רופאים בתחום
ד"ר רוית ינקו ד"ר רוית ינקו
מומחית בכירורגיה פלסטית ורופאה בכירה במרכז... קרא עוד
ד"ר אלכס אלטס ד"ר אלכס אלטס
מומחה לרפואת עור ואסתטיקה קרא עוד

פורום פסיכיאטריה

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
מנסיבות אישיות יחולו עיכובים במענה לשאלות בפורום, עמכם/ן הסליחה
  • כמה כדורים צריך?
  • לינדה
  • 20/10/2017 18:52
  • רוב הסיכויים שהמצב שלך ניתן לפתרון
  • הפרשן
  • 20/10/2017 20:00
  • לפעמים הכדורים לא מתאימים וגורמים לאדם למאוס בחיים, זו תופעת לוואי מוכרת וחשוב להזכיר זאת. אולי תספרי פה מהם הקשיים שלך וננסה לכוון אותך לצאת מהמצב אליו נקלעת, יש פה אנשים מנוסים ששמחים לעזור.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • טוב לב
  • תומר
  • 20/10/2017 20:49
  • היי לינדה
  • רוז
  • 21/10/2017 09:18
  • דואגת לך
  • סהר תמיכה
  • 21/10/2017 12:25
  • היי לינדה יקרה, אני ממש מקווה שזה לא מאוחר מידי, ושלא פגעת בעצמך... אני משערת לעצמי את גודל המצוקה שאת מתמודדת איתה, את הכאב ששואב את כל התקווה והכוחות ומביא אותך לרצות לשים קץ לחייך...ויחד עם זאת, אולי כתבת כאן לא רק בשביל לדעת כמה כדורים צריך, אלא גם כדי שיהיה מישהו שישמע את הכאב הזה, שיוכל להיות שם עבורך כי אולי יש בך צד שמנסה לשמור עלייך מפני צעד שאין ממנו דרך חזרה... אני רוצה להזמין אותך לבוא ולדבר על מה שעובר עלייך, לא להיות לבד עם התחושות הקשות מנשוא. אני מתנדבת באתר סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). יש לנו צ'אט אישי ואנונימי, דרכו ניתן להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים. הצ'אט פעיל כל ערב בין תשע לחצות (חוץ מימי שישי) אני דואגת לך ונשמח ממש לשמוע ממך ולנסות לעזור בכל דרך שנוכל... אם תרצי אנחנו ב-http://www.sahar.org.il/ שלך, מתנדבת סה"ר

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • הפסקת נטילת קלונקס
  • שירה
  • 21/10/2017 02:21
  • אני לוקחת קלונקס כ4 שבועות כטיפול להתקפי חרדה ומעוניינת להפסיק כדי לא לפתח התמכרות. אני נוטלת כדור אחד של 0.5 כל לילה, האם אפשר להפסיק בבת אחת בכמות הזו בהתחשב בפרק זמן היחסית קצר שבו אני נוטלת את התרופה? או שמא יש חשש להתקפי גמילה מסוכנים?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • התייעצות מקצועית
  • רוז
  • 21/10/2017 09:20
  • שחכתי כדורים אנטי פסיכוטיים בבית
  • מודאגת
  • 20/10/2017 10:15
  • את באירופה, לא על הירח
  • הפרשן
  • 20/10/2017 14:17
  • נסי לשוחח עם הרופא המטפל בארץ שיפקסס מכתב קצר באמגלית על התרופות שאת לוקחת. כנסי לבית מרקחת אולי יפנו אותך לרופא שיכול לתת מרשם לתרופה. אולי ניתן להיעזר טלפונית בשגרירות/קונסוליה הישראלית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • פרפאנן הריון ולידה
  • הודיה הלוי
  • 18/10/2017 21:09
  • שלום שמי הודיה ואני תומכת לידה... היום סיפרה לי הריונית שאני מלווה שהיא לוקחת את הפרפאנן..היא לקחה את זה גם בהריון הקודם אבל הפסיקה 3 חודשים לפני הלידה.. קראתי קצת על התרופה והיא אסורה לשימוש בהריון ובהנקה..רציתי לשאול אם היא עכשיו בשבוע 38 ולא מפסיקה כי בהריון הקודם לא היה לה טוב עם ההפסקה ..מה המשמעות לגבי התינוק והלידה? זה משפיע?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך
  • עוברת אורח
  • 19/10/2017 17:21
  • יפה מצידך לשאול ולהתעניין כיוון שאין פה מישהו מוסמך ומקצועי לענות לך ,אמליץ לך לפנות לפורום אחר שעוסק בתרופות פסיכאטריות. בהצלחה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • יש לפנות טלפונית למרכז הטריטולוגי של משרד הבריאות
  • הפרשן
  • 20/10/2017 09:33
  • נדודי שינה וחרדה
  • שימי
  • 30/09/2017 09:17
  • שלום, אני בת36 חצי שנה אחרי לידה, במהלך ההריון התחילו לי חרדות מהמיטה... לילה אחד לא נרדמתי וזה הפך למעגל של גמב לילת ללא שינה עד שהרופאה אישרה לי לקחת לכמה ימים לוריוון והחלתי להשתמש בלוסטרל. 3 חודשים לאחר הלידה הרגשתי בסדר גמור וישנתי בסדר אז הםסקתי את הלוסטרל שאותו לקחתי תמיד במינון נמוך של 25 מג עכשיו חצי שנה אחרי, שוב סובלת מאותה בעיה ואף חמורה יותר, כבר שבוע לא הצלחתי להירדם לבד בלי לוריוון, חזאתי במקביל לקחת לוסטרל בהמלצת רופאה אבל זה לוקח זמן.. לא רוצה להיות תלויה בכדורים בשביל לישון, מה ניתן לעשות? עצם השימוש בכדורים מכניס אותי לדיכאון

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • נשמע שאין לך ברירה
  • הפרשן
  • 30/09/2017 16:16
  • דיכאון זו מחלה לא פשוטה שגורמת למגוון תופעות, כולל הפרעה בשינה. את בוודאי יכולה לקרוא על זה באינטרנט. אף אחד פה לא רוצה לקחת תרופות, הכל מחוסר ברירה. למזלך הטיפולים כיום יעילים מאוד ותופעות הלוואי בדרך כלל קלות ומוגבלות לחודשים הראשונים. טיפול בלוסטרל/סרנדה עשוי לעזור לך. צריך לעלות במינון למינימום 50 מ"ג ובהמשך ל-100, 150 ואף 200. ללא טיפול מצבך עלול להחמיר.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לפרשן
  • מוקי
  • 02/10/2017 00:33
  • שלום לך סובלת יקרה
  • תמרי
  • 14/10/2017 12:06
  • אני מציעה שתנסי להיעזר בקוקטייל שהמלצתי עליו למצבי חרדה ודיכאון, הוא יעיל גם למצבים ניתוקיים. לנדודי שינה אני ממליצה לך לנסות להיעזר במלטונין. אם את רוצה ומעוניינת רשמי את המייל שלך כאן. ובכל מקרה, ממליצה להיות במעקב צמוד של רופא או פסיכיאטר טם את מתחילה את הנטילה של הקוקטייל שאני ממליצה עליו.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לתמרי והפרשן
  • מוקי
  • 15/10/2017 04:36
  • עשיתי שיעורי בית וכתבתי לגורמים במערכת הבריאות את התגובות המסוכנות של שניים מהמשתתפים בפורום.בתקווה שמישהו יתערב ויסגור את הפורום.זאת סכנה אמיתית מה שקורה כאן. לקרוא ולא להאמין שהפרשן כותב"תעלה-תוריד"... לא נתפס. והקוקטיל של תמרי?? מקווה שהפורום יסגר או שימחקו תגובות מטעות ומסכנות.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • סכנה אמיתית ??
  • הפרשן
  • 15/10/2017 21:46
  • על מה אתה מדבר ? לשחק עם המינונים בטווח מסוים זה חלק מהטיפול, מחפשים נקודה שמתאימה לשלב במחלה. כאשר הרופאה הייתה פעילה היא התנגדה רק לתגובות מסוכנות, כאלה ששוללות טיפול רפואי, ולא לתגובות של חולים שהחלימו וברשותם ידע שיכול לסייע. אגב, ממה אתה סובל ומה אתה מקבל ?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • מוקי
  • שורדת
  • 15/10/2017 12:46
  • מוקי כל הכבוד, אכן שערורייה, אסור בתכלית האיסור להמליץ לאנשים על תרופות, מינונים ותוספי מזון שבמינונים גהוהים עלולים להיות מאוג מסוכנים. אנשים במצוקה נכנסים לפורום שכבר אין בו מענה מקצועי, מי שמרגיש שהוא רוצה לתמוך, שיתמוך רגשית, ולא ישחק ברופא. מאוד קל לנווט אדם במשבר ולגרום לו לחשוב שאולי הפרשן צודק ולא הפסיכיאטר שנותן לי טיפול. זה אכן חייב להיפסק.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • צודקת
  • רפי
  • 17/10/2017 00:14
  • מוקי היקר
  • תמרי
  • 16/10/2017 11:01
  • מוזמן לדווח לכל גורם אפשרי. מדובר במדינה חופשית ואחריותם של הפונים לנקוט בשיקול דעת כשהם פונים לפורום כזה. מלבד זאת, ציינתי חד וחלק שאת מה שאני מציעה יש לבצע בהתייעצות צמודה של איש מקצוע, ואת הכל ניתן גם למצוא ברשת. קרני עצמה עודדה אותי לגבי שימוש באבץ. אז רוצה לדווח?? דווח. אתה לא מפחיד אף אחד.... בינתיים, בזמן שאתה מדווח, אני יכולה לומר לך שמלווה כבר מספר אנשים בתהליך ויש שיפורים. איני מתנערת מאחריות ואיני נסוגה מהמלצותיי ולו לרגע, דבריי גם מגובים ע"י מחקרים מעיתוני המחקר הנישבים ביותר. אנא, חשוב לפני שאתה כותב. חוכמה לדיה שתיקה.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • ועוד קצת..
  • תמרי
  • 16/10/2017 11:25
  • בכך שאתה מדווח וגורם לסגירת הפורום, אדון אלוהים שחושב שיש לו זכות להתערב בדיני נפשות, חשוב שאתה תורם לאובדן כר תמיכה רציני בין חולים. זהו כר שלא ניתן לזלזל בו. אני אדם שמעודד חשיבה חופשית, ובניגוד לפרשנים כאלו ואחרים, שאינם נותנים כל גיבוי מחקרי להוראותיהם ומבטלים בזלזול כל טענה שאינה תואמת את תפיסותיהם, אני דווקא מעודדת את יכולת הדיון והחשיבה. מה רע בזה? ללא פורום זה כנראה שהיום לא הייתי בחיים כדי לכתוב מילים אלו. ומעבר לזה אני מרגישה שאני מיציתי פה. רוצים... תעשו מה שבא לכם.אתם אדונים לגורלכם, אנשים... אם אי פעם תלקו בניתוק חפשו את הפורום dpselfhelp.... שם כנראה מבינים יותר עניין. בהצלחה ובריאות לכולכם

