רופאים/מטפלים בתחום
ד"ר ניר עישר ד"ר ניר עישר
מנהל רפואי מומחה ומדריך בטיפול קוגנטיבי התנהגותי...קרא עוד
ד"ר דוד בק ד"ר דוד בק
פסיכיאטר, מנהל מרפאת מודיעין לילדים, נוער והורים...קרא עוד
בדיקות קשורות

פורום פסיכיאטריה

ד"ר קרני רובין

ד"ר קרני רובין רופאה מומחית בפסיכיאטריה ופסיכותרפיה.
ד"ר קרני רובין .M.D. M.Sc. B.Sc., מומחית לפסיכיאטריה משנת 1984, ובעלת תואר שני בביוכימיה. ‎‎‎‎ ד"ר קרני רובין עוד...

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
עקב יציאה לחופשה לא יינתן מענה לשאלות בין התאריכים 25 במאי - 1 ביוני. ניתן להמשיך ולשאול שאלות, שייענו עם חזרתה של הרופאה.
  • לד"ר קרני היקרה
  • זהבית
  • 28/05/2015 23:53
  • אני מקווה שאת ממצה את החופשה. בינתיים יש לי שאלה: האם אפשר ליטול את תרסיס הדיאטה של נטורל ביוטק (על בסיס מחקרו של ד"ר סימונס) עם התרופות פבוקסיל, מירו, קלונקס וסטילנוקס? התרסיס מכיל: מים אלכוהול תמצית אצה ספירולינה תמצית אצה אונדריה תמצית אצה למינריה אל ארגינין תכולתו של התכשיר כולו 30 מ"ל. אלכוהול בנפח: 25% אני לא בטוחה, אבל חושבת שעשוי להיות בו קפאין. תודה רבה על ההתייחסות זהבית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • ברינטליקס
  • אלכס
  • 21/04/2015 16:27
  • לאלכס שלום, לא רק שהברינטליקס איננה נכללת בסל הבריאות אלא שהיא לדאבוני טרם נרשמה בפנקס התכשירים של מדינת ישראל ועל כן יש צורך לייבא אותה באמצעות טופס 29. בברכה, דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • היא כן רשומה בפנקס הרשימות
  • חביב
  • 28/05/2015 15:12
  • הפסקת ציפרלקס
  • שיר
  • 28/05/2015 14:57
  • היי. לפני כשנה התחלתי טיפול בציפרלקס בעקבות התקף חרדה ובעקבותיו גם דיכאון. אני מרגישה שהתרופה ממש הצילה אותי אך ליוותה אותי תחושת חוסר ביטחון על עצם נטילת התרופה ולכן לפני שבוע וחצי הפסקתי באופן עצמאי ומאז סובלת מסחרחורות ובחילות רציניות לאורך כל היום. האם מדובר בתופעת לוואי מוכרת?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לוסטרל ונדודי שינה
  • מאיה
  • 28/05/2015 07:07
  • התחלתי אתמול 50מ"ג לוסטרל.האם נדודי שינה זו תופעת לוואי חולפת? חשוב לציין שניסיתי בעברי כמעט כל כדור אפשרי אך בשל תופעות לוואי הפסקתי.נטלתי ציפרלקס במשך 6 שנים אך פסק יום אחד לעבוד.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תחושת חסימה/אטימה של המוח, קשיים בזיכרון ובריכוז
  • תמרי
  • 27/05/2015 12:01
  • יי, פניתי לפורום הזה כי כבר אין לי מושג לעוד איזה גורם אפשר לפנות. בנובמבר 2010 חוויתי התפרצות פסיכוטית/התקף חרדה קשה בעקבות קשר וירטואלי שניהלתי מול בחור. המצב הלך והתדרדר כי איש לא איבחן את מחלתי,הרשתי כאילו המוח שלי הולך ונאטם ,חשבו שאני מבלפת ולכן לא העניקו טיפול בזמן אלא רק חצי שנה לאחר תחילת ההתקף.במהלכו,סבלתי מזיכרון אפסי כמעט, תחושת כובד /לחץ איום בראש, הרגשה שיש לי מעיין "לבנים"/סלט ירקות במוח וקושי בחשיבה מהירה, בשליפה,בתכנון של משימות לטווח הקצר והארוך ובזיכרון לטווח קצר. הרגשתי כאילו צונחים מעיין מסכים בלתי נראים מולי וכי אני מנותקת מהסביבה, חוויתי דפרסונליזציה ודה-ריאליזציה, ובנוסף סבלתי מקשיי התמצאות( הלכתי לאיבוד כמה פעמים כי לא זכרתי את הנתיב שהלכתי בו), חוויתי שינויי מימדים ( הרגשתי כאילו חדר שנכנסתי אליו גדול כמו איצטדיון, איבדתי הרבה דברים וכו') ותופעות מעיין אלו. באפריל 2011 התחיל הפסיכיאטר שלי להעניק לי טיפול תרופתי, תחילה בוולבוטרין וכיום בשילוב של אפקסור 150 מ"ג + סרוקוול 400 MG + סאפריס 20 MG. כיום אני מצליחה להתמצא, המימדים הולכים וחוזרים לתקינות, אבל עדיין מרגישה את תחושת ה-Blockage במוח, מעיין חסימה כזו- כאילו המוח שלי כיבה את עצמו או נעל את עצמו ואינו מוכן להיפתח לעולם. זה כבר 5 שנים שאני מטופלת, התחושה הולכת ונחלשת בראש אך בקצב איטי מאוד מאוד עד כדי תיסכול, הדבר משפיע על תפקודי וגורם לי קשיים מרובים, ניסיתי כמה פעמים להתחיל ללמוד אבל מרגישה כאילו לא יכולה להכיל הרבה בראש, כאילו הוא כל כך עמוס שאי אפשר להחדיר ולו סיכה פנימה. אני עובדת כיום אך גם זה בקושי רב. הפסיכיאטר שלי טוען שלא אחלים לעולם לחלוטין כי קצב ההחלמה איטי כל כך וכי ברור לוודאי שלא אוכל ללמוד לתואר או להתמודד עם איזשהו עומס בחיי. אציין כי טרם ההתקף היה לי זיכרון צילומי מעולה, יכולתי לשנן ספרים שלמים, ציוניי היו גבוהים וגם יכולת התיכנון והאירגון שלי הייתה מצוינת.אשמח לדעת כל מידע על תחושת ה"חסימה" הזו במוח,מה זה בעצם, מדוע היא נעלמת בקצב איטי כל כך והאם יש לי סיכוי להחלמה? קראתי בהמון מקומות שמדובר רק בתסמין של חרדה וכי התחושה הזו תיעלם בסופו של דבר, אז למה לוקח כל כך הרבה שנים רק כדי לקבל הקלה בתסמינים ולא החלמה מלאה?מרגישה שחיי הרוסים וכי הדבר משפיע לי על איכות החיים בצורה קריטית....נואשת ומקווה מאוד לאיזה שביב של תקווה ולתגובה שתפזר את הערפל מעל מצבי

