כתבה פרסומית האם עודף מחמאות עלול לפגוע בילד שלכם?

מצד אחד, אין כמו מילה טובה לשיפור התדמית והביטחון של הילד. מצד שני – גם עודף מחמאות לא בהכרח יועיל לו. "רוצים לחזק את הביטחון העצמי של ילדכם? אל תגידו לו תמיד שהוא הכי טוב בכל דבר", אומרים המומחים. אז מהו המינון הנכון? כל התשובות

מאת: מיכל הלפרין, מערכת אינפומד


מי גאון של אמא? מי הילדה הכי יפה בגן? מי שר הכי יפה ומצייר הכי טוב שיש? כשמדובר בילדים שלנו, רובנו חוטאים בביטויים ובאין ספור סופרלטיבים ומחמאות, שלא תמיד נאחזים במציאות האובייקטיבית. בדרך כלל, יש לנו גם קהל קטן וחמוד במיוחד שנהנה מכל המילים החמות האלה ומצדיק את קיומן.

מאידך, היכן נמתח הגבול בין מחמאות מחזקות לכאלה שעלולות להזיק ומדוע חשוב להקפיד עליו? 

"להיות הורים זו משימה לא פשוטה.  מצד אחד, כולנו רוצים לפנק, לחבק ולגונן על הקטנים ככל שנוכל. מצד שני, העולם שממתין להם בחוץ לא תמיד יהיה ידידותי באותו אופן", אומרת שלי פורפר רוזן, מטפלת MA מדריכת הורים .



"כל ילד זקוק למחמאות ולחיזוקים"

"ילדים לומדים להכיר את עצמם דרך העיניים של הוריהם. לחיזוקים שלנו יש ערך גדול עבורם. חשוב שידעו שבשבילנו הם 'הכי הכי', כי זה למעשה הבסיס לביטחונם. ואכן, סביר להניח שעבורנו הם תמיד יהיו הכי טובים והכי מוצלחים בכל. עם זאת, יש להקפיד גם לשקף את המציאות ואת העולם החיצוני, שבו לא יהיו תמיד הכי מוצלחים בכל דבר שיעשו", מסבירה פורפר רוזן.


נדב הריס, פסיכולוג קליני, מחזק את הדברים: "מחקרים רבים הוכיחו ללא כל ספק, שככל שאנחנו מעניקים לילד יותר אהבה ומשקיעים בו יותר זמן איכות, אנחנו למעשה מחזקים אצלו את תחושת הביטחון ואת תחושת השייכות, וגם עוזרים לו לגבש את זהותו האישית.  גם למבט או לשפת הגוף שלנו יש חשיבות עבורו: עין מאדירה ומתפעלת היא צידה חשובה לדרך עבורו. אם בשנים הראשונות לחייהם, הילדים מגיבים יותר לשפת גוף, לטון דיבור ופחות למלל,  ככל שהם גדלים קיימת חשיבות גם לתוכן המילולי לצד האקטים הנראים לעין".



קראו עוד: כך תעשו זאת נכון: המדריך המלא לשילוב הילדים במטלות הבית 




הילדה הכי יפה בגן – אבל יש גם אחרות

רבים מאתנו גדלו על השיר "לאבא שלי יש סולם מגיע כמעט עד שמיים", מאת תלמה אליגון רוז. פעמים רבות ילדים חשים שהם הכי חזקים או הכי טובים במשהו או לחילופין -  שההורה שלהם הוא הכי טוב בעולם. נשאלת השאלה, איפה נכנס התפקיד שלנו ההורים במקרה הזה?


"למרות האמור, לא הייתי ממליצה להשתמש בביטויים כוללניים מידי. במקום לומר לילד שהוא מצייר 'הכי יפה בעולם', תוכלו לומר לו שהוא השתמש בצבעים מאוד יפים או כמה נפלא שהוא בחר לשלב אלמנטים כאלה ואחרים. חשוב למצוא את הדברים שמייחדים אותו, ההופכיים אותו למי שהוא. כך הוא ילמד להעריך אותם וכמובן את עצמו", אומרת פורפר רוזן.