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לפרשן
  • מוקי
  • 16/10/2017 20:36
  • יש לך טעות מוקי
  • הפרשן
  • 16/10/2017 21:25
  • כוונות טובות
  • רפי
  • 17/10/2017 00:21
  • אולי הכוונות שלך טובות. אבל עדיין... אדם במשבר נפשי ינסה כל דבר שגורם לו להאמין שזה יביא קץ לסבלו. אתה עלול לסכן אותו עם המלצותיך. אם כבר, עדיף שתשכנע אותו ללכת לרופא.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לפרשן
  • רוז
  • 18/10/2017 00:01
  • קבותרים ליבוש חלב עם ציפרלקס
  • ש.מ
  • 17/10/2017 15:26
  • היי אני נותלת ציפרלקס 15 מ"ג ילדתי ביום שישי והרופא נתן לי כדור קבותרים ליבוש חלב 0.5 נתלתי חצי כדור והבנתי שיש בעייה עם השילוב בין הכדורים אני חוששת לגבי תופעות הלוואי עד כמה זה ישפיע רק מחצי כדור?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • מאניה דיפרסיה - מינון תרופות
  • סיון
  • 16/10/2017 22:24
  • שלום לפני עשר שנים הייתי בדיכאון ואז נכנסתי למאניה ואז שוב לדיכאון ואושפזתי. ותויגתי כחולת מאניה דיפרסיה. זה משפחתי גם לאחותי יש. במשך השנים אני לוקחת רסיטל 20 מג ודפלפט 500 גרם. בחודשים האחרונים יש לי נשירה רצינית בשיער. כנראה תופעת לוואי מהכדורים , חריקות שיניים וכנראה גם פגיעה במפרקים בפה מצד שמאל וגם צילצולים באוזן שמאל. אני בתהליך גמילה מהרסיטל כרגע אני לוקחת יום 10 מג ויום 20. החודש וחודש שעבר עשיתי בדיקות דפלפט והן יצאו נמוכות אחת רמה 16 ואחת רמה 23. הנורמה היא 50-100. ואני מרגישה מצוין במצב הזה. רציתי לשאול האם גם כדאי להוריד את הרמה של הדפלפט? התופעות לוואי מאוד מטרידות אותי ואני מרגישה שאני לוקחת סתם תרופות. יש לי פסיכיאטר כמובן. אבל אשמח לעוד דעה . הוא כרגע חושב לא לגעת בדפלפט. תודה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • מרשם לויואנס
  • מור
  • 16/10/2017 22:05
  • שלום, אני מקבלת מרשם לויואנס על בסיס חודשי ובאופן פרטי במשך 8 החודשים האחרונים ונאמר לי על ידי מכר שהוא קיבל מרשם לויואנס ל3 שנים לא ממש ירדתי לפרטים איתו אבל רציתי לשאול מה הזמן המקסימלי של מרשם לויואנס כיום ולי צריך לפנות בשביל מרשם ארוך תווך. נאמר לי גם שהמחיר הוא רק חצי דרך קופת חולים כללית האם זה נכון?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לא מסוגל יותר...ד"ר ור.צ.
  • ארז
  • 06/10/2015 10:41
  • אין לי יותר כוחות להתמודד עם הצרה הזאת שנפלה עליי. בהמשך להתכתבויות מלפני שבוע, אין תזוזה במצב שלי ואני לא רואה אור בקצה המנהרה. נמאס לי כבר לקחת כדורי הרגעה ונמאס לי כבר להרגיש רע. אני כל כך רוצה להרגיש טוב כבר. לא מסוגל עם החרדות והדיכאון האלה שמנתקים אותי מהחיים כאילו אני חי בעולם משלי ומנותק מהעולם החיצון. הפחד העיקרי שלי הוא חוסר תגובה לתרופות. אמנם לא ציינתי את זה, אבל בפעם הראשונה שתקפו אותי החרדות והדיכאון, עברתי מסכת ייסורים וניסיונות כושלים בתרופות שלא עזרו לי כלל. בסופו של דבר, פניתי ל ECT לסדרה של 10-12 טיפולים (לא זוכר כבר) כשאחריהם נטלתי את האפקסור XR במינון 300 מ"ג ורמרון 60 מ"ג. אני לא רואה אור בקצה המנהרה וזה מייאש אותי. אני כל הזמן מנסה, באמת שאני מנסה, לשמור על אופטימיות ולהגיד לעצמי שאם זה עבר כמה פעמים בעבר אחרי ירידות שקרו בדרך, זה יעבור שוב, אבל זה פשוט אוכל לי את הנשמה. אין לי חשק יותר להמשיך ולנסות. אני נמצא בעבודה עכשיו ומרגיש שבא לי פשוט להיעלם, לא להיות כאן. כל מה שעובר לי בראש זה שכבר הייתי על מינון של 150 מ"ג אפקסור XR ו 30 מ"ג רמרון ובכל זאת הגיעה הירידה הזאת, אז מה זה כבר ישנה העליה במינון? הרי אני לא מגיב לתרופות בכלל. ניסיון העבר הוכיח את זה שאצלי זה לא עובד כמו אצל אחרים. אני מרגיש חסר אונים מול הבעיה ומול עצמי. אין לי כל כך תקווה. יש לי אישה מדהימה ו 4 ילדים מושלמים, אבל אני עמוק בתוך הבוץ של עצמי. לא רואה אור ולא דרך ולא תקווה. אני פשוט מרגיש שהפעם הלך עליי ושזהו - זה לא ייעלם, והפעם זה כאן ולנצח ואני לא מוכן שזה יהיה לנצח, כי אין בי את הכוחות להתמודד עם זה יותר. לא מוכן להיות מסומם עם קלונקס ולא מוכן להתמודד עם כאב החרדה כשאני קם בבוקר עד שאני הולך לישון. איך זה ייתכן שבן אדם רוצה כל כך מצד אחד להחלים ולצאת מהחושך לאור ומצד שני איננו יכול. אני מצרך את הקישור להודעה ולתגובות שלכם מלפני שבוע. הרופא שלי אומר לי שאם התרופה עזרה בעבר, אין סיבה שלא תעזור שוב, אבל אני אומר לעצמי שהוא לא מבין על מה הוא מדבר בכלל ושזה לא יעבור. זה כאן בשביל להישאר. אני בדר"כ בן אדם מאוד אופטימי ומנסה לשדר לעצמי ללא הפסקה שזה יחלוף וצריך להיות אופטימי, אבל כמה אני מסוגל לסבול? כמה??!??! אני בן אדם, לא רובוט. אני לא חושב שלמישהו כאן תהיה תשובה שתספק אותי ו/או תרגיע אותי, כי רק אני יודע יותר טוב מכולם שמה שעובר עליי הוא בלתי אפשרי לפיצוח. אני מקווה שאני טועה, בחיי שכן. אני פשוט למוד ניסיון רע והתקווה שלי שזה יחלוף ויעבור כאילו לא היה, נראית לי כרגע לא ריאלית. אני כבר טיפה למעלה מחודש אחרי שהעליתי את המינון ל 225 אפקסור ו 45 רמרון ושבועיים אחרי שהעליתי שוב ל 300 אפקסור ו 60 רמרון. אני מרגיש שאני נמצא בחלום רע שחייב להסתיים מתישהו, אבל לצערי זו המציאות שלי. אני הולך לשיחות וממשיך בתרופות ולא מרגיש שמשהו זז. אני כל כך רוצה לחיות ולחזור לעצמי. לפני יומיים נסענו אשתי, אני והילדים ובדרך לא יכולתי יותר, אז עצרתי בצד ויצאתי מהרכב ובכיתי כמו תינוק שאני כל כך רוצה את החיים שלי בחזרה, אני כל כך רוצה אותם. אני רוצה להיות מאושר ושמח כי כזה אני בלי החרדות והדיכאון. אני כל כך מתגעגע לעצמי. קם כל בוקר וחולם שאולי זה יהיה היום בו אתחיל להרגיש טוב יותר, אבל זה לא קורה... אני נואש http://www.infomed.co.il/forum-141/msg-272227/