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תמר
  • לתמרי
  • 28/05/2015 03:01
  • התרופות הן אלה שגורמות לקשיים בריכוז, בזיכרון, בחשיבה המהירה, בשליפת המילים, בשכחה ועוד. הרופאים טוענים שאלה סימפטומים של חרדה כדי שתקחי את התרופות. אולם את מעידה על עצמך שהיו לך זיכרון איידטי מעולה, יכולתי לשנן ספרים שלמים, ציונים גבוהים, יכולת תכנון וארגון מצוינות. המצב שלי בדיוק אותו הדבר. אני מרגישה שאני כבר לא יכולה להכיל מידע אינטלקטואלי כמו בעבר. שזה "כבד" לי. פעם הייתי מסוגלת לקלוט מידע חדש ולהעשיר את הידע שלי בקלות. היום אני לא יודעת אם המידע שאני לומדת היום ישמש אותי מחר ואם אזכור אותו בכלל. אני מרגישה ירידה משמעותית ביכולות הקוגניטיביות. אני שוכחת דברים, שליפת המילים אטית יותר, הריכוז והזיכרון לא טובים וכו'. התרופות מדכאות את מערכת העצבים המרכזית (המוח).

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • החיים
  • ...
  • 08/03/2015 13:29
  • עדיין לא מצליחה להתאושש מרגישה בדיכאון קליני 11 חודשים לאחר לידה וכלום לא מצליח לגרום להרגשה טובה אם כולם מתים בסוף מה זה משנה מתי אם עכשיו או עוד כמה שנים קשה לי מידי יש לי רופאה מקסימה ונימאס לי כבר להציק לה בטוחה שגם לה נימאס ממני ניכנסתי ללופ שאני לא יכולה לצאת ממנו בהחלט אין תקווה ואין סיבה לקום בבוקר גם לא הילדים להפך....

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • בלוטת התריס תקינה!!!
  • ...
  • 08/03/2015 13:31
  • אני נמצאת באותו מצב
  • תגובה
  • 08/03/2015 20:09
  • ל... שלום, צר לי שאת כל כך סובלת. דיכאון היא אכן אחת המחלות הקשות ביותר שקיימות. יחד עם זאת זו מחלה שניתן להחלים ממנה ואז העולם שנראה כרגע שחור וחסר תקווה משנה את צבעיו. זה כמו לצאת ממנהרה שחורה. החשוב הוא לא להרים ידיים ולנסות הכל. אני לא כל כך מבינה מדוע את מקבלת טגרטול ומדוע את מקבלת איטומין. ייתכן שהם עוצרים את הכדורים נוגדי הדיכאון. אני משערת שלא נוסו טיפולים משולבים של נוגדי דיכאון ולא נוסה נוגד דיכאון עם מינון של 2.5 מ"ג אביליפיי, שהוא מתגבר מאוד חזק של נוגדי דיכאון. גם אם ממצים את כל הארסנל של התרופות, יש תמיד אפשרות להעזר בנזעי חשמל, טיפול שהוא יעיל יותר מכל התרופות ויתרה מכך אחרי טיפול זה, נעלמת העמידות לתרופות. בנוסף, קיימת אפשרות של טיפול עם מגנטים עמוקים, הבעיה היא שטיפול זה איננו בסל. בברכה, דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • איטומין וטגרטול עוצרים את נוגדי הדיכאון.??
  • מדוע
  • 18/03/2015 18:52
  • למדוע שלום, זה עניין של גישה טיפולית. תחושתי היא שכאשר יש דיכאון עמוק, מתן מייצבים מונע או מאיט את היציאה מהדיכאון. אשר לאטומין, אם הוא עוזר לשינה לא הייתי משנה. אינני יכולה להציע שילובים כאשר אני לא יודעת מה קיבלת ומה לא קיבלת. שילובים יעילים בדיכאון עמיד הם סימבלטה בשילוב עם 2.5-5 מ"ג אביליפיי עם או בלי T3. פבוקסיל 200 -250 מ"ג עם מינון נמוך של אלטרול (75-125 מ"ג) לפי רמת הדם ואביליפיי 2.5-5 מ"ג עם או בלי T3. שילוב אחר שהוא יעיל זה הפבוקסיל עם אנפרניל בדומה לזה של השילוב עם האלטרול. יש כיום בתל השומר ניסוי עם קטמין שהוא כניראה מאוד יעיל. מכל האמור אני מקווה שתקחי זאת שאין מקום להרמת ידיים. ואחרון אחרון חשוב שתדברי עם המטפלים לגבי הקושי שלך לחבק את הילדה אשר איננו מפתיע לאור רמת הדיכאון שלך. בברכה, דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • הקטמין
  • אני
  • 03/04/2015 09:11
  • בבקשה ד״ר תעזרי לי
  • אני קצת לפני הרמת ידיים סופית
  • 18/03/2015 19:48
  • בנוסף להכל בתי בת ה4 כל הזמן רוצה שאחבק אותה אני ממש נירתעת ממנה ואף מזיזה אותנ ממני עברתי התעללויות מניות בילדותי ומכות קשות בתור ילדה אני מרגישה אשמה נוראית מסכנה הילדה אני בטיפול פסיכולוגי אבל מתביישת לדבר על כך אני לקראת הסוף בקרוב הולכת לוותר כל המטפלים בי מודעים למצב ובכל זאת

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תודה על המענה המהיר
  • ובכל זאת...
  • 18/03/2015 20:21
  • ל"ובכל זאת"... שוב שלום, רגע לפני שאת מוותרת, מדוע לא להסכים לטיפול בנזעי חשמל, שמא בכל זאת יפציע האור בקצה המנהרה. שמא בכל זאת טיפול זה יחזיר לך את היכולת להנות מילדייך ולהעניק להם את אהבתך. אני ממש מבקשת ממך שתפניותבקשי טיפול זה שיכול לעשות את כל ההבדל. בתקווה שתעתרי לי דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • הפנו אותי לרופאה
  • .
  • 19/03/2015 08:45
  • הרופאה שלי לא רואה סיבה
  • לטיפול
  • 19/03/2015 14:57
  • בנזעי חשמל! היא רצתה להחליף את הפרוזאק באנפרניל. ממש סירבתי בגלל הפחד מהשמנה ובגלל שיש לי גם או סידי וגם חרדות בנוסף הציעה לי להתאשפז כמובן שסירבתי אבל תודה לכולם על הניסיון לעזור..

