בדיקת מגנזיום ( magnesium ) 

סיכון: אין נתונים   |  
תיאור
בבדיקה זו בודקים את ריכוז המגנזיום בנסיוב הדם. מגנזיום הוא מינרל החיוני לבקרת הפעילות התוך-תאית, ליצירת עצמות ושיניים, להעברת אותות עצביים ולהתכווצות שרירים. הוא מפעיל אנזימים רבים ויש לו חשיבות בהעברת סידן ואשלגן דרך קרום התא. רוב המגנזיום נמצא בעצמות ובשיניים. מגנזיום נספג מהמעי מירקות ירוקים, אגוזים ודגנים, ומופרש מהגוף דרך השתן והצואה. רמת המגנזיום בדם נשמרת בדרך כלל יציבה ומבוקרת על-ידי ויטמין D והכליות. כיוון שהגוף מאבד מגנזיום כל יום, מומלץ לצרוך כ- 300-500 מיליגרם מגנזיום ביום.
רמת המגנזיום התקינה תלויה בגיל הנבדק.
המטרה העיקרית של בדיקה זו: הערכת רמת המגנזיום בדם; סיוע באבחון הפרעות במערכת העצבים ובשרירים ובתפקוד הכליות.



אזהרות
סיכון:
שטף דם תת-עורי באתר לקיחת הדם (במידה ומתפתח ניתן לשים קרח על האזור)


הריון:
אין בעיות או השפעות מיוחדות


הנקה:
אין בעיות או השפעות מיוחדות


תינוקות וילדים:
אין בעיות או השפעות מיוחדות


קשישים:
אין בעיות או השפעות מיוחדות


נהיגה:
אין בעיות או השפעות מיוחדות


אלכוהול:
אין בעיות או השפעות מיוחדות


תרופות העשויות לפגוע בדיוק הבדיקה:



פיענוח תוצאות

תוצאות בדיקה - גברים

תוצאות תקינות:
1.7-2.1 mg/dl (1.5-2.5 mEq/l)

תוצאות בדיקה - נשים

תוצאות תקינות:
1.7-2.1 mg/dl (1.5-2.5 mEq/l)

תוצאות בדיקה - ילדים

תוצאות תקינות:
2.9-1.4 mEq/l


ערכים גבוהים (היפרמגנזמיה): רמת מגנזיום גבוהה נמצאת בדרך כלל בחולים הסובלים מליקוי בתפקוד הכליות ובחולים עם תת פעילות בלוטת יותרת הכליה, וכן לאחר מתן תוך-ורידי, לדוגמה ברעלת הריון.
רמת מגנזיום גבוהה בדרך-כלל מעל 4 meq/l מדי עשויה לגרום לחולשה, תת לחץ דם, דופק איטי ואפילו לדום לב. גורמים מסוימים כמו היפוקלצמיה, היפרקלמיה, הרעלת דיגוקסין וחמצת עשויים להחמיר את ההשפעה השלילית של היפרמגנזמיה על הלב. כאשר רמת המגנזיום גבוהה עד כדי סיכון החיים, מזריקים סידן לדם כדי לנטרל את ההשפעה השלילית של מגנזיום על הלב.

מה עושים? בחולים עם רמת מגנזיום גבוהה עשוי הרופא לבדוק נוכחות מחלות אחרות העלולות לגרום לרמת מגנזיום גבוהה בדם.
מעקב: באנשים עם רמת מגנזיום גבוהה בדם מומלץ לעקוב אחר רמת המגנזיום לעיתים תכופות עד שהרמה חוזרת לתקנה.

ערכים נמוכים (היפומגנזמיה): רמת מגנזיום נמוכה נמצאת בדרך כלל בחולים עם תת-ספיגה ממערכת העיכול, תת-תזונה כמו במצבים של אלכוהוליזם, שלשול ממושך, היפראלדוסטרוניזם (פעילות יתר של בלוטת יותרת הכליה), כוויות חמורות, היפרקלצמיה, ובחולים הנוטלים תרופות מסוימות ( ציקלוספורין, אמפותריצין B, משתנים, ציספלאטינום).
רמת מגנזיום נמוכה מדי עשויה לגרום לחולשה ועייפות, נמלול, התכווצות שרירים, פרכוסים, עצבנות יתר, הפרעות בזיכרון, ירידה בתיאבון, בחילות והקאות, הפרעות בקצב הלב, והפרעות במאזן האשלגן והסידן בדם (היפוקלמיה והיפוקלצמיה).
הרופא עשוי לתקן את רמת המגנזיום הנמוכה באמצעות מתן מגנזיום, ובמקביל לאבחן את המחלה שגרמה לירידה ברמתו.



  שאלות ותשובות לפי נושא מגנזיום

    







רופאים/מטפלים בתחום
פרופ' משה פפא פרופ' משה פפא
מומחה לכירורגיה כללי...קרא עוד
פרופ' יחיאל זיו פרופ' יחיאל זיו
מומחה לפרוקטולוגיה ו...קרא עוד

שאל אותנו שאלה
בריאות זה אינפומד – אתר רפואה המקיף בישראל