מצאו דברים אשר מייחדים את הילד שלכם והופכים אותו למי שהוא. כך ילמד הוא להעריך את עצמו



"ילדים רבים שומעים מהוריהם שהם הכי יפים בגן, הכי טובים בכדור או הכי חכמים, וזה בסדר", אומר הריס. ההאדרה הזאת שייכת לעולם הפנטזיה שלהם, ובהחלט יש מקום לטפח ולחזק גם אותו. אך כאמור, חשוב גם לטווח בין הילד לבין העולם החיצוני. לכן, הייתי ממליץ לסייג משפטים, כגון 'אתה הכי יפה בגן' באמירות בסגנון -  'אבל אם נשאל את אמא של עלמה מהגן, סביר להניח שהיא תחשוב שהיא הכי יפה'. כלומר, שם המשחק הוא לשלב בין שני העולמות של הילד – הפנטזיה והמציאות. 


אם הוא גדל בעולם שכולו דמיוני, זה עלול ליצור אשליה וכך גם אכזבה כאשר יגלה שעולמו אינו תואם את זה שבחוץ. זה גם עלול ליצור מצב שבו הוא יחשוש להתמודד עם סיטואציות שבהן יפגוש במציאות שאינה תואמת את יכולותיו האמתיים. מצד שני, גם מחסור בעולם דמיוני ובחיזוקים ייחודיים, עלול להיות בעייתי גם הוא: ילד שלומד להכיר רק את העולם האובייקטיבי, עלול להיות כבוי ופחות יצירתי, ועולם שלם של פנטזיה ודמיון החיוניים להתפתחותו ולעושרו התרבותי והאישיותי עלול להיחסך ממנו. 



"ההשוואה הטובה ביותר היא של הילד כלפי עצמו"

אין כמעט הורה שלא מכיר את הסיטואציה הבאה: הילד חוזר מהחוג ואומר שזהו, שהוא וכדורגל כבר לא. זה יכול להיות בגלל נועם שתמיד מנצח אותו, או העובדה שהוא לא מצליח לעמוד בציפיות של עצמו, או שילד אחר פשוט יותר טוב ממנו. 


"חשוב להשוות את ההישגים של הילד דווקא לאלה של עצמו. במקום לעודד אותו לוותר על כל קושי, או לחילופין לבטל את דבריו ולהמשיך 'למכור' לו אשליות בסגנון 'הוא לא באמת ניצח אותך, אי אפשר לנצח אותך אתה הכי טוב', אפשר לחזק אותו עם משפטים כגון: "אולי אם תתאמן אז בפעם הבאה תצליח יותר', או 'ראיתי שהטכניקה שלך מאוד השתפרה ושאתה קולע הרבה יותר טוב'.


"בנוסף, לפעמים צריך גם להתאים את יכולות הילד למציאות, ולא לשלוח אותו לחוג שבו הוא ירגיש הכי חלש. במקרה כזה חשוב להעביר לו את המסר שיכול להיות שאולי בתחום הזה הוא פחות חזק, אבל שיש חוג אחר שיותר יתאים עבורו. חשוב להיות קשובים להעדפותיו ולרצונותיו, ולעודד אותו להצליח בדרך שבה הוא בוחר. כדאי במקביל, לנסות לעודד אותו לא לוותר בקלות. אם הילד לא מעוניין לרכב על אופניים למשל, ואתם יודעים שזה רק עניין של זמן וניסיון, נסו לרתום אותו לפעולה במשך מספר דקות ביום, או לזמן שיותר מתאים לו. הסבירו לו מה הוא עשויה להרוויח מכך, אילו טיולים משפחתיים או בילוי עם חברים צפויים לו אם ילמד ועוד.



קראו עוד: לחשוב מחוץ לקופסה: כיצד מעודדים יצירתיות בילדים? 



גם דוגמה הורית חשובה בהקשר הזה. משפטים כמו 'נכון שהיום לא הצלחת, וזה באמת קשה, אבל גם אני לפעמים לא מצליח בעבודה ואז אני כועס וגם נרגע'", מסבירה פורפר רוזן.


"למעשה, השוואה יכולה להיות חיובית,  אם מלמדים את הילד לתעל אותה לכיוון זה", אומר הריס. "גם משחקים שיוצרים תחרות הם טובים כי הם מייצרים אינטראקציות בין הילדים, שלומדים גם להתפשר או לוותר לפעמים. אם ילד עצוב מהעובדה שאחר טוב ממנו בפעילות מסוימת, אפשר לעודד אותו בכך שהוא טוב בדברים אחרים – שיוסי אמנם טוב בקליעה לסל והוא טוב יותר בריצה או בציור".



