לא מסוגל יותר...ד"ר ור.צ.
פורום פסיכיאטריה
ד"ר אילן וולקוב
ד״ר וולקוב מטפל במבוגרים, בוגר לימודי רפואה באוניברסיטת תל אביב, והתמחות בפסיכיאטריה במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב). מוסמך לטיפול בהתמכרויות ותחלואה כפולה מטעם משרד הבריאות ואוניברסיטת תל אביב. כחלק משירותי המרכז, ד״ר וולקוב עורך חוות דעת פסיכיאטריות לביטוח לאומי, צה“ל ומשרד הביטחון. הוא מטפל במבוגרים עם מגוון רחב של קשיים, ובעל ניסיון בטיפול בקהילה הגאה ובטראנסג‘נדרים. במקביל לעבודתו במרכז הוא מעביר סדנאות והרצאות למגזר העסקי, הרפואי והפרטי. בנוסף, מנהל בפורום דיכאון וחרדה ברשת חברתית "כמוני" של מכון גרטנר, ומרצה בהתנדבות לבני נוער ואנשי חינוך על סמים והתמכרויות התנהגותיות. ד"ר וולקוב היה חבר בהרכב שיפוטי בבית משפט השלום, ממונה שרת המשפטים לחבר וועדות ערעור על פי חוק הנכים, על פי חוק נכי המלחמה בנאצים, על פי חוק נכי רדיפות הנאצים ועל פי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה. כמו כן, הוא חבר באיגוד הפסיכיאטריה, חבר בחברה הישראלית לרפואת התמכרויות וחבר ועדת ביקורת בוועד לפסיכיאטריה בקהילה. לד״ר וולקוב הופעות רבות בתקשורת ובכנסים מקצועיים. מטפל בשפה העברית, רוסית ואנגלית.- לא מסוגל יותר...ד"ר ור.צ.ארז 06/10/2015 | 10:41אין לי יותר כוחות להתמודד עם הצרה הזאת שנפלה עליי. בהמשך להתכתבויות מלפני שבוע, אין תזוזה במצב שלי ואני לא רואה אור בקצה המנהרה. נמאס לי כבר לקחת כדורי הרגעה ונמאס לי כבר להרגיש רע. אני כל כך רוצה להרגיש טוב כבר. לא מסוגל עם החרדות והדיכאון האלה שמנתקים אותי מהחיים כאילו אני חי בעולם משלי ומנותק מהעולם החיצון. הפחד העיקרי שלי הוא חוסר תגובה לתרופות. אמנם לא ציינתי את זה, אבל בפעם הראשונה שתקפו אותי החרדות והדיכאון, עברתי מסכת ייסורים וניסיונות כושלים בתרופות שלא עזרו לי כלל. בסופו של דבר, פניתי ל ECT לסדרה של 10-12 טיפולים (לא זוכר כבר) כשאחריהם נטלתי את האפקסור XR במינון 300 מ"ג ורמרון 60 מ"ג. אני לא רואה אור בקצה המנהרה וזה מייאש אותי. אני כל הזמן מנסה, באמת שאני מנסה, לשמור על אופטימיות ולהגיד לעצמי שאם זה עבר כמה פעמים בעבר אחרי ירידות שקרו בדרך, זה יעבור שוב, אבל זה פשוט אוכל לי את הנשמה. אין לי חשק יותר להמשיך ולנסות. אני נמצא בעבודה עכשיו ומרגיש שבא לי פשוט להיעלם, לא להיות כאן. כל מה שעובר לי בראש זה שכבר הייתי על מינון של 150 מ"ג אפקסור XR ו 30 מ"ג רמרון ובכל זאת הגיעה הירידה הזאת, אז מה זה כבר ישנה העליה במינון? הרי אני לא מגיב לתרופות בכלל. ניסיון העבר הוכיח את זה שאצלי זה לא עובד כמו אצל אחרים. אני מרגיש חסר אונים מול הבעיה ומול עצמי. אין לי כל כך תקווה. יש לי אישה מדהימה ו 4 ילדים מושלמים, אבל אני עמוק בתוך הבוץ של עצמי. לא רואה אור ולא דרך ולא תקווה. אני פשוט מרגיש שהפעם הלך עליי ושזהו - זה לא ייעלם, והפעם זה כאן ולנצח ואני לא מוכן שזה יהיה לנצח, כי אין בי את הכוחות להתמודד עם זה יותר. לא מוכן להיות מסומם עם קלונקס ולא מוכן להתמודד עם כאב החרדה כשאני קם בבוקר עד שאני הולך לישון. איך זה ייתכן שבן אדם