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • ללטיפול שלום, אין הצדקה לסירובך לקבל אנפרניל, הוא טוב לחרדה ולOCD ולווא דווקא גורם להשמנה מיוחדת. ניתן כמובן לפנות לחוות דעת נוספת או לחדר מיון פסיכיאטרי במקום שבו יש ECT. בברכה, דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • אין באמת הצדקה...
  • החיים
  • 21/03/2015 17:32
  • צודקת אין באמת הצדקה לסירובי רק הרמת הידיים שלי ותכנון של התאבדות אני כבר יודעת איך למה וכמה רק צריכה למזער את הנזק עם ילדי לדאוג שיהיו הכי רחוקים ממני וכמובן לא בתוך הבית שחס וחלילה לא יראו במשך שנה ניסיתי לייצב את מצבי תרופות ללא הגבלה וטיפול כמה חודשים... זה רק גרם לי להבין המון המון דברים ממש לא חיוביים על עצמי..

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • הרופאה שלי עוזבת
  • וגם אני
  • 25/03/2015 11:21
  • האדם שהכי סמכתי עליו בתקופה הזו הודיעה לי שהיא עוזבת את המרפאה... לקחתי את זה מאוד קשה אני לא מפסיקה לבכות כ״כ הייתי קשורה אליה ועכשיו גם היא כמו כולם עוזבת כמו שאמרתי לה היא רק נותנת לי פוש לעזוב את החיים כי אם היא כבר עוזבת אותי לא נישאר לי כלום שיחזיק אותי אז תודה לכל מי שהיה בחיי וגם לאלה שלא מיציתי לא עוד אכזבות לא עוד דיכאונות לא עוד כאב שלא מרפה לא עוד!!

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • ל"וגם אני" שלום, כה נכונים דבריו המרגשים של תום. הייתי מקווה שתעצרי רגע לחשוב עליהם ואני שבה וחוזרת על המלצתי שרגע לפני שאת מוותרת, שתסכימי לטיפול בנזעי חשמל, שמא בכל זאת יפציע האור בקצה המנהרה. שמא בכל זאת הטיפול הזה יחזיר לך את היכולת להנות מילדייך ולהעניק להם את אהבתך. אני ממש מבקשת ממך שתפני ותבקשי טיפול זה שיכול לעשות את כל ההבדל. בתקווה שהפעם תעתרי להמלצתי. בברכה, דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • כיביתי על עצמי 4 סיגריות
  • ..
  • 27/03/2015 19:29
  • יש תקווה
  • תום
  • 03/04/2015 05:50
  • בבקשה, אל תוותרי! אין דבר נורא יותר ממה שאת חווה. אני יודע כי גם אני מרגיש את זה מדי יום. התחושה שכלום לא שווה, שהכול חסר משמעות, שלא ניתן להרגיש כלום חוץ מכאב.. מה שווים החיים אם לא באמת מצליחים לחוות אותם, אם הם תמיד חומקים מבין האצבעות..? הם שווים המון. למה? כי יש אור בקצה המנהרה. לפעמים צריך לעבוד קשה מאד בשביל להגיע אליו, ולפעמים לא ברור מה בדיוק צריך לעשות כי הכול מכוסה בערפל. אבל הוא קיים. לא משנה כמה רע את מרגישה כרגע, את חייבת להאמין שמתישהו, אפילו בלי שתביני למה- יפתח בפנייך שער שדרכו תוכלי להרגיש שוב. לחייך. ולהבין, ממקום צלול ובהיר, שהחיים יקרים, שכל רגע קטן של אושר הוא מתנה שצריך להודות עליה. יש בחייך אנשים שזקוקים לך. גם אם נראה לך שאין לך דבר לתת, עצם היותך חלק מחייהם שווה עבורם עולם שלם. עבור ילדייך אין לך תחליף, גם אם אינך האמא או האדם שרצית להיות. אני בטוח שיש בני משפחה וחברים שאוהבים אותך, שאכפת להם. תנסי להיעזר בהם, או בכל דבר אחר שייתן לך מעט כוח להמשיך הלאה. יום יבוא וילדייך יהוו עבורך מקור לשקט, לגאווה. אבל עד אז את חייבת להמשיך להיאבק ולנסות כל דבר שיוכל לעזור. הרגע שבו תוכלי להרגיש שוב, בו תוכלי לאהוב ולקבל אהבה מהסביבה שלך, מהילדים שלך.. הרגע הזה יהיה שווה את הכול.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לתום שלום, התרגשתי מדבריך תום, שהם כה רגישים ונוגעים ללב. ניכר בדבריך שהם חדורים בחוויה קשה זו שעברת וכי דרכה ניסית להושיט יד לעזרה. לא לרבים יש אינטיליגנציה רגשית שכזו ושהם מסוגלים לעלות בכתב את הדברים כפי שאתה העלת אותם. בתקווה שתמיד תראה את האור שבקצה המנהרה. בברכת חג שמח, דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • ניסיתי לפגוע בעצמי
  • באמצעות כדורים
  • 05/04/2015 20:03
  • שלום, איני שמחה שאת כל כך סובלת, אך אני שמחה שאת עדיין איתנו ועם ילדיך. אנא שמעי בקולי ובקשי טיפול בECT, מה יש לך להפסיד? בברכה דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • הרופאה שלי אינה רואה סיבה
  • ..
  • 07/04/2015 08:37
  • שאפנה לטיפול מסוג זה.. מה שגם היא עוזבת את המרפאה בסוך החודש ומבחינתי כשהיא עוזבת הכל ניגמר היא עוזבת אותי והיצה הכי חשובה לי בשנה האחרונה בלעדיה לר רואה סיבה להמשיך לחיות כמובן שהיא לא הסיבה היחידה רק נתנה לי פוש ואומץ לעזוב את העולם האכזר הזה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • בקרוב מאוד
  • ...
  • 22/04/2015 14:04
  • מחקתי את הפאלפון של הרופאה שלי כדי לא להטריד אותה מתכננת ללכת לים מחר בערב שיהיה לי פס מהילדים ולגמור עם כל הסיפור לא מסוגלת יותר לסבול ולא אתגבר עלל העזיבה של הרופאה שלי לעולם

