כתבה פרסומית ההשפעות של הורה בעל הפרעת אישיות גבולית על הילד

מאת: מערכת אינפומד

Share |
במאמרה סוקרת Macfie את האופן בו מושפעים ילדים מחיים עם הורה בעל הפרעת אישיות גבולית ומציינת התערבויות טיפוליות אשר עשויות לסייע באינטראקציות ההורה-ילד ולמנוע פגיעה התפתחותית.

ילדה בת חמש, שאמה אובחנה כבעלת הפרעת אישיות גבולית, מתארת לחוקרת את מסיבת יום ההולדת שלה. בתיאורה היא מספרת איך פתחה את המתנות ומוסיפה "פתחנו את המתנות ואכלנו את עוגת יום ההולדת, ואז אמא הורידה את הבגדים שלה והייתה שיכורה".
במהלך ראיון אבחוני אחר, מתנהל הדיאלוג הבא בין מתבגרת בת 15 לאמה בעלת האישיות הגבולית:


מתבגרת: את אפילו עוד יותר ילדותית כרגע, את מצחקקת ומתנהגת באופן הזוי.
אמא: טוב, אני קצת מרדנית עכשיו, רק מנסה שיהיה כיף.
מתבגרת: אני זו המתבגרת שאמורה לעשות את זה.
אמא: המון זמן לא היה לי כיף ולא עשיתי מה שבא לי, אני מתגעגעת להיות מתבגרת, היה נחמד אם היינו יכולות לבלות ולעשות כיף ביחד.
מתבגרת: את אמורה להיות אמא שלי.
אמא: טוב, אולי מתישהו אני אוכל שוב להיות אמא שלך.
מתבגרת: עד שאת תהיי אמא שלי אני כבר אהיה מבוגרת כך שזה לא ממש משנה.


דוגמאות אלו פותחות את מאמרה של Jenny Macfie אשר פורסם בכתב העת Child Development Perspectives. במאמרה Macfie סוקרת את האופן בו מושפעים ילדים מחיים עם הורה בעל הפרעת אישיות גבולית ומציינת התערבויות טיפוליות אשר עשויות לסייע באינטראקציות ההורה-ילד ולמנוע פגיעה התפתחותית.


"אבל את אמורה להיות אמא שלי!" - השפעות ההורות הגבולית


ממצאיהם של מחקרים רבים מצביעים על ההשפעות השליליות המתקשרות לחיים עם הורה הסובל מהפרעה נפשית. השפעות אלו נובעות, כל הנראה, משילוב בין גורמים גנטיים-תורשתיים לגורמים סביבתיים שליליים הנובעים מהפרעת ההורה.


יחד עם זאת, מחקרים ספורים בלבד בחנו באופן אמפירי את השפעת ההורות הגבולית על התפתחות הילד ועל דיאדת ההורה- ילד. מחקרים אשר התמקדו בתקופת הינקות הצביעו על כך שילדים לאמהות הסובלות מהפרעת אישיות גבולית נטו, בגיל חודשיים, ליותר מבטים מעורפלים והסבות מבט מהאם, ולפחות תגובתיות אליה. כמו כן, אמהות בעלות אישיות גבולית היו בהתנהגותן יותר חודרניות ופחות רגישות לילדיהן ביחס לאמהות ללא אישיות גבולית. בנוסף לכך, ב'סיטואציית הזר' נמצאו 80% מהילדים לאימהות בעלות אישיות גבולית כבעלי סגנון התקשרות בלתי מאורגן. לאחר הפירוד הקצר מהאם נראו הילדים מתלבטים בין תשוקה לגשת אליה לבין חשש לעשות זאת: חלקם ניגשו אל האם כשגבם אליה וחלקם נעצו בה מבטים אך לא התקרבו.





בגילאי בית הספר היסודי הפגינו ילדים לאימהות בעלות אישיות גבולית אחוז גבוה יותר של סימפטומים פסיכיאטריים (כגון דיכאון וחרדה), בעיות התנהגות (כגון אגרסיביות ועבריינות), בעיות קשב וערך עצמי נמוך. סימפטומים אלו עשויים לנבוע מגורמים מולדים ותורשתיים ומהסביבה המורכבת בה גדלים חלק מהילדים. כמו כן, נמצא כי ילדים להורה הסובל מאישיות גבולית חוו יותר מעברים בין בתי מגורים ובתי ספר ויותר שינויים בהרכב המשפחתי. בנוסף, ילדים אלו נחשפו יותר להתמכרות ההורה לסמים ואלכוהול ולנסיונות אובדניים שלו. 

הורות בלתי יציבה המאפיינת רבים מההורים בעלי האישיות הגבולית עלולה להביא להשפעות מתמשכות על הילד אשר יבואו לידי ביטוי בבגרותו בקשיים בתחושת הנפרדות והאוטונומיה, ביטחון עצמי נמוך, קושי בוויסות רגשי וקשיים ביצירת קשרים זוגיים.


