משילוב בין גורמים גנטיים-תורשתיים לגורמים סביבתיים שליליים הנובעים מהפרעת ההורה.


יחד עם זאת, מחקרים ספורים בלבד בחנו באופן אמפירי את השפעת ההורות הגבולית על התפתחות הילד ועל דיאדת ההורה- ילד. מחקרים אשר התמקדו בתקופת הינקות הצביעו על כך שילדים לאמהות הסובלות מהפרעת אישיות גבולית נטו, בגיל חודשיים, ליותר מבטים מעורפלים והסבות מבט מהאם, ולפחות תגובתיות אליה. כמו כן, אמהות בעלות אישיות גבולית היו בהתנהגותן יותר חודרניות ופחות רגישות לילדיהן ביחס לאמהות ללא אישיות גבולית. בנוסף לכך, ב'סיטואציית הזר' נמצאו 80% מהילדים לאימהות בעלות אישיות גבולית כבעלי סגנון התקשרות בלתי מאורגן. לאחר הפירוד הקצר מהאם נראו הילדים מתלבטים בין תשוקה לגשת אליה לבין חשש לעשות זאת: חלקם ניגשו אל האם כשגבם אליה וחלקם נעצו בה מבטים אך לא התקרבו.





בגילאי בית הספר היסודי הפגינו ילדים לאימהות בעלות אישיות גבולית אחוז גבוה יותר של סימפטומים פסיכיאטריים (כגון דיכאון וחרדה), בעיות התנהגות (כגון אגרסיביות ועבריינות), בעיות קשב וערך עצמי נמוך. סימפטומים אלו עשויים לנבוע מגורמים מולדים ותורשתיים ומהסביבה המורכבת בה גדלים חלק מהילדים. כמו כן, נמצא כי ילדים להורה הסובל מאישיות גבולית חוו יותר מעברים בין בתי מגורים ובתי ספר ויותר שינויים בהרכב המשפחתי. בנוסף, ילדים אלו נחשפו יותר להתמכרות ההורה לסמים ואלכוהול ולנסיונות אובדניים שלו. 

הורות בלתי יציבה המאפיינת רבים מההורים בעלי האישיות הגבולית עלולה להביא להשפעות מתמשכות על הילד אשר יבואו לידי ביטוי בבגרותו בקשיים בתחושת הנפרדות והאוטונומיה, ביטחון עצמי נמוך, קושי בוויסות רגשי וקשיים ביצירת קשרים זוגיים.


אסטרטגיות זיהוי והתערבות


על אף המורכבות הנלווית פעמים רבות לחיים עם הורה בעל אישיות גבולית, הילדים אשר נמצאים בסיכון משמעותי במיוחד לפתח את ההפרעה הינם ילדים בעלי פגיעות ביולוגית-רגשית מוגברת. על פי המודל הביו-סוציאלי שניסחה ד"ר מרשה לינהאן, ילדים אשר נוטים באופן מולד לרגשות עוצמתיים ולקשיים בויסותם ונתקלים ב'סביבה בלתי מתקפת' הם הפגיעים ביותר לפתח אישיות גבולית. בהתאם לכך, על פי מק'פי, עשויים ילדים עם פגיעות זו לפתח הפרעת אישיות גבולית כאשר הם מטופלים על ידי הורה גבולי היוצר סביבה בלתי מתקפת ובלתי רגישה לרגשות ולצרכים של הילד.


במאמרה מציינת מק'פי מספר התערבויות טיפוליות אשר עשויות לסייע להורה עצמו ולדיאדת ההורה-ילד. לטענתה, אסטרטגיות טיפוליות המיועדות להורים בעלי אישיות גבולית צריכות לכלול רכיבים המכוונים להרחבת היכולת למנטליזציה ולתפקוד רפלקטיבי, מאחר ואנשים בעלי אישיות גבולית מתקשים במיומנויות אלו. אסטרטגיות מבוססות מנטליזציה מגבירות את היכולת לתפוס את התנהגות העצמי והאחר במונחים של מצבים מנטליים כמחשבות, רגשות ואמונות.

