בפסיכיאטריה מוגדרת האישיות כשילוב של מרכיבי האופי, התכונות, הרגשות, המחשבות וההתנהגויות של האדם. ניתן למצוא באוכלוסייה מגוון עצום של אנשים שיש להם תכונות שונות מאוד זה מזה.
הפרעת אישיות לרוב תאובחן כאשר קווי האופי של אדם נוקשים מאוד ואינם משתנים גם כאשר נסיבות החיים דורשות התגמשות, ומשום כך הם מביאים למצוקה, לסבל ולפגיעה באפשרות לנהל חיים רגילים.
במרבית המקרים האדם אינו חש כי האופי שלו הוא בעיה, אלא רואה את הבעיה בעולם הסובב אותו, האנשים האחרים או הנסיבות. מסיבה זו, הלוקים בהפרעות אישיות אינם מעוניינים לעיתים קרובות בטיפול או בשינוי.
תחילת הופעתה של ההפרעה היא בסביבות גיל ההתבגרות. בניגוד למחלות נפש אחרות, הפרעת אישיות היא מצב קבוע, כמו תבנית שבתוכה נוצק האדם, והיא אינה משתנה בהשפעת טיפול תרופתי. מקורן של הפרעות האישיות ככל הנראה הוא שילוב של גורמים, חלקם תורשתיים וחלקם סביבתיים.
ב-DSM (מערכת הסיווג והאבחנות המקובלת בפסיכיאטריה) מחלקים את הפרעות האישיות למספר קבוצות וטיפוסים. חלק מהקווים האופייניים לטיפוסים השונים מצויים באופן נורמלי אצל כל אדם ואינם מספיקים כדי לאבחן הפרעת אישיות. לצורך ההסבר יפורטו ההפרעות על פי הסיווג המקובל, על אף שלעיתים קרובות ניתן למצוא מצבים מעורבים. הטיפול בכל הפרעות האישיות נעשה על ידי פסיכותרפיה. אם מתפתחים בנוסף גם מצבי דיכאון או חרדה, ניתן להיעזר בטיפולים תרופתיים.
הפרעת אישיות תסמינים
כאמור, הפרעות האישיות מחולקות לשלוש קבוצות, על פי המאפיינים והתסמינים הזהים בכל הפרעת אישיות. הרבה אנשים הסובלים מהפרעת אישיות אחת, מראים גם סימנים של לפחות הפרעת אישיות אחת נוספת. כמו כן, אין צורך בקיום של כל התסמינים הטיפוסיים לסוג ההפרעה על מנת לאבחן הפרעת אישיות כזו או אחרת.
הקבוצה הראשונה כוללת טיפוסים מתבודדים, הנראים לסביבתם מוזרים וחריגים:
• הפרעת אישיות פרנואידית - טיפוס אישיות זה, נוטה לפרש את פעולותיהם של האחרים כמכוונות לפגוע בו, לקפח אותו ולאיים עליו. הם חשדנים כלפי הסביבה ולא נותנים אמון באחרים. הם עלולים להיות רודפי צדק וקטנוניים ולהטריד את סביבתם בתביעות משפטיות או להיות קנאים מאוד ולעקוב אחרי בני זוגם. מנקודת מבטם, התנהגות זו מכוונת כדי להגן עליהם מפני הפגיעות הצפויות. למרבה הצער התנהגות כזו עלולה להביא לסכסוכים, פיטורים, גירושין ועוד.
• הפרעת אישיות סכיזואידית - סכיזואידים הם מסוגרים, מבודדים וכמעט ואינם זקוקים לחברתם של אחרים. הם מבלים את רוב זמנם בפעילויות שנעשות לבד, עובדים בעבודות שאינן מצריכות עבודת צוות ונחשבים ל"זאבים בודדים". לעיתים יעדיפו להשקיע את זמנם ומרצם ברעיונות תיאורטיים או בבעלי חיים יותר מאשר בבני אדם אחרים.
• הפרעת אישיות סכיזוטיפאלית - אנשים אלו דומים לסכיזואידים, אך הם הרבה יותר חריגים ובולטים במוזרות שלהם, בצורת הלבוש, באופן הדיבור או באמונה מיסטית או פילוסופית כלשהי. גם להם, כמו לסכיזואידים, יש מיעוט של קשרים חברתיים והם מתקשים מאוד להשתלב בחברה. העולם הפנימי שלהם דומה לזה של ילדים: מלא חברים דמיוניים, פחדים ופנטזיות. לאורך חייהם, יש להם נטייה ללקות בדיכאון.
