דעתי האישית והמקצועית לחסן את כולם (אלא אם כן נמצאה סיבה רפואית שלא).
ב-2006, 97% מהפעוטות בגיל שנתיים בישראל קיבלו חיסון משולש נגד חצבת, חזרת ואדמת. 96% מהם חוסנו נגד הפטיטיס מסוג B ו-94%-95% חוסנו בחיסון המחומש נגד דיפתריה, טטנוס, שעלת, דלקת קרום המוח ופוליו. ואולם, הנתונים האלה עשויים להטעות.
לפי דיווח עדכני של ד"ר חן שטיין זמיר, רופאת מחוז ירושלים האחראית על תוכנית ניטור כיסוי החיסונים של משרד הבריאות, בחודשים הקרובים יבחן המשרד את הכיסוי החיסוני בישראל על פי שכונות ויישובים. הבדיקה נועדה לאתר ריכוזי אוכלוסייה שבהם ההיענות לחיסונים נמוכה, העלולים להשפיע לרעה על מצב ההתחסנות של תושבי המדינה. "גם כשמדווח בישראל על 95% מתחסנים, 5% עדיין אינם מחוסנים, כלומר כ-8,000 תינוקות בשנה", הסבירה שטיין זמיר בכנס שנערך בחודש שעבר במרכז הרפואי שיבא במרכז הרפואי שיבא בתל השומר. "אם הם מרוכזים בשכונות מסוימות, כבר מדובר בכיס באוכלוסייה שאינו מחוסן".
שיעור גבוה של היענות לחיסוני ילדות חשוב במיוחד בזמנים של התפרצות זיהומים. לדברי פרופ' אלי סומך, מנהל היחידה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי וולפסון, "בכל האוכלוסייה יש כאלה שאינם מחוסנים דיים, כמו תינוקות קטנים שטרם קיבלו את החיסון, או חולים שלא פיתחו מספיק נוגדנים בעקבות החיסון או שרמת הנוגדנים בגופם ירדה. הדרך היחידה להגן עליהם היא באמצעות חסינות 'עדר' - טבעת של הגנה המקטינה את הסבירות שיידבקו בזיהום".
מאגר החיסונים
במצבים אלה, לריכוז של ילדים לא מחוסנים עלולות להיות השפעות על כלל התושבים. לדוגמה, לפני כשנתיים וחצי התפשטה בישראל מחלת החצבת, לאחר שתייר חולה מלונדון השתתף בחתונה חרדית בבית שמש, שחלק מאורחיה לא חוסנו נגד הנגיף. בכתב העת הרפואי "The Journal of the American Medical Association" דווח בשנת 2000, כי בארצות הברית בתי ספר שבהם 4% מהתלמידים לא חוסנו בילדותם היו מועדים להתפרצויות חצבת. "כיום אנו מחוברים לכל העולם, ואם יש נגיף פעיל באפריקה או בדרום אמריקה, הוא יגיע גם לישראל באמצעות מטיילים או תיירים. רק כיסוי חיסוני רחב יוכל להגן על כלל האוכלוסייה", מבהיר סומך.
במשרד הבריאות החל בחודשים האחרונים פרויקט למחשוב מרפאות טיפות החלב במדינה, באופן שיאפשר מעקב אחר סרבני חיסון. אם יאותר ריכוז אוכלוסייה עם שיעורי התחסנות נמוכים, יוכל משרד הבריאות למקד מאמצי שכנוע בקרב תושביו.
נתוני המאגר עדיין אינם זמינים, אולם משהו עליהם אפשר היה ללמוד מעבודת מחקר שהוצגה בחודש שעבר במרכז שניידר לרפואת ילדים. בעבודה של מנהלת הסיעוד במחלקת ניתוחי חזה ולב בשניידר, רים עבד אל-חי, נבחנה ההיענות לחיסונים בקרב הוריהם של תינוקות בגיל שנתיים וחצי מבני ברק, שתושביה החרדים ידועים כמתנגדים למדיניות החיסונים. מתוך 300 פעוטות שנבדקו, 86.1% בלבד קיבלו את כל החיסונים המומלצים על ידי משרד הבריאות, 12.7% קיבלו את החיסונים באופן חלקי בלבד ו-1.2% לא חוסנו כלל. ההיענות הגבוהה ביותר, 98.8%, היתה לחיסון נגד חצבת, חזרת ואדמת. לחיסון נגד דיפתריה, טטנוס ושעלת היתה היענות של 93.5%. מתנגדי החיסונים מותחים ביקורת על החיסון לשעלת, שאינו מצליח להדביר את המחלה ששכיחותה עולה במדינות המערב וגם בישראל.