רוצה כל כך מצד אחד להחלים ולצאת מהחושך לאור ומצד שני איננו יכול. אני מצרך את הקישור להודעה ולתגובות שלכם מלפני שבוע. הרופא שלי אומר לי שאם התרופה עזרה בעבר, אין סיבה שלא תעזור שוב, אבל אני אומר לעצמי שהוא לא מבין על מה הוא מדבר בכלל ושזה לא יעבור. זה כאן בשביל להישאר. אני בדר"כ בן אדם מאוד אופטימי ומנסה לשדר לעצמי ללא הפסקה שזה יחלוף וצריך להיות אופטימי, אבל כמה אני מסוגל לסבול? כמה??!??! אני בן אדם, לא רובוט. אני לא חושב שלמישהו כאן תהיה תשובה שתספק אותי ו/או תרגיע אותי, כי רק אני יודע יותר טוב מכולם שמה שעובר עליי הוא בלתי אפשרי לפיצוח. אני מקווה שאני טועה, בחיי שכן. אני פשוט למוד ניסיון רע והתקווה שלי שזה יחלוף ויעבור כאילו לא היה, נראית לי כרגע לא ריאלית. אני כבר טיפה למעלה מחודש אחרי שהעליתי את המינון ל 225 אפקסור ו 45 רמרון ושבועיים אחרי שהעליתי שוב ל 300 אפקסור ו 60 רמרון. אני מרגיש שאני נמצא בחלום רע שחייב להסתיים מתישהו, אבל לצערי זו המציאות שלי. אני הולך לשיחות וממשיך בתרופות ולא מרגיש שמשהו זז. אני כל כך רוצה לחיות ולחזור לעצמי. לפני יומיים נסענו אשתי, אני והילדים ובדרך לא יכולתי יותר, אז עצרתי בצד ויצאתי מהרכב ובכיתי כמו תינוק שאני כל כך רוצה את החיים שלי בחזרה, אני כל כך רוצה אותם. אני רוצה להיות מאושר ושמח כי כזה אני בלי החרדות והדיכאון. אני כל כך מתגעגע לעצמי. קם כל בוקר וחולם שאולי זה יהיה היום בו אתחיל להרגיש טוב יותר, אבל זה לא קורה... אני נואש http://www.infomed.co.il/forum-141/msg-272227/הוסף תגובה
- לפרשןברי 16/10/2017 | 11:02היי כבר רשמתי לך בפוסט אחר לגבי המינון וענית לי. אני על 150 ויפאקס וכנראה שאצתרך להעלות ל 225 רק שבנתיים הפסכיאטר לא ממהר לעשות זאתהוסף תגובה
- לפרשןרונית 16/10/2017 | 08:53אני מצטערת שלא כמוך, אני לא יכולה לפזר קונפטים וחלומות על הפורום, אני יותר ריאלית ואני חוקרת את הדברים מזוית שונה משלך, מותר לך להתייחס לכדורים באשר הם כפלא ולשילובים כאל קסם, אני לא במקום הזה. אני מעט יותר רציונאלית, מתוך העדינות שלי והתגובות שלי לתרופות ויש הרבה כמוני, צר לי שאני לא משתתפת במסיבת תורידו,תעלו,תחליפו, תשלבו, הגוף שלי לא עומד בזה. אשריך ששלך כן וניצחת את המחלה.הוסף תגובה
- רונית תפסיקי להשרות ייאושהפרשן 15/10/2017 | 22:52הייאוש זה חלק מהמחלה והוא עובר עם מציאת הטיפול המתאים. את כבר ניסית שילובים ? נראה לי שעדיין לא, לדעתי התכתבנו בנושא.הוסף תגובה
- שלום בריהפרשן 15/10/2017 | 21:47מה אתה מקבל ? באיזה מינון ?הוסף תגובה
- ברירונית 15/10/2017 | 15:02צודק, ההודעה שלך כיווצה את ליבי, לך תדע מה איתו, לך תדע מה יהיה איתנו, אגב, חברה של אחי ואשתו, חוקרת מוח מארה"ב, סיפרה להם, שאין התקדמות, אין מימון למחקרים עדיין בגלל הסטיגמה, החלום על כדור קסם הולך ונמוג. Ssri ו snri עם שילובים או בלי שילובים זה המקסימום שיש לפסיכיאטריה להציע, זה עצוב, מייאש, אני 4 שנים בתוך המשבר, אבדה תקווההוסף תגובה
