כתבה פרסומית ההשפעות של הורה בעל הפרעת אישיות גבולית על הילד

במאמרה סוקרת Macfie את האופן בו מושפעים ילדים מחיים עם הורה בעל הפרעת אישיות גבולית ומציינת התערבויות טיפוליות אשר עשויות לסייע באינטראקציות ההורה-ילד ולמנוע פגיעה התפתחותית.

מאת: מערכת אינפומד
במאמרה סוקרת Macfie את האופן בו מושפעים ילדים מחיים עם הורה בעל הפרעת אישיות גבולית ומציינת התערבויות טיפוליות אשר עשויות לסייע באינטראקציות ההורה-ילד ולמנוע פגיעה התפתחותית.

ילדה בת חמש, שאמה אובחנה כבעלת הפרעת אישיות גבולית, מתארת לחוקרת את מסיבת יום ההולדת שלה. בתיאורה היא מספרת איך פתחה את המתנות ומוסיפה "פתחנו את המתנות ואכלנו את עוגת יום ההולדת, ואז אמא הורידה את הבגדים שלה והייתה שיכורה".
במהלך ראיון אבחוני אחר, מתנהל הדיאלוג הבא בין מתבגרת בת 15 לאמה בעלת האישיות הגבולית:


מתבגרת: את אפילו עוד יותר ילדותית כרגע, את מצחקקת ומתנהגת באופן הזוי.
אמא: טוב, אני קצת מרדנית עכשיו, רק מנסה שיהיה כיף.
מתבגרת: אני זו המתבגרת שאמורה לעשות את זה.
אמא: המון זמן לא היה לי כיף ולא עשיתי מה שבא לי, אני מתגעגעת להיות מתבגרת, היה נחמד אם היינו יכולות לבלות ולעשות כיף ביחד.
מתבגרת: את אמורה להיות אמא שלי.
אמא: טוב, אולי מתישהו אני אוכל שוב להיות אמא שלך.
מתבגרת: עד שאת תהיי אמא שלי אני כבר אהיה מבוגרת כך שזה לא ממש משנה.


דוגמאות אלו פותחות את מאמרה של Jenny Macfie אשר פורסם בכתב העת Child Development Perspectives. במאמרה Macfie סוקרת את האופן בו מושפעים ילדים מחיים עם הורה בעל הפרעת אישיות גבולית ומציינת התערבויות טיפוליות אשר עשויות לסייע באינטראקציות ההורה-ילד ולמנוע פגיעה התפתחותית.


"אבל את אמורה להיות אמא שלי!" - השפעות ההורות הגבולית


ממצאיהם של מחקרים רבים מצביעים על ההשפעות השליליות המתקשרות לחיים עם הורה הסובל מהפרעה נפשית. השפעות אלו נובעות, כל הנראה, משילוב בין גורמים גנטיים-תורשתיים לגורמים סביבתיים שליליים הנובעים מהפרעת ההורה.


יחד עם זאת, מחקרים ספורים בלבד בחנו באופן אמפירי את השפעת ההורות הגבולית על התפתחות הילד ועל דיאדת ההורה- ילד. מחקרים אשר התמקדו בתקופת הינקות הצביעו על כך שילדים לאמהות הסובלות מהפרעת אישיות גבולית נטו, בגיל חודשיים, ליותר מבטים מעורפלים והסבות מבט מהאם, ולפחות תגובתיות אליה. כמו כן, אמהות בעלות אישיות גבולית היו בהתנהגותן יותר חודרניות ופחות רגישות לילדיהן ביחס לאמהות ללא אישיות גבולית. בנוסף לכך, ב'סיטואציית הזר' נמצאו 80% מהילדים לאימהות בעלות אישיות גבולית כבעלי סגנון התקשרות בלתי מאורגן. לאחר הפירוד הקצר מהאם נראו הילדים מתלבטים בין תשוקה לגשת אליה לבין חשש לעשות זאת: חלקם ניגשו אל האם כשגבם אליה וחלקם נעצו בה מבטים אך לא התקרבו.





בגילאי בית הספר היסודי הפגינו ילדים לאימהות בעלות אישיות גבולית אחוז גבוה יותר של סימפטומים פסיכיאטריים (כגון דיכאון וחרדה), בעיות התנהגות (כגון אגרסיביות ועבריינות), בעיות קשב וערך עצמי נמוך. סימפטומים אלו עשויים לנבוע מגורמים מולדים ותורשתיים ומהסביבה המורכבת בה גדלים חלק מהילדים. כמו כן, נמצא כי ילדים להורה הסובל מאישיות גבולית חוו יותר מעברים בין בתי מגורים ובתי ספר ויותר שינויים בהרכב המשפחתי. בנוסף, ילדים אלו נחשפו יותר להתמכרות ההורה לסמים ואלכוהול ולנסיונות אובדניים שלו. 

הורות בלתי יציבה המאפיינת רבים מההורים בעלי האישיות הגבולית עלולה להביא להשפעות מתמשכות על הילד אשר יבואו לידי ביטוי בבגרותו בקשיים בתחושת הנפרדות והאוטונומיה, ביטחון עצמי נמוך, קושי בוויסות רגשי וקשיים ביצירת קשרים זוגיים.


