החייאה

החייאה  (CPR- Cardio Pulmonry Resuscitation) היא אוסף פעולות מלאכותיות הנעשות באדם הסובל מכשל במערכות קיום החיים (מערכת העצבים המרכזית, מערכת הדם והלב, מערכת הנשימה) ומטרתם היא להשיב את הפעילות התקינה של מערכות אלו או לפחות לשמור על רמת חמצן סבירה בגוף עד להגעת צוות רפואי מיומן. פעולות ההחייאה העיקריות כוללות: אבטחת נתיב אוויר פתוח, הנשמה מלאכותית ועיסוי חזה. סדר הפעולות לביצוע, מכונה גם בראשי התיבות ABC (Airway, Breathing Circulation). סדר הפעולות עבור החייאת מבוגרים, שונה מעט מזה הנהוג בילדים ובתינוקות.
באופן אידיאלי החייאה (CPR- Cardio Pulmonry Resuscitation) תכלול שני מרכיבים חשובים ביותר: עיסויי לב משולבים עם הנשמה מפה לפה. עם זאת במידה ונתקלת באדם המצריך ביצוע החייאה פעולותיך חייבות להיות בהתאם לרמת ההסמכה שעברת בנושא. כל פעולה לא נכונה עלולה להחמיר בצורה ניכרת למטופל ולגרום יותר נזק מתועלת. 
במידה והינך לא מאומן במתן החייאה ולא עברת כל הסמכה פורמאלית בנושא, באפשרותך לבצע עיסויי לב בלבד. העיסויים צריכים להיות רציפים וסדירים, כ-100 עיסויים בדקה עד להגעת הצוות הרפואי למקום. בשלב זה ביצוע הנשמה מפה לפה לא מומלץ. 
במידה ועברת הסמכה לביצוע החייאה והינך בטוח בביצוע הסכמה כהלכה, באפשרותך לבחור אחת משתי גישות: 30 עיסויי לב ושתי הנשמות (בדקה) או ביצוע עיסויים בלבד כמפורט בשלב הקודם.
להלן סכמת החייאה באדם בוגר בלבד (לילדים ותינוקות קיימת סכמה נפרדת):

לפני תחילת ההחייאה בודקים את בטיחות מקום הטיפול והמטופל. כמו כן מומלץ ללבוש כפפות למניעת העברת זיהומים ומחלות מן המטפל לחולה או להפך.
לפני ההחייאה ובמהלכה מבצעים הליך בדיקה לזיהוי מצבו של הנפגע על ידי מספר גורמים:
הכרה: בתחילה יש לנסות לתקשר מילולית עם המטופל.במידה ואין תגובה יש לצבוט אותו בשריר הטרפז או לשפשף בעצם החזה. אם אין תגובה המטופל מוגדר כמחוסר הכרה.
יש לבדוק אם יש הפרשות בתוך פה המטופל. במקרה שיש, צריך להטות את ראש המטופל לצד ולרוקן את פיו מההפרשות בעזרת האצבע.

נתיב אוויר (Airway): תחילה יש לבדוק האם נתיב האוויר פתוח, כלומר אין הפרשות או כל גוף זר שיכול לשבש את הנשימה לאחר מכן, במצב של חוסר הכרה יש לאחוז את ראשו של הנפגע מתחת לסנטר ובמצח ולהטות אותו לאחור, לשם הבטחת פתח לזרימת אוויר (הפתח נחסם במצב שהראש פונה כלפי מעלה על ידי איבוד טונוס השרירים וצניחת בסיס לשון. לאחר מכן  יש להתקרב למטופל כך שהאוזן תהיה קרובה לפיו והמבט יהיה לכיוון החזה. ניתן להניח את היד על בית החזה, כדי לבדוק בעזרת השמיעה, המישוש או הראייה אם נתיב האוויר של המטופל תקין.

נשימה (Breathing): כעת, על המטפל לבדוק את נשימת המטופל על ידי הצמדת ידו אל אזור החזה וקירוב האוזן לאזורי הנשימה האף והפה). אם אין נשימה יש לבצע שתי הנשמות תוך אטימה מוחלטת של הפה עם הפה של המנשים.

דופק (Circulation): יש לבדוק האם קיים דופק, בעזרת לחיצה קלה בצד הצוואר, היכן שנמצא העורק התרדמני. במקרה ולא נמוש דופק, על המטפל לערוך 30 עיסויי חזה (לדקה) המבוצעים על ידי הצמדת שתי כפות הידיים נעילת מרפקים ולחיצות על חזה המטופל תוך השענות של כל הגוף. מספר העיסויים יכול להשתנות כתלות בהנחיות העדכניות.

כעבור דקה יש להעריך את מצב המטופל מחדש ולבדוק האם הדופק או הנשימה חזרו. במידה ואין נוכחות של דופק או נשימה יש לבצע מחדש את הסבב.

מטרת ההחייאה (CPR- Cardio Pulmonry Resuscitation) היא לשמור על זרימת דם מחומצן למוח ולאיברים החיוניים, עד להגעת צוות רפואי מוסמך יותר. החייאה יכול לשמור על זרימת דם מחומצן למוח ולאיברים חיוניים אחרים עד לטיפול רפואי מכריע יותר יכול לשחזר קצב לב נורמאלי. ברגע שהלב מפסיק לפעום העדר דם מחומצן גורם לנזקים בלתי הפיכים ועלול לגרום למוות תוך 8-10 דקות, לכן כל שנייה בביצוע החייאה היא חשובה וקריטית לסיכויי ההישרדות של החולה.

תרופות לטיפול בהחייאה:
אדרנלין