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • אולי
  • שמוליק
  • 06/10/2015 12:45
  • שלום ארז. מבין ומזדהה עם דבריך; אכן, אתה צריך להרגיש טוב שמח ומאושר. קשה לי להאמין שיש לי מה להציע, אם ד"ר רובין ור.צ. לא הצליחו עד עכשיו. אין ספק שד"ר רובין יש הרבה יותר ידע מקצועי משלי, ואני התמודדתי עם סכיזופרניה, ולא עם דיכאון, כך שהנסיון של ר.צ. הוא הרבה יותר רלוונטי, אבל אנסה בכל זאת... אם זה עוזר לך לפרוק את ההרגשות בפורום - אז באמת בשביל זה הפורום קיים. הרבה פעמים האמפתיה עוזרת למצוא את הפתרון, ואת זה חברי הפורום יכולים להעניק, ובמיוחד חברים שהתמודדו עם דיכאון. אם הטיפול התרופתי לא עוזר, אז יכול להיות שטיפול בנזעי חשמל (E.C.T.) יעזור, אם כי כיוון שטיפול בנזעי חשמל עלול לגרום נזקים לחלקים במוח שאינם פגועים, זה בדרך כלל המפלט האחרון, ואולי מהסיבה הזו הרופא המטפל אינו שש לתת את הטיפול בנזעי חשמל. יכול להיות שהטיפולים הפסיכולוגיים הם בשיטת C.B.T. והם אינם מספקים למקרה שלך; יכול להיות שצריך לנסות טיפול פסיכו-דינמי, שמטרתו לבחון לעומק את הסיבות לדיכאון, אך מדובר בטיפול שאינו אמור להניב תוצאות באופן מיידי. כל טוב, שמוליק.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תודה שמוליק
  • ארז
  • 06/10/2015 12:58
  • חשוב לי לציין שאת הטיפולים בנזעי חשמל עברתי באפיזודה הראשונה וזה היה לפני 13 שנים שלאחריהם הטיפול התרופתי בשילוב של השיחות CBT עזרו לי מאוד לעמוד על הרגליים שוב ולחזור לחייך ולהיות בן אדם. אני ממש לא שש לכיוון של הנזעי חשמל שוב כי זה לא המקום שהייתי רוצה להגיע אליו שוב. אני סה"כ רוצה להרגיש טוב! מה עם נוירופידבק? הוצע לי הטיפול הנ"ל רק שלא ברור לי כמה הוא באמת יעיל? האם מישהו חווה אותו עם בעיה דומה וזה עזר לו? אני סה"כ מחפש פיתרון טוב ויעיל לבעיה שלי שתניב תוצאות טובות ושאחזור שוב לחייך ולחיות, כי נכון להיום אני חי-מת. בחוץ אני חי אבל בפנים, אני גמור, מרוסק ובעיקר עייף... כולם אומרים לי שיהיה בסדר, כי חוויתי בעבר 3-4 אפיזודות שבסופו של דבר חלפו, אבל כל פעם שזה מכה בי מחדש, זה פשוט מחסל אותי. הפעם האחרונה שחוויתי ירידה/אפיזודה היתה לפני 5 שנים, אז שתבין כמה קשה לי פתאום שוב להיות במקום הזה. זה מרגיש לי כמו חלום בלהות!!

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • נוירופידבק
  • שמוליק
  • 06/10/2015 13:18
  • שלום ארז. אני שמח שהתגובה שלי הקלה מעט. נוירופידבק הוא למעשה טיפול התנהגותי. המטרה שלו היא לתרגל את המטופל לעשות הרפיות. המכשירים שמחברים למטופל אמורים לתת משוב לפעולת הרפייה שהיא הצליחה ע"י זה שרואים את האפקטים במכשירים שמודדים פעילות במוח. לא ניסיתי את הטיפול הזה בעצמי, אבל זה אמור להיות ברור שכבר בטיפול הראשון אמורים לדעת עד כמה הוא יעיל באופן ספציפי על המטופל. אני מניח שמה שכולם אומרים שאם היו בעבר אפיזודות שחלפו, אז גם האפיזודה הזו תחלוף - כנראה שזה נכון, ואפשר לחשוב איך האפיזודות הקודמות עברו ולנסות את אותן האסטרטגיות שעבדו. שיהיה בהצלחה. שמוליק.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • הלוואי
  • ארז
  • 06/10/2015 13:30
  • הלוואי והייתי זוכר איך עברו האפיזודות הקודמות. אחד הדברים שבאמת מפתיעים אותי כל פעם מחדש זה היכולת שלי לסגור את האפיזודה שחלפה ולמחוק אותה לגמרי מהזיכרון שלי. זה נשמע אולי אבסורד, אבל אני באמת לא זוכר איך זה עבר ומה היו האסטרטגיות שפעלתי לפיהן. אני רק יודע שהן היו וכמו שבאו, כך הן גם חלפו. אני כן יודע מאשתי שהשאלות ששאלתי תמיד היו אותן השאלות והספקות היו אותן ספקות ובסופו של תהליך, זה פשוט עזב אותי. אני חושב שמה שהכי מבעית אותי כרגע היא השאלה של האם זה יעבור הפעם? כי אם הייתי הולך בביטחון מלא עם כל הקושי, שזה יעבור, זה היה מקל עליי מאוד, אבל אם אחרי חודש וחצי מאז החלה האפיזודה, אני לא רואה נקודת אור חיובית, אני לא יודע מה יהיה והאם בסוף אני אצא מזה. נראה לי כל כך רחוק או בלתי אפשרי. כן, גם הרופא וגם הפסיכולוגית וגם אשתי ומשפחתי אומרים שהם בטוחים שזה יעבור כי ככה זה בכל פעם ואני לא מסוגל לראות את מה שהם רואים או ראו מהצד כל פעם, אבל משום מה אותי זה לא מעניין כי כרגע אני בסבל נוראי ושום דבר ממה שהם אומרים לא נכנס אלא עובר לידי.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • מובן לגמרי
  • שמוליק
  • 06/10/2015 14:02
  • שלום ארז. זה מובן לגמרי; כשנמצאים בתוך עמוק בתוך האפיזודה ובמיוחד אם אתה לא זוכר איך הצלחת לצאת מהאפיזודות הקודמות (וזה אולי אומר שזה תלוי באיזה גורם חיצוני לך ולא הייתה לך שליטה על כך), אז זה עלול לגרום להרגשה נוראית שאולי הפעם הגורם החיצוני הזה לא יפעל שוב. אם תהיה בטוח שגם אם הדיכאון חלילה לא יעבור, אז אף אחד לא ינטוש אותך; לא אשתך לא הילדים, לא הרופא ולא הפסיכולוגית - אולי וודאות כזו תקל מהסבל? שמוליק.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לארז ערב טוב
  • ר.צ.
  • 06/10/2015 20:11
  • ראשית כל, המצב שלך זמני: העובדה שהגבת בעבר לטיפול בצורה טובה מראה שהפיזיולוגיה שלך מתאימה לטיפול בנוגדי דיכאון. לגבי המחשבות של הייאוש והחשש המנקר שהתרופות לא יעבדו הפעם - זה חלק מהתופעות של המחלה וזה "טבעי" שיש לך מחשבות כאלה כעת. המחלה חזק בתמונה וזה הזמן לתקוף אותה בכל האמצעים. ויש אמצעים. אני חושד ברמרון, שיש לו אחוזים גבוהים יחסית של הפסקת השפעה אצל חלק מהחולים. לפני שסתם מאשימים את הרמרון וזורקים אותו, ייתכן שכדאי לדחוף את האפקסור ל375 מ"ג ולראות מה קורה. ייתכן שיש מקום להתאמת מינון של הרמרון במקביל. כמובן שהכול בהדרכת הרופא. אפשרות נוספת היא להחליף את הרמרון במחזק לאפקסור. יש ניסיון טוב עם אדרונקס כמחזק רב עוצמה של האפקסור וההשפעה שלו היא כמעט מידית. עוד מחזקים עוצמתיים לאפקסור הם התרופות האנטי-פסיכוטיות לסוגיהן, וולבוטרין, דפרקסן, מודפיניל ואחרים. לדעתי לא כדאי למהר להחליף את האפקסור, שווה לתת לו עוד הזדמנות עם מתגבר כלשהו, במקום הרמרון. זה גם יותר קל להחליף תרופה אחת בטיפול מאשר את שתי התרופות. וכמובן שיש אפשרות להחליף טיפול לתרופות אחרות מהשתיים הנוכחיות. יש שילובי תרופות שמחוללים פלאים היכן שתרופות קודמות התעייפו. אתה כבר היית במצבים דומים ואתה צפוי להחלים. מאחר וחלפו שבועיים מאז שינוי המינון האחרון, כדאי כבר לשוחח עם הרופא.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • עידכון
  • ארז
  • 07/10/2015 16:17
  • בדיוק עכשיו חזרתי מהרופא. הוא הוסיף לי למיקטל. מסתבר שבעבר כשהחלטנו ללכת על השילוב התרופתי של רמרון ואפקסור (זה היה לפני 7 שנים), הוספנו למיקטל כבוסטר אחרי שראינו שעדיין אין תגובה, והתוספת הזאת (50 מ"ג בהדרגה, 25 מ"ג בשבוע הראשון ואז העלינו ל - 50 מ"ג) היא מה שבסופו של דבר עזרה והוציאה אותי מהחושך אל האור. אני מלא תקווה שגם הפעם זה יעזור. יש לי תחושה טובה לגבי זה. לא יודע למה, אבל עם כל הקושי ובכיתי עכשיו כמו תינוק מיילל מהכאב של החרדות, אני מאוד רוצה לצאת מזה ולעבור את זה ואני בסופו של דבר אצליח, רק מקווה שזה לא ייקח יותר מידיי זמן כי זה לא קל בכלל