- שנתיים מאזברי 15/10/2017 | 13:15שנתיים עברו מאז שארז כתב פה את הפוסט שלו ואני מזדהה עם כל מילה שלו, אני גם קורא את התגובות החמות של ד"ר קרני ור.צ וכל השאר ובסוף השרשור מחכה לסוף הטוב אבל הוא לא מגיע מפני שארז לא רשם מה איתו. קשה מאוד למצוא בפורום סיפורים אישיים עם הצלחות שהרי זה מעודד ביותר את הסובלים כרגע לדעת שאם מישהו ניצח את המחלה הארורה הזאת אולי גם אחר יכול. אני מזה ארבעה חודשים באפיזודה של דיכאון שלא עוזב ולא מרפה מנסה למצוא כל קצה חוט של תקווה ולא מוצא.הוסף תגובה
- אל ארז הגיבוריהודית 04/04/2016 | 09:46אני הייתי בעבר בקבוצות למידה של 12 הצעדים לימוד הצעדים עם בני יעקוב עזר לי מאוד ולאחרים שחוו את אותם הרגשות שכתבת עליהם כאן ראיתי שינויים אדירים דרך הדרך הזו של 12 הצעדים השיטה עוסקת בגמילה מהיתמכרויות לא דוקא טכניות אלא גם בצד הנפשי אני חושבת שיש קבוצת תמיכה של , CODA ככה קוראים לזה זאת קבוצת תמיכה ללא עלות ובה אותם אנשים שגם מתפקדים שיגרתית אבל הצד הריגשי נואש שם תימצא הרבה אנשים שמיתמודדים כמוך ואיך הם מיתמודדים עצם ההיזדהות מאוד נוסכת רוגע ותיקווה זה אדיר כדאי לך לנסות מיניסיוני האישיהוסף תגובה
- אל ארז הגיבוריהודית 04/04/2016 | 09:43אני הייתי בעבר בקבוצות למידה של 12 הצעדים לימוד הצעדים עם בני יעקוב עזר לי מאוד ולאחרים שחוו את אותם הרגשות שכתבת עליהם כאן ראיתי שינויים אדירים דרך הדרך הזו של 12 הצעדים השיטה עוסקת בגמילה מהיתמכרויות לא דוקא טכניות אלא גם בצד הנפשי אני חושבת שיש קבוצת תמיכה של , CODA ככה קוראים לזה זאת קבוצת תמיכה ללא עלות ובה אותם אנשים שגם מתפקדים שיגרתית אבל הצד הריגשי נואש שם תימצא הרבה אנשים שמיתמודדים כמוך ואיך הם מיתמודדים עצם ההיזדהות מאוד נוסכת רוגע ותיקווה זה אדיר כדאי לך לנסות מיניסיוני האישיהוסף תגובה
- תשובת מומחה תשובה ד"ר קרני רובין 28/10/2015 | 16:52לרון שלום, נהנתי מדבריך שהם נכונים וחכמים. בברכה, דר' קרני רוביןהוסף תגובה
- תשובת מומחה תשובה ד"ר קרני רובין 25/10/2015 | 19:44לארז שלום, אריפליי זו גנריקה (תחליף) של אביליפיי וזה בסדר. אין כל בעיה בלחצות את הכדור גם אם החצייה אינה מאה אחוז מדוייקת. בברכה, דר' קרני רוביןהוסף תגובה
- "הפעם זה כאן ולנצח ואני לא מוכן שזה יהיה לנצח"רון כץ 24/10/2015 | 13:42ראשית , זה לא כאן ולנצח , זו תקופה שלפעמים דלת היציאה ממנה לא נשקפת לנגד עינינו , והרבה פעמים אתה הולך לשיחות וממשיך בתרופות ולא מרגיש שמשהו זז ותן לי לסבר לך האוזן במעט , לי לקח תקופה ארוכה מאוד מאוד מאוד מאוד של החלפות של תרופות מרשם שניסיתי למצוא בהן מזור והכל כמובן בפיקוח ומעקב פסיכאטרי ושיחתי , וחוויתי אפיזודות על אפיזודות של תקופות חרדה ודיכאון קשות מאוד, הגעתי לתובנה שאני חייב כמובן להמשיך בטיפול ובשיחות אבל המזור העיקרי שלי הוא ההשלמה והקבלה שלי את המציאות שאליה נקלעתי , ושזה אני יום חרד ויום שמח ויהיו שבועות שיורגשו יותר תופעות לוואי ושבועות שפחות , ימים שארגיש שהתרופות עושות את שלהן וימים של פחות , לא לצפות יותר מדי ומנגד לא להילחץ יתר על המידה והאפיזודות תתקצרנה , לאט לאט אתה תמצא נתיבים ואפיקי מילוט ביתר מהירות. בהמון הצלחה .הוסף תגובה
- הימת לחיות 3 23/10/2015 | 14:44אם אתה לוקח תקופה ארוכה ציפקלקס ואתה עדיין במצב הקשה שתיארת אז אין מנוס מלהחליף לתרופה אחרתהוסף תגובה