לקבוצה השנייה משתייכים סוגי אישיות "צבעוניים" מאוד, אנשים שקשריהם עם הסובבים אותם סוערים ולא עקביים:
• הפרעת אישיות גבולית – טיפוסים אלו נוטים לפעול באופן אימפולסיבי ומסוכן, כמו קיום יחסי מין לא מוגנים, הימורים או אכילה אימפולסיבית מופרזת. הדימוי העצמי שלהם אינו יציב ושברירי, והם חווים קשרים בין אישיים לא יציבים ואינטנסיביים. לאנשים הסובלים מהפרעה זו יש תנודות מצב רוח קיצוניות לעיתים כתגובה למתח בין-אישי, והם נוטים לאיים בהתאבדות או פגיעה עצמית. תחת המעטה של תנודות מצב הרוח וחוסר היציבים הרגשית, שמתבטאים גם בהתקפי זעם תדירים, נמצאת תחושה עזה של פחד להישאר לבד או להינטש, תחושת ריקנות מתמשכת, והתקפי פרנויה שבאים והולכים במצבי לחץ.
• הפרעת אישיות אנטי-חברתית – אנשים שלא אכפת להם מצרכים ורגשות של אחרים, משקרים, גונבים, מרמים אחרים ומשתמשים בזהויות מזויפות. אנשים הסובלים מהפרעת אישיות אנטי-חברתית נוטים להסתבך עם החוק שוב ושוב, מפרים זכויות של אחרים, מתנהגים בצורה אגרסיבית ואלימה, ומתעלמים מהבטיחות שלהם ושל אחרים. הם נוטים להתנהגות אימפולסיבית ובלתי אחראית, ולא מראים חרטה על התנהגותם.
• הפרעת אישיות נרקיסיסטית - באגדה המיתולוגית על נרקיס, הוא מתאהב בהשתקפות דמותו במים ושוקע בעצמו מבלי יכולת לראות אחרים. כך, גם הלוקים בהפרעת אישיות נרקיסיסטית מרגישים שהם נעלים וחשובים, מטפחים חלומות על תהילה וייחוד יוצאי דופן, מתנהגים לעיתים בשחצנות גלויה ומצפים מהאנשים הסובבים אותם ליחס מיוחד ולהערכה מוגזמת. מתחת להתנהגות הגרנדיוזית מסתתרת פעמים רבות הערכה עצמית נמוכה ורעועה, ומתוך כך צורך בחיזוקים בלתי פוסקים. לרוע מזלם, הם אינם מצליחים להיות רגישים וקשובים לקרובים להם, ולכן נשארים פעמים רבות בלי קשרים אינטימיים קרובים ומחזקים. מבנה האישיות שלהם הופך אותם חשופים מאוד לדיכאון, בייחוד כאשר הם מתחילים להתקרב לגיל הזקנה.
• הפרעת אישיות היסטריונית –טיפוסים רגשניים, תיאטרליים, מחפשים באופן נואש להיות במרכז של תשומת הלב, מפגינים כלפי חוץ רגשות סוערים ומוחצנים ונוטים לדרמה מוגזמת. התנהגותם יכולה להיות פתיינית - באופן סטריאוטיפי לגברים או נשים. מתחת למעטה הצבעוני, מסתתר קושי בהכלת רגשות עמוקים וארוכי טווח, וצורך רב בהרגעה. טיפוסים אלה נוטים גם ללקות במיחושים גופניים תכופים או במחלות גופניות ללא גורם פיזיולוגי.
בקבוצה השלישית, ישנם סוגי טיפוסים אשר נראים כאילו הם כל הזמן חרדים ומוטרדים:
• הפרעת אישיות נמנעת - בדומה לסכיזואידים הם כמעט תמיד בודדים ומרגישים שלא בנוח בחברת אנשים. עם זאת, המנגנון שלהם הוא שונה. להימנעותיים, ישנה הערכה עצמית כה נמוכה ורגישות כה גבוהה לדחייה, שעל אף השתוקקותם העזה לחברה הם יעדיפו שלא להעמיד את עצמם בשום מצב בו הם עלולים להרגיש דחויים. הם מאופיינים בביישנות וחוסר ביטחון והם נפגעים בקלות. תכונות אלו מהוות מכשול עבורם, הן בתחום היחסים הבין-אישיים והן במקומות עבודה.