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • האם אפשר למות מ??
  • ..
  • 22/04/2015 14:13
  • הכוונה לחבילת כדורים מכל סוג
  • ..
  • 22/04/2015 21:29
  • אגואיזם
  • ר.צ.
  • 22/04/2015 23:40
  • רק אדם שבאמת סובל יכול להגיע לדרגת אגואיזם כזו גבוהה, שלא אכפת לו מה יקרה עם ילדיו לאחר לכתו. צריך להתגבר על האגואיזם ולהתאשפז לצורך קבלת טיפול מקיף והחלמה.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • איך אתה מעז?
  • .
  • 23/04/2015 01:40
  • אקספרס לגיהנום
  • ר.צ.
  • 23/04/2015 04:13
  • המסר של הדת הוא, שיש להתמודד עם הקשיים
  • ר.צ.
  • 23/04/2015 04:16
  • לר.צ לא שאלתי אותך
  • ...
  • 23/04/2015 11:40
  • ל... שלום, אכן יש לך זכות על עצמך, אך מאחר וכבר החלטת, אנא עזרי למשפחתך לדעת שכבר נעשה הכל ופני לחדר מיון של בית חולים בו יש שירות של נזעי חשמל ותנסי זאת -ואולי השמש שוב תזרח והציפורים שוב יצייצו. קשה לי להבין איך את לא מופנית לטיפול זה, אלא אם את לא מצליחה להעביר לרופאה שלך את גודל סבלך. בתקווה שתשמעי לי דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • היא התאבדה ור.צ. הכלב העז לדבר אליה ככה
  • כואב
  • 13/05/2015 01:21
  • ממש כואב לראות. היא כינתה עצמה בתחילה בשם מעיין ולפעמים בורדרליין או שלוש נקודות. היו לה בעל ושני ילדים. היא נכנסה לדיכאון לאחר הלידה השנייה (לפני שנה). ניסו עליה את כל התרופות בשנה האחרונה ואף תרופה לא הצליחה להוציא אותה מהכאב העצום שהיא חשה. ר.צ, נקווה שהמקרה הזה לא יחזור על עצמו. תסתכל טוב טוב על עצמך במראה ותשקול טוב מה אתה כותב לאנשים בפורום רגיש שכזה. עזות הפנים והיומרנות שלך עברו כבר כל גבול.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • מעיין, אם יש אי הבנה תראי סימן חיים
  • תגובה
  • 13/05/2015 23:07
  • לכואב שלום, אני מצטרפת לשאלתה של שיר האם מעיין באמת התאבדה? אם אכן התאבדה, אין כאב גדול מזה. כואב שהיא מתה וכואב שהיא כל כך סבלה. כואב על ילדיה שכה אהבה ולא הייתה מסוגלת בתקופה האחרונה לבטא את אהבתה וכואב על בן זוגה אשר תמיד ייוותרו לו סימני שאלה. כואב גם שלא זכתה לעזרה של התרופות החדשות שבפתח ולא של טיפולי חשמל או מגנטים. אין לי מילים לבטא את הכאב ולנחם את המשפחה ואני חשה שנכשלתי להושיט לה יד עוזרת. ולו יתן וזה המקרה האחרון בפורום שמסתיים כך. דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • היא באה לכאן לקבל תמיכה וקיבלה שיפוטיות
  • :(
  • 15/05/2015 07:10
  • תגובה לאדם הבוטה הזה
  • לא ממש משנה.
  • 23/05/2015 11:46
  • חששתי לגורלך
  • ר.צ.
  • 24/05/2015 08:05
  • ל"כואב"
  • שיר
  • 14/05/2015 03:14
  • לשיר האהובה
  • זהבית
  • 14/05/2015 04:21
  • אני בסרטים כבר כמה ימים. אני זוכרת שלפני שנה, כשהיא רק התחילה להגיב פה, היא זעקה לעזרה וכתבתי לה שאני שולחת לה אהבה. מרגישה שהייתי צריכה לעשות יותר. אני עדיין מקווה שזאת אי הבנה. :-(

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • זהבית יקרה
  • שיר
  • 14/05/2015 08:57
  • תודה על התגובה. אני בטוחה שעשית מה שיכלת. מקווה לבשורות טובות יותר. ד"ר יקרה, חיפשתי את המייל האישי שלך אתמול כדי לפנות לגבי התגובות.. לא מצאתי אז אני כותבת פה וסליחה אם זה לא מתאים, מצטערת מראש אני חושבת שזה מספיק חשוב... היה לי קשה מאד לקרוא את תגובת ה"אגואיזם" ומה שמתקשר אליה. אני יודעת שאת רגישה לנכתב גם בלי דבריי, אבל הרגשתי צורך למחות. יודעת שלפעמים צריך חיזוק.. שוב סליחה, ד"ר קרני, את יכולה לערוך את הודעתי ולמחוק מה שנראה לך. תודה לך על הכל! שיר.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לשיר היקרה, לא אני כתבתי מילים נוראיות אלה אך אולי טעיתי בכך שלא ביקשתי שימחקו. חשבתי בשעתו שהתגובה שלי עליהן אומרת את דעתי אך כניראה טעיתי. אני מקווה שמקרה זה הוא האחרון בפורום זה אך לא ניתן להבטיח זאת. עם כל הכואבים, דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • כתבתי
  • מיכל
  • 19/05/2015 21:05
  • הודעה ארוכה ומהלב והיא נמחקה! אוף! אנסה לשחזר ראשית כשקראתי את אשר קרה נפלתי למעמקים שחורים. חוסר היכולת לעזור, אובדן החיים, הכאב הנפשי ששרתה בו, המשפחה, החברים, האובדן. זה פשוט נורא נפלתי גם אני כי הרבה ממה שכתבה תיאר את מה שאני מרגישה בנפילות שלי. ושום דבר ואף אחד לא יכול לעזור. וזה המלכוד הכי קשה, רוצים לקבל עזרה, ואין באמת משהו שעוזר. סיפור קטן...הייתי בעבר אצל מטפל שניסה לי לשמור על חיי ואיים באשפוז כפוי. עזבתי את הטיפול כי כבר לא יכולתי להעזר באותו אדם. אני היום מניחה שרק רצה לעזור ועשה כל מה שיכל, כל מה שידע.. כך אני מתייחסת לר.צ. הוא תמיד שם ותמיד עוזר. אז נכון שאני חילונית ולא מאמינה בחיים שאחרי, ואני חושבת שכל אחד אחראי ומחליט על חייו הוא. אבל אני בטוחה שר.צ רק רצה לעזור ועשה את מה שידע. אני יכולה לדבר על עצמי ולהגיד שבאמת אין שום דבר שעוזר, עבודה עצמית, עבודה עם מטפל, תרופות...אבל בסופו של דבר רק הזמן עושה את שלו. וזו בדיוק הבעיה המצב שלי עדיין לא טוב, חושבת המון על מה שקרה לאור, לא פשוט. ואני בטוחה שלהרבה כאן לא פשוט ואפילו קשה וקשה מאד. גם לר.צ....