לדבריה, מודלים טיפוליים מתאימים הינם הטיפול מבוסס המנטליזציה, תרפיה ממוקדת-העברה והטיפול הדיאלקטי המכוון בין השאר לחיזוק מיומנויות התמודדות. בנוסף, פסיכותרפיית הורה-ילד המבוססת על שיפור היכולת למנטליזציה עשויה להיות יעילה במיוחד: ההורה חש מובן על ידי המטפל ומסוגל להרחיב את יכולתו לזהות את צרכיו, רגשותיו ותפיסותיו ואת אלו של הילד. בהתאם לכך, ההתקשרות נעשית בטוחה וחיובית יותר.



פורום פסיכיאטריה

ד"ר קרני רובין

ד"ר קרני רובין רופאה מומחית בפסיכיאטריה ופסיכותרפיה.
ד"ר קרני רובין .M.D. M.Sc. B.Sc., מומחית לפסיכיאטריה משנת 1984, ובעלת תואר שני בביוכימיה. ‎‎‎‎ ד"ר קרני רובין עוד...

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • בנוגע לשאלה ששאלתי לגבי הvanlefaxine
  • ניב
  • 04/05/2015 22:10
  • תודה על התשובה. אחזור רגע אחורה - הייתי מטופל 5 שנים בציפרמיל ובאמצע אפריל השנה התחלתי בעצת הפסיכיאטרית לקחת את הונלפאקסין (ויאפקס נכון?) בשילוב עם הציפרמיל. המצב לא השתפר ואף הייתה החמרה קלה נוספת. לאחר 10 ימים הפסקתי עם הציפרמיל ונשארתי רק עם ה-venlafaxine וכבר למחרת הרגשתי שיפור כאשר השבוע האחרון היה טוב יותר מאלה שלפניו. אם כי - זה עדיין לא "זה" לתחושתי ועדיין אינני מרגיש רגוע מספיק. השאלה שלי היא - האם השפעת הכדור צפויה להתגבר בהדרגה? וכמה שבועות יעברו עד שהויאפקס בממוצע יגרום להשפעה מקסימלית?

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • אוסיף שאתמול בערב ובלילה
  • ניב
  • 05/05/2015 07:17
  • תרופה מתאימה
  • גיא
  • 05/05/2015 09:18
  • שלום ניב. לפני שבועיים בערך נתקלתי בכתבה ב- ynet על ערכה להתאמה גנטית לתרופות. הערכה הזאת אמורה למנוע את התהליך הארוך שאנחנו עוברים כדי למצוא את התרופה שבאמת עוזרת לנו, בגלל שהיא מתאימה את התרופה בדיוק לך לפי מיפוי גנטי. אולי זה משהו ששווה לך לנסות. בהצלחה

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • נקיה מכדורים...ולא רוצה לחזור...
  • ליאת
  • 04/05/2015 03:15
  • אשמח לייעוצכם הדחוף.. אני לאחר גמילה משלל כדורים פסיכאטריים שדחפו לי במהלך השנים וב"ה בחודשים האחרונים אני נטולה לחלוטין מכדורים! אבל.. אני מרגישה רגרסיה עצומה והחרדות חזרו בייתר שאת! הדיכאון ענק ואני לא מצליחה להכיל את החרדות שמשתקות אותי ומחזירות אותי לימים נוראיים .. (זה מתבטא גם פיזיולוגית) אני מלאת תקווה ורצון לחיות - אבל אני לא רוצה לחזור לטיפול בכדורים פסיכאטריים...אני יודעת כמה נזק יש בהם! אני רווקה ורוצה להתחתן ולהביא ילדים בע"ה..וכשהתנקתי מהכדורים זו הייתה המטרה שלי - להילחם על חיים בריאים ולהתמודד איתם התחלתי טיפול בCBT ואני ממש רוצה להצליח בו ולהציל את עצמי ולשקם את חיי אבל החרדות הקשות ממש כתופעות גמילה.. אני עכשיו כותבת אחרי שחוויתי התמוטטות קשה מאוד ונטלתי לראשונה מזה תקופה קסאנגיס 0.5 שהיה לי מהעבר.. ואכן הוא עזר לי ממש (כמובן שגם עייף מאוד ואני סמרטוטית כרגע) אני ממש לא יודעת מה לעשות......מה הכי נכון כדיי לעזור לעצמי הרי הכדורים האלו הם רק "פלסטרים" שאחרי זה יותר כואב אם בכלל אפשרי להוריד... האם החרדות הנוראיות האלו הן רק תופעות לוואי? ואם אני צריכה להחזיק חזק על שייעלמו..באיזה כלים להאחז בנתיים? האם ניתן לקחת משהו טבעי במקום לחרדה??? האם זה יעיל באותה מידה? אני ממש ממש רוצה לחיות בלי הסמים הפסיכאטריים...אני מוכנה והתחלתי לטפל במקור לדיכאון והחרדות אבל אני צריכה כוחות... אני בקונפליקט רציני ונוראי וזקוקה לייעוץ בעניין מה לפעול...אני לא רוצה להזיק יותר ממתינה לתשובתכם תודה !