שאלו את עצמכם: האם מאה בחשבון זה באמת הדבר הכי חשוב?

כולנו מעוניינים לראות את הילד שלנו מגיע להישגים טובים, ולשמוע מהמורה שהוא מצטיין בכל דבר או שהוא הכי טוב בכדורסל, אבל מסתבר שהשאיפה הזאת לא תמיד פועלת לטובתו. "במקרים רבים, הורים נוטים לעודד פרפקציוניזם. אבל בשורה תחתונה, חשוב לשאול את עצמנו האם המאה בגאוגרפיה או ציור ללא רבב הוא באמת מה שחשוב. במקום לעודד את הילד לעשות הכי טוב חשוב, הרבה יותר חשוב לשים דגש על התהליך או לתת פידבק למאמץ שהוא משקיע. גם בהיבט הזה הדוגמה האישית חשובה מאוד. אם ניתן דגש גם לתהליכים שאנחנו עושים ולא תמיד דווקא לתוצאות, הילד ילמד שהוא מצליח גם אם לא תמיד יצטיין בכל. הוא גם ילמד שגם לדברים שאינם מושלמים יש ערך גדול מאוד", מסביר הריס.


לסיכום, מחמאות וחיזוקים הם אמנם כלי חשוב הדרוש להתפתחות הילד, אך גם שיקוף המציאות וראייה אובייקטיבית נדרשים, על מנת למנוע ממנו תסכולים וראייה לא נכונה של המציאות. כמו כן, כדאי לתת דגש גם למאמצים, להנאה שבניסיון, לאינטראקציה הנוצרת ולא רק לתוצאות 'על הנייר'. וכמובן שאין כמו דוגמה אישית כדי להמחיש את הדברים.



פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • תת מערכות במשפחה דיספונקציונאלית
  • שאלה
  • 17/07/2017 10:33
  • היי, יש לי שאלה אם ניתן אשמח למענה אם משפחה כוללת אימא גרושה חסרת השכלה שני בנים בשנות העשרים לחייהם שעזבו את הבית, סביב גיל ההתבגרות בגלל מעורבות היתר של האם בת 13 שעומדת בפני נשירה מביה"ס ואולי נוטלת גרס, עדיין מתגוררת בבית סבתא אלמנה ללא בן זוג המטפלת ומפרנסת את ילדיה, מתערבת ומבקרת את האם על דרכי החינוך את הילדים הסבתא, האם והבת מתגוררות בבית הסבתא גם כאשר האם הייתה נשואה לבן זוגה הם גרו אצלה מנימוקים כלכליים מערכת היחסים בין הסבתא לאם היא ביקורתית ומזלזלת מערכת היחסים בין הבת לאם בעלת קונפליקטים סביב אי השכלת האם האחים מתנהגים בנתק עם האם 1. אפשר לומר שתת המערכות לפי המאמר של מינושין מערכת הורית: סבתא והאם -כאשר הסבתא דוחקת הצידה את האם מלבצע תפקידיה מערכת זוגית: האם והסבתא -כאשר ביניהן מצויים קונפליקטים מערכת ילדית: הכוללת את הבת 13, האם שעדיין מסתייעת בסבתא, והאחים (למרות שעזבו את הבית?) 2. אופי התקשורת היא מזלזלת וביקורתית ולהתנהג בצורה קיצונית כדי להפנות תשומת לב ולקבל הכרה- כפי שהבת נוהגת.. הסבתא והאם בעלות יחסים קומפלימנטריים- הסבתא סמכותנית ולא משאירה מקום לביתה וככל הנראה מתקיים משולש בין הבת 13 לסבתא שמייצר קואליציה ביניהן ומוביל את הבת להילחם באם?