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • חדשות מצויינות
  • ר.צ.
  • 07/10/2015 22:53
  • גם אני שמח בכך
  • שמוליק
  • 08/10/2015 12:01
  • סימבלטה ופנרגן
  • תמיר
  • 06/10/2015 18:31
  • הייתי במצבך, גם אני נשוי עם ארבעה ילדים, נסה סימבלטה עם פנרגן, אחרי אין ספור תרופות וסבל חיי ניצלו בזכות תרופות אילו.. רפואה שלמה ושנה טובה.. תמיר

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לארז
  • מת לחיות 3
  • 08/10/2015 12:46
  • מת לחיות 3
  • ארז
  • 08/10/2015 12:50
  • שם טוב ואופטימי בחרת לעצמך. 2 התרופות למיקטל ומה שמנית הן מאותה משפחה. בסופו של דבר, הן נותנות את הבוסט לנוגדי דיכאון. אני כולי תקווה שזה יעזור הפעם ואעבור את זה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תשובה
  • ד"ר קרני רובין
  • 08/10/2015 19:47
  • לארז שלום, אני חוזרת על דבריי שאמרתי בשרשור הקודם שאין לי ספק שאם פעם יצאת מהדיכאון, גם הפעם תצא מהדיכאון. הרעיון לחזור על שילוב מנצח הוא בהחלט רעיון טוב וצריך לחכות לתוצאות. בינתיים הייתי ממליצה כי תעשה בדיקה של תפקוד בלוטת התריס: TSH, FT4, ואם ניתן גם FT3. במקרים בהם FT3 נמוך, ניתן להוסיף T3 שיעיל מאוד כמתגבר של התרופות. בנוסף, ניתן להוסיף לתרופות 2.5 מ"ג אביליפיי אשר הינו המתגבר היעיל ביותר של תרופות נוגדי דיכאון. כיום ניתן לעשות טיפול במגנטים עמוקים אשר יש לו יעילות גבוהה, במקום ECT. הבעיה היא שטיפול זה עדיין איננו בסל ועלותו גבוהה. אני חוזרת על דבריי שבשום פנים אסור לך להרים ידיים. בברכה, דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • ד"ר קרני
  • ארז
  • 08/10/2015 20:23
  • תודה רבה לך על תגובתך. הרופא אכן נתן לי לעשות בדיקות דם וביניהם בדיקת בלוטת התריס וויטמין B12 וויטמין D. אעדכן עם התוצאות. רק שאלה קטנה. כמה זמן לוקח ללמיקטל להתחיל להשפיע?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תשובה
  • ד"ר קרני רובין
  • 11/10/2015 13:55
  • לארז שלום, הבעיה עם למיקטל שחייבים לעלות מאוד בהדרגה במינונו בגלל החשש לתופעות עוריות שעשויות להיות מסוכנות. מהסיבה הזו עולים ב-25 מ"ג לשבוע. התרופה היא יעילה בדיכאון של הפרעה מאנית דפרסיבית במינון של 75 מ"ג - 150 מ"ג. התרופה הרבה פחות יעילה אם בכלל בהפרעה דיכאונית אוניפולארית (דיכאון ללא מאניה דפרסיה). מהסיבה האמורה, עד שמגיעים לאפקט אנטי דיכאוני בחולים מאניים דפרסיביים, לוקח כ4-5 שבועות. בחולים עם דיכאון מג'ורי (אוניפולארי) ספק אם יש אפקט. בברכה, דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • בדיקות דם - ד"ר ור.צ.
  • ארז
  • 15/10/2015 09:54
  • בוקר טוב, קיבלתי את תוצאות בדיקות הדם שלי והם מראים רמה נמוכה של ויטמין D. התוצאה היא 18 כאשר הנורמה היא בין 20 ל - 100. האם יש קשר בין ויטמין D לחרדות ודיכאון? אני לא בטוח שזו הסיבה העיקרית, אבל האם זה משהו שאתם מכירים כאחת הסיבות? ואם כן, איך אני מטפל בזה?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • גם לי יש מחסור בויטמין D
  • שמוליק
  • 15/10/2015 12:53
  • שלום ארז. גם לי יש מחסור בויטמין D, ומה שאני עושה זה לוקח כדורים של ויטמין D (יש את זה גם בטיפות, ואין צורך במרשם, אבל כדאי מאוד להתייעץ עם הרופא המטפל לפכי כן). קשה לי להאמין שזה גורם מספיק משמעותי. כל טוב, שמוליק.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שמוליק
  • ארז
  • 15/10/2015 13:06
  • תודה על התגובה המהירה. ממה שאני יודע, ויטמין D הוא נגזרת של אור השמש. עכשיו, אני לא יודע אם אתה מכיר, אבל בסיאטל למשל, רוב ימות השנה, אין פשוט אור שמש ואחוז התחלואה בדיכאון שם הוא כמעט הגבוה ביותר בעולם. יש לדעתי קשר ישיר בין אור השמש לבין דיכאון ולכן אני שואל.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לא נראה לי הגיוני
  • שמוליק
  • 15/10/2015 16:24
  • שלום ארז. ד"ר יונתן דוידאור (מפורום BeOk), דיבר על העניין הזה, וציין שבחורף הדיכאון עולה במדינות כאלו. אבל אתה נמצא במדינת ישראל, וגם בחורף יש שמש, כך שלא יכול להיות שהסיבה לכך היא חשיפה מועטת לשמש, אלא אם כן אתה נמצא באיזה בונקר שאור השמש אינו מגיע אליו. עם זאת, חשיפה לאור היא טיפול בדיכאון, וניתן לנסות; לא ממש לא עולה כסף... ד"ר דוידאור אמר שאפשר פשוט לעשות טיול בזמן שיש אור יום. זה לא יכול להזיק. כל טוב, שמוליק.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תשובה
  • ד"ר קרני רובין
  • 18/10/2015 13:35
  • לשמוליק שלום, אתה טועה. בארץ יש הרבה מאוד אנשים עם חסר של ויטמין D שאינם יושבים בבונקר. ארז צודק שדיכאון יכול להיות תלוי שמש. אכן יש גם דיכאונות שהם עונתיים (מופיעים בסתיו ונעלמים באביב). בברכה, דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לד"ר רובין - זו הבנה שגויה של הנקרא.
  • שמוליק
  • 19/10/2015 02:37
  • שלום ד"ר רובין. מה שאני כתבתי, זה שבמקרה של ארז, לא הגיוני שהסיבה למחסור בויטמין D היא חשיפה מועטת לשמש; כלומר שחשיפה לשמש איננה הסיבה היחידה למסחור בויטמין D. לא ברור כיצד הסקת מדבריי שכביכול "בארץ יש הרבה מאוד אנשים עם חסר של ויטמין D שאינם יושבים בבונקר". זו פשוט הבנה שגויה של הנקרא. שמוליק.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תשובה
  • ד"ר קרני רובין
  • 18/10/2015 13:28
  • תודה רבה
  • ארז
  • 18/10/2015 13:48
  • ד"ר קרני
  • ארז
  • 18/10/2015 08:37
  • שלום ד"ר. רציתי לבדוק איתך מתי אני אמור לצפות שינוי או הטבה במצבי עם התוספת של הלמיקטל? את המינון של הלמיקטל העליתי ביום חמישי האחרון מ - 25 ל - 50 מ"ג וזה בנוסף ל - 300 מ"ג אפקסור XR ורמרון 60 מ"ג. להזכירך, ב - 22 לאוקטובר יחלוף חודש מאז העליתי את המינון של האפקסור ורמרון למה שהוא עכשיו. תודה מראש, ארז

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תשובה
  • ד"ר קרני רובין
  • 18/10/2015 13:32
  • לארז שלום, כפי שכתבתי לך, הטיפול בלמיקטל מתחיל להיות אפקטיבי ממינון של 75 מ"ג ולעיתים צריך לעלות עד 100 - 150 מ"ג. דיכאון בי פולארי הוא מהדיכאונות העקשניים ביותר שיש אך ניתן להתגבר עליו. בברכה, דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תודה ד"ר
  • ארז
  • 18/10/2015 13:45
  • אבל להזכירך, אני לא סובל מדיכאון בי פולארי, אלא מחרדות מלוות בדיכאון, ולכן האם המינון של הלמיקטל שמנית הוא הנכון לאוגמנטציה של התרופות שאני נוטל? כלומר 50 מ"ג לא יספיקו? תודה מראש, ארז

