תיאור
סיגמואידוסקופיה היא בדיקה המאפשרת לרופא להסתכל אל תוך החלק התחתון של המעי הגס. עד שנות ה-70 התבצעה הבדיקה בעזרת צינור חלול, קשיח, והרופא הצליח לבדוק בשיטה זו עד 25 ס"מ מהחלק התחתון של המעי הגס הכולל את אזור פי הטבעת והחלחולת, ואת החלק התחתון של הסיגמואיד, קולון.
בישראל היה מקובל לכנות את הבדיקה בשם רקטוסקופיה, כשבמקומות אחרים בעולם היה כינויה סיגמואידוסקופיה.
התיעוד הראשון של סיגמואידוסקופיה (רקטוסקופיה) בישראל המודרנית היה בשנת 1905. הרקטוסקופ הראשון הובא לישראל מרוסיה על ידי ד"ר אריה פקוחובסקי שהיה המנתח היהודי הראשון בישראל. הבדיקה נועדה לאתר את הסיבה לשלשול, לכאבים בבטן ובפי הטבעת, לעצירות, לדמם מפי הטבעת (רקטלי) ולגילוי מוקדם של גידולים ממאירים או פוליפים. סיגמואידוסקופיה גמישה אינה מספיקה לגילוי של פוליפים או של גידולים במעי העולה, או במעי הרוחבי.
הבדיקה נמשכת 15-5 דקות, והיא מבוצעת על ידי גסטרואנטרולוג, ללא הרדמה או אילחוש, אחרי הכנה של 24-12 שעות עם דיאטת נוזלים וחוקן ניקוי לשטיפת חלק המעי התחתון. הסיגמואידוסקופ הוא צינור גמיש אשר בקצהו תאורה ומצלמת וידיאו. הוא מועבר דרך הרקטום למעי, והתמונה מועברת למסך וידיאו. המעי נבדק בקפדנות לגילוי סימנים של דלקות, כיבים, פוליפים או גידולים. אם נמצא ממצא חריג, מתקינים ביופסיה לבדיקה היסטולוגית. ניתן לכרות פוליפים בעזרת לולאה חשמלית הקשורה למכשיר מחמם (דיאתרמיה).
פרופ' ב' נוביס
האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007