- דיכאון וחרדותאייל 22/10/2015 | 19:58שלום דוקטור קרני.שמי אייל ואובחנתי על ידי פסיכוטראפיסט בשנת 2009 ועד היום כאדם דכאוני עם חרדות ו או סי די.אני בן 40 גר בבית הוריי לא עובד משנת 2009 ולא יוצא מהבית כמעט בכלל.אני נוטל 20 מיליגרם ציפרלקס ו 0.5 מיליגרם קלונקס 4 פעמים ביום.ועדיין מרגיש חוסר עניין וחשק לעשות שום דבר.לא נהנה מכלום חי מקצבת נכות שלא מספיקה לי אפילו לסיגריות.לפעמים עולים לי מחשבות של יאוש מהחיים ומהמצב שאני נימצא בו.אני מאוד רוצה להיגמל מהכדורים שאני נוטל ולחזור לחיי שהיו פעם.תעזרי לי בבקשה.הוסף תגובה
- ד"ר קרני - שאלה לגבי העלאת מינון תרופהארז 22/10/2015 | 08:36שלום ד"ר, רציתי לשאול מתי מומלץ להעלות את המינון של האביליפיי ל - 5 מ"ג כפי שרשם לי הרופא? התחלתי את התרופה ביום שלישי (היום זה היום השלישי בו אטול 2.5 מ"ג). יש מניעה שאעלה את המינון כבר מהיום או ממחר?הוסף תגובה
- אני מבין. תודה רבה!ארז 20/10/2015 | 21:13תודה!!!הוסף תגובה
- אריפליימת לחיות 3 20/10/2015 | 21:11זה אביליפיי. אותו חומר פעיל בדיוקהוסף תגובה
- מצאתי התכתבות לגבי חציית התרופהארז 20/10/2015 | 21:07http://www.infomed.co.il/forum-141/msg-198178/ אגב, אני לא קיבלתי אביליפיי, אלא אריפליי. אני מניח שזו אותה תרופה רק גנרית.הוסף תגובה
- בכדור הספציפי הזה אין קו חציהארז 20/10/2015 | 20:59ולכן הרופא אמר לי לחצות אותו לשניים...אני יודע שזה לא חלוקה מדוייקת, אבל פשוט אין את התרופה הזאת במינון של 2.5 מ״ג.הוסף תגובה
- לארזמת לחיות 3 20/10/2015 | 19:22כל עוד יש קו חצייה אז מותר לך לחצות את הכדורהוסף תגובה
- ד״ר קרניארז 20/10/2015 | 18:10שלום ד״ר קרני ביקרתי אצל הרופא המטפל שלי היום והוא מסתבר כבר חשב על הוספת אביליפיי והוא אכן הוסיף לי 2.5 מ״ג לשבוע ואז להעלות ל - 5 מ״ג. את הלמיקטל ביקש להעלות למינון של 100 מ״ג. כרגע אני על 50 מ״ג, כלומר יום חמישי הקרוב אעלה ל - 75 מ״ג ושבוע הבא ל - 100 מ״ג. רציתי לשאול אותך שאלה - אין לאביליפיי מינון של 2.5 מ״ג ולכן אני משתמש באביזר מיוחד שחותך את הכדור ל - 2. האם זה בסדר? אני חשבתי שיש מינון של 2.5, אבל מסתדר שלא כל כך. תודה מראש, ארזהוסף תגובה
- לד"ר רובין - זו הבנה שגויה של הנקרא.שמוליק 19/10/2015 | 02:37שלום ד"ר רובין. מה שאני כתבתי, זה שבמקרה של ארז, לא הגיוני שהסיבה למחסור בויטמין D היא חשיפה מועטת לשמש; כלומר שחשיפה לשמש איננה הסיבה היחידה למסחור בויטמין D. לא ברור כיצד הסקת מדבריי שכביכול "בארץ יש הרבה מאוד אנשים עם חסר של ויטמין D שאינם יושבים בבונקר". זו פשוט הבנה שגויה של הנקרא. שמוליק.הוסף תגובה
- אין מה להצטער, בשביל זה הפורום קייםר.צ. 18/10/2015 | 21:59כל מי שנכנס לכאן וכותב תגובות עושה זאת בשמחה וברצון, אז תרגיש בנוח לכתוב כאוות נפשך.הוסף תגובה
- תשובת מומחה תשובה ד"ר קרני רובין 18/10/2015 | 19:42לארז שלום, NLP הינו טיפול מעולה כאשר אדם מיומן מנחה אותו. למעשה זה סוג של טיפול קוגניטיבי. בברכה, דר' קרני רוביןהוסף תגובה
