תאור
הרפס גניטלי היא מחלה מדבקת מאד, המועברת דרך קיום יחסי מין. תסמיני המחלה כוללים כאב, פריחה, גרד ורגישות באזור אברי המין.
הגורם למחלה הוא הנגיף (וירוס) הרפס סימפלקס (HSV), שחודר לגוף דרך סדקים קטנים בעור או ברקמות מפרישות ריר. יחסי מין הם הדרך הנפוצה ביותר להידבקות במחלה. הרפס של איברי המין היא מחלה נפוצה, הפוגעת בגברים ונשים גם יחד.
הרפס גניטלי הוא זיהום חוזר ונשנה ואין לו מרפא, הוא עלול לגרום מבוכה ומצוקה נפשית. יחד עם זאת, העובדה שאדם לוקה בהרפס של אברי המין אין משמעה שעליו להימנע מקיום יחסי מין, או מקיום מערכות יחסים. בני זוג שאחד מהם לוקה בזיהום, יכולים להימנע מהידבקות בנגיף ההרפס סימפלקס על ידי נקיטת אמצעי הגנה מסוימים.
סימפטומים
רב האנשים הלוקים בזיהום מסוג נגיף הרפס סימפלקס (HSV), לעולם לא ידעו שהם לוקים בו, משום שהם אינם חשים כלל בסימנים או בתסמינים. לעתים הסימנים והתסמינים של נגיף ההרפס סימפלקס קלים עד כדי כך, שאינם מורגשים כלל.
ההתקף הראשון הוא בדרך כלל הקשה ביותר, יש אנשים שאינם חווים התקף נוסף לעולם. אצל אנשים אחרים ההתקפים עלולים להישנות עד 40 שנה מההתקף הראשון.
תסמינים של הרפס גניטלי כוללים בין היתר:
· גבשושיות קטנות אדומות ושלפוחיות, או פצעים פתוחים (ארוזיות) באזורים הסמוכים לאיברי המין ולפי הטבעת.
· כאב או גרד סביב אזור איברי המין, הישבן ופנים הירך.
התסמין הראשון של הרפס גניטלי הוא על פי רב כאב או גרד, שמתחיל מספר שבועות לאחר קיום יחסי מין עם בן זוג הלוקה בזיהום. לאחר מספר ימים עלולות להופיע גבשושיות אדומות קטנות או שלפוחיות. לאחר מכן הן מתבקעות והופכות לפצעים פתוחים, שדולפים או מדממים. בסופו של דבר הפצעים מגלידים ומחלימים.
אצל נשים הפצעים יכולים להופיע באזור הנרתיק, באזור החיצוני של איברי המין, בישבן, בפי הטבעת או בצוואר הרחם. אצל גברים הפצעים יכולים להופיע על הפין, האשכים, הישבן, פי הטבעת, הירך או בתוך השופכה – הצינור המחבר בין שלפוחית השתן לפין.
מתן שתן עלול להיות מלווה בכאב בתקופה בה מופיעים הפצעים. כמו כן יתכנו כאב ורגישות באזור איברי המין, עד שהזיהום יחלוף. במהלך ההתקף הראשון יתכנו תסמינים וסימנים הדומים לאלו של שפעת, כמו כאבי ראש, כאבים בשרירים וחום, בנוסף עלולה להופיע גם נפיחות בבלוטות הלימפה במפשעה.
הישנות
הרפס גניטלי משתנה מאדם לאדם. הסימנים והתסמינים עלולים להופיע שוב ושוב במשך שנים. יש אנשים שחווים מספר רב של התקפים מידי שנה. אולם אצל אנשים רבים תדירות ההתקפים יורדת במשך הזמן.
הגורמים שעלולים לעורר התקף הם רבים וביניהם:
· מתח
· מחזור חודשי
· חולשה של המערכת החיסונית, כתוצאה משימוש בתרופות כמו סטרואידים או כימותרפיה, או כתוצאה מזיהומים כמו HIV/איידס
· מחלה
· ניתוח
· חיכוך, דוגמת זה שנוצר כתוצאה מקיום יחסי מין נמרצים
· עייפות
במקרים מסוימים, הזיהום עלול להיות פעיל ומדבק גם כאשר אין פצעים.
סיבות וגורמי סיכון
קיימים שני סוגים של זיהומים שהם תוצאה של וירוס ההרפס סימפלקס, שעלולים לגרום להרפס גניטלי:
HSV מסוג 1 (1-HSV). סוג זה גורם בדרך כלל לפצעים סביב הפה, אם כי הוא יכול להתפשט אל אזור איברי המין בעת קיום יחסי מין אוראלים.