• הפרעת אישיות תלותית - גם טיפוסים אלו מאופיינים בחרדה והערכה עצמית נמוכה, אך ההזדקקות למישהו על ידם, שייקח אחריות על החלטות במקומם, דוחפת אותם להיכנס לקשרים ולפתח תלות מוגזמת באדם אחר. משום כך, הם מועדים להיות בקשרים שיש בהם התעללות או ניצול. הם מוכנים לשלם את המחיר על מנת שלא להישאר לבד. כאשר הם ננטשים על ידי מושא התלות, הם עלולים להיות במשבר.
• הפרעת אישיות כפייתית – אנשים מטיפוס זה הם מסודרים, מתוכננים וקפדנים, אשר מארגנים כל דבר בחייהם על פי סדר נוקשה ורשימות מפורטות. קשה להם לבצע משימות משום שכל דבר חייב להתבצע בשלמות עד לפרט הקטן ביותר. קשה להם גם לעבוד בשיתוף עם אנשים אחרים משום שקשה להם לשאת עשייה שאינה מתבצעת בדיוק כפי שהתכוונו, וכן קשה להם לשאת שינויים וספונטניות. מהצד הם נראים לעיתים כבעלי רגשות מצומצמים ואף קפואים, ולעיתים קרובות אחרים סביבם נוטרים להם טינה על התנהגותם. קל להם להשתלב בעבודות שדורשות היצמדות דקדקנית לפרטים וחוקים (כמו למשל חשבונאות) והם חשופים לדיכאון עם כל יציאה מהשגרה, אפילו אם מדובר באירוע טוב כמו קידום בעבודה.
• הפרעת אישיות סבילה תוקפנית (Passive-aggressive) - לטיפוסים אלו יש קושי בביטוי תוקפנות באופן גלוי ולכן הם מבטאים אותה בדרכים עקיפות כמו השתהות, חוסר יעילות, וכחנות, תלונות מרובות וביקורת. הם מרגישים את עצמם חסרי מזל, ולעיתים קרובות מקנאים באנשים סביבם. בקשרים עם אחרים הם מעוררים בדרך כלל הרבה כעס, ולעיתים גורמים לאחרים להפנות כלפיהם תוקפנות גלויה. דפוס זה מהווה מכשול בכל סוגי מערכות היחסים ומביא לפגיעה בתחומי חיים רבים.
סיבות וגורמי סיכון
האישיות מתפתחת בזמן הילדות, ומתעצבת דרך האינטראקציה בין הגנים שלנו והסביבה. הפרעות אישיות מתפתחות, ככל הנראה, משילוב של הגורמים התורשתיים והסביבתיים, כאשר הגנים הם אלו שבעצם הופכים אותנו ליותר פגיעים להתפתחות של הפרעת אישיות כזו או אחרת, ואירועים שמתרחשים בחיינו הם הגורמים להתפתחות עצמה של ההפרעה.
למרות שהסיבה המדויקת להתפתחות של הפרעות אישיות אינה ידוע, ישנם גורמים מסוימים שמעלים את הסיכון להתפתחות של סוג כזה או אחר של הפרעת אישיות. הגורמים הללו כוללים:
• היסטוריה משפחתית של הפרעות אישיות ובעיות נפשיות.
• סביבה משפחתית מתעללת, לא יציבה וכאוטית בזמן הילדות.
• אבחון בילדות של הפרעת התנהגות.
• שוני בכימיה ובמבנה המוח.
אבחון ובדיקות
כאשר עולה חשש להפרעת אישיות, האבחון מתבצע על ידי בדיקה גופנית, הערכה פסיכיאטרית ושימוש בקריטריונים של DSM-5 (הנחיות לאבחון הפרעות נפשיות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי).
לכל אחת מהפרעות האישיות יש את הקריטריונים שלה לאבחון על פי ה-DSM-5, אך באופן כללי, האבחון של הפרעת אישיות כוללת סטייה ארוכת טווח מההתנהגות המקובלת בחברה, שמובילה לפגיעה בתחום אחד לפחות מהבאים:
• הדרך שבה תופסים את עצמנו, אחרים ואירועים שונים.
• התאמת התגובות הרגשיות במצבים שונים.
• היכולת לתפקד כאשר מתמודדים עם אנשים אחרים ובמערכות יחסים.