"הכיסוי החיסוני הכללי בבני ברק גבוה מההערכות המקובלות לאוכלוסייה זו, אך עדיין נמוך מהכיסוי הכללי בישראל", מסכמת עבד אל-חי. "בעבודה נמצא אחוז גבוה של חיסונים שטרם בוצעו, מה שמעיד על איחורים בקבלת החיסונים באוכלוסייה זו ולא על סרבנות אקטיבית". לפי המחקר, ייתכן שהאיחור במתן החיסונים לילדים קשור לעומס הרב שמוטל על אמהות במשפחות החרדיות הגדולות.
חיסונים למבוגרים
תוכנית החיסונים הלאומית זכתה בשנה החולפת לשדרוג משמעותי, לאחר שהוחלט כי החיסונים יינתנו בטיפות החלב חינם. במשרד הבריאות בוחנים עתה את האפשרות לפתח לתושבי המדינה פנקס חיסונים אלקטרוני שיתעדכן באינטרנט, וכן את הרחבת הכיסוי החיסוני למבוגרים.
דוגמה להרחבה כזו היא תוספת חיסון נגד שעלת לצד החיסון לטטנוס, שכבר כיום מומלץ למבוגרים לקבל אחת לעשר שנים. בישראל נוטלים דוגמה מארה"ב, קנדה, אוסטרליה, טייוואן וניו-זילנד, הנחשבות חלוצות במעקב אחר הכיסוי החיסוני.
בינתיים, עתירה שהגישה באחרונה לבג"ץ עמותת "חסון", ממובילות המאבק בתוכנית חיסונים לאומית גורפת, מעכבת את יישום התיקון לחוק שאמור היה להיכנס השבוע לתוקף, שלפיו ייענשו משפחות סרבניות חיסונים בקיצוץ בקצבאות הילדים.
יש לציין כי בארה"ב לא יכנס ילד למסגרת חינוכית ללא הצגת פנקס החיסונים שבוצעו לפי לו"ז מומלץ.
לדעתי אין לחייב הורים לחסן את ילדהם (להשאיר את הזכות ולא לחייב החובה)- לתת לרופא המטפל להסביר להורים את חשיבות החיסונים המומלצים וגם את חיסונים כנגד ה"שפעת" לפני עונת השפעת , חיסון כנגד וירוס הפפילומה ,וכדומה.כמו - כן,מומלץ חיסונים לפני נסיעה לחו"ל.ההורים צריכים לקחת אחריות ולשת"פ בנושא- במקרה של סירוב ואי היענות לחיסונים (גם לעיתים מחסנים רק חלקית ולא לפי לו"ז) הם צריכים לשאת בתוצאות ובהשלכות של מחלת הילד, סיבוכים , התפרצויות של מגיפות ותמותה בגין אי חיסון ילדם כמומלץ.
יש לזכור, כי החיסונים ברפואה חוללו מהפיכה חיובית ושינו את פני ההסטוריה של המחלות בעולם , בדומה לתגליות כגון האנטיביוטיקה.
לכל טיפול יש מידה של תופעות לוואי וסיכונים - בכל מקרה התועלת האישית והציבורית עולה לאין ערוך מאשר הסיכון ובהחלט מוצדקת על פי כל פרמטר.
לא צריכים לחוקק חוקים דרקוניים ולא ללכת ראש בראש עם ההורים- יש להשקיע בחינוך ולעודד החיסונים כמו כל תהליך אחר ברפואה מונעת.בסופו של דבר, אני כרופא ילדים רוצה את טובת הילד ובריאותו, הילד שלכם והפציינט שלי.
