|
תאור
אלה מצבים של הפרעה רגשית או התנהגותית, המופיעים בתקופת ההסתגלות לשינוי משמעותי בחיים, או כתוצאה מאירוע גורם דחק (גורם לחץ, גורם מצוקה). במצבים אלה, עוצמת המצוקה הרגשית כתגובה לגורם הדחק היא מעבר למצופה ו/או חלה פגיעה משמעותית בתפקוד הלימודי, או החברתי. ההפרעה מתחילה שלושה חודשים מהתרחשות אירוע הדחק או השינויים בחיים. משך התסמינים אינו עולה על שישה חודשים מאז תום גורם הדחק או תוצאותיו. במקרים שבהם גורם הדחק או תוצאותיו הם מתמשכים (בעיה רפואית מתמשכת, מצוקה רגשית בעקבות גירושי ההורים ודומיהם), ייתכן כי משך ההפרעה יעלה מעבר לתקופה זו. לעומת הפרעת הדחק הבתר-טראומטית שבה טבעו של האירוע מאיים או קטסטרופי באופן חריג, גורם הדחק בהפרעות הסתגלות הוא חמור פחות.
בין גורמי הדחק הנפוצים ביותר יש לציין בעיות בבית הספר, תחילת שנת לימודים חדשה, דחיית הילד על ידי הוריו או משברים במשפחה. במקרה של מוות של אדם יקר, תגובת האבל לכשעצמה אינה ביטוי להפרעת הסתגלות. רק כאשר המצוקה חמורה במיוחד, או מתמשכת או מלווה בפגיעה משמעותיות בתפקוד, ניתן לאבחן את תגובת האבל כהפרעת הסתגלות. פגיעות בהתפתחות ובאישיות הן משמעותיות בהתפתחות הפרעת ההסתגלות ובאופן ביטוין. התסמינים להפרעת ההסתגלות, הם מגוונים וכוללים: מצב רוח ירוד המלווה במחשבות אובדניות, חרדה, דאגה, תחושה של חוסר יכולת להתמודד. אצל מתבגרים תיתכן הפרעה בהתנהגות - התנהגות תוקפנית או אנטי-חברתית. בקרב ילדים צפויות תופעות נסיגתיות, כמו חזרה להרטבה במיטה, דיבור תינוקי או מציצת אצבע.
ד"ר סורין מגד
טיפולים ותרופות
הטיפול צריך להיות מיידי, ממוקד בהפחתת גורם הדחק והתסמינים ומטרתו להחזיר את המטופל לתפקודו התקין: 1. הטיפול הפרטני - מקנה כלים לשיפור יכולתו של המטופל להתמודד עם המצב; התהליך הטיפולי מאפשר להגיע לתובנה לגבי משמעותו של גורם הדחק בעבור המטופל. 2. בתוך המערך הטיפולי יש לגייס את ההורים, את בית הספר ואת הגורמים הקהילתיים על מנת לבנות סביבה תומכת בעבור הנער/הילד ולהביא להפחתת גורם הדחק. 3. הטיפול התרופתי - ערכו של טיפול זה בהפרעות הסתגלות מוגבל והוא מומלץ במידה והתסמינים - חרדה, דיכאון - הם חמורים.
|