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • דיכאון וחרדות
  • אייל
  • 22/10/2015 19:58
  • שלום דוקטור קרני.שמי אייל ואובחנתי על ידי פסיכוטראפיסט בשנת 2009 ועד היום כאדם דכאוני עם חרדות ו או סי די.אני בן 40 גר בבית הוריי לא עובד משנת 2009 ולא יוצא מהבית כמעט בכלל.אני נוטל 20 מיליגרם ציפרלקס ו 0.5 מיליגרם קלונקס 4 פעמים ביום.ועדיין מרגיש חוסר עניין וחשק לעשות שום דבר.לא נהנה מכלום חי מקצבת נכות שלא מספיקה לי אפילו לסיגריות.לפעמים עולים לי מחשבות של יאוש מהחיים ומהמצב שאני נימצא בו.אני מאוד רוצה להיגמל מהכדורים שאני נוטל ולחזור לחיי שהיו פעם.תעזרי לי בבקשה.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תודה על המחמאה בעניין השם...
  • מת לחיות 3
  • 08/10/2015 19:29
  • חייב להגיב לך
  • שי
  • 15/10/2015 22:26
  • אני כל כך מזדהה עם התחושה שאתה חווה כרגע זה הזכיר לי את התקופה של אחרי האירוע שחוויתי ששינה לי את החיים שפשוט לא ידעתי איך לחיות עם המצב החדש, לא ידעתי מה אני חווה מה קורה איתי ואני מדבר איתך שאני הייתי בגיל 17 ילד שמתמודד עם החיים שלו עם העולם הפנימי שלו לבד , להבדיל ממך שהקמת משפחה ויש לך אישה תומכת (מתאר לעצמי) וילדים מקסימים עשית כל כך הרבה דברים!! קודם הייתי מסתכל על חצי כוס המלאה- שבאמת נהנת מהחיים אין סיבה שלא תהנה בעתיד, כרגע צריך " לחשב מסלול מחדש" ממה שכתבת אתה מאוד היסטרי קודם כל תירגע הדרך למטה מאוד קצרה ולעלות למעלה זה דורש יותר ( יש כוחות שאתה לא מודע להם ואתה תבין לבד ואז תגיד "לא חשבתי שיש לי את הכוחות האלו" , לכן אתה צריך לחשוב איך להקל על עצמך - רק אתה יודע , תחשוב שמה שאתה היית לא בטוח שתוכל להתמודד איתו במצב החדש תנסה להוריד מהעומס המשמעותי שלך, ולאט לאט תתחיל להסתגל, אל תברח לתרופות ולשילובים ( תקרא בפורומים תיתייעץ עם מומחים- תכין שיעורי בית) תנסה להתמודד הכאב הוא עצום אני יודע את זה מקרוב , אל תוותר . מאחל מכל הלב שתזכה לנחת לחוות להנות, לשקט פנימי , אין לי ספק שאתה תצליח!

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • מוזר
  • ארז
  • 17/10/2015 13:40
  • בימים האחרונים ובעיקר בשבוע האחרון, אני לפעמים עוצר ומסתכל על עצמי מהצד ולא מבין איך זה שאני לא מרגיש כלום, נתק ריגשי. נראה לי לא הגיוני. רמת החרדות לא גבוהות ברגעים מסוימים ואז ההגיון נכנס לתמונה ולא מבין איך זה שאני נוכח אבל לא ממש נוכח...מישהו יכול להבין את זה?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • הפרעת דה-פרסונליזציה
  • אחת
  • 17/10/2015 13:42
  • זה חלק מהחרדה?
  • ארז
  • 17/10/2015 13:44
  • תשובה
  • ד"ר קרני רובין
  • 18/10/2015 13:52
  • לארז שלום, דה פרסונליזציה (הנתק) זה מנגנון הגנה המופיע במצבים של חרדה קשה בכדי להתמודד איתה. רואים מנגנון זה אצל אנשים שנמצאים בשדה הקרב פיזית אך לא רגשית או אצל ניצולי שואה שמתארים כי בזמן שהיו בשואה עברו על גופות ועברו זוועות אך לא היו שם רגשית, רק כשמגיעים לחוף מבטחים הם חווים את הכל מחדש רגשית. זה מנגנון הגנה שילדים מרבים להשתמש בו שבחרדה קיצונית אנו משתמשים בו. בברכה, דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לארז
  • מת לחיות 3
  • 17/10/2015 16:19
  • מת לחיות 3
  • ארז
  • 17/10/2015 16:57
  • תודה עת התגובה. אתה לא מבין, אבל בימים האחרונים אני מהלך עצבני בטירוף. הניתוק הרגשי מול הרציונל במלחמת דמים. אני ממש עצבני כל היום כי זה לא נראה לי הגיוני.אני מסכים איתך שכאשר אתאזן עם עצמי זה לא יהיה פה יותר. בינתיים זה מביא לי אש ותסכולים של חוסר התאמה בין הרציונל לרגש שהוא כבוי. בכל מקרה, תודה על התגובה שוב. אני לא יכול לסבול את הסיטואציה הזאת יותר. זה ממש מעצבן. יצאתי לרוץ עכשיו בשביל להוציא את כל העצבים שלי!!!

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • הי ארז
  • מת לחיות 3
  • 17/10/2015 17:18
  • אני מבין את הרגשתך כי גם אני עד לפני כמה שבועות לא הייתי בכלל מאוזן וזה קשה יותר מכאב פיזי. גם כעת אני עדיין לא בשיא האיזון. מאחל לך שתרגיש טוב כמה שיותר מהר ושהכדורים יעבדו מהר

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לקרוא...
  • מישהו
  • 17/10/2015 18:25
  • אני רוצה לספר לכם סיפור על מישהו שאני מכיר מאוד מאוד מקרוב. הבחור הזה קם כל בוקר ואומר ״הנה, אולי היום אני אתחיל להרגיש יותר טוב״, הוא מניח תפילין בקושי רב, מתפלל לבורא עולם. נוסע לעבודה כי הוא הרי לא ותרן. הוא עקשן ולא מוכן לותר על החיים בכזאת קלות. הוא נוסע לעבודה ונמצא במלחמה כל הדרך לעבודה. המלחמה בין הרציונל לרגש - מצד אחד הוא כל כך רוצה להרגיש טוב, ומצד שני הוא מתחבר לרגש שכרגע מורדם לגמרי. הוא לא מרגיש הוא, כאילו הגוף והנפש מנותקים ממנו לגמרי. הוא מגדיר את עצמו כחי-מת. בחוץ הוא חי ונושם ונראה נורמלי, אבל בפנים ריקנות, אין בפנים כלום. הוא כבוי לחלוטין ומידי פעם צצים להם, מי אם לא, החרדות, שרוצות להשתלט עליו ולהעניק לו תחושה של פחד מכלום. הוא מודע לזה, אבל עדיין לא מצליח לשלוט בהם. הם כאילו פה בניגוד לרצונו. כל בוקר הוא נוסע לעבודה, מגיע עייף מנטלית למשרד, שם הוא עוטה מסכה, כי הרי צריך וחייבים להמשיך ולתפקד ולהילחם (כבר אמרנו שהוא לא ותרן), לעיתים, כשחש בחרדה, הוא שם אוזניות והולך לשירותים (המקום המבודד היחיד באזור), שם מוזיקה מרגיעה של מדיטציה ונושם כמה נשימות טובות, מנסה לנטרל מחשבות ולחזור לעבוד, אחרת יצטרך לקחת קלונקס כל יום, כל היום וזה לא הפתרון לבעיה שלו. הוא מסיים את יום עבודתו בקושי רב, יש לומר, נוסע הביתה - זוכרים את הנסיעה הלוך? אז גם בנסיעה חזור הוא נמצא בעימות בלתי פוסק בין הרציונל לרגש, ואז הוא מחליט שהוא מנסה לנטרל מחשבות ולחשוב על דברים טובים כמגיעה מחשבה לא טובה, אבל זה קרב, זה לא הולך בקלות, אם כי טיפה מרגיע, אבל מעייף נורא ואז הוא מגיע הביתה, למבצר היחיד שלו בו הוא מרגיש נינוח יחסית לשאר המקומות אליהם הוא הולך או ילך וכמה שעות קטנות אחר כך הוא ילך לישון בתפילה לבורא עולם שיעזור לו לעבור את האפיזודה הקשה הזו שנחתה עליו אחרי 5 שנים של שקט, של אושר ורוגע. הוא שוב קם בבוקר עם אותה תקווה שאולי היום זה היום והולך לישון עם אותה תחושה ובקשה מבורא עולם שיעזור לו לעבור את זה. הוא כל כך רוצה להיאחז בכל שביב של תקווה - כל תחושה מוזרה, כל רגע בו אין החרדה גוברת עליו, הוא כל כך רוצה, כל כך נאחז בתקווה התלושה הזאת, כל כך חזק אבל לא מספיק בשביל לעבור את זה (עדיין). הוא הולך לשיחות ולוקח כדורים וכבר לא בטוח מה יעזור אם יעזור, אבל יודע בוודאות שהוא כל כך רוצה, כל כך רוצה להרגיש טוב. הוא פונה בתפילה ובתחינה לשמיים שישמעו את קול זעקתו מהלב, הקול שקורע את השמים, של עצבות, של חוסר תקווה, של ייאוש, אבל מהצד השני, של רצון עז שגובר על הכל ומשאיר אותו בחיים, כי הוא הרי לא מרגיש כלום, לא שייך, הוא פה אבל לא פה, הוא בחרדות, הוא בעצבות, והאיש הזה הוא אני...ארז.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לארז
  • שי
  • 17/10/2015 23:05
  • ארז אני ממש מתפעל מהכתיבה שלך אתה באמת מצליח להעביר לי את התחושות שלך , שהרי אני חוותי וחווה אותם בעצמי ומבין אותך לגמרי, התחושה שאתה נמצא פיזית ורגשית לא שם- חי מת , זה בעיני הכי נורא לא לחוות, הרי למה נולדנו? למה אנו בחיים ? ולכן אני אמרתי לעצמי שאני מעדיף להוריד מינון מאשר להיות נטול חרדות ונטול רגשות , בעיני זה לא אנושי. אני מבין שאתה במקום שחייבים לתפקד , זה לא המתכון לטווח הרחוק אל תנסה להילחם בזה .. תשמור כוח להמשך.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לארז שלום
  • ר.צ.
  • 17/10/2015 23:13
  • רציתי לומר לך שני דברים: 1. כל יום שעובר מקרב אותך לסוף של הסיוט. 2. מדוע אינך נוטל קלונקס או קסנגיס? הם יכולים להקל עליך מאוד בשבועות הקרובים, לתת לך כוח להתמודד. לא צריך מינון גבוה והרווח שלך גדול מאוד. שבוע טוב