HSV מסוג 2 (2-HSV). זהו הסוג הגורם בדרך כלל להופעת הרפס גניטלי. הוא מועבר דרך קיום יחסי מין ומגע של עור בעור. 2-HSV הוא נפוץ מאד ומדבק מאד, בזמן שיש פצעים פתוחים וגם בזמן שאין כאלו. יחד עם זאת, אצל אנשים רבים הזיהום אינו גורם לסימנים ותסמינים מוכרים ועדין הוא יכול לעבור אל בן זוג באמצעות מגע מיני.
מאחר והוירוס מת במהירות כשהוא נמצא מחוץ לגוף, כמעט ובלתי אפשרי להידבק בזיהום דרך שימוש בשירותים, מגבות או חפצים אחרים בהם השתמש אדם הלוקה בזיהום.
תופעות נלוות וסיבוכים
בקרב מבוגרים בריאים, הרפס גניטלי אינו גורם בדרך כלל לסיבוכים בלתי הפיכים חמורים, מלבד הפצעים.
הסיבוכים שעלולים להופיע הם:
התעוררות של מחלות אחרות המועברות דרך מגע מיני. אנשים הלוקים בהרפס של איברי המין, נמצאים בסיכון גבוה יותר להעביר מחלות או לחלות במחלות אחרות המועברות דרך מגע מיני, כולל איידס.
זיהומים אצל ילודים. יולדת שיש לה פצעים פתוחים, עלולה להעביר את הזיהום לילוד בזמן שהוא עובר דרך תעלת הלידה. אצל ילודים הרפס של איברי המין עלול לגרום לנזק מוחי, עיוורון או מוות. אמהות שהתקף הרפס גניטלי ראשון תוקף אותן בזמן הלידה, סביר מאד להניח שתעברנה את הזיהום לתינוקותיהן.
טיפולים ותרופות
אין מרפא לבעיית הרפס גניטלי. יחד עם זאת, הטיפול בהרפס של איברי המין כולל תרופות מרשם אנטי ויראליות הניטלות דרך הפה, כולל אציקלוביר (זובירקס), פמציקלוביר (פמביר) ו-וולאציקלוביר (וואלטרקס), תרופות אלו נועדו לסייע בריפוי מהיר יותר של הפצעים ובהורדת תדירות ההתקפים החוזרים. בנוסף, במידה והתרופות ניטלות באופן קבוע מידי יום, הן עשויות להקטין את הסיכוי שבן הזוג ידבק בוירוס ההרפס.
מניעה
הדרכים המומלצות למניעת הרפס גניטלי, הן אותן הדרכים המומלצות למניעה של מחלות אחרות המועברות דרך מגע מיני. המפתח הוא להימנע מהידבקות בזיהום HSV, זיהום שהוא מדבק מאד, בזמן שקיימים פצעים. הדרך הטובה ביותר למנוע זיהום היא להתנזר מפעילות מינית, או לקיים יחסי מין עם אדם אחד בלבד שאינו לוקה בזיהום.
במידה וצעדים אלו אינם מתאפשרים, ניתן לנקוט באמצעים הבאים:
· להשתמש, או לבקש מבן הזוג שישתמש בקונדום מגומי, בכל פעם שמקיימים מגע מיני.
· לקיים יחסי מין עם מספר מצומצם של בני זוג.
· להימנע מקיום יחסי מין במידה ואחד מבני הזוג עובר התקף של הרפס באזור איברי המין, או בכל מקום אחר בגוף.
· תקשורת כנה עם בן הזוג או עם בן הזוג הפוטנציאלי חשובה.
נשים בהיריון חשוב שתיידענה את הרופא שיש להן HSV, במידה והן אינן בטוחות בכך יש לבצע בדיקה לגילוי HSV. מומלץ לחפש סימנים ותסמינים של הנגיף במהלך ההיריון.
הרופא עשוי להמליץ על נטילת תרופות אנטי ויראליות לטיפול בהרפס בשלב מאוחר בהיריון, על מנת לנסות ולמנוע התפרצות של התקף בזמן הלידה. לנשים המתחילות תהליך של לידה בזמן שהן עוברות התקף, מומלץ ללדת באמצעות
ניתוח קיסרי, על מנת להקטין את הסיכון שהילוד ידבק בוירוס.
