תיאור
בבדיקה זו בודקים את רמת הבילירובין הכללי, הישיר והעקיף בנסיוב הדם. בילירובין הינו תוצר פירוק של המוגלובין - חלבון הדם המקנה לו את צבעו האדום. לאחר שתאי הדם האדומים "מזדקנים", הם נשברים ונאכלים על-ידי תאים בלעניים: חלבון ההמוגלובין מתפרק לשני חלקים - הם וגלובין. ההם הופך לבילירובין הנישא אל הכבד ומופרש משם דרך המרה. בכבד רוב הבילירובין מוצמד לחומר המכונה גלוקורוניד לפני שהוא מופרש במרה. בילירובין המצומד לחומר זה מכונה גם "בילירובין ישיר". בילירובין שאינו מצומד לגלוקורוניד מכונה "בילירובין לא ישיר". הבילירובין מופרש מהכבד לכיס המרה ומשם למעי, שם, באמצעות חיידקים הוא הופך לאורובילין - החומר הנותן לצואה את צבעה החום. חלק קטן מהבילירובין נספג ומופרש בשתן כאורובילינוגן.
עודף בילירובין שוקע במקומות שונים; בעור, בעיניים ובריריות הוא גורם לצהבת. צהבת נראית לעין בדרך כלל כאשר רמת הבילירובין בנסיוב עולה מעל 2.5 מיליגרם לדציליטר.
רמה גבוהה של בילירובין ישיר (הנגרמת בדרך כלל מחסימת דרכי המרה ועקב כך הפרעה בהפרשת הבילירובין) גורמת בדרך כלל לשתן כהה. רק בילירובין ישיר יכול להיות מופרש בשתן. מלבד זאת, עשויה רמה גבוהה של בילירובין עקב מחלה חסימתית של דרכי המרה לגרום לצואה לבנה, כיוון שהבילירובין אינו מגיע עוד למעי. לעיתים קרובות מלווה צהבת חסימתית בגרד.
צהבת היא כמעט אף פעם לא תופעה תקינה, ועל כן בכל פעם שיש צהבת יש לבצע בירור רפואי. הבדיקה הראשונה היא לברר אם העליה היא בבילירובין ישיר או לא ישיר: עליה בעיקר בבילירובין הלא ישיר מצביעה בדרך כלל על נזק בכבד ומעידה כי תאי הכבד אינם מסוגלים עוד להצמיד את הבילירובין לגלוקורוניד. גם כאשר יש תמס דם מסיבי, למשל, לאחר עירוי דם לא מתאים, הכבד עשוי להיות מוצף בבילירובין, וחלק גדול ממנו ייכנס לזרם הדם לפני שהוא עובר הצמדה לגלוקורוניד. עליה בבילירובין ישיר מעידה בדרך כלל על הפרעה להפרשת בילירובין מצומד דרך דרכי המרה.
אופן ביצוע הבדיקה
הכנת החולה
אין צורך בהכנה מיוחדת
צום
4 שעות
כמות הדגימה הדרושה
5 מיליליטר במבחנה כימית
שליחה למעבדה
בהקדם
בילירובין רגיש לאור - חשיפת המבחנה לאור לתקופה ממושכת עשויה לפגוע בדיוק הבדיקה.
אזהרות
סיכון:שטף דם תת-עורי באתר לקיחת הדם (במידה ומתפתח ניתן לשים קרח על האזור).
הריון:אין בעיות או השפעות מיוחדות.
הנקה:אין בעיות או השפעות מיוחדות.
תינוקות וילדים:בתינוקות יכולה להופיע צהבת קלה בימים הראשונים לאחר הלידה כאשר רמת הבילירובין גבוהה.
קשישים:נהיגה:אין בעיות או השפעות מיוחדות.
אלכוהול:אין בעיות או השפעות מיוחדות.
תרופות העשויות לפגוע בדיוק הבדיקה:אין בעיות או השפעות מיוחדות.
פיענוח תוצאות
תוצאות בדיקה - גברים
תוצאות תקינות:
1.1-0.1
תוצאות בדיקה - נשים
תוצאות תקינות:
1.1-0.1
תוצאות בדיקה - ילדים
תוצאות תקינות:
בדם חבל הטבור יכול הבילירובין להגיע עד 2.5 מיליגרם לדציליטר. מיד לאחר הלידה מתרחש בחלק גדול מהילדים תמס דם, וערכי הבילירובין עשויים להגיע עד 6 מיליגרם לדציליטר ביילודים שנולדו בזמן, ועד 12 מיליגרם לדציליטר בילדים שנולדו בטרם עת. בגיל חודש אמורים כל היילודים להגיע לרמת בילירובין המקובלת במבוגר.
ביילודים, ערכי בילירובין המגיעים ל- 18-20 mg/dl ומעלה מחייבים החלפת דם.
ערך גבוה (היפרבילירובינמיה):
* נזק לכבד: דלקת כבד, מורסה בכבד, שחמת, גרורות בכבד, מחלות כבד מולדות, הפרעה בחמצון הכבד כמו לאחר ניתוח, תת-לחץ דם, זיהום קשה
* נזק לדרכי המרה: חסימה בדרכי המרה עקב אבן, גידול או גרורות
* תמס דם
* צום ממושך
* צהבת של העובר עקב תמס דם (Erythroblastosis fetalis)
* עיקר הבילירובין לא ישיר: תמס דם, מחלה מולדת: ג'ילברט (Gilbert's disease), (ג'ילברט הינו מצב נפוץ ביותר וללא כל משמעות קלינית). קריגלר נאג'אר (Crigler-Najjar syndrome)
* מחצית הבילירובין ישיר ומחציתו לא ישיר: נזק בכבד או בדרכי המרה
* רוב הבילירובין ישיר: בעיקר בנזק בדרכי המרה
* רמת בילירובין גבוהה מאוד (מעל 30 mg/dl) נובעת בדרך כלל ממחלת כבד
תרופות שעשויות לגרום לעליה ברמת הבילירובין כוללות:
אזאתיופרין, אלופורינול, אספירין, אפינפרין, גלולות למניעת הריון, כלורפרופאמיד, מעכבי MAO, מפרדין, מתוטרקסאט, מתילדופה, משתנים, נוגדי איידס, נוגדי קדחת, סאליצילאטים, סולפונאמידים, סטרואידים ובעיקר סטרואידים אנבוליים, פאראצטאמול, פנותיאזינים, קודאין, כווינידינים, תכשירים אנטיביוטיים מסוימים ובעיקר אריתרומיצין ותכשירים אחרים ממשפחת המאקרולידים, ריפאמפיצין ותאופילין.