• היכולת לשלוט בדחפים.
לעיתים יהיה קשה לקבוע באופן נחרץ את סוג הפרעת האישיות, מאחר וחלק מהתסמינים חופפים, ויותר מסוג אחד של הפרעת אישיות יכול להתקיים בעת ובעונה אחת.
הפרעות אחרות כמו דיכאון, חרדה ושימוש בסמים יכולים לסבך אף יותר את האבחנה, אך ישנה חשיבות עליונה למתן אבחנה מדויקת על מנת שניתן יהיה לקבל את הטיפול המתאים.
סיבוכים אפשריים
הפרעות אישיות יכולות לשבש באופן משמעותי את החיים של הסובלים ממנה ושל האנשים שסביבם. היא יכולה לגרום לבעיות במערכות יחסים, בעבודה, בבית הספר, ויכולה להוביל לריחוק חברתי או להתמכרות לאלכוהול או סמים.
כאמור בהרבה מסוגי הפרעות האישיות, ישנה נטייה להתפתחות של דיכאון, בעיקר לעת זקנה.
טיפולים ותרופות
הפרעות האישיות נבדלות ביניהן בקשיים ובדפוסי ההתנהגות המאפיינים אותן. לפיכך, לכל אחת מהפרעות האישיות קיים טיפול השונה באופן מהותי מהפרעה אחרת. הפרעת אישיות, ביסודה, היא הפרעה הקשורה לאופי, ולכן לרוב קיים צורך בטיפול פסיכולוגי ממושך אשר מאפשר לזהות ולחקור את הדרך בה התעצבו מבני האישיות הבלתי מסתגלים, בהנחה שבחלוף הזמן ילמדו באמצעות הטיפול דפוסי חשיבה, התנהגות ועיבוד רגשי יעילים יותר. בנוסף, מאחר שמרבית הפרעות האישיות מתאפיינות בקשיים בין אישיים משמעותיים רבים, הלוקים בהפרעות אלו נעזרים לעיתים בשילוב בין טיפול אישי לטיפול קבוצתי, אשר מאפשר להתנסות ולהבין בזמן אמת את ההתנהלות הרגשית והבין אישית באינטראקציות חברתיות.
לעיתים התוכנית הטיפולית תכלול גם טיפול תרופתי אשר אינו יכול להביא לשינוי אישיותי מעמיק, אך הוא עשוי להקל על המצוקה המאפיינת הפרעת אישיות. למשל, אדם בעל הפרעת אישיות נרקיסיסטית אשר פונה לטיפול לאחר שלראשונה בחייו נאלץ להתמודד עם בת זוג שאינה מעוניינת בו, עשוי להיעזר בטיפול תרופתי זמני שנועד להקל על סימפטומים של חרדה ודיכאון.
מניעה
כיום אין דרך ידועה למניעת הפרעות אשיות, אך בעיות שסובבות את ההפרעה יכולות להשתפר בעזרת טיפול נכון. פניה לעזרה מוקדם ככל האפשר, עם הופעת התסמינים הראשונים, יכולה להפחית את הפגיעה בחיים של המטופל ובמערכות היחסים שלו.