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • תגובה
  • יאיר
  • 04/05/2015 19:21
  • מניסיון אני כותב ואומר לך תטלי תרופה ממשפחת SSRI/SNRI. אני יסביר לך את זה פיזיולוגית לי ולך יש חוסר איזון כימי במוליכים במוח למשל סרוטונין, נוראדרנלין. חוסר איזון במוליכים אלו גורם לשינוי במצב הרוח כמו דיכאון חרדות ואובססיות למינהם. ולתפקוד ירוד ולאיכות חיים ירודה יותר. לאדם "נורמאלי" האיזון במוליכים אלו הוא תקין ולכן איכות חייו תקינה כמו כן תפקודו היום יומי. התרופה שאני ואת נוטלים מנסה לאזן את המוליכים שיהיו כמו האדם "הנורמאלי". אתן לך דוגמא לאי נטילת תרופה במצב כזה למשל אדם שחולה בסוכרת יאמר כמוך שהוא לא רוצה ליטול כדורים ורוצה להיות כמו כולם אבל "כולם" לא סובלים מסוכרת כמוהו ואצלהם הלבלב מתפקד תקין לא כמו אצלו. לכן זה אבסורד לא לטפל בבעיות שלך. בנטילת התרופה את "מתקנת" את המוח שלך וגורמת לו לתפקד כמו אדם אחר מין השורה. כמובן אני מתייחס לתרופות שמשפיעות לאורך זמן ולא כמו התרופות שציינת ממשפחת הבנזודיאזפינים שמשפיעות למצב נקודתי. לכן טפלי בעצמך כמו שאת מטפלת בעצמך בזמן שיש לך שפעת או מתי שאת נפצעת שלא יבוא ולא יהיה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • אני לאחר 6 שנים של כדורים
  • ליאת
  • 04/05/2015 20:00
  • שעשו לי רק נזק ולא פתרו את הבעיות מהשורש. התרופות האלו מפתחות סבילות של הגוף והמח אליהן ועל כן צריך להעלות מינונים באופן תדיר, ולשלב תרופות, ולנסות אחרות וכו'.. התרופות האלה הן סמים לכל דבר! ולאחר הסבל הנלווה העצום שחוויתי בתקופה בה לוויתי בהן אני יודעת להגדיר היום שאם כבר עושים השוואת סיטואציה אז המקרה הוא - מכורי סמים ומכורי אלכוהול! אדם שנגמל מאלכוהול בוואדי יחוש רע ואת הדיכאונות שהיו קיימים מלכתחילה (חובות לדוגמא או עניינים נפשיים..שכמובן לא השתנו בזמן הזה) - והאם לאדם הזה בתקופה בה הוא נמנע מאלכוהול יגידו "תחזור לצרוך, הרי זה עוזר לך" ??? בכל מקרה תודה יאיר על תשובתך ואשמח לתגובת מומחה לשאלתי בהודעה הראשית