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • למיכל
  • ר.צ.
  • 19/05/2015 23:57
  • היי מיכל, מה שלומך? תודה על מילות ההערכה. את צודקת, ניסיתי לסייע כפי יכולתי, אפילו באמצעות הודעות שקשה לקרוא. היא כבר מתכננת להתאבד והכדורים בפיה אז מה יש להפסיד? לא מחפש למצוא חן בעיני אף אחד פה, כל צעד היה כשר בעיני. הצגתי באופן בוטה וביקורתי את פתרון ההתאבדות כצעד שלילי ופוגעני כלפי קרוביה של אור, בכך קיוויתי לעורר אצלה שאריות כוחות נפשיים להתמודד עם המצב. ההנחה היתה, שמילים קשות אולי יחדרו אל אור, לאחר שהודעות רגועות והגיוניות של הרופאה לא עשו את העבודה. כשהזכירה את אלוהים ניסיתי להיאחז בנימוקים דתיים, למרות שגם אני חילוני לחלוטין. אני שלם עם ההודעות שלי, אפילו שלא נעים לקרוא במיוחד כעת על רקע מה שקרה (ונקווה בכל זאת שלא קרה). ליל מנוחה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך מיכל, אכן גם אני חושבת הרבה על אור ועל הכישלון שלי לעזור לה. פעמיים היא בקשה ECT ואמרו לה שלא מוצאים הצדקה להפנותה ואני מהרהרת איך לעזור יותר כדי למנוע אסונות שכאלה. כשנודע על התאבדותה ישר חשבתי עליך, על המצבים הקשים אליהם צללת ויכולת להם ופחדתי מההשפעה עליך. הייתי שמחה לו יצרת קשר איתי למייל האישי שלי. אנא החזיקי מעמד בברכה דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תודה דר
  • מיכל
  • 26/05/2015 14:18
  • אין לי מושג מה המייל שלך, אבל שלחתי לך SMS :) אני הולכת לכתוב כאן משהו שהוא נכון עבורי ורק עבורי ואין בו שום כוונה לרמוז על הכלל... לקח לי המון זמן למצוא את המטפלים הנכונים עבורי. ובטיפול פרטי לעומת ציבורי הנגישות הינה גבוהה יותר, וזה מה שאני זקוקה לו. אני כל כך מבינה אותך דר, אבל חושבת שעשית כל מה שניתן ויותר. יכולה להגיד שרק מטפלת אחת הצליחה לעורר בי שינוי שעוד קשה לי להגדירו במילים. מצבי הרבה יותר טוב. אני יודעת יותר טוב מה לעשות עם עצמי כשאני בתוך החור השחור. יודעת אילו תרופה לקחת.. הכאב הוא נוראי. אבל מפעם לפעם הוא נחלש. אני מניחה שהוא נחלש כי בזמנים שבין נפילה אחת לשניה אני עובדת קשה מאד בטיפול הפסיכולוגי. מאחלת לכולנו שנרגיש יותר טוב. שנדע להעזר במי שצריך ובעת שצריך ולכן הפורום הזה כל כך חשוב, ועל כך דר תודה רבה!!

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • ד"ר
  • שיר
  • 18/05/2015 08:56
  • היא אכן התאבדה
  • מאיה
  • 18/05/2015 11:49
  • למאיה
  • למאיה
  • 18/05/2015 19:15
  • שלום מאיה, הייתי מודה לך לו יצרת איתי קשר. אני מחפשת דרך ליצור עזרה למצבים כמו המצב של אור. יעזור לי ללמוד ממך על מסלול היסורים שעברה. אם לא קשה לך אנא אנא כתבי לי למייל האישי שלי. בהוקרה על הדרך בה מסרת מידע כואב זה . דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תגובה
  • מאיה
  • 18/05/2015 20:20
  • מעניין אם זה נכון
  • למאיה
  • 19/05/2015 05:01
  • שהיא התאבדה. או שזה ניסיון למשוך תשומת לב ולעורר את הסביבה, לראות אם חברי הפורום יגיבו ומה יכתבו בלכתה. בכלל לא ממקום של שיפוטיות, הכוונה היא שלאנשים אבדניים יש רצון לדעת מה יגידו עליהם בלוויה, איך יגיבו אנשים בסביבה הקרובה שלהם ואם בכלל יחסרו למישהו. יש גם צורך שמי שעשה להם עוול יתחרט. הרבה אנשים מנסים להתאבד וחוזרים כדי לעורר את הסביבה, "היה לי ניסיון אבדני ועכשיו אתם צריכים להתעורר ולקחת את המצב שלי יותר ברצינות". בורדרליין כתבה שבעלה מכה אותה. האם הוא מתחרט כעת כשהיא מתה? היא כתבה שיש לה פזילה BDD והפרעת אכילה ושבעלה לא מבין אותה וקונה דברים משמינים לבית. היא אמרה שהיא מעדיפה למות מאשר להשמין. האם היא דיברה אתך על רצון "שהוא יבין סוף סוף"? תודה על המענה.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • משהו לא מסתדר עם הסיפור של הכדורים
  • צריכה סגירת מעגל
  • 22/05/2015 01:12
  • כדי להתאבד באמצעות כדורים צריכים להיות עיתוי, כמות, אחזקה עצמית של הכדורים ופרק זמן ארוך מספיק כדי שלא יהיה זמן לקרוביך לסכל את הניסיון. צריך להיות לבד בבית, ליטול אותם וללכת לישון, בלי שתהיה הזדמנות להעיר אותך ולקחת אותך לשטיפת קיבה. אור חיה עם בעל ושני ילדים. צריך לאגור את הכדורים. צריך שהם יהיו באחזקתך מלכתחילה. כמות כדורי מרשם של חודש אחד בלבד לא הורגת. זאת הסיבה לכך שהרבה ניסיונות התאבדות באמצעות כדורים נכשלים. 1. איך בעלה לא שם לב לכך שהיא לא נוטלת את הכדורים במשך חודשים? 2. איפה היא אגרה אותם והחביאה אותם ממנו במקום שלא תהיה לו גישה והאם לא היה לו קמצוץ של פחד על חייה כדי לקחת ממנה מלכתחילה את הכדורים שיהיו בחזקתו ובאחריותו? 3. האם הוא לא ידע על התכתובות שלה בפורום במשך שנה שלמה ולא נכנס לפורום ולא יכל למנוע זאת? האם שום אור אדום לא נדלק אצלו מכל ההתנהגות האבדנית שלה? 4. איך היא לקחה את הכדורים בהיחבא בלי שהוא ישים לב או ישמע? 5. האם תוך כמה שעות מרגע הנטילה הוא לא שם לב ששוכבת לצדו מישהי שמשהו לא בסדר איתה ולא ניסה להעיר אותה? 6. ולשאלת השאלות, איך היא הצליחה להתאבד כשבעלה נמצא איתה באותו בית??? הכדורים שלי לא באחזקתי, הם נמצאים אצל בעלי, שנותן לי אותם בעצמו מדי יום ומוודא שאני לוקחת אותם ולא אוגרת. הוא מרחיק ממני אפשרות להתאבד באמצעות כדורים. איך בעלה נתן לזה לקרות?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • כל הסיפור נישמע שקרי
  • .
  • 23/05/2015 22:27
  • האם היא התאבדה או לא?
  • לי
  • 24/05/2015 19:50
  • לא
  • ללי
  • 25/05/2015 21:21
  • איך אתה יודע?
  • לי
  • 25/05/2015 22:00
  • תראו גם איך "מאיה" כותבת
  • ללי
  • 26/05/2015 00:28
  • בשרשור שבו היא הודיעה על "התאבדותה" היא כתבה בדיוק כמו מעיין. אחר כך היא כתבה לר.צ. "היכן ליבך???????????????!!!!!!!!!!!!!" שוב אותו סגנון הכתיבה ואפילו השם שהיא הזדהתה בו כבר בעבר "לא משנה". אם תסתכלו בשרשורים קודמים תראו שהיא כבר הזדהתה כמה פעמים בשם "לא משנה". נקודה נוספת היא שאם מאיה הייתה חברה שלה ולא היא בעצמה היא לא הייתה כותבת "היא אכן התאבדה", "אך אכן זה כואב" כמו איזו כתבת חדשות. היא הייתה כותבת שבורה לרסיסים.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • למה להמציא דבר כזה
  • מוזר
  • 26/05/2015 22:01
  • הרציונל מאחורי המעשה
  • ל"מוזר", זה בכלל לא מוזר
  • 27/05/2015 04:49
  • זה ניסיון למשוך את תשומת לב הסביבה ולעורר את הסביבה. במקרה הזה, לראות אם חברי הפורום יגיבו ומה יכתבו בלכתה. בכלל לא ממקום של שיפוטיות, הכוונה היא שלאנשים אבדניים יש רצון לדעת מה יגידו עליהם בלוויה, איך יגיבו אנשים בסביבה הקרובה שלהם ואם בכלל יחסרו למישהו. יש גם צורך שמי שעשה להם עוול יתחרט ויבין סוף סוף. הרבה אנשים מנסים להתאבד וחוזרים כדי לעורר את הסביבה, "היה לי ניסיון אבדני ועכשיו אתם צריכים להתעורר ולקחת את המצב שלי יותר ברצינות".