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • ר.צ
  • ארז
  • 18/10/2015 08:31
  • אני לא לוקח קלונקס מכיוון שזה מסמם אותי ואני מרגיש אמנם נטול חרדות, אבל גם עייף ומנומנם. אני מודה לך על התמיכה וברור לי שכל יום שעובר מקרב אותי לסוף של הסיוט הזה, אבל לא יכול להימנע מהתחושות של אולי הכדורים לא עובדים או לא יעבדו. אני הרי כבר חודש וחצי אחרי שהעליתי את המינון בכלל ועוד מעט חודש אחרי שהעליתי את המינון ל - 300 אפקסור ו 60 רמרון. אין לי יותר מידי סבלנות כנראה... ביום חמישי האחרון העליתי את המינון (לפי הנחיית הרופא) של הלמיקטל ל - 50 מ"ג. אני לא יודע כמה זמן עוד אצטרך לחכות עד שאדא האם התרופות האלה תעזורנה או לא. אני רק יודע שאני עייף מזה כבר. מצטער שאני משגע אותך ואת כולכם כאן ושאתם באמת באמת מקסימים. אני פשוט מרגיש אובד עצות. לא משנה כבר האמת. אני באמת סתם טוחן מים. כנראה שזה המצב ואצטרך להתרגל אליו עד שיעבור, עם כל הקושי.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • אין מה להצטער, בשביל זה הפורום קיים
  • ר.צ.
  • 18/10/2015 21:59
  • ארז
  • מת לחיות 3
  • 17/10/2015 18:33
  • לארז
  • מת לחיות 3
  • 18/10/2015 11:33
  • מת לחיות 3
  • ארז
  • 18/10/2015 13:12
  • זה מה שקרה בפעם הראשונה שנטלתי את התרופות. השילוב של האפקסור והרמרון לא עזרו ואז כשהוספנו את הלמיקטל, זה התחיל לעבוד. אני חייב להודות שלקח לזה זמן, אבל זה עבד.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תשובה
  • ד"ר קרני רובין
  • 18/10/2015 13:54
  • את מדהימה!!!
  • ארז
  • 18/10/2015 13:59
  • אני באמת כל כך מעריך אותך ואת ההיענות שלך לכל שאלה ושאלה שלי. את פשוט בן אדם מקסים. נותנת לי הרבה תקווה במקום בו התקווה היא בעייתית. אני רק רוצה להרגיש טוב. מקווה שהלמיקטל יעזור בדחיפה של הכדורים. לקחתי את הטיפים שלך בנוגע לאביפליי (2.5 מ"ג) ואני אתייעץ על כך עם הרופא המטפל שלי. את ממליצה לשלב את זה ביחד עם 3 התרופות שאני נוטל או במקום הלמיקטל, במידה ולא יעזור? כמה זמן אני צריך לתת ללמיקטל עד שנבין אם הוא עוזר או לא?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תשובה
  • ד"ר קרני רובין
  • 18/10/2015 15:15
  • לארז שלום, לגבי האביליפיי מדובר בבנוסף ולא במקום. אני הייתי מעלה את הלמיקטל, 25 מ"ג אחת לשבוע עד מינון של 100-125 מ"ג. הייתי מחכה על המינון הזה כחודש. בברכה, דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תודה ד"ר
  • ארז
  • 18/10/2015 15:17
  • ד"ר קרני - שאלה לגבי העלאת מינון תרופה
  • ארז
  • 22/10/2015 08:36
  • שלום ד"ר, רציתי לשאול מתי מומלץ להעלות את המינון של האביליפיי ל - 5 מ"ג כפי שרשם לי הרופא? התחלתי את התרופה ביום שלישי (היום זה היום השלישי בו אטול 2.5 מ"ג). יש מניעה שאעלה את המינון כבר מהיום או ממחר?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • ד״ר קרני
  • ארז
  • 20/10/2015 18:10
  • שלום ד״ר קרני ביקרתי אצל הרופא המטפל שלי היום והוא מסתבר כבר חשב על הוספת אביליפיי והוא אכן הוסיף לי 2.5 מ״ג לשבוע ואז להעלות ל - 5 מ״ג. את הלמיקטל ביקש להעלות למינון של 100 מ״ג. כרגע אני על 50 מ״ג, כלומר יום חמישי הקרוב אעלה ל - 75 מ״ג ושבוע הבא ל - 100 מ״ג. רציתי לשאול אותך שאלה - אין לאביליפיי מינון של 2.5 מ״ג ולכן אני משתמש באביזר מיוחד שחותך את הכדור ל - 2. האם זה בסדר? אני חשבתי שיש מינון של 2.5, אבל מסתדר שלא כל כך. תודה מראש, ארז

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • טיפול ב - NLP
  • ארז
  • 18/10/2015 13:49
  • תשובה
  • ד"ר קרני רובין
  • 18/10/2015 19:42
  • לארז
  • מת לחיות 3
  • 20/10/2015 19:22
  • בכדור הספציפי הזה אין קו חציה
  • ארז
  • 20/10/2015 20:59
  • מצאתי התכתבות לגבי חציית התרופה
  • ארז
  • 20/10/2015 21:07
  • תשובה
  • ד"ר קרני רובין
  • 25/10/2015 19:44
  • לארז שלום, אריפליי זו גנריקה (תחליף) של אביליפיי וזה בסדר. אין כל בעיה בלחצות את הכדור גם אם החצייה אינה מאה אחוז מדוייקת. בברכה, דר' קרני רובין

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • אריפליי
  • מת לחיות 3
  • 20/10/2015 21:11
  • אני מבין. תודה רבה!
  • ארז
  • 20/10/2015 21:13
  • הי
  • מת לחיות 3
  • 23/10/2015 14:44
  • "הפעם זה כאן ולנצח ואני לא מוכן שזה יהיה לנצח"
  • רון כץ
  • 24/10/2015 13:42
  • ראשית , זה לא כאן ולנצח , זו תקופה שלפעמים דלת היציאה ממנה לא נשקפת לנגד עינינו , והרבה פעמים אתה הולך לשיחות וממשיך בתרופות ולא מרגיש שמשהו זז ותן לי לסבר לך האוזן במעט , לי לקח תקופה ארוכה מאוד מאוד מאוד מאוד של החלפות של תרופות מרשם שניסיתי למצוא בהן מזור והכל כמובן בפיקוח ומעקב פסיכאטרי ושיחתי , וחוויתי אפיזודות על אפיזודות של תקופות חרדה ודיכאון קשות מאוד, הגעתי לתובנה שאני חייב כמובן להמשיך בטיפול ובשיחות אבל המזור העיקרי שלי הוא ההשלמה והקבלה שלי את המציאות שאליה נקלעתי , ושזה אני יום חרד ויום שמח ויהיו שבועות שיורגשו יותר תופעות לוואי ושבועות שפחות , ימים שארגיש שהתרופות עושות את שלהן וימים של פחות , לא לצפות יותר מדי ומנגד לא להילחץ יתר על המידה והאפיזודות תתקצרנה , לאט לאט אתה תמצא נתיבים ואפיקי מילוט ביתר מהירות. בהמון הצלחה .