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • ליאת שלום
  • ר.צ.
  • 04/05/2015 22:58
  • התגובה שלך מלאה באמירות שאינן נכונות. לא ברור מנין את לוקחת שהתרופות הן כמו סמים והגוף מפתח סבילות. נוגדי דיכאון אינם סמים ממכרים ואינם גורמים נזק. אדרבא, התרופות הללו מתקנות את מערכת העצבים. נראה שאת מתבססת על דעות קדומות, יתכן בהשפעת קרובייך, וחבל. צאי ולמדי אודות אחת המחלות הקשות שהרפואה המודרנית פתרה בצורה טובה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • לליאת שלום, יאיר עשה עבורי את רוב המלאכה. דבריו נכונים. ברצוני לציין שאת נלחמת לשווא, מאחר וניתן לקחת כדורים ממשפחת הSSRI'S ואף הSNRI'S. יתרה מכך, החרדה מסוכנת לעין ערוך יותר מהתרופות לעובר. וזאת מאחר שהחרדה גורמת להתכווצות כלי הדם ולירידה בחימצון של העובר. יש תרופות שאין כל מניעה לקחת אותם בהריון. ניתן להתייעץ אילו תרופות מותר ואילו אסור להשתמש בזמן ההריון, במרכז הארצי ליעוץ טרטולוגי במספר - 025082825. כמו כן יש אתר ליעוץ אמבריאולוגי שמנהל אותו פרופ' אשר אורנוי שהוא המומחה בנושא זה. בברכה, דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • חרדה חברתית
  • דנה
  • 04/05/2015 17:32
  • שלום, מה המינון המומלץ של סרנדה לחרדה חברתית? אני לוקחת כרגע 150 מ״ג כבר שבוע וחצי וסה״כ 6 וחצי שבועות על סרנדה ומרגישה שיפור קל אך לא מספיק. האם כדאי להעלות את המינון ל-200 מ״ג או שזה מינון שמתאים רק ל-OCD? וכמה זמן לחכות עד שתהיה השפעה מלאה של הכדור? האם תרופת המקור לוסטרל עדיפה על סרנדה או שזה אותו הדבר? יש כדורים אחרים יותר מומלצים לחרדה חברתית כמו פרוזק, ציפרלקס, פבוקסיל, סרוקסט, סימבלטה וכו׳? אם כן, אז באיזה מינון לקחת? תודה מראש :)

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • עוד שאלה
  • דנה
  • 04/05/2015 17:50
  • האם כדאי לשלב ריספונד או כדור אחר על מנת לחזק את ההשפעה של הסרנדה? והאם כשאי לקחת מדי פעם כ-SOS כדורים ממשפחת הבנזודיאזפינים? ואם כן, על איזה את ממליצה? אני מעדיפה כדור יעיל שאינו גורם להשמנה. סליחה על ריבוי השאלות.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • לדנה שלום, לדעתי לא כדאי לשלב רספונד. בהחלט במצבים של חרדה קשה יש מקום לקחת כדור ממשפחת הבנזודיאזיפינים. התגובה לתרופות אלה מאוד אינדיבידואלית, יש שלוריבן טוב להם ויש שקסנגיס (אלפרוליד) טוב להם ואחרים שרק קלונקס עוזר להם. פשוט צריך לנסות ולראות מה הטוב ביותר עבורך. כל משפחת הבנזודיאזיפינים איננה גורמת להשמנה. בברכה, דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • הערה אחרונה
  • דנה
  • 04/05/2015 17:56
  • יוטירוקס
  • דנה
  • 04/05/2015 19:01
  • שאלה אחרונה בהחלט. אני סובלת גם מתת פעילות של בלוטת התריס ולוקחת יוטירוקס מאחר ואין סינטרואיד בקופה אליה אני שייכת. האם יש תגובה בין תרופתית בין היוטירוקס לסרנדה?

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • לדנה שלום, לאור מצבך כדאי לך להתעקש על החלפת יוטירקס לסינטרואיד גם במחיר של החלפת קופה. אין תגובה בין תרופתית. בברכה, דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • לדנה שלום, עם 150 מ"ג אינם עוזרים דיים אז יש מקום להעלות ל200 מ"ג. זה מינון שלעיתים קרובות צריך להעלות אליו עם מטופלים חרדתיים. התחליפים חייבים להראות פעילות של פלוס מינוס 20% מפעילות תרופת האם במקרה זה הלוסטרל. קורה שתחליף אינו פעיל דיו או בכלל אינו פעיל כפי שקרה עם האלטרוקסין. במקרה בו אין תגובה מספקת עם תחליף אחד יש מקום לדרוש תחליף שני. בברכה, דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • אשר לתרופות המתאימות לחרדה חברתית, למעשה כל נוגדי הדיכאון פעילים ואולם יש הטוענים שהאפקסור (ויאפקס) יותר יעיל מהאחרים. בברכה, דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • תודה רבה על המענה
  • דנה
  • 04/05/2015 22:14
  • וארצה לשמוע את חוות דעתך אם כדאי להמשיך עם הסרנדה לעוד כמה שבועות במינון 150 מ״ג או שכבר עכשיו להעלות ל-200 מ״ג ומתי להחליף לכדור אחר?

  • + הוסף תגובה
  • הדפס

יש לך שאלה?

בריאות זה אינפומד – אתר רפואה המקיף בישראל