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • נוזינן במקום פרפנאן בטוענה שהכדור כבר ירד מהמדפים
  • תמר
  • 19/05/2015 12:35
  • שלום ד"ר רובין, עד היום לקחתי להתקפי חרדה פרפנאן 4 מ"ג, כשבאתי לקחת מרופא המשפחה מרשם לפרפנאן, נאמר לי שהכדור כבר ירד מן המדפים והוא נתן לי מרשם לנוזינן כתחליף לפרפנאן. האם ידוע לך דבר בנושא ? האם נוזינן הוא אכן האח התאום של הפרפנאן ? ומה תופעות הלוואי שלו ? אני מאוד דואגת בברכה, תמר. נ.ב אביליפיי לא עזר לי כמו הפרפנאן

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לתמר שלום, את השניה שכותבת שהפרפנאן ירד מהמדפים, אנסה לברר זאת. הוא בהחלט לא אח תיאום של הפרפנאן ויש לו הרבה תופעות לוואי: סחרחורות במעבר מהיר משכיבה לעמידה, יובש בפה, קשיים במתן שתן, עצירות, בחילות, הקאות, הפרעות ראייה, נמנום, חרדה, רעד, אין אונות, עליה במשקל, הפסקת המחזור, נפיחות השדיים, תנודות ברמות הסוכר בדם, הפרעות בקצב הלב וצהבת. במקרים בהם מופיעים חום, חיוורון, הזעה מוגברת, דלקת גרון, עצירות ממושכת או כאבי בטן חמורים - יש להתייעץ באופן מיידי עם הרופא. הרבה פחות בעייתי זה לקחת קלונקס או לוריבאן או קסנגיס. בברכה, דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • אשמח אם תעדכני בפורום לאחר שתבררי
  • תמר
  • 25/05/2015 09:56
  • פרפנאן
  • י
  • 26/05/2015 23:16
  • פריאפיזם
  • איתי
  • 26/05/2015 14:18
  • פבוקסיל
  • אני
  • 26/05/2015 14:06
  • אני התחלתי פבוקסיל 50 מג שבוע שבוע שני העלתי ל 100 ב3 ימים ראשונים היה התגברות של החרדה עם ה 50 מג אבל לאחר מכן הרגשתי טוב גם שהעליתי ל 100 היה בסדר לפני כמה ימים העליתי ל 150 והרגשתי התגברות של החרדה למה זה? אני לא אמור להרגיש יותר טוב שהעליתי ל 150 ? כי שהעליתי ל 100 לא היה לי את זה? אני לוקח בנתיים גם 30 מג סימבלטה אמור לפסיק את הסימבלטה לגמרי שבוע הבא

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • פלוטין
  • מיכל
  • 25/05/2015 19:21
  • תנסי להחליף גנריקה
  • צחי
  • 26/05/2015 01:48
  • שאלה בבקשה
  • רינת
  • 25/05/2015 22:27
  • שלום דר קרני היקרה שאלוהים ישמור אותך ותמשיכי לעזור בה כידוע אני סובלת מאוסידי . נראה לי שמהיותי ילדה היתה לי אובססיה למשהו. השאלה שלי לגבי הבוקר אני שונאת את הבוקר אפילו את רעש הציפורים. שנאה תהומית לבוקר.לעומת זאת אני נורא מרגישה אנרגיה חיובת לקראת הערב והלילה כביכול שהיום נגמר. האם יש קשר לאו סי די . אגב אני אשה יחסית עצלנית לא עבדתי בחוץ הרבה בגלל האו סי די שלי. אבל אני גם חסרת אנרגיות .רק בבית אני עובדת קשה. תודה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • חילופי תרופות
  • אלי כהן
  • 25/05/2015 22:26
  • שלום קוראים לי אלי כיום אני מאוזן ומתפקד כמעט ככול אדם בריא אני חולה בביםולאר מיקס סיכיזו אני נוטל ריספירידל 4 מג ליטיום וסיריקוול 400 מג אך העלתי במישקל כ 20 קילו ורציתי לשאול אין החלפת ריספירידל 4 מג לזריקת קספליאון תעזור לי להפחית במישקל ואין בזמן התחלופה עלול להיווצר מצב של פניה פסיכוזית ש אליה אני עלול להיכנס ואין זה בכלל מומלץ להחליף את התרופה תודה אלי

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • חילופי תרופות
  • אלי כהן
  • 25/05/2015 21:43
  • שלום קוראים לי אלי כיום אני מאוזן ומתפקד כמעט ככול אדם בריא אני חולה בביםולאר מיקס סיכיזו אני נוטל ריספירידל 4 מג ליטיום וסיריקוול 400 מג אך העלתי במישקל כ 20 קילו ורציתי לשאול אין החלפת ריספירידל 4 מג לזריקת קספליאון תעזור לי להפחית במישקל ואין בזמן התחלופה עלול להיווצר מצב של פניה פסיכוזית ש אליה אני עלול להיכנס ואין זה בכלל מומלץ להחליף את התרופה תודה אלי