- תודה ד"רארז 18/10/2015 | 15:17שוב, מעריך מאוד את התמיכה האינסופית שלך. אני בהחלט אקח את זה עם הרופא המטפל שלי. תודה תודה!!!הוסף תגובה
- תשובת מומחה תשובה ד"ר קרני רובין 18/10/2015 | 15:15לארז שלום, לגבי האביליפיי מדובר בבנוסף ולא במקום. אני הייתי מעלה את הלמיקטל, 25 מ"ג אחת לשבוע עד מינון של 100-125 מ"ג. הייתי מחכה על המינון הזה כחודש. בברכה, דר' קרני רוביןהוסף תגובה
- את מדהימה!!!ארז 18/10/2015 | 13:59אני באמת כל כך מעריך אותך ואת ההיענות שלך לכל שאלה ושאלה שלי. את פשוט בן אדם מקסים. נותנת לי הרבה תקווה במקום בו התקווה היא בעייתית. אני רק רוצה להרגיש טוב. מקווה שהלמיקטל יעזור בדחיפה של הכדורים. לקחתי את הטיפים שלך בנוגע לאביפליי (2.5 מ"ג) ואני אתייעץ על כך עם הרופא המטפל שלי. את ממליצה לשלב את זה ביחד עם 3 התרופות שאני נוטל או במקום הלמיקטל, במידה ולא יעזור? כמה זמן אני צריך לתת ללמיקטל עד שנבין אם הוא עוזר או לא?הוסף תגובה
- תשובת מומחה תשובה ד"ר קרני רובין 18/10/2015 | 13:54לארז שלום, בדרך כלל בכל דיכאון היציאה היא דומה. מאחר ויצאת מהדיכאון בעבר, תצא גם כעת. בברכה, דר' קרני רוביןהוסף תגובה
- תשובת מומחה תשובה ד"ר קרני רובין 18/10/2015 | 13:52לארז שלום, דה פרסונליזציה (הנתק) זה מנגנון הגנה המופיע במצבים של חרדה קשה בכדי להתמודד איתה. רואים מנגנון זה אצל אנשים שנמצאים בשדה הקרב פיזית אך לא רגשית או אצל ניצולי שואה שמתארים כי בזמן שהיו בשואה עברו על גופות ועברו זוועות אך לא היו שם רגשית, רק כשמגיעים לחוף מבטחים הם חווים את הכל מחדש רגשית. זה מנגנון הגנה שילדים מרבים להשתמש בו שבחרדה קיצונית אנו משתמשים בו. בברכה, דר' קרני רוביןהוסף תגובה
- טיפול ב - NLPארז 18/10/2015 | 13:49האם מישהו מכיר את הטיפול/ניסה אותו? שמעתי שזה טיפול מעולה ועוזר למצבים חרדתיים כשלי. מאוד מסקרן אותי לדעת מניסיונכםהוסף תגובה
- תודה רבהארז 18/10/2015 | 13:48אני אכן התחלתי לקחת ויטמין D על בסיס יומיומי. מקווה שזה יעזורהוסף תגובה
- תודה ד"רארז 18/10/2015 | 13:45אבל להזכירך, אני לא סובל מדיכאון בי פולארי, אלא מחרדות מלוות בדיכאון, ולכן האם המינון של הלמיקטל שמנית הוא הנכון לאוגמנטציה של התרופות שאני נוטל? כלומר 50 מ"ג לא יספיקו? תודה מראש, ארזהוסף תגובה
- תשובת מומחה תשובה ד"ר קרני רובין 18/10/2015 | 13:35לשמוליק שלום, אתה טועה. בארץ יש הרבה מאוד אנשים עם חסר של ויטמין D שאינם יושבים בבונקר. ארז צודק שדיכאון יכול להיות תלוי שמש. אכן יש גם דיכאונות שהם עונתיים (מופיעים בסתיו ונעלמים באביב). בברכה, דר' קרני רוביןהוסף תגובה
- תשובת מומחה תשובה ד"ר קרני רובין 18/10/2015 | 13:32לארז שלום, כפי שכתבתי לך, הטיפול בלמיקטל מתחיל להיות אפקטיבי ממינון של 75 מ"ג ולעיתים צריך לעלות עד 100 - 150 מ"ג. דיכאון בי פולארי הוא מהדיכאונות העקשניים ביותר שיש אך ניתן להתגבר עליו. בברכה, דר' קרני רוביןהוסף תגובה
- תשובת מומחה תשובה ד"ר קרני רובין 18/10/2015 | 13:28לארז שלום, חסר בויטמין D יכול בהחלט לתרום לדיכאון. חשוב שתקבל טיפול בויטמין D. בברכה, דר' קרני רוביןהוסף תגובה