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • האם מטפל זוגי שמטפל בזוג
  • רוני
  • 27/06/2017 15:14
  • שלום לך, שאלה מעניינת מאד ורלוונטית לאנשים רבים, תודה. אכן, המטפל הזוגי מסתגל על הקשר הזוגי, גם בהקשר רחב יותר, של מקומו של הקשר בתוך המערכת המשפחתית הכוללת. לא בכדי, הטיפול נקרא "טיפול זוגי ומשפחתי". איני יודעת מהי הסוגיה ומה עומד מאחורי הבקשה של המטפל, אך ניתן לשאול אותו, על מנת לקבל בהירות. אתן דוגמה לצורך של הבאת הורי הזוג לטיפול (זו כמובן רק דוגמה להמחשה): אם מדובר בזוג מאד צעיר, המנסים לבנות זוגיות, אך משהו בקשר של בני הזוג עם ההורים, מקשה על היפרדות מבית הילדות, לקיחת עצמאות, ויצירת תא משפחתי יציב. אם הורי הזוג מגלים מעורבות יתר בחיי הזוג הצעיר, באופן שאינו מותאם לגבולות להם זקוק הזוג, על מנת לייצר תא משפחתי חדש. זו כמובן רק דוגמה. המטפל יכול לבקש לראות אנשים נוספים (בני משפחה מדורות שונים, אף חברים עם קירבה משמעותית), על מנת לאבחן קשיים או כחלק מתהליך טיפולי מצמיח ומרפא. מציעה לשאול את המטפל על כיווני החשיבה של בקשה זו. זה בוודאי יהיה מעניין והגיוני, כאחד. בהצלחה עדית.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • טיפול זוגי עבור הורים שמסרבים לקבל טיפול?
  • עידן
  • 13/06/2017 21:31
  • שלום רב, הוריי כבר מבוגרים (סביבות +60) ומדי פעם הם רבים על דברים שטותיים והופכים למאוד אמוציונליים בנוגע לכך, בעיקר אימי, ברמות שלפעמים אני חושש מאחר ולחץ הדם שלה עולה ואני ממש מפחד שלא יקרה לה משהו. כמו הרבה זוגות מבוגרים, גם בקרב הוריי ברוב המקרים, הסיבה היא הגבר, עם השנים פחות ופחות תאקט, וכשבא שלי אומר משהו מתוך דאגה לאימי הוא לא בדיוק יודע איך לנסח זאת וזה מתפרש בצורה שלילית אצלה ומאחר והיא אשה מאוד אמוציונלית, היא לוקחת הכל קשה וזה הולך ומחמיר עם הזמן ולי בהחלט יש יותר מכמה סיבות לדאוג. מה גם שלאחרונה הם הגיעו למסקנה שאולי מוטב לשניהם להפרד (לא גירושים) ולמרות שאכפת להם אחד מהשניה, ולמרות שהם פרטנרים מצויינים, הם נורא חוששים מה"פיצוצים" הקטנים האלו שעושים לשנייהם רע, אך הם לא יודעים כיצד להתמוד עם זה בעצמם. אך מנגד הם גם לא ממש מוכנים להקשיב לי וללכת לטיפול, בעיקר אבא שלי שממש מתנגד וכלל אינו מאמין בפסיכולוגים (למרות שמדובר באדם מאוד משכיל ורציונלי) אך מזה שנים הוא מסרב בכל תוקף ללכת אפילו לייעוץ לבדו ע"מ שיבין מה מפליטות הפה שלו גורם לבעיות... בעבר אמא שלי הראתה נכונות ורצון שאקח את אבא לטיפול או ייעוץ שכזה שאולי יגרום לו לחשוב פעמיים לפני שהוא אומר או עושה משהו שכזה, והיא אפילו הייתה מוכנה לטיפול זוגי מתוך תקווה שזה יועיל לשניהם. אני אמנם לא פסיכולוג, אך בקיא בנושא כי גם אני ממקצועות הרפואה, ומכל חבריי וקרובי משפחה, דווקא על הוריי אינני מצליח להשפיע, היחידים שאינם מוכנים להקשיב לעצותיי, אבל אני מרגיש שהם מתוסכלים או שהרימו ידיים והולכים לכיוון הפתרון הכי קל "הפרדות" ודווקא בגילם לא הייתי רוצה שיפרדו מאחר ומלבד למוקשים הקטנים מפיו של אבא, הם פרטנרים מצויינים, משכילים, וצוות מצויין. ולמרות שהם לא מפגינים אהבה, אני יודע שהם יעשו הכל אחד בשביל השני, בעיקר אבא שלי שעם השנים כלל לא יודע לבטא רגשותיו, אך כשאמא לא מרגישה טוב, הוא תמיד שם בשבילה ומטפל בצורה מסורה. לסיכום - כיצד אני יכול להביא את שנייהם או בתור התחלה את אבא שלי לטיפול מבלי שהוא יתנגד, האם ישנה דרך להביאו לטיפול מבלי שידע שמדובר בכלל בפסיכולוג? וכמובן האם בכלל שווה לנסות? הוא מודע לעצמו רק שלא מצליח לנהוג באיפוק כשהוא מרגיש