אסטרטגיות זיהוי והתערבות


על אף המורכבות הנלווית פעמים רבות לחיים עם הורה בעל אישיות גבולית, הילדים אשר נמצאים בסיכון משמעותי במיוחד לפתח את ההפרעה הינם ילדים בעלי פגיעות ביולוגית-רגשית מוגברת. על פי המודל הביו-סוציאלי שניסחה ד"ר מרשה לינהאן, ילדים אשר נוטים באופן מולד לרגשות עוצמתיים ולקשיים בויסותם ונתקלים ב'סביבה בלתי מתקפת' הם הפגיעים ביותר לפתח אישיות גבולית. בהתאם לכך, על פי מק'פי, עשויים ילדים עם פגיעות זו לפתח הפרעת אישיות גבולית כאשר הם מטופלים על ידי הורה גבולי היוצר סביבה בלתי מתקפת ובלתי רגישה לרגשות ולצרכים של הילד.


במאמרה מציינת מק'פי מספר התערבויות טיפוליות אשר עשויות לסייע להורה עצמו ולדיאדת ההורה-ילד. לטענתה, אסטרטגיות טיפוליות המיועדות להורים בעלי אישיות גבולית צריכות לכלול רכיבים המכוונים להרחבת היכולת למנטליזציה ולתפקוד רפלקטיבי, מאחר ואנשים בעלי אישיות גבולית מתקשים במיומנויות אלו. אסטרטגיות מבוססות מנטליזציה מגבירות את היכולת לתפוס את התנהגות העצמי והאחר במונחים של מצבים מנטליים כמחשבות, רגשות ואמונות.

לדבריה, מודלים טיפוליים מתאימים הינם הטיפול מבוסס המנטליזציה, תרפיה ממוקדת-העברה והטיפול הדיאלקטי המכוון בין השאר לחיזוק מיומנויות התמודדות. בנוסף, פסיכותרפיית הורה-ילד המבוססת על שיפור היכולת למנטליזציה עשויה להיות יעילה במיוחד: ההורה חש מובן על ידי המטפל ומסוגל להרחיב את יכולתו לזהות את צרכיו, רגשותיו ותפיסותיו ואת אלו של הילד. בהתאם לכך, ההתקשרות נעשית בטוחה וחיובית יותר.



פורום פסיכיאטריה

ד"ר קרני רובין

ד"ר קרני רובין רופאה מומחית בפסיכיאטריה ופסיכותרפיה.
ד"ר קרני ז'. רובין .M.D. M.Sc. B.Sc., מומחית לפסיכיאטריה משנת 1984, ובעלת תואר שני בביוכימיה. ‎‎‎‎ד"ר רובין מטפלת בפסיכותרפיה, בעיקר התנהגותית קוגניטיבית, בשילוב עם טיפולים תרופתיים. בעלת ניסיון עוד...

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • פלוטין
  • סגלית
  • 18/12/2012 12:40
  • שלום לך דר יקרה ברצוני לשאול אני לקחתי במשך חודש פלוטין 20 מג" ליום +קולנקס 0.5 לחרדות קהל קשות הפלוטין לא עשה לי טוב הגביר את החרדה ועשה לי דיכאון שלא היה בעבר רעידות בכל הגוף דופק מואץ הרגשה ממש מגעילה לכן אמרתי הרופא אמר לי לעלות את הפלוטין 40 אמרתי אני לא יכולה אם 20 מ"ג ממש רע לי התחלתי לקחת יום כן יום לא ואז הייתי לוקחת כל שלושה ימים כדור אחד עד שהורדתי אותו ואני רק אם קולנקס פשוט לא יכולה לתפקד ממש מפחיד אני כבר שבוע בלי פלוטין אבל אני מרגישה את הרעד בכל הגוף יש מצב בגלל שהפסקתי אם הפלוטין הרגשה כזו כי הפסקתי לאט לאט ממש מיואשת תודה רבה

  • הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לסגלית שלום,

    זמן מחצית החיים של פלוטין הוא 10 ימים ולכן עד שהפלוטין נעלם מהדם לוקח כחודש.

    הייתי ממליצה שתנסי טיפול עם לוסטרל, שהוא הרבה יותר מרגיע מהפלוטין.

    בברכה,

    דר' קרני רובין

  • הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תודה מקסימה
  • סיגלית
  • 22/12/2012 19:35
  • לוסטרל וסרנדה זה אותו דבר
  • סיגל
  • 31/01/2013 21:55
  • לסיגל שלום,

    ללוסטרל יש שתי גנריקות (תחליפים) סרטרליין של חברת 'טבע' וסרנדה של חברת 'יוניפארם'.