- מת לחיות 3ארז 18/10/2015 | 13:12זה מה שקרה בפעם הראשונה שנטלתי את התרופות. השילוב של האפקסור והרמרון לא עזרו ואז כשהוספנו את הלמיקטל, זה התחיל לעבוד. אני חייב להודות שלקח לזה זמן, אבל זה עבד.הוסף תגובה
- לארזמת לחיות 3 18/10/2015 | 11:33האפקסור היתה אמורה כבר לעזור לך עוד לפני שעלית במינון. מוזרהוסף תגובה
- ד"ר קרניארז 18/10/2015 | 08:37שלום ד"ר. רציתי לבדוק איתך מתי אני אמור לצפות שינוי או הטבה במצבי עם התוספת של הלמיקטל? את המינון של הלמיקטל העליתי ביום חמישי האחרון מ - 25 ל - 50 מ"ג וזה בנוסף ל - 300 מ"ג אפקסור XR ורמרון 60 מ"ג. להזכירך, ב - 22 לאוקטובר יחלוף חודש מאז העליתי את המינון של האפקסור ורמרון למה שהוא עכשיו. תודה מראש, ארזהוסף תגובה
- ר.צארז 18/10/2015 | 08:31אני לא לוקח קלונקס מכיוון שזה מסמם אותי ואני מרגיש אמנם נטול חרדות, אבל גם עייף ומנומנם. אני מודה לך על התמיכה וברור לי שכל יום שעובר מקרב אותי לסוף של הסיוט הזה, אבל לא יכול להימנע מהתחושות של אולי הכדורים לא עובדים או לא יעבדו. אני הרי כבר חודש וחצי אחרי שהעליתי את המינון בכלל ועוד מעט חודש אחרי שהעליתי את המינון ל - 300 אפקסור ו 60 רמרון. אין לי יותר מידי סבלנות כנראה... ביום חמישי האחרון העליתי את המינון (לפי הנחיית הרופא) של הלמיקטל ל - 50 מ"ג. אני לא יודע כמה זמן עוד אצטרך לחכות עד שאדא האם התרופות האלה תעזורנה או לא. אני רק יודע שאני עייף מזה כבר. מצטער שאני משגע אותך ואת כולכם כאן ושאתם באמת באמת מקסימים. אני פשוט מרגיש אובד עצות. לא משנה כבר האמת. אני באמת סתם טוחן מים. כנראה שזה המצב ואצטרך להתרגל אליו עד שיעבור, עם כל הקושי.הוסף תגובה
- לארז שלוםר.צ. 17/10/2015 | 23:13רציתי לומר לך שני דברים: 1. כל יום שעובר מקרב אותך לסוף של הסיוט. 2. מדוע אינך נוטל קלונקס או קסנגיס? הם יכולים להקל עליך מאוד בשבועות הקרובים, לתת לך כוח להתמודד. לא צריך מינון גבוה והרווח שלך גדול מאוד. שבוע טובהוסף תגובה
- לארזשי 17/10/2015 | 23:05ארז אני ממש מתפעל מהכתיבה שלך אתה באמת מצליח להעביר לי את התחושות שלך , שהרי אני חוותי וחווה אותם בעצמי ומבין אותך לגמרי, התחושה שאתה נמצא פיזית ורגשית לא שם- חי מת , זה בעיני הכי נורא לא לחוות, הרי למה נולדנו? למה אנו בחיים ? ולכן אני אמרתי לעצמי שאני מעדיף להוריד מינון מאשר להיות נטול חרדות ונטול רגשות , בעיני זה לא אנושי. אני מבין שאתה במקום שחייבים לתפקד , זה לא המתכון לטווח הרחוק אל תנסה להילחם בזה .. תשמור כוח להמשך.הוסף תגובה
- ארזמת לחיות 3 17/10/2015 | 18:33בסוף בסוף יהיה טובהוסף תגובה
- לקרוא...מישהו 17/10/2015 | 18:25אני רוצה לספר לכם סיפור על מישהו שאני מכיר מאוד מאוד מקרוב. הבחור הזה קם כל בוקר ואומר ״הנה, אולי היום אני אתחיל להרגיש יותר טוב״, הוא מניח תפילין בקושי רב, מתפלל לבורא עולם. נוסע לעבודה כי הוא הרי לא ותרן. הוא עקשן ולא מוכן לותר על החיים בכזאת קלות. הוא נוסע לעבודה ונמצא במלחמה כל הדרך לעבודה. המלחמה בין הרציונל לרגש - מצד אחד הוא כל כך רוצה להרגיש טוב, ומצד שני הוא מתחבר לרגש שכרגע מורדם לגמרי. הוא לא מרגיש הוא, כאילו הגוף והנפש מנותקים ממנו לגמרי. הוא