המומחים של Infomed ממליצים לקרוא:
בדיקות קשורות
- אבחון פסיכולוגי - סוגים
מחלות קשורות
- דיכאון קליני
- סכיזופרניה קטטונית
- הפרעות פסיכוטיות
- אכילת שיער ופקעת שיער
- הפרעות אישיות
מאמרים בנושא הפרעת אישיות
- Facebook Messenger
יש לכםן אדם קרוב שסובל מהפרעה נפשית? הורים, בני/ות זוג, ילדים, אחים וחברים - האנשים היקרים שמלווים נפגעי/ות נפש, מת... לכתבה המלאה
שאלות מתוך פורום דיכאון אחרי לידה
- בדידותהדר 05/05/2020 | 10:52ילדתי לפני 3 חודשים, אין לי עבודה לחזור אליה. ואני מרגישה בדידות עצומה. ההורים לא זמינים (קורונה). האם עצב ובדידות הם סיבה להתחיל טיפול תרופתי?הוסף תגובהפתח בחלון חדש
- תשובת מומחה טיפול תרופתי ד"ר יוסף חלבן 06/05/2020 | 15:57הדר שלום מזל טוב, למרות התקופה הקשה שעוברת עליך. עצב ובדידות לכשעצמן הנם ביטוי למצוקות נפשיות שהם חלק מחיינו ולא מדובר במחלה המצריכה בדכ' טיפול תרופתי. הטיפול הראוי במצבים אלו הינו טיפול בשיחות ותמיכה. עם זאת לעתים המצוקה הקשה גורמת לפגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי, (כמו למשל הקושי לטפל בילד, נדודי שינה קשים, ירידה משמעותית בתיאבון ובמשקל, פגיעה בתפקוד החברתי וכיו'ב), ובמקרים מסוימים ניתן להיעזר, בנוסף לטיפול בשיחות ולא במקום, בתרופות. על מנת לקבוע מהו הטיפול המתאים לך מומלץ מאוד לפנות לפסיכיאטר שיעריך את מצבך וימליץ על הטיפול המועדף בשבילך. דר' חלבןהוסף תגובה
- תשובת מומחה טיפול תרופתי
- שכיחות דיכאון אחרי לידהנתן 10/06/2017 | 23:58שלום רציתי לשאול מה השכיחות של דיכאון אחרי לידה. ראיתי שבדר"כ מדברים על 10% עד 15%. אולם ראיתי פרסומים על מחקרים שנעשו לאחרונה בארץ, שמדברים על 20% וגם על 25%. מה בפועל המצב ? האם יש נתונים רשמיים בארץ ? האם יש הבדל בין המצב בארץ למדינות אחרות ? בתומ"רהוסף תגובהפתח בחלון חדש
- תשובת מומחה שכיחות דיכאון לאחר לידה ד"ר יוסף חלבן 12/06/2017 | 01:57לשואלת שלום, בדיקת שכיחות של הפרעות מסוג זה הינה מורכבת ולכן נתונים המתקבלים ממחקרים שונים לא יהיו זהים בדרך כלל. הסיבות לכך הן רבות, למשל אין תמיד נגישות לכל הסובלות מהתופעה, לדוגמא נשים הפונות לטיפול פרטי ואינו מופיעות בשום מאגר רשמי ולמעשה איש אינו יודע עליהן, מקורות המדע שאין אחידות ביניהם מבחינת אמות המידה לאבחון, למשל רופאי ילדים, רופאי נשים, פסיכיאטרים, אחיות טיפת חלב וכד' שלא כולם רואים את הדבר עין בעין, ועוד כהנה וכהנה. יחד עם זאת הנתון של 10-15% הוא כנראה משקף נכוחה את המצב; וחוזר על עצמו לאורך שנים רבות. (אני עיינתי בתוצאות מס' מחקרים שפורסמו בין השנים 1996-2011). אך גם כאן יש לשים לב שהפער בין 10 ל-15 הוא פער ניכר ומשמעותי של 50%. שכיחות הדיכאון לאחר לידה בישראל על פי נתונים עדכניים למדי של משרד הבריאות הינה כ-10%. כך או כך, מדובר בשכיחות גבוהה ובסיבוך השכיח ביותר של הריון ולידה.הוסף תגובה
- תשובת מומחה שכיחות דיכאון לאחר לידה