    אנשים שונים מגיבים בצורה שונה על הגנריקות השונות. אם את רוצה יותר מידע תתקשרי אליי לנייד 0503242021. במידה ולא אענה תשאירי הודעה. עוזר לי כאשר מתקשרים מהטלפון אליו רוצים שאני אחזור. ניתן גם לשלוח SMS.

    בברכה,

    דר' קרני רובין

  • הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תרפות לדיכאון
  • דליה
  • 26/01/2015 10:06
  • לדייר קרני שלום.אני לוקחת כדורי לוסטרל.במקום לסוטרל הרוקחת נתנה לי סנירדה האם יש הבדל בן שתי התרופות . אבקש לקבל מידע ואם יש השפעה על אי ספיקת כליות

  • הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תרפות לדיכאון
  • דליה
  • 26/01/2015 10:06
  • לדייר קרני שלום.אני לוקחת כדורי לוסטרל.במקום לסוטרל הרוקחת נתנה לי סנירדה האם יש הבדל בן שתי התרופות . אבקש לקבל מידע ואם יש השפעה על אי ספיקת כליות

  • הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תרופת סינרדה
  • דליה
  • 26/01/2015 14:13
  • שלום דוקטור
  • זהבית
  • 15/01/2015 03:25
  • אמרת כמה פעמים שיש לי דיכאון עמיד ואני בטוחה שאין זה המצב. הדיכאון שלי הגיב יפה מאוד לציפרלקס אפילו במינון התחלתי של 5 מ"ג מיד לאחר ניסיון אבדני. אני יודעת שציפרלקס החזירה לי את שמחת החיים בכל הפעמים שאיבדתי אותה ואני יודעת שכרגע התרופות הן אלה שהורסות אותי כי מעולם לא הייתי צריכה יותר מכדור של ציפרלקס, ללא כדורים ספציפיים לחרדה (שהרופא שלי טוען שהם חלק מהטיפול), ללא כדורי שינה וללא כדורים מתגברים טיפול עיקרי. ההתלבטות שלי היא האם לחזור לציפרלקס הסוס המנצח שלי, ואם כן, מה יעלה בגורל ה-OCD שלי? מה קורה במקרה של OCD שלא מטופל תרופתית? אני מרגישה שהרופא שלי ממש הרס אותי עם ארבע התרופות הללו, התרגלתי לכדורי שינה ולבנזודיאזפינים וכרגע הגוף לא נרגע ולא נרדם בלעדיהם. איך מתאוששים מהמצב הזה?

  • הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • אולי הבעיה היא בעצם השילובים?
  • זהבית
  • 16/01/2015 20:22
  • שלום ד"ר, האם ייתכן שהסיבה לכך שמטופלים לא מתאזנים היא עצם השילוב בין תרופות המדכאות את מערכת העצבים המרכזית? לא אחת קוראים על האינטראקציות בין התרופות הללו. האם טיפול מונותרפי הוא בעצם האלטרנטיבה העדיפה, והרופאים מוסיפים תרופות בלית ברירה כי ה-SSRIs פוגעות בשינה וכו'? אני רואה הרבה מקרים שאנשים בסביבתי התאזנו בטיפול ע"י תרופה אחת, בתוך פחות מחודש, וכאן אנשים תלויים בכדורים נוספים בשביל שינה, הרגעה, הרפיית שרירים, עוררות יתר של מערכת העצבים וכו'. אני מעולם לא הייתי אדם כ"כ חרדתי כמו שהפסיכיאטר שלי מצייר אותי, הוא מייחס תופעות כמו הרגל הקופצת וגמגום לחרדה ולא לתרופות, ואני צריכה מישהו שיגיד לי את האמת. מהרגע שאני מתעוררת הגוף שלי בחוסר שקט, ואני מרגישה כמו נרקומנית. אני לא יכולה ללכת לפסיכיאטר שלי יותר אם הוא ממשיך להגיד שהכול מחרדה מבלי אפילו להקשיב לי. אני מרגישה שהוא עושה ממני צחוק.

  • הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לזהבית שלום,

    אף רופא לא נהנה להוסיף עוד ועוד תרופות. מצב זה קורה בד"כ כאשר אין תגובה או כאשר המטופל מתלונן על תופעות לוואי לא נסבלות.

    כפי שכתבתי לך, זכותך לקבל חוות דעת שנייה.