מגדיר את עצמו כחי-מת. בחוץ הוא חי ונושם ונראה נורמלי, אבל בפנים ריקנות, אין בפנים כלום. הוא כבוי לחלוטין ומידי פעם צצים להם, מי אם לא, החרדות, שרוצות להשתלט עליו ולהעניק לו תחושה של פחד מכלום. הוא מודע לזה, אבל עדיין לא מצליח לשלוט בהם. הם כאילו פה בניגוד לרצונו. כל בוקר הוא נוסע לעבודה, מגיע עייף מנטלית למשרד, שם הוא עוטה מסכה, כי הרי צריך וחייבים להמשיך ולתפקד ולהילחם (כבר אמרנו שהוא לא ותרן), לעיתים, כשחש בחרדה, הוא שם אוזניות והולך לשירותים (המקום המבודד היחיד באזור), שם מוזיקה מרגיעה של מדיטציה ונושם כמה נשימות טובות, מנסה לנטרל מחשבות ולחזור לעבוד, אחרת יצטרך לקחת קלונקס כל יום, כל היום וזה לא הפתרון לבעיה שלו. הוא מסיים את יום עבודתו בקושי רב, יש לומר, נוסע הביתה - זוכרים את הנסיעה הלוך? אז גם בנסיעה חזור הוא נמצא בעימות בלתי פוסק בין הרציונל לרגש, ואז הוא מחליט שהוא מנסה לנטרל מחשבות ולחשוב על דברים טובים כמגיעה מחשבה לא טובה, אבל זה קרב, זה לא הולך בקלות, אם כי טיפה מרגיע, אבל מעייף נורא ואז הוא מגיע הביתה, למבצר היחיד שלו בו הוא מרגיש נינוח יחסית לשאר המקומות אליהם הוא הולך או ילך וכמה שעות קטנות אחר כך הוא ילך לישון בתפילה לבורא עולם שיעזור לו לעבור את האפיזודה הקשה הזו שנחתה עליו אחרי 5 שנים של שקט, של אושר ורוגע. הוא שוב קם בבוקר עם אותה תקווה שאולי היום זה היום והולך לישון עם אותה תחושה ובקשה מבורא עולם שיעזור לו לעבור את זה. הוא כל כך רוצה להיאחז בכל שביב של תקווה - כל תחושה מוזרה, כל רגע בו אין החרדה גוברת עליו, הוא כל כך רוצה, כל כך נאחז בתקווה התלושה הזאת, כל כך חזק אבל לא מספיק בשביל לעבור את זה (עדיין). הוא הולך לשיחות ולוקח כדורים וכבר לא בטוח מה יעזור אם יעזור, אבל יודע בוודאות שהוא כל כך רוצה, כל כך רוצה להרגיש טוב. הוא פונה בתפילה ובתחינה לשמיים שישמעו את קול זעקתו מהלב, הקול שקורע את השמים, של עצבות, של חוסר תקווה, של ייאוש, אבל מהצד השני, של רצון עז שגובר על הכל ומשאיר אותו בחיים, כי הוא הרי לא מרגיש כלום, לא שייך, הוא פה אבל לא פה, הוא בחרדות, הוא בעצבות, והאיש הזה הוא אני...ארז.הוסף תגובה
- הי ארזמת לחיות 3 17/10/2015 | 17:18אני מבין את הרגשתך כי גם אני עד לפני כמה שבועות לא הייתי בכלל מאוזן וזה קשה יותר מכאב פיזי. גם כעת אני עדיין לא בשיא האיזון. מאחל לך שתרגיש טוב כמה שיותר מהר ושהכדורים יעבדו מהרהוסף תגובה
- מת לחיות 3ארז 17/10/2015 | 16:57תודה עת התגובה. אתה לא מבין, אבל בימים האחרונים אני מהלך עצבני בטירוף. הניתוק הרגשי מול הרציונל במלחמת דמים. אני ממש עצבני כל היום כי זה לא נראה לי הגיוני.אני מסכים איתך שכאשר אתאזן עם עצמי זה לא יהיה פה יותר. בינתיים זה מביא לי אש ותסכולים של חוסר התאמה בין הרציונל לרגש שהוא כבוי. בכל מקרה, תודה על התגובה שוב. אני לא יכול לסבול את הסיטואציה הזאת יותר. זה ממש מעצבן. יצאתי לרוץ עכשיו בשביל להוציא את כל העצבים שלי!!!הוסף תגובה
- לארזמת לחיות 3 17/10/2015 | 16:19כאשר תתחיל להיות מאוזן עם הכדורים וזה לוקח זמן לןמיקטל וכו לפעול אז תרגיש הפוך ממה שאתה כעת מרגישהוסף תגובה