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תשובה
  • ד"ר קרני רובין
  • 28/10/2015 16:52
  • אל ארז הגיבור
  • יהודית
  • 04/04/2016 09:43
  • אני הייתי בעבר בקבוצות למידה של 12 הצעדים לימוד הצעדים עם בני יעקוב עזר לי מאוד ולאחרים שחוו את אותם הרגשות שכתבת עליהם כאן ראיתי שינויים אדירים דרך הדרך הזו של 12 הצעדים השיטה עוסקת בגמילה מהיתמכרויות לא דוקא טכניות אלא גם בצד הנפשי אני חושבת שיש קבוצת תמיכה של , CODA ככה קוראים לזה זאת קבוצת תמיכה ללא עלות ובה אותם אנשים שגם מתפקדים שיגרתית אבל הצד הריגשי נואש שם תימצא הרבה אנשים שמיתמודדים כמוך ואיך הם מיתמודדים עצם ההיזדהות מאוד נוסכת רוגע ותיקווה זה אדיר כדאי לך לנסות מיניסיוני האישי

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • אל ארז הגיבור
  • יהודית
  • 04/04/2016 09:46
  • אני הייתי בעבר בקבוצות למידה של 12 הצעדים לימוד הצעדים עם בני יעקוב עזר לי מאוד ולאחרים שחוו את אותם הרגשות שכתבת עליהם כאן ראיתי שינויים אדירים דרך הדרך הזו של 12 הצעדים השיטה עוסקת בגמילה מהיתמכרויות לא דוקא טכניות אלא גם בצד הנפשי אני חושבת שיש קבוצת תמיכה של , CODA ככה קוראים לזה זאת קבוצת תמיכה ללא עלות ובה אותם אנשים שגם מתפקדים שיגרתית אבל הצד הריגשי נואש שם תימצא הרבה אנשים שמיתמודדים כמוך ואיך הם מיתמודדים עצם ההיזדהות מאוד נוסכת רוגע ותיקווה זה אדיר כדאי לך לנסות מיניסיוני האישי

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שנתיים מאז
  • ברי
  • 15/10/2017 13:15
  • שנתיים עברו מאז שארז כתב פה את הפוסט שלו ואני מזדהה עם כל מילה שלו, אני גם קורא את התגובות החמות של ד"ר קרני ור.צ וכל השאר ובסוף השרשור מחכה לסוף הטוב אבל הוא לא מגיע מפני שארז לא רשם מה איתו. קשה מאוד למצוא בפורום סיפורים אישיים עם הצלחות שהרי זה מעודד ביותר את הסובלים כרגע לדעת שאם מישהו ניצח את המחלה הארורה הזאת אולי גם אחר יכול. אני מזה ארבעה חודשים באפיזודה של דיכאון שלא עוזב ולא מרפה מנסה למצוא כל קצה חוט של תקווה ולא מוצא.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום ברי
  • הפרשן
  • 15/10/2017 21:47
  • ברי
  • רונית
  • 15/10/2017 15:02
  • צודק, ההודעה שלך כיווצה את ליבי, לך תדע מה איתו, לך תדע מה יהיה איתנו, אגב, חברה של אחי ואשתו, חוקרת מוח מארה"ב, סיפרה להם, שאין התקדמות, אין מימון למחקרים עדיין בגלל הסטיגמה, החלום על כדור קסם הולך ונמוג. Ssri ו snri עם שילובים או בלי שילובים זה המקסימום שיש לפסיכיאטריה להציע, זה עצוב, מייאש, אני 4 שנים בתוך המשבר, אבדה תקווה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • רונית תפסיקי להשרות ייאוש
  • הפרשן
  • 15/10/2017 22:52
  • לפרשן
  • רונית
  • 16/10/2017 08:53
  • אני מצטערת שלא כמוך, אני לא יכולה לפזר קונפטים וחלומות על הפורום, אני יותר ריאלית ואני חוקרת את הדברים מזוית שונה משלך, מותר לך להתייחס לכדורים באשר הם כפלא ולשילובים כאל קסם, אני לא במקום הזה. אני מעט יותר רציונאלית, מתוך העדינות שלי והתגובות שלי לתרופות ויש הרבה כמוני, צר לי שאני לא משתתפת במסיבת תורידו,תעלו,תחליפו, תשלבו, הגוף שלי לא עומד בזה. אשריך ששלך כן וניצחת את המחלה.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לפרשן
  • ברי
  • 16/10/2017 11:02
  • אוסידי
  • יוני
  • 16/10/2017 10:19
  • שלום לכולם אני מבין שדר קרני עזבה פה יש לי שאלה אולי מישו יוכל לעזור לי.. אז ככה אני סובל מאוסידי מחשבתי כרגע אני מטופל בפלוטין 60 כבר חודשיים וקצת היה לי ימים מסויימים שהרגשתי טוב והם חלפו אמרו לי לחכות לפחות 4 חודשים אבל הבעיה היא שאני מקיא כל יום ביומו ממש הקאות זה תגובה לחרדות הקשות שליי כי גם בלי טיפול זה מה שקורה לי מה אפשר לעשות בקשר להקאות הקשות תודה מראש

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • זיפרקסה ופחד מסכרת
  • רפי
  • 15/10/2017 23:17
  • שלום רב לפני כמעט שנה התחלתי טיפול בזיפרקסה וולטאב בנוסף לסרטרלין. כרגע לוקח את המינימום (2.5 מ״ג) הכדור הציל אותי והחזיר אותי לתפקוד והכי חשוב פתח לי את התאבון. מצב הגלוקוז באפריל היה 93. בכל פינה ברשת מדברים על הסיכונים בלקבל סכרת סוג 2. החברה ״לילי״ נתבעת ע״י אלפי נוטלי זיפרקסה. עד כמה זה נכון? האם יש סטטיסטיקות בארץ?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • האם זקוקה לפסיכיאטר?, אם כן אשמח להמלצה
  • דלית_9513
  • 15/10/2017 10:03
  • אני בת 35 אמא ל-3 ילדים , בחודשים האחרונים אני מוצאת את עצמי לא נהנית מכלום כמעט, דברים שאהבתי לעשות בעבר כבר לא מעניינים אותי , אין לי חשק להיפגש עם חברות או לצאת עם בן זוגי, אני מעבירה יום אחרי יום בלי שום עניין או תכלית. עד לפני כמה חודשים היינו מאוד פעילים , יוצאים ועושים דברים ובתקופה האחרונה לא בא לי כלום, גם התיאבון שלי ירוד ויש לי תנודתיות רצינית במצבי הרוח. לי ולבן זוגי נראה שאני צריכה להיפגש עם פסיכיאטר , לקח לי זמן להפנים ולהסכים לזה ולכן חשוב לי להפיגש עם מישהו שיהיה קשוב ומבין, אני גרה באיזור המרכז ואשמח להמלצה.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • האם דיכאון ?
  • הפרשן
  • 15/10/2017 22:47
  • ייתכן שהמדובר בדיכאון ברמה מסוימת שזו ההפרעה השכיחה ביותר. ביקור אצל פסיכיאטר זה הכי מומלץ כי הוא מומחה בבעיות מהסוג שתיארת. אם ברשותך ביטוח משלים של אחת מקופות החולים ניתן לבקר באופן פרטי בעלות מסובסדת אצל רופאים העובדים עם קופ"ח. עם זאת ניתן להתחיל אצל רופאת המשפחה ולקבל דרכה תרופות כמו רמוטיב או ציפרלקס היעילות בדיכאון ברמה בינונית ומטה. ניתן למצוא הנחיות נטילה על ידי שימוש באפשרות החיפוש בפורום.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • GILEX ביחד עם VYVANSE
  • תומר
  • 15/10/2017 18:53
  • שלום, אני בן 25 ומזה כמה חודשים שאני מטופל ב- VYVANSE 70 mg באופן קבוע לטיפול ב-ADHD. רופא העור רשם לי GILEX לטיפול בתגובה אלרגית כרונית שגורמת לי לגרד רב בלתי נסבל עד כדי פציעה. ראיתי ש-GILEX משפיע על ה-Reuptake של נוירואדרנלין ורציתי לשאול האם ה-GILEX יגביר או יחליש את ההשפעה של ה-VYVANSE? האם זה בסדר ליטול את 2 התרופות ביחד?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שאלה בנוגע לטיפול תרופתי פסיכיאטרי כנגד חרדה, דיכאון והפרעות שינה לבעלת תסמונת אספרגר
  • רותם
  • 15/10/2017 13:13
  • שלום. אני בת 22 והתחלתי ליטול תרופות פסיכיאטריות לפני כשנתיים בעקבות ריבוי התקפי חרדה, דכאונות וקשיים בשינה. בהתחלה רשמו לי כדור אחד גם של פבוקסיל, גם של ריספונד וגם של לוריבן. אך כתוצאה מהטיפול הופיעו תופעות לוואי של ערנות ופגיעה בשינה ועלייה בעוצמת החרדה, הוחלט להוריד לי את הפבוקסיל ולהוסיף שני כדורים נוספים של לוריבן לפני כשנה וחצי. בהמשך הפסקתי עם הריספונד ולפני שמסיבות אישיות הייתי צריכה לעבור לפסיכיאטר אחר, הובהר לי שבשלב מסוים אצטרך להפסיק את הטיפול בלוריבן. התחלתי כשנה וחצי לאחר שהתחלתי ליטול את הלוריבן בפיקוח של פסיכיאטר להפסיק את הטיפול באופן איטי והדרגתי (כל שבוע להוריד רבע כדור משלושת הכדורים שלקחתי) ובאפריל סיימתי עם הכדורים. בזמן הזה התחלתי לחפש שיטות להתמודד עם החרדה ובעיות השינה ללא תרופות דרך שינוי תזונה וטיפול CBT. יש לציין שאני אוטיסטית עם תסמונת אספרגר בתפקוד גבוהה ומאובחנת גם עם הפרעת דחק, כך שחרדות ומתחים סובבים אותי באופן תמידי. לאחר כשלושה חודשים החרדה ובעיות השינה שלי חזרו בעוצמה אדירה- כל לילה היו לי נדודי שינה וסיוטים ולא הצלחתי מהחרדה לתפקד לא בחברה ולא בעבודה. יש לציין גם שבתקופה זו לא לקחתי שום כדורים פסיכיאטריים. כשבתחילת ספטמבר האחרון לפני החגים פגשתי שוב את הפסיכאטרית וסיפרתי לה מה אני מרגישה, היא החזירה שני כדורים של לוריבן- אחד לבוקר ואחד לערב, רשמה לי סטילנוקס לשימוש במקרי SOS לשינה ולצד זה ציינה שניתן גם שאטול תרופה אחרת במקום הלוריבן מהסוג של ציפרלקס. מאז שחזרתי לטיפול אני חשה הקלה מסוימת, אך מדי פעם אני חושבת שוב על האפשרות הזו. יש לציין שאני מודעת ליתרונות אך גם לבעיות של שימוש לאורך זמן בלוריבן ושאני מעוניינת לחזור להיות מי שאני כמו שאני ולא להיות מעין גוף חסר שינה מלא בחרדות. אם אבקש מהפסיכיאטרית להחליף את הטיפול שלי מלוריבן לתרופה מהסוג של ציפרלקס, זה יוכל לעזור לי ולהקל לי על החרדות ובעיות השינה? האם ניתן ליטול את שתי התרופות במקביל? אשמח לקבל תשובה בהקדם. תודה.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שאלה לגבי ויפאקס
  • ברי
  • 04/10/2017 11:00
  • התחלתי ויפקאס במינון 150xr לפני 12 ימים כנגד דיכאון וחרדה נילוות והייתה הטבה במשך חמישה ימים ומאז שוב ירידה. השאלה למי שמנוסה עם התרופה כמה זמן להמתין עד להעלאת מינון והאם כך התרופה עובדת בהתחלה?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • אפשר לעלות ל225 מג כבר אחרי 7 ימים של 150 מג
  • הפרשן
  • 07/10/2017 09:33
  • התחלתי עם 75
  • ברי
  • 14/10/2017 22:04
  • תעלה ל225
  • הפרשן
  • 14/10/2017 22:50
  • איזה כדור טוב לשינה וחרדה
  • נתי
  • 14/10/2017 15:19
  • השאלה כללית מידי
  • הפרשן
  • 14/10/2017 19:35
  • מומלץ לגשת לרופא מומחה לבדיקת מקור בעיית השינה. יש מגוון כדורים מקבוצות שונות וממילא התרופות ניתנות על פי מרשם מרופא. מנין הרעיון של סרוקוול ?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • הצילו
  • שושי
  • 24/09/2017 12:35
  • יש לי בת שמאובחנת כסכיזופרנית מלפני שנתיים, היא יוצאת ונכנסת למחלקה סגורה פעם בחודשיים בממוצע כי היא מנסה להתאבד בשריפה,אני חסרת אונים שום דבר לא עוזר ,כל פסיכיאטר שאני הולכת אליו מתבסס על האבחון הראשון ,אני חושבת שיש אבחון שגוי ונראה לי לכיוון מאניה דפרסיה , היא מטופלת בזיפרקסה ללא הצלחה , מה אני עושה למי אני פונה אני חסרת אונים , יש איזה ארגון שעוזר לנושא המידע , אני לא מקבלת מספיק מידע מבית החולים או מהמרכז לבריאות הנפש