- חולה באופן קבועג'וזי ורד 08/03/2017 | 17:20שלום רב, שמי ג'וזי ורד. ילדתי לפני שתיים וחצי. במהלך ההריון סבלתי מסוכרת, הקראת, התעלפיות ונפילות סוכר, כאבים בכל הגוף. במהלך ההריון הפסקתי לאכול בשר וכל דבר המגיע מהחי. במהלך ההריון רזיתי 10 קילו. מיד אחרי שילדתי החל דיכאון אחרי לידה(עדיין בדיכאון לדעתי) אני מקבלת כדור לבלוטה ומטופלת אצל פסיכולוגית 8 שנים. כל יום או יומיים אני חולה עם חולשה וחום ולא מצליחה לצאת מהמיטה(2.5) כל מריבה או ויכווח מפילות אותי ליומים שלושה של מחלה ושפעת. מה לדעתך אני צריכה לעשות כדאי לצאת מהמעגל הזה או אולי זה פיזי ומעיד על משהו רפואי? בבקשה תענו לי. תודה ובריאות שלמה לכולם.הוסף תגובהפתח בחלון חדש
- ממליצה בחוםמרתה 06/05/2017 | 22:26הי, קראתי את הפוסט ואני רוצה לספר לך שיש עוד אפשרויות. בזמנו, אני הלכתי למטפלת שעזרה לי להבין למה בכלל יש לי דכאון. ההבנה עשתה אותי לאדם אחר ומשם הדרך לריפוי בעזרתה של שרון היתה קצרה. היא מטפלת בשיטה שנקראת ביולוגיה טוטאלית והיא הביאה אותה מצ´ילה. היא מדהימה! מעבר לזה, היא גם קואצ´רית ומטפלת בעוד שיטות אז היא ממש מביאה מלא כלים למפגשים. התהליך קצר וזול לעומת האלטרנטיבות, כ4 מפגשים אני עשיתי. אני מודה כל יום על התהליך שעברתי עם שרון וממש ממליצה לך. דרך אגב, בגלל שהיא חיה בצ´ילה בעבר אז היא מטפלת היום בקליניקה בכפר סבא אבל גם עובדת אונליין, אז בעצם זה לא משנה איפה את נמצאת, היא זמינה. אפשר להתקשר אליה והיא תוכל להסביר לעומק יותר 054-4771585 או להציץ באתר שלה www.sharon-coach.com בהצלחה בכל מקרה!הוסף תגובה
- דיכאון אחר לידהג׳וזי ורד 18/03/2017 | 15:20הבעיה היא בבלוטת התריס. הבלוטה לא מאוזנת. אני מקבלת כדור בשם אטרוקסין. הטיפול הפסיכולוגי שאני נמצאת בו קיום הוא עקב גידול אוסטאומה בראש. הגידול הוסר לפני חמש שנים. תודה מראש, ג׳וזי ורדהוסף תגובה
- תשובת מומחה דיכאון מתמשך/מחלה גופנית(?) ד"ר יוסף חלבן 10/03/2017 | 16:01ורד שלום, את מציגה בשאלתך מצב מורכב ומתמשך מזה כ-3 שנים, (התקופה שלאחר הלידה וכן במהלך ההריון). ניכר הערוב ביו בעיות גופניות ונפשיות. התמונה חסרה פרטים מהותיים, כמו באיזה בלוטה מדובר, (אני מניח שמדובר בבלוטת התריס, שכן בעיות בבלוטה זו הינן שכיחות יחסית, אך איני יכול לדעת זאת בודאות), האם את נמצאת במעקב רפואי סדיר ופעילות הבלוטה מאוזנת, האם את במעקב רפואי על רקע הצמחונות והתזונה החסרה ומבצעת בדיקות שגרה של הפאראמטרים התזונתיים , כמו למשל ויטמין B12; האם הסכרת שלך מאוזנת? את מתארת מצב ממושך של זיהומים חוזרים שאת כורכת במצבי לחץ נפשי וכיו'ב. משברים נפשיים בהחלט יכולים להיות מלווים בתחלואה גופנית וההיפך, תחלואה גופנית, בעיקר אם היא כרונית, יכול לגרום להתדרדרות במצב הנפשי. מתוך התיאור הקצר יחסית של מצבך המורכב קשה לקבוע האם הבעיה הראשונית היא נפשית או פיזית. בנוסף לכך את כותבת שאת נמצאת כבר 8 שנים בטיפול פסיכולוגי אך אינך מפרטת את הרקע לפניה לטיפול ואת מהלכו והשפעתו עליך. עקב המורכבות שאת מציגה איני יכול בשלב זה זה להנחות אותך בדבר טיפולים, תרופתיים או נפשיים, שיסייעו לך לצאת מה"מעגל"; עם זאת נראה לי שלאור התמשכות הקשיים, הן הגופניים והן הנפשיים עליך לעשות בשלב זה 2 דברים: 1. לפנות לרופא המשפחה, או לרופא פנימי לשם בירור מקיף של מצבך הגופני 