אוסטאוארתריטיס (Osteoarthritis)

תאור

דלקת פרקים ניוונית, מכונה גם אוסטאוארתריטיס , היא הסוג הנפוץ ביותר של דלקת פרקים. המחלה קשורה להתפרקות הסחוס במפרקים ועלולה להופיע כמעט בכל אחד מהמפרקים בגוף. ברוב המקרים היא מופיעה במפרקים נושאי המשקל באגן הירכיים, בברכיים ובעמוד השדרה. היא יכולה לפגוע גם באצבעות, באגודל, בצוואר ובבוהן בכף הרגל. 

בדרך כלל, המחלה אינה פוגעת במפרקים אחרים, אלא אם מעורבים פציעה קודמת, או לחץ רב. הסחוס הוא חומר יציב וגמיש, המכסה את קצות העצמות במפרקים נורמאלים. תפקידו העיקרי הוא למנוע חיכוך במפרקים ולשמש כבולם זעזועים. היכולת לבלום זעזועים של סחוס נורמאלי, נובעת מיכולתו לשנות צורה, כאשר לוחצים עליו.

אוסטאוארתריטיס גורמת לסחוס שבמפרק להיות קשיח ומאבד את גמישותו, לכן הוא פגיע יותר. במשך הזמן הסחוס נשחק באזורים מסוימים ויכולתו לתפקד כבולם זעזועים נפגעת מאד. כאשר מצב הסחוס מתדרדר, הגידים והרצועות נמתחים ונגרם כאב. ככל שהמצב מחמיר, העצמות עלולות להתחכך זו בזו.

סימפטומים

התסמינים של אוסטאוארתריטיס, בדרך כלל מתפתחים באופן הדרגתי וכוללים:

·         רגישות וכאבים במפרקים, במיוחד במהלך תנועה. 
·         כאב בעקבות הפעלת יתר של המפרק, או לאחר פרק זמן ממושך של אי הפעלה של המפרק.
·         גרמים מוגדלים באמצע ובקצות המפרקים באצבעות (מלווה בכאב, או ללא כאב). נפיחות במפרקים והצטברות של נוזלים במפרקים.

סיבות וגורמי סיכון

מספר גורמים מעלים את הסיכויים להתפתחות אוסטאוארתריטיס, ביניהם:

תורשה. לחלק מהאנשים יש פגם תורשתי באחד הגנים, שאחראים על יצור הסחוס. הפגם הזה גורם ליצירת סחוס פגום, שמוביל להתדרדרות מהירה במצב המפרקים. אנשים שנולדו עם ליקויים במפרקים, נוטים יותר לפתח דלקת מפרקים ניוונית ואנשים שנולדו עם ליקוי בעמוד השדרה, (כמו סקוליוזיס או עקמומיות בעמוד השדרה), נוטים יותר לפתח דלקת פרקים ניוונית בעמוד השדרה.

השמנת יתר. השמנת יתר מגבריה את הסיכון לחלות בדלקת פרקים ניוונית בברכיים ובאגן הירכיים. שמירה על משקל אידיאלי, או הורדת משקל עודף, עשויות לסייע במניעת דלקת מפרקים ניוונית בברכיים ובאגן הירכיים, או להוריד את קצב התקדמות המחלה, במידה והיא כבר קיימת.

פציעה. פציעות תורמות להתפתחות אוסטאוארתריטיס. לדוגמא, אתלטים שיש להם פציעות בברכיים, נמצאים בסיכון גבוה יותר להתפתחות של דלקת מפרקים ניוונית בברכיים. בנוסף, אנשים שנפצעו באופן חמור בגב, נוטים יותר לפתח דלקת מפרקים ניוונית בעמוד השדרה. אנשים ששברו עצם קרוב למפרק, נוטים לפתח דלקת מפרקים ניוונית באותו מפרק.

שימוש יתר במפרקים. שימוש יתר במפרקים מסוימים מעלה את הסיכון להתפתחות דלקת מפרקים ניוונית. לדוגמא, אנשים שעוסקים במקצועות שדורשים קיפול חוזר ונשנה של הברכיים, נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות בדלקת פרקים ניוונית בברכיים.

אבחון של אוסטאוארתריטיס מתבסס על שילוב בין הגורמים הבאים:

·         תאור התסמינים על ידי החולה. 
·         מיקום ודפוס הכאב.
·         ממצאים מסוימים שעולים בבדיקה גופנית, כאשר יש צורך בכך. 

לעתים הרופא משתמש בצילום רנטגן , לצורך אישור האבחנה ועל מנת לוודא שהנבדק אינו לוקה בדלקת מפרקים מסוג אחר. בדיקת רנטגן מראה באיזו מידה המפרק נפגע.לעתים מבצעים בדיקות דם, על מנת לקבוע אם הנבדק לוקה בדלקת מפרקים מסוג אחר.

במידה והצטבר נוזל במפרקים, הרופא ישאב חלק מהנוזל (התהליך מכונה שאיבת מפרקים) לצורך בדיקה תחת מיקרוסקופ, על מנת לשלול מחלות אחרות.

בדרך כלל מטפלים במצב של אוסטאוארתריטיס באמצעות פיזיותרפיה, תוך שימוש בתרגילים לחיזוק השרירים, באמצעות תרופות הניטלות דרך הפה, קומפרסים חמים וקרים על המפרק הכואב, שאיבה של נוזל המפרק, הזרקת תרופות אל תוך המפרק, שימוש במכשירים תומכים כגון קביים או מקלות הליכה ושמירה על המשקל. כאשר כל שיטות הטיפול אינן מצליחות להקל על הכאב, ניתוח עשוי להועיל.

שיטת הטיפול שתיבחר תלויה במספר גורמים, ביניהם גילו של המטופל, פעילויות ועיסוק, מצב בריאותי באופן כללי, היסטוריה רפואית, מיקום המחלה וחומרת המצב.