שהוא חייב להגיד משהו שגם אם הוא לטובת אמא, הוא לא חושב על איך המסר נקלט, למרות שמיליון פעמים ישבתי איתו והסברתי לו בדיוק היכן הבעיה ומה עשה לא נכון, ולמרות שלל הבטחותיו שישתדל וישתנה, אינו מצליח לעמוד בכך. הוא נחוש שכל הערה או אמירה היא לטובתה. לעזרתכם \ עצתכם אודה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, התמודדות מורכבת ומתסכלת, אמיצה ומעוררת הערכה - יש לך עם הוריך. נשמע שאתה ממש נמצא שם, מבין את הדינמיקה, מנסה לייעץ ולהסביר, מקווה שדברים ישתנו, והם, כך נשמע, כן מגיבים אליך. עם זאת, כמה נקודות חשובות למחשבה: ראשית, אציין כבר עכשיו, הארה שזוגות מגיעים אליה בדרכים שונות בטיפול זוגי: יש לשלושתכם (הוריך ואתה) הנחה סמויה וגלויה, שכל הקושי טמון באביך: הוא עם בעיית הטאקט, הוא מתקשה להשתנות, הוא מתקשה לתת מילות אהבה וכו. אמא אמנם אמוציונלית, אך אבא מערים קשיים. בטיפול זוגי, ובעבודה זוגית באופן כללי, שני בני הזוג נמצאים בתהליך בו יש להם הזדמנות להתבונן על עצמם. ייתכן שהסיטואציה מורכבת יותר מאשר הנחה שהאשמה אצל אבא. אך שלושתכם נושאים עמדה זו, דבר המקשה על כולכם: ההנחה מקשה על אמא לראות מהו החלק שלה בדינמיקה ביניהם, ומקשה על אבא לתפקד תחת רגשות אשמה ותחושת חוסר הצלחה.מומלץ מאד כי הם יגיעו לטיפול זוגי, גם בגילם, כמובן. הטיפול עשוי לזמן להם רגעים של קירבה מחודשת, הערכה הדדית, ותחושת הישג על מה שעשו עד כה, יחדיו. אם תצליח לשכנעם, זה יהיה נהדר. לא ניתן להביא אדם לטיפול רגשי, ללא ידיעתו. המרכיב הראשוני והחיוני בטיפול רגשי, הוא שהאדם עצמו ירצה ליצור שינוי. אותו אדם אינו חייב מראש לתת את אמונו באנשי המקצוע, הוא יכול להגיע לטיפול ולדבר בכנות על הסיבות שגורמות לו לאי אמון בטיפול. אז, המטפל והוא יוכלו לנסות להבין מדוע חוסר האמון וכיצד ניתן לעבוד על האמון ביניהם. כלומר, חוסר האמון באנשי טיפול הינו שכיח, ואם אביך יעלה זאת בטיפול, זה יאפשר עבודה והתמודדות. אך שוב אדגיש, מרכיב חיוני לפני הטיפול צריך להיות: היות האדם רוצה ליצור שינוי, והיות האדם יודע כי הוא הולך לאיש טיפול. לא ניתן לרמות אדם אל תוך תהליך רגשי. ייתכן שאחרי שתפרוס בפניו את יתרונות האפשרות הזו, הוא יסכים לנסות. לפי תיאורך, כדאי להוריך לנסות הזדמנות זו. בהצלחה עדית.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • תודה עדית, מעריך מאד את תשובתך המורחבת והמפורטת, עדכון והתקדמות:
  • עידן
  • 02/07/2017 20:08
  • אמנם רק היום קראתי את תגובתך, אך כבר באותו השבוע הצלחתי להשפיע על אבא ולשכנע אותו ללכת לייעוץ אישי אצל פסיכולוגית תרפיסטית, לא יודע איך הצלחתי לשכנע אותו, אבל הוא התקשר אליי לעדכן שמצא בעצמו מישהי וקבע איתה פגישה, ואפילו עדכן אותי לאחר כל פגישה. הוא טוען שהיא דיי עזרה לו להבין את מקור הבעיה אצלו, ואף אצל אמא ע"ס התיאורים שלו. מה גם שהוא טוען שזה לא כ"כ שונה ממה שאני ייעצתי לו לעשות, אבל להערכתי לאחר שהוא התגבר על הבושה או אי הנעימות, היה לו יותר הגיוני ללכת לטיפול מקצועי מאשר שהבן שלו 'יחנך' אותו... כנראה שהוא הרגיש פחות נעים לקבל את העובדה שבנו הקטן מנסה ללמד אתו כיצד לנהוג. בכל מקרה, כעת אני מחפש יועצת זוגית דיסקרטית כי הצלחתי לשכנע גם את אמא שהיא צריכה לנסות ולא להתייאש. אבל למרות הכל אני תוהה האם לא עדיף לקחת אותה קודם לטיפול אישי ואח"כ לצרף את אבא... או שמא עדיף לקחת את שניהם? בכל מקרה אשמח לדעת מה טיפול שכזה כולל ואם אפשר פחות או יותר גם לדעת סדרי גודל של עלות... אם היא תסכים, יכול להיות אפילו שקבע לה / להם אצלך. שוב תודה רבה לך!