2. במקביל, להערכתי, את צריכה לפנות לפסיכיאטר, רצוי כזה שמצוי היטב גם בפסיכותרפיה, על מנת לעבור הערכה יסודית גם בתחום זה. חשוב מאוד לדעתי שהמטפלים השונים שאצלם את בבירור יתקשרו ביניהם וזאת על מנת לקבל תמונה כוללת של מצבך ולהימנע ממצב שבו מטפלים נקודתית בסימפטומים בודדים, טיפול שלעתים קרובות אינו הולם את הבעיה הבסיסית. כמו כן רצוי שבידי הפסיכיאטר ימצא סיכום הטיפול הפסיכולוגי שלך, על מנת להשלים את התמונה. חג שמח ורפואה שלמה, דר' חלבןהוסף תגובה
- ממליצה בחום
- דיכאון אחרי לידה חוזראלוד 22/02/2017 | 18:17אני נמצאת כבר כמעט שנה אחרי הלידה. אבל נתקלת בתופעות דיכאון וחרדות שכל הזמן חוזר. אין לי תמיכה מבן הזוג כי נפרדנו והרגשתי דחויה, מאוד ולא רצויה מהצד שלו לאורך כל התהליך. הילדה שלי זה הדבר הכי טוב שקרה לי ואני מאוד שמחה בתור אמא מאומצת לתת לה את מה שלי אין. הדיכאון בא הולך וחוזר, מרגישה לבד כל הזמן. אין לי הרבה חברים ואני לא רוצה בגילי לשתף את ההורים ולגרום להם לצער. לאן אוכל לפנות לקבל עזרה?הוסף תגובהפתח בחלון חדש
- תשובת מומחה "דיכאון חוזר אחר לידה" ד"ר יוסף חלבן 27/02/2017 | 22:16אלוד(?) שלום, לא בכדי שמתי את הכותרת במרחאות. יש לכך במקרה שאת מתארת 2 סיבות. האחת, כללית, שלפחות לדעתי, תגובות נפשיות המופיעות לאחר הלידה אינן בהכרח תופעות יחודיות ללידה והן אינן שונות מתגובות נפשיות המתרחשות לאחר אירועים אחרים, ובכל מקרה יש לקחת בחשבון את הנסיבות הספציפיות ווהאדם שחווה אותן. הסיבה השנייה, והיא נוגעת אליך, היא שאינך מתארת מצב דיכאוני אפייני,אלא מצוקה נפשית לנוכח מכלול נסיבות, בעיקרן מע' היחסים עם בן זוגך, הפרידה ממנו והצורך להתמודד לבד מול הסטטוס החדש של אמהות כשאת יחסית בודדה ונעדרת מערכת תמיכה מספקת. אני מניח שהקשיים שאת חווה בקשרים הבין אישיים שלך אינם חדשים אלא שכעת, לנוכח הצורך להתמודד עם התפקיד המורכב, בעיקר אם הוא חדש לך, הם בולטים ומעיקים יותר מאשר בעתות אחרות. עם זאת, "לא אלמן ישראל"; את זקוק לעזרה מקצועית שלא מסובך להגיע אליה. על פניו, (ואני אומר זאת בהסתייגות, שכן איני מכיר אותך וחסרים הרבה פרטים), נראה לי שהדרך לסייע לך להתמודד עם מצבך היא באמצעות פסיכותרפיה ולאו דווקא תרופות. למרות זאת, הייתי ממליץ לך על מנת לאבחן במדויק את מצבך ולהתאים את הטיפול הנכון, להיוועץ בפסיכיאטר, ורצוי מאוד כזב שאמון גם על פסיכותרפיה, ואני משוכנע שהוא יוכל לטפל בך או להפנותך למקום הנכון. ברצוני להתייחס בקצרה גם למה שכתבת בסיפא של דבריך, בדבר ההסתייגות לפנות להוריך ולשתפם בקשיים שאת חווה. חשוב מאוד שבשעת צרה או משבר נמצא את הדרך לגייס לעזרה את האנשים הקרובים לנו והאוהבים אותנו. זה כמובן לא בא במקום טיפול מקצועי, אבל הדבר נכון גם בכיוון הנגדי; טיפול מקצועי לא יכול להוות תחליף לתמיכה וחברות במשפחה ומחוצה לה. אני משוכנע שלו הקרובים לך היו נזקקים לעזרתך היית מתגייסת עבורם, ואין שום סיבה שכאשר את זקוקה לתמיכה לא ישיבו לך באותה מטבע. איני מסיים את דברי בברכת "רפואה שלמה", וזאת משום שאני סבור שאינך חולה. את במצוקה ובמשבר, דברים שעוברים על כולנו וניתן תמיד לסייע. מקווה שתמצאי במהרה את הדרך להיעזר, דר' חלבן יוסיהוסף תגובה