אסטרטגיות זיהוי והתערבות


על אף המורכבות הנלווית פעמים רבות לחיים עם הורה בעל אישיות גבולית, הילדים אשר נמצאים בסיכון משמעותי במיוחד לפתח את ההפרעה הינם ילדים בעלי פגיעות ביולוגית-רגשית מוגברת. על פי המודל הביו-סוציאלי שניסחה ד"ר מרשה לינהאן, ילדים אשר נוטים באופן מולד לרגשות עוצמתיים ולקשיים בויסותם ונתקלים ב'סביבה בלתי מתקפת' הם הפגיעים ביותר לפתח אישיות גבולית. בהתאם לכך, על פי מק'פי, עשויים ילדים עם פגיעות זו לפתח הפרעת אישיות גבולית כאשר הם מטופלים על ידי הורה גבולי היוצר סביבה בלתי מתקפת ובלתי רגישה לרגשות ולצרכים של הילד.


במאמרה מציינת מק'פי מספר התערבויות טיפוליות אשר עשויות לסייע להורה עצמו ולדיאדת ההורה-ילד. לטענתה, אסטרטגיות טיפוליות המיועדות להורים בעלי אישיות גבולית צריכות לכלול רכיבים המכוונים להרחבת היכולת למנטליזציה ולתפקוד רפלקטיבי, מאחר ואנשים בעלי אישיות גבולית מתקשים במיומנויות אלו. אסטרטגיות מבוססות מנטליזציה מגבירות את היכולת לתפוס את התנהגות העצמי והאחר במונחים של מצבים מנטליים כמחשבות, רגשות ואמונות.

לדבריה, מודלים טיפוליים מתאימים הינם הטיפול מבוסס המנטליזציה, תרפיה ממוקדת-העברה והטיפול הדיאלקטי המכוון בין השאר לחיזוק מיומנויות התמודדות. בנוסף, פסיכותרפיית הורה-ילד המבוססת על שיפור היכולת למנטליזציה עשויה להיות יעילה במיוחד: ההורה חש מובן על ידי המטפל ומסוגל להרחיב את יכולתו לזהות את צרכיו, רגשותיו ותפיסותיו ואת אלו של הילד. בהתאם לכך, ההתקשרות נעשית בטוחה וחיובית יותר.



פורום פסיכיאטריה

ד"ר קרני רובין

ד"ר קרני רובין רופאה מומחית בפסיכיאטריה ופסיכותרפיה.
ד"ר קרני רובין .M.D. M.Sc. B.Sc., מומחית לפסיכיאטריה משנת 1984, ובעלת תואר שני בביוכימיה. ‎‎‎‎ ד"ר קרני רובין עוד...

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • פגיעה עצמית לא מכוונת מראש
  • שי
  • 23/05/2015 07:02
  • עזרה דחופה:
  • בלה
  • 22/05/2015 20:53
  • ד״ר שלום, אני מתייעץ איתך בשביל בן זוגי. הוא אדם שנוטל כדורים פסיכיאטרים כבר שנים. באמת שהוא עבר כמעט כל תרופה קיימת, כאלה שהיו בסדר (לא יותר מבסדר כמו ציפרלקס) ויש כאלו שלא עבדו. עד לפני כמה ימים הוא חשב שהוא סובל רק מהתקפי חרדה, בלי להיכנס לעומק העניין שהוא גם נוטל כדורים למניעת דיכאון, וכשהבין את זה לאחרונה, הוא מרגיש אפילו יותר חסר אונים. לפני כמה חודשים הוחלף לו כדור הציפרלקס (20מ״ג) לוויפקאס (300 מ״ג) ולדעתי ככל שעבר הזמן הכדור הזה רק כשל וכשל. כמו שרשמתי, בימים האחרונים הוא הבין שהוא בעצם נמצא במצב של דיכאון גדול (הוא נמנע מלעשות דברים בסיסיים ואפילו כמעט כל דבר) וזה מה שהכניס אותו ליותר לחץ, והתקפי חרדה ותסכול גדול יותר. בנוסף לזה הוא נוטל קלונקס (2 מ״ג) ומרבה להשתמש בזה יותר מהרצוי בעקבות התקפים חוזרים כמה פעמים ביום. בעקבות נסיון עבר כושל שלו הוא כבר לא מרבה לסמוך על פסיכיאטרים ורפואה שרק נתנו לו כדורים שלא ממש עבדו. אני אמנם ללא כל הכשרה פסיכולוגית אן פסיכיאטרית, אבל מהמחקר הקטן שעשיתי אני חושב שכדור כמו וויפאקס בהחלט לא מתאים לו (mao) ואולי כדאי לו לחזור לו לכדור ממשפחת ssri. קראתי לאחרונה על כדור הפרוזק החדש שעושה פלאים וממולץ מאוד. השאלה היא מה את בכלל ממליצה לעשות, האם כדאי לעבור לכדור אחר פשוט ככה? ואם כן, איך לעשות את המעבר? ולאילו מיננונים? תודה!

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • העלאת מינון
  • אלינור
  • 22/05/2015 16:55
  • שלום ד״ר, לפני כמה ימים העליתי את מינון הסרנדה ל-200 מ״ג והיום התחילו לי כאבי ראש. האם זה חלק מתופעות הלוואי שמתחדשות עם העלאת המינון? לאחר כמה זמן תופעות הלוואי אמורות להיעלם? ולאחר כמה זמן מרגע העלאת המינון אני אמורה להרגיש בשיפור בחרדות? תודה רבה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס

יש לך שאלה?

בריאות זה אינפומד – אתר רפואה המקיף בישראל