    בברכה,

    דר' קרני רובין

  • הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • פסיכיאטר הוא לא אלוהים.
  • אלכס
  • 16/01/2015 22:12
  • פסיכיאטר הוא בסך הכל בעל מקצוע.
    כמו מוסכניק חשמלאי ומהנדס.
    גם מבין הפסיכיאטרים ישנם כאלו שעושים עבודה טובה, ישנם כאלו שפחות וישנם כאלו שאף יכולים לגרום לנזק.
    תחליפי פסיכיאטר. (אם את מרגישה שהוא עושה לך נזק) . בדיוק כמו שהיית מחליפה חשמלאי אם הארון חשמל שלך היה עולה באש אחרי ששילמת לו.
    הכל תקוע אצלך ואת חייבת לעשות שינוי.
    כל עוד שלא תשני, לא ישתנה כלום.

  • הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • ערב טוב
  • ר.צ.
  • 16/01/2015 22:39
  • שלום זהבית,
    מדוע הפסקת את הציפרלקס? האם 10 מ"ג בלבד הספיקו לך בעבר? מדוע לא חזרת לציפרלקס אלא שינית תרופות?
    לגבי כדורי הרגעה ושינה: הם אכן חלק מהטיפול ולאחר שמתאזנים ניתן להוריד אותם. אין התרגלות אם נוטלים אותם ביחד עם נוגדי דיכאון.

  • הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לר.צ.
  • זהבית
  • 17/01/2015 00:08
  • הפסקתי את הציפרלקס עקב עלייה במשקל. עליתי מ-50 קילו ל-75.
    לא נטלתי 10 מ"ג אלא 20.
    הציפרלקס כיסה אותי לגמרי מבחינת דיכאון, בקשת אישורים מהסביבה, חוזק נפשי, שמחת חיים, תיאבון (לטעמי זה היה יותר מדי) אך לא מבחינת OCD במינון זה.
    חזרתי לציפרלקס לעשרה ימים מיד לפני הפבוקסיל (בין הלוסטרל לפבוקסיל אם אתה זוכר את הסיפור שלי), ועם השילוב של בנזודיאזפינים וכדורי שינה הופיע אצלי גמגום. חזרתי לרופא שלי שהחליף לי את הטיפול לפבוקסיל ואני כרגע אתו 8 חודשים, הגמגום נעלם אך הפבוקסיל גורם אצלי לחוסר שקט ול-RLS.
    לגבי כדורי שינה והרגעה, נכון שיש פחות נטייה להתרגלות עם טיפול מרכזי, אך תרשה לי לחלוק עליך שאין התרגלות בכלל. מאוד קשה להפסיק ליטול אותם. זאת תלות הן פיזית והן נפשית.

  • הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לזהבית
  • ר.צ.
  • 17/01/2015 03:01
  • ציפרלקס לא פתר לך את הבעיות בצורה מספיק טובה אז אין סיבה לחזור אליו.
    אם את לא מצליחה לקחת את המירו לפני השינה אז שיחליפו לך כמו שרשמה לך הרופאה. אין מה לחשוש משילובים, יש הרבה ניסיון איתם.
    לילה טוב

  • הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לזהבית שלום,

    כל ה SSRI'S הן תרופות אנטי כפייתיות. הבעיה עם חלק מתרופות אלה שנאסר להעלות במינון למינון אנטי כפייתי שכידוע לך הוא מינון גבוה. מסיבה זו הציפרלקס במינון של 20 מ"ג הוא ברוב המקרים טיפול חלקי ב-OCD.

    ככל שהפרעה מתמשכת ומטופלת חלקית, כך יכולה ללכת ולהעשות יותר קשה. כך, בעוד שבתחילה, 20 מ"ג יכולים להספיק, בהמשך ובמיוחד אם הייתה הפסקה המינון הזה לא יספיק.

    אני מסכימה עם ר.צ. שכאשר מטופל הסובל מחרדה, דיכאון או OCD מקבל בנזודיאזפינים, הוא איננו מפתח עמידות או התמכרות. ההפך הוא הנכון, בד"כ רואים שלאחר שחל שיפור המטופל מוריד בעצמו תרופות אלה.

    קיים ויכוח בספרות האם מדובר בתכונות שונות של חולים אלו או בצורך בשליטה שלהם שגורם לתופעה זו.

    מכל מקום אין לי דאגה לגבי כדורים אלה לגבייך.

    אינני סבורה שהרופא שלך הרס אותך, אך אם את מרגישה כך אולי כדאי שתקבלי חוות דעת שנייה.

    בברכה,

    דר' קרני רובין

  • הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • ויאפקס וקושי באורגזמה
  • אלי
  • 26/01/2015 13:41
  • שלום רב,

    אני בן 31, התחלתי לקחת ויאפקס 75 מ"ג לפני כ-4 ימים, ושמתי לב שיש לי פתאום קושי להגיע לאורגזמה. האם סטטיסטית (ברוב המקרים) תופעת לוואי זו עוברת כשהגוף מסתגל לתרופה?

    תודה.

  • הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
לעמוד הפורום

שאל אותנו שאלה
בריאות זה אינפומד – אתר רפואה המקיף בישראל