- תשובת מומחה "דיכאון חוזר אחר לידה"
- בודקת... מי אני ומה שמי...מירי 25/10/2016 | 23:39האם אשה שלוקה בדיכאון (ואפילו קל) מסוגלת "לשחק אותה" שמחה, מאושרת, ומלאת חיוניות, למרות שהיא ממש לא מרגישה כך- במסגרת העבודה, החברות, המשפחה המורחבת וכד' פשוט, אני עדיין מנסה לברר את תחושותיי עם עצמי... בעוד בבית ובעיקר ליד הבעל המצב קצת שונה- כל התחושות, החוסר חשק, המצב רוח הירוד וכו' הכל יוצא החוצה, ובגדול! (ילדתי לפני 6 שבועות, ואלו לא תחושות חדשות, אני מסתפקת אם אחרי הלידה הנוכחית הם החמירו) אני לא נוטלת שום תרופה, מעולם לא ביקרתי אצל פסיכיאטר וכד' עד היום האשמתי את מצבי הרוח וכו' בהורמוני ההיריון, בגלולות ההורמונים שבאמצעי המניעה וכו' ועכשיו זהו נגמרו התירוצים- אני מצפה מעצמי לחזור לעצמי, ולא מצליחה! אשמח לשמוע את חוות דעתך. תודה מראש!הוסף תגובהפתח בחלון חדש
- תשובת מומחה למירי שלום, ד"ר יוסף חלבן 26/10/2016 | 12:20שאלתך נוגעת בבעיה מורכבת ואשתדל לענות עליה כמיטב יכולתי אם כי לא ניתן כמובן לתת תשובה שתקיף את כל ההיבטים בפרוט. ראשית, לשאלה האם אפשר "לשחק אותה" כשמדובר במצבים נפשים, התשובה היא בהחלט כן; עיניך הרואות, שאת מתנהגת באורח שונה בבית ומחוצה לו. באשר לבעיות נפשיות בכלל, כולל דיכאון שלאחר לידה, מדובר במצבים מורכבים שהינם תולדה של מס' רב של גורמים המעורבים בהיוצרותם. ישנם גורמים ביולוגיים, (תורשתיים, מחלות רקע גופניות, שינויים פיזיולוגיים כמו למשל תנודות ברמות ההורמונים, תזונתיים ןכיו'ב) ולא פחות ולעתים אף יותר גורמים נפשיים הכוללים את מבנה האישיות, תולדות העבר, נסיבות החיים, גורמי דחק וכד'. כל אלו חוברים יחד. פועל יוצא מכך הוא שקיים שוני אינדיבידואלי גדול מאוד בין אדם לאדם ולכן לא ניתן ללא בדיקה מקצועית לתת תשובות מוחלטות במסגרת כמו הפורום הנוכחי אלא להתייחס לבעיה באופן כוללני. לתנודות הורמונליות ישנה כמובן השפעה על מצבים נפשיים. דוגמה טיפוסית לכך היא ה-"blues" , מצב רוח ירוד, נטיה לתגובות רגשיות לא פרופורציוניות, התקפי בכי וסף גירוי נמוך המופיעים בימים הראשונים שלאחר הלידה וחולפים לאחר זמן קצר. תופעה זו הינה שכיחה ביותר ומופיעה אצל 50%, ואף יותר, מהנשים ומהווה ביטוי לירידה החריפה ברמות ההורמונים לאחר הלידה. תופעה זו הינה נורמלית ואין צורך בטיפול ספציפי מלבד הרגעה, תמיכה והבנה של הסביבה. הדיכאון שלאחר לידה הינו תופעה שונה לחלוטין. מופיעה מס' שבועות עד מס' חדשים לאחר הלידה והיא איננה קשורה למצב ההורמונלי, או קשורה ק'שר רופף למצב זה. זהו מצב נפשי מורכב שגורמים רבים עלולים להיות מונחים בבסיסו, כפי שציינתי לעיל. את טורחת לציין, וזו עובדה חשובה, שהתחושות שאת חווה אינן חדשות ושאת חווה קשיים רגשיים מזה תקופה ממושכת, וללא קשר ללידה, שכעת רק החמירו. מאחר שאינך מצליחה להתגבר על המצב בכוחות עצמך, וזה מצב טבעי ומובן, אני מאוד ממליץ לך לפנות לפסיכיאטר, כזה שמצוי היטב גם בפסיכותרפיה לשם אבחון מדויק והתאמת טיפול הולם. . בברכת רפואה שלמה, דר' חלבןהוסף תגובה
- תשובת מומחה למירי שלום,