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שימוש בסירקדין
  • ריקי
  • 25/05/2015 20:41
  • שלום לדר קרני, בשבועיים וחצי האחרונות אני משתמשת בסירקדין ויש קצת הטבה לאחר חודשים של איכות שינה גרועה ביותר,והתעקשות לא להשתמש בכדורי שינה בגלל השפעות שליליות לטווח הארוך, סירקדין זה הדבר היחיד שהייתי מוכנה לנסות מאחר ומדובר בהורמון ובכלל נחשב לתוסף תזונה, עד כאן הכל בסדר, עד שקוראים את רשימת תופעות הלוואי שנשמע די מפחיד, וגם ההגבלה בשימוש למספר חודשים, קצת סותר את הרושם שמדובר בתרופה יעילה ובטוחה, גם התגובות של הרופאים למיניהם, מהמלצה חמה ועד זלזול מוחלט , די להותיר אותי מבולבלת ולא בטוחה. ולשאלה העיקרית, בעלון כתוב שהשימוש בתרופה עד שלושה חודשים, מה קורה לאחר מכן? היעילות יורדת. חוזרים לישון נורמלי? איך מפסיקים בדיוק? בהדרגה, בבת אתת, לא ממש ברור.. ועוד משהו, קראתי על מלטונין שנרקח באופן מיוחד שניתן רק על ידי רופא שינה, האם מדובר בתרופה זהה או שונה מסירקדין? אשמח על כל אינפורמציה בעינין, המון תודה.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שימוש בסירקדין
  • ריקי
  • 25/05/2015 20:39
  • שלום לדר קרני, בשבועיים וחצי האחרונות אני משתמשת בסירקדין ויש קצת הטבה לאחר חודשים של איכות שינה גרועה ביותר,והתעקשות לא להשתמש בכדורי שינה בגלל השפעות שליליות לטווח הארוך, סירקדין זה הדבר היחיד שהייתי מוכנה לנסות מאחר ומדובר בהורמון ובכלל נחשב לתוסף תזונה, עד כאן הכל בסדר, עד שקוראים את רשימת תופעות הלוואי שנשמע די מפחיד, וגם ההגבלה בשימוש למספר חודשים, קצת סותר את הרושם שמדובר בתרופה יעילה ובטוחה, גם התגובות של הרופאים למיניהם, מהמלצה חמה ועד זלזול מוחלט , די להותיר אותי מבולבלת ולא בטוחה. ולשאלה העיקרית, בעלון כתוב שהשימוש בתרופה עד שלושה חודשים, מה קורה לאחר מכן? היעילות יורדת. חוזרים לישון נורמלי? איך מפסיקים בדיוק? בהדרגה, בבת אתת, לא ממש ברור.. ועוד משהו, קראתי על מלטונין שנרקח באופן מיוחד שניתן רק על ידי רופא שינה, האם מדובר בתרופה זהה או שונה מסירקדין? אשמח על כל אינפורמציה בעינין, המון תודה.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • הבאה למצב של תודעה
  • בת זוג
  • 25/05/2015 16:52
  • ד"ר שלום רב, לבן זוגי החלו לפני שנה תופעות של מצב פסיכוטי, כגון שמיעת קולות של אנשים, תחושת רדיפה, תחושה כי שתלו לו מכשירים בגוף וכד'... לאחר מסכת ייסורים של כחצי שנה הוא פנה לבי"ח לקבלת טיפול ומשם הופנה בכפייה לבי"ח לבריאות הנפש. בשהייתו שם מצבו הוטב בהדרגה ואף ציין כי אינו שומע קולות יותר ולאחר חודש ושבוע הוא שוחרר לביתו עם הוראות להמשך טיפול ומעקב במרפאה הקרובה לביתו ולקיחת התרופות. לדאבוני מיום שחרורו (לפני כארבעה חודשים)אין הוא נוטל את התרופות והתופעות החלו לחזור ( תסמינים של שמיעת קולות ותחושת מכשירים שתולים בגוף אך ללא תחושת רדיפה). כל ניסיונותיי לדבר אל ליבו ולנסות להסביר לו כי התחושות הללו הינן מציאות מדומה שלו עולות בתוהו והוא בשלו- "ממתין לתשובות ושיוציאו לו את המכשירים מהגוף". כיצד אפשר להשפיע עליו ולהביאו לתודעה כי התחושות אותן הוא חווה ומאמין הינם מציאות מדומה?וכי עליו לקבל טיפול בהקדם? יש לציין כי מטבעו הינו אדם עקשן והחלטי. אנא עזרי לי . לתשובתך אודה.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • מעבר לציפרלקס מציפרמיל
  • אבי
  • 13/05/2012 13:37
  • שלום רב, בעברי הצעיר טופלתי במשך שנתיים בכדורים לחרדה דיכאון וOCD, לאחר מכן הפסקתי כי הרגשתי יותר טוב, בעקבות כמה אירועים בחיי בהמשך החרדות חזרו וניסיתי במשך 8 שנים לסחוב בלי כדורים, החלטתי שוב לנסות טיפול תרופתי כדי להספיק לסבול אז הלכתי לפסיאטר שרשם לי מירו 30 מ"ג כיוון שהתלוננתי גם על חוסר בשינה וגם על חרדות, סיפרתי לו שבעבר אובחנתי ב OCD אבל הוא כאילו התייחס לתאורים של הרגשותי הנוכחיות, בסופו של דבר הוא רשם לי 20 מ"ג ציפרמיל שניסיתי במשך חודש ללא הטבה משמעותית, הלכתי לרופא המשפחה כיוון שלא היה לי כסף לפגישה נוספת והוא הציע שאעבור לציפרלקס במקום להעלות מינון של ציפרמיל על בסיס ההנחה שזה אותו חומר כדי שאוכל לקצר את הזמן שהתרופה מתחילה להשפיעה אז בהמלצתו עברתי מיד לציפרלקס תוך כדי הפסקה מיידית של הציפרמיל אני על ציפרלקס 30 מ"ג במשך 10 ימים, לפני יומיים היתה קצת הטבה אך היום המצב שוב התגבר , המצב הכללי שלי גם לפני התרופה הוא שיש לי מחשבות אובססביות וחרדה ודיכאון למרות שאני מכריח את עצמי להמשיך לתפקד כרגיל כואב לי כל הגוף ורמת המתח שלי גבוהה מאוד, אני נעזר בקלונקס 0.5 אך מאוד משתדל לצרוך אותו על בסיס חירום למרות שהרופא אמר שאם אני לוקח הפסקות של יומיים בין הקלונקסים ורק 0.5 החשש להתמכרות הוא נמוך מאוד שאלותי הם: 1.בהתבסס על התיאור הנ"ל האם עלי לחכות עוד הרבה זמן לפני שאניח שהתרופה הנ"ל אינה יעילה עבורי - הייתי על ציפרמיל 20 למשך חודש ועברתי מייד לציפרלקס 30 למשך 20 יום, האם ניתן להגיד שאני 50 יום עם אותה תרופה? אציין שהיו רגעים בתקופה זאת שהרגשתי הטבה אך לא חזקה מספיק ולא ארוכה מספיק. אני לא בטוח שכעת יש לי OCD כי אין לי צורך לבצע טקסים רק מחשבות אובססביות וחרדות כל הזמן 2.האם נטילת הקלונקס בהפסקות כמו שתיארתי היא בטוחה 3.אני יודע שזה רק פורום אבל מה היית ממליצה לי לעשות במקרה שלי תודה מראש