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • כל הכבוד! כל הכבוד לאביך על ההתקדמות הפעילה, והרצון לפעול כדי להרגיש יותר טוב ולשמור על משפחתו, כל הכבוד לך, על היותך מבין ואמפטי לכך שדברים מסוימים משפיעים אחרת כשנאמרים מאיש מקצוע. עם זאת, שאני מבינה שהוא ממשיך לעדכן אותך, ומכך מסיקה שהוא מאד מעריך את דעתך, ואותך באופן כללי. כעת לשאלתך: האם כדאי לאמך לפנות לטיפול פרטני או זוגי (עם אביך). שני התהליכים המדוברים הינם תהליכים רגשיים שמטרתם לייצר שינוי חווייתי אצלה, תובנות, תחושה טובה יותר. בין אם מדובר בטיפול בו תוכל להתבונן לתוך עצמה ובין אם תעשה זאת, בנוכחות אביך, שני התהליכים יהיו משמעותיים. התרשמתי עד כה ששני הוריך לא חוו טיפול פסיכולוגי עד לאחרונה. (האם זה נכון?). ואם כך, שתי האפשרויות יחוללו שינוי אדיר עבורה. על כן, כדאי לאמך לבדוק, מהם רחשי לבה. היכן היא היתה מעדיפה להתחיל, בכיוון פרטני או זוגי. עצם הבחירה הינה משמעותית גם היא. ובשני הכיוונים יהיה עיסוק במערכות היחסים שלה עם סובביה. באופן כללי, טיפול פרטני מסייע לאדם לראות את החלקים הפנימיים שבו, לקבל את החלקים האלה, להכירם, למצוא נחמה וחמלה כלפי עצמו, לחוש גאווה/סיפוק/מסוגלות. זאת, על ידי עבודה עם המטפל שבחדר. כמובן שזהו הסבר כללי, וישנן גישות שונות לעבודה בטיפול פרטני, כל גישה תשים דגש על היבטים מסוימים. טיפול זוגי הינו טיפול המסייע לבני הזוג למצוא את דרכם, לסלול את השביל, להתבונן פנימה תוך קבלת תמיכה מהשני, להעריך מחדש את רגעי החיבור, ולעשות סדר בציפיות הזוגיות והקשר הקיים. גם כאן, זהו תיאור כללי מאד עם מקרים רבים היוצאים מהכלל. כל זוג מגיע עם צרכים שונים לטיפול, כך גם בטיפול פרטני. אך ניתן לומר שהטיפול הזוגי עובד הן על כל אחד מבני הזוג, והן על הקשר. הטיפול הפרטני מתייחס לקשר הזוגי כיישות קיימת. קיימות גישות רבות לעבודה זוגית וכל מטפל מתאפיין בגישות טיפול מסוימות. מקווה שהפרטים עוזרים ומקווה מאד ששני הוריך יוכלו לבחור לעצמם דרך, על מנת לחוש טוב יותר! בהצלחה עדית.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס

בריאות זה אינפומד – אתר רפואה המקיף בישראל