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לדעתי בלי להכיר לעומק את הסיפור
  • דניאלה
  • 26/09/2017 17:23
  • מגורים בהוסטל מחזיק ומוגן יכול להפחית ולייתר בהדרגה את הצורך באשפוז בגלל שנוצרת חווית רצף במקום שמכיל אותה 24/7- אבל מצד שני לא "חונק" אותה ומאפשר לה אוטונומיה שבהדרגה הופכת לאחריות אישית. ברור שנסיונות ההתאבדות קשורים לסבל קיומי בלתי אפשרי- בתוך ההוסטל בהדרגה מונחלים כישורי חיים שעוזרים להתייצבות ולקבלת תחושה של יציבות- וגם הכרות ומפגש עם חבר'ה מתמודדים אחרים שמעניקים ריפוד חברתי מגן שמעניק גם תחושת שייכות שחיונית לביסוס רווחה נפשית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך
  • תמרי
  • 14/10/2017 12:12
  • אם תוכלי אולי לתאר בקצרה את השתלשלות המקרה, מההתחלה ממש-איך הבת שלך נקלעה למשבר-אולי יהיה ניתן להבין מה באמת יש לה.יש פה הרבה אנשים שמכירים קשת של מצבים נפשיים, אולי נוכל ביחד להבין מה בעצם קורה לה?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • הרופאה לא מגיבה יותר לשאלות
  • רונית
  • 05/10/2017 11:01
  • אנשים ממשיכים לשאןל כאן שאלות, כל אחד מסיבותי וממצוקותיו, עוד לא הבנתם שאין מענה של פסיכיאטר/ת? חבל על האנרגיה שאתם משקיעים כאן. אין כאן אדם מקצועי שישיב לכם. תפנו לפסיכיאטר. האתר הזה מת מזמן.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תודה לאל יש לנו את הפרשן
  • תומר
  • 06/10/2017 16:38
  • את אוסנת לא רואים. בטח אושפזה מסכנה
  • תומר
  • 06/10/2017 20:31
  • מה גורם לך לחשוב שהיא אושפזה?
  • רפי
  • 08/10/2017 14:12
  • לרפי
  • תומר
  • 08/10/2017 19:49
  • הרופאה מנועה מלענות
  • תמרי
  • 14/10/2017 12:02
  • בגלל הפרסומות המסחריות היא אינה יכולה לענות פן תאבד את הרישיון הרפואי שלה. הפרסומות מציבות אותה במצב של כבילת ידיים. כפי שכבר הצעתי... מציעה שנקים קבוצת פייסבוק/וואטסאפ ושם נרכז את הבעיות וניעזר הרבה ברשת. תאמינו או לא, ניתן להיעזר המון ברשת, כך אני הגעתי לקוקטייל שעזר לי עם הדיכאון והמצב הניתוקי...

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • איפה דר רובין
  • דודו
  • 09/10/2017 02:15
  • היגרה ללוס אנגלס
  • תומר
  • 09/10/2017 06:44
  • קרני מנועה מלענות
  • תמרי
  • 14/10/2017 11:58
  • דה ריאליזציה
  • אנוניצי90
  • 04/10/2017 03:19
  • שלום, אני בן 17 ובזמן האחרון אני נצחיל להרגיש תחושת ניתןק מן המציאות ומה שהבנתי שיש לי זה דהראליזציה. רציתי לדעת איזו דרך יש לטפל בזה ומה הם העלויות הממוצעות של ביקורים אצל פסיכיאטר. והאם זה עובר.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • זה עובר אם מטפלים
  • הפרשן
  • 07/10/2017 09:00
  • כמה זמן זה רבעון
  • אנונימי90
  • 08/10/2017 00:50
  • תשובה
  • הפרשן
  • 08/10/2017 08:39
  • רבעון זה רבע שנה, כלומר 3 חודשים כמו שכתבת. התופעה שאתה מרגיש חולפת בתוך מספר שבועות מתחילת טיפול תרופתי, משהו כמו בין חודש וחצי ועד 3 חודשים. התנודות שאתה מרגיש זה חלק מהמצב החולני.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • טיפול כדורים?
  • אנונימי90
  • 09/10/2017 10:35
  • באמת רק 3 חודשים? קראתי שאנשים במצב הזה 4 5 שנים האם זה משנה ממה זה נגרם לי? לא נגרן לי מטראומה כלשהי במידה ואצא מזה מהר לא אצטרך להמשיך טיפול כלשהו בכודרים?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • הסבר
  • הפרשן
  • 09/10/2017 18:24
  • לגבי תחושת הניתוק- היא חולפת לאחר מספר שבועות בתנאי שנוטלים את הכדורים כמו שצריך. לגבי נטילת התרופות- זה יכול לקחת שנה ויכול לקחת מספר שנים עד שמפסיקים (או מגיעים למינון תחזוקתי).

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לסובל היקר
  • תמרי
  • 14/10/2017 11:56
  • אנא ראה הודעות שלי לאנשים נוספים בנוגע למצבים ניתוקיים. ממליצה בחום להימנע מתרופות אנטי פסיכוטיות-הן מחמירות פגיעה בזיכרון עבודה ותהיה ממש צל של עצמך. תנסה להיעזר בקוקטייל של תוספי תזונה שהמלצתי עליו, אם אתה רוצה, תכתוב מייל ואשלח לך את ההוראות. כל דבר שאתה מתלבט לגביו-מוזמן לשאול וגם לחפש ברשת-הכל שם.קל זה לא יהיה... אבל אם תתמיד תראה תוצאות מעולות

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס

בריאות זה אינפומד – אתר רפואה המקיף בישראל
infomed.co.il (הדפסה)