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לאבי שלום, 1. OCD הינה הפרעה היכולה להתבטא או בטקסים או במחשבות כפייתיות. ע"פ תאורך אתה סובל כיום מהתחדשות ה-OCD. OCD דורש טיפול במינונים גבוהים של SSRI'S. ציפרמיל וציפרלקס הם למעשה אותה תרופה ולכן אין לזה שום משמעות שהרופא החליף את הציפרמיל לציפרלקס. אתה אכן מקבל את התרופה 50 יום אך במינון שאינו מתאים להפרעה ממנה אתה סובל. OCD דורש טיפול במינונים גבוהים במשך 8-12 שבועות. אני הייתי ממליצה על החלפת הציפרלקס לפרוזאק או לפבוקסיל שהם יותר פוטנטיים בהפרעה זו ואני מדברת על מינון של 40-80 מ"ג פרוזאק (פלוטין) או 200-300 מ"ג פבוקסיל (פלובוקסאמין). בהשוואה אתה מקבל להערכתי מינון שדומה ל-150 מ"ג פבוקסיל. 2. אין סיכוי שתתמכר לקלונקס גם אם תיקח אותו יום יום. לדעתי כאשר יוקל מצבך בעצמך תוריד את מינוני הקלונקס. באיזה אזור אתה גר? יש מרפאות ציבוריות כמו בתל השומר ובהדסה המתמחות בטיפול ב-OCD, אולי כדאי לך לפנות לאחת מהן. מאידך, אתה יכול להראות לרופא המשפחה דברים אלה שכתבתי לך. בברכה, דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • התרופה היעילה ביותר
  • אבי
  • 13/05/2012 18:11
  • שלום ד"ר ותודה על התגובה המהירה, אני גר באזור ירושלים, רציתי לשאול אותך מהם התרופות עם הכי פחות תופעות לוואי לטיפול ב OCD? האם אלו רק ה 2 שרשמת או שיש עוד סוגים? אני מוכן להשקיע בזה כל סכום העיקר שיעבוד עם הכי פחות סבל? האם זה גם יטפל בדיכאון ובחרדה הלא מפסיקה? תודה מראש

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שאלה נוספת
  • אבי
  • 13/05/2012 18:39
  • האם ניתן לקבל החזר על פגישות איתך דרך קופ"ח מאוחדת? האם התרופה לוסטרל היא יעילה כמו אלו שאמרת ומה המינון? איך להפסיק את הציפרלקס? ולעבור ללוסטרל?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לאבי שלום לוסטרל בהחלט יעילה אך הרושם שלי שהיא פחות חזקה מהפרוזק והפבוקסיל. מוכרחים להחזיק מעמד ולעבור את התקופה הקשה. זה לא שאלה של מימון.התרופות היעילות הן רק מקבוצת ה-SSRI'S ובעיקר השתים שציינתי ובמקרים קלים יותר הלוסטרל. הביטוח המשלים של מאוחדת נותן החזרים לקבלות שלי. אם אתה מעוניין תתקשר אלי לנייד 050-3242021 ואם לא אענה השאר הודעהואחזור אליך. עוזר אם מתקשרים מהמספר אליו אני אמורה לחזור. בברכה, דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • ציפרלקס והשמנה
  • אובדת עצות
  • 25/05/2015 13:12
  • הי , בת 39 לקחתי ציפרלקס במשך חודש וחצי והתחושה היתה נפלאה עד שגיליתי שאף בגד לא עולה עלי.. כי השמנתי ויצר דכאון חדש, אחר כך שיניתי לויפאקס לקחתי חודש , לא אותה תחושה בכלל אבל גם לא מעלה במשקל , הרופאה שינתה לי לציפרמיל ו ואני עוד לא לקחתי מהפחד שאמשיך לעלות במשקל , כרגע אובדת עצות .. אציין שכבר כמה ימים אני בלי שום דבר... ואני מרגישה עצבנית ומדוכאת וחסרת סבלנות .. אודה לעזרה מהירה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • OCD
  • מעיין
  • 25/05/2015 12:33
  • שאלה
  • פרח
  • 25/05/2015 12:29
  • סרוקוול
  • מיכל
  • 19/05/2015 15:57
  • שלום ,אני בת 31+ לידה אחרונה לפני 2.7 מזה חצי שנה נוטלת סרוקוול בשילוב עם ציפרלקס מאחר ואני סובלת מ OCD ,מאז שהתחלתי ליטול את הסרוקוול (את הציפרלקס אני נוטלת 10 שנים ) אני חשה עליה במשקל (3) קילו ולא מצליחה לרדת במשקל בכלל למרות שילוב של תפריט מדיאטנית וספורט 3 פעמים בשבוע,אני מאוד מקפידה ואין בכלל חריגות מבחינת אוכל,אך קצב חילוף החומרים שלי מאוד מאוד איטי, האם סרוקוול יכולה לגרום לזה? תודה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • רוצה לציין
  • מיכל
  • 19/05/2015 16:17
  • למיכל שלום, כאשר בלוטת התריס "מגמגמת" , לא ניתן לרדת במשקל. בדרך כלל במקרים כאלה מדובר בהיפוטירואידיזם סמוי. במקרים מסוג זה אני נוהגת להמליץ על הוספה של תירואיד או T4 (סינטרואיד) או T3 (צינומל). האחרון במיוחד טוב באותם מקרים בהם יש גם דיכאון. למותר לציין שעליה במקשל הייתה בגלל הסרקוול עד שתפסת את עצמך למשטר קשה. בברכה, דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תודה רבה על תשובתך.
  • מיכל
  • 24/05/2015 22:58
  • קבעתי תור לאנדוקרנולוג. במקביל שוחחתי עם הפסיכיטאר שלי ונאמר לי על ידו כי סרוקוואל עלול לפגוע בתפקוד בלוטת התריס ב1% מהאוכלוסיה. כעת כבר כמה ימים שאני נמצאת בגמילה מהכדור ונוטלת רק ציפרלקס 25 מ"ג,מצבי אינו יציב אני חשה מחשבות טורדניות וגלים של דכאון ומתח,יש החמרה בעקבות הפסקת הסרוקוואל,מאחר וניסיתי המון סוגים של כדורים ממשפחות שונות,חשבתי לשאול לדעתך,האם אביליפיי במינון נמוך יכול להרגיע אותי ולעזור?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
לרופאים בתחום פסיכיאטריה

יש לך שאלה?

בריאות זה אינפומד – אתר רפואה המקיף בישראל
infomed.co.il (הדפסה)