תאור
סוכרת נעורים היא הכינוי הישן של סוכרת מסוג 1. בעבר נהוג היה לכנות את סוכרת הנעורים גם בשם סוכרת התלויה באינסולין, בשל העובדה שהטיפול במחלה הוא באמצעות אספקה חיצונית של אינסולין. זו מחלה כרונית המופיעה בדרך כלל בגיל הילדות והנעורים, אך עלולה להופיע בכל גיל. חולי סוכרת נעורים מהווים פחות מ-10% מכלל חולי הסוכרת.
האינסולין הוא הורמון המופרש מתאי בטא הנמצאים בלבלב. הוא משתתף בתהליכי חילוף החומרים של הפחמימות והשומנים בכל הרקמות, אולם תפקידו המכריע הוא לסייע בהכנסת הסוכר אשר מהווה מקור אנרגיה לתאים. כאשר תאי הבטא מתנוונים, ייצור האינסולין נפסק והמנגנון של ויסות רמות הסוכר נפגע. בהיעדר אינסולין נמנעת כניסתו של סוכר, מקור האנרגיה, לתאי הגוף והוא נשאר בדם ברמה גבוהה. עליית ריכוז הסוכר בדם ניכרת בשתן. המחסור בסוכר בתוך התאים גורם לפירוק שומנים וחלבונים כתחליף למקור אנרגיה.
סימפטומים
סימני המחלה הראשוניים כוללים צמא, ירידה במשקל, השתנה מרובה, אכילה מוגברת, עייפות וחולשה, טשטוש הראייה, גרד בנרתיק אצל האישה. תופעות אלה נגרמות בשל היפרגליקמיה, עליית רמת הסוכר בדם. סימן נוסף הוא הופעת אצטון בדם ובשתן. במקרים קשים רמות האצטון עולות וגורמות לקטואצדוזיס (חמצת קטוטית) אשר ללא טיפול הולם, עלולה לגרום להתייבשות, להלם ואף למוות.
סיבות וגורמי סיכון
הסיבה להופעת המחלה, קרי הסיבה לתהליך ההתנוונות של תאי הבטא אינה ידועה, אולם נראה כי קיימים מספר גורמים להתהוותה:
- תורשה, נטייה גנטית לחלות בסוג זה של סוכרת.
- תגובה של מערכת החיסון, מנגנון אוטואימוני התוקף את תאי הלבלב.
- מחלות נגיפיות: נגיפים דיאבטוגנים הידועים כנגיפים העלולים לפגוע בלבלב.
- גורמים סביבתיים: ייתכנו גורמי תזונה שונים ואולי מצבי דחק (Stress).
על מנת ללקות בסוכרת נעורים, צריכים להתקיים לפחות שני תנאים: נטייה תורשתית ללקות בה, וחשיפה במהלך החיים לנגיף או לאחד הגורמים הסביבתיים העלולים להפעיל את המערכת החיסונית כנגד תאי הבטא.
תופעות נלוות וסיבוכים
סיבוכי המחלה מסווגים לשני סוגים על פי מועד התרחשותם ביחס להתהוות המחלה:
סיבוכים מיידים:
- היפרגליקמיה: עלייה ניכרת ברמת הסוכר בדם, המלווה בהתייבשות, כניסת הגוף למצב של הלם, חוסר הכרה ובמקרים קיצוניים גם למוות. בחלק, במצב מתקדם, מתפתחת חמצת קטוטית (Diabetic Keto-Acidosis - DKA).
- היפוגליקמיה: ירידה ניכרת ברמת הסוכר בדם, המתבטאת בתופעות כגון: חולשה, סחרחורת, רעב, דופק לב מהיר, הזעה, רעד, בלבול, אובדן ההכרה ובמקרים קיצוניים - עד מוות.
סיבוכים מאוחרים:
- פגיעה בכלי הדם הקטנים (Micro-angiopathy) הגורמים לנזק: בעצבים, באתרים רבים ובעיקר ברגליים - נירופתיה; בראייה, פגיעה ברשתית בעיקר - רטינופתיה; בכליות - נפרופתיה.
- פגיעה בכלי הדם הגדולים (Macro-angiopathy). סיכון גבוה למחלות לב כמו התקפי לב, לפגיעה במוח, ולסיבוכים ברגליים העלולים להסתיים בקטיעות גפיים.
טיפולים ותרופות
מטפלים בסוכרת נעורים על ידי אספקה חיצונית של אינסולין באמצעות זריקה. טיפול זה אינו מסייע בריפוי החולה, אך מונע את התקדמותה של המחלה. הטיפול מורכב ממספר פעולות בטווח הקצר והארוך.
פעולות יומיומיות:
1. שמירה על משקל גוף מתאים ועל תזונה נכונה, בעיקר באשר לרמת הפחמימות בכל ארוחה.
2. בדיקה עצמית של רמת הסוכר מספר פעמים ביום באמצעות מכשיר הגלוקומטר.
3. פעילות גופנית סדירה.
4. הזרקה של אינסולין באמצעות מזרקים, עטי הזרקה או בעזרת משאבת אינסולין, מספר פעמים ביום.
5. התחשבות בשינויים חדים שעלולים להשפיע על רמת הסוכר בדם, בעקבות מצבים מיוחדים כמו לדוגמה הופעת מחלה אחרת אקראית, נסיעה למדינה אחרת ועוד.
מעקב בחולה סוכרת:
1. מעקב קבוע אצל צוות מקצועי הכולל רופא מומחה לסוכרת, אחות סוכרת, תזונאי, פודיאטור (מומחה לרגליים) ועובדת סוציאלית. במסגרת המעקב נבדקים אזורי ההזרקה, רמות הסוכר בדם למול מינון האינסולין לאורך זמן, משקל הגוף, התפתחות גופנית וסימנים לסיבוכים ארוכי טווח של המחלה.
2. בדיקת המוגלובין A1C לקביעת ממוצע של רמת סוכר לאורך זמן של שלושה חודשים, ומיקרואלבומין בשתן;
3. בדיקת רגליים.
4. מעקב אצל רופאים מומחים, כגון רופאי עיניים, שיניים, כלי דם, לב ועוד, לאבחון מוקדם של סיבוכים.
חולי סוכרת המקפידים על אורח חיים מתאים, שומרים על רמות סוכר תקינות ונמצאים במעקב סדיר, עשויים ליהנות מחיים ארוכים וללא סיבוכים, בדומה לאורך חייו ואיכותם של אדם הבריא.