- זה חלק מהחרדה?ארז 17/10/2015 | 13:44מה זה אומר? גם בעבר היה לי את זה ואף פעם לא הבנתי אם השלב שאתה מרגיש אותו בלי חרדות קשות זה סימן טובהוסף תגובה
- הפרעת דה-פרסונליזציהאחת 17/10/2015 | 13:42הפרעת דה-פרסונליזציההוסף תגובה
- מוזרארז 17/10/2015 | 13:40בימים האחרונים ובעיקר בשבוע האחרון, אני לפעמים עוצר ומסתכל על עצמי מהצד ולא מבין איך זה שאני לא מרגיש כלום, נתק ריגשי. נראה לי לא הגיוני. רמת החרדות לא גבוהות ברגעים מסוימים ואז ההגיון נכנס לתמונה ולא מבין איך זה שאני נוכח אבל לא ממש נוכח...מישהו יכול להבין את זה?הוסף תגובה
- חייב להגיב לךשי 15/10/2015 | 22:26אני כל כך מזדהה עם התחושה שאתה חווה כרגע זה הזכיר לי את התקופה של אחרי האירוע שחוויתי ששינה לי את החיים שפשוט לא ידעתי איך לחיות עם המצב החדש, לא ידעתי מה אני חווה מה קורה איתי ואני מדבר איתך שאני הייתי בגיל 17 ילד שמתמודד עם החיים שלו עם העולם הפנימי שלו לבד , להבדיל ממך שהקמת משפחה ויש לך אישה תומכת (מתאר לעצמי) וילדים מקסימים עשית כל כך הרבה דברים!! קודם הייתי מסתכל על חצי כוס המלאה- שבאמת נהנת מהחיים אין סיבה שלא תהנה בעתיד, כרגע צריך " לחשב מסלול מחדש" ממה שכתבת אתה מאוד היסטרי קודם כל תירגע הדרך למטה מאוד קצרה ולעלות למעלה זה דורש יותר ( יש כוחות שאתה לא מודע להם ואתה תבין לבד ואז תגיד "לא חשבתי שיש לי את הכוחות האלו" , לכן אתה צריך לחשוב איך להקל על עצמך - רק אתה יודע , תחשוב שמה שאתה היית לא בטוח שתוכל להתמודד איתו במצב החדש תנסה להוריד מהעומס המשמעותי שלך, ולאט לאט תתחיל להסתגל, אל תברח לתרופות ולשילובים ( תקרא בפורומים תיתייעץ עם מומחים- תכין שיעורי בית) תנסה להתמודד הכאב הוא עצום אני יודע את זה מקרוב , אל תוותר . מאחל מכל הלב שתזכה לנחת לחוות להנות, לשקט פנימי , אין לי ספק שאתה תצליח!הוסף תגובה
- לא נראה לי הגיונישמוליק 15/10/2015 | 16:24שלום ארז. ד"ר יונתן דוידאור (מפורום BeOk), דיבר על העניין הזה, וציין שבחורף הדיכאון עולה במדינות כאלו. אבל אתה נמצא במדינת ישראל, וגם בחורף יש שמש, כך שלא יכול להיות שהסיבה לכך היא חשיפה מועטת לשמש, אלא אם כן אתה נמצא באיזה בונקר שאור השמש אינו מגיע אליו. עם זאת, חשיפה לאור היא טיפול בדיכאון, וניתן לנסות; לא ממש לא עולה כסף... ד"ר דוידאור אמר שאפשר פשוט לעשות טיול בזמן שיש אור יום. זה לא יכול להזיק. כל טוב, שמוליק.הוסף תגובה
- שמוליקארז 15/10/2015 | 13:06תודה על התגובה המהירה. ממה שאני יודע, ויטמין D הוא נגזרת של אור השמש. עכשיו, אני לא יודע אם אתה מכיר, אבל בסיאטל למשל, רוב ימות השנה, אין פשוט אור שמש ואחוז התחלואה בדיכאון שם הוא כמעט הגבוה ביותר בעולם. יש לדעתי קשר ישיר בין אור השמש לבין דיכאון ולכן אני שואל.הוסף תגובה
- גם לי יש מחסור בויטמין Dשמוליק 15/10/2015 | 12:53שלום ארז. גם לי יש מחסור בויטמין D, ומה שאני עושה זה לוקח כדורים של ויטמין D (יש את זה גם בטיפות, ואין צורך במרשם, אבל כדאי מאוד להתייעץ עם הרופא המטפל לפכי כן). קשה לי להאמין שזה גורם מספיק משמעותי. כל טוב, שמוליק.הוסף תגובה
- בדיקות דם - ד"ר ור.צ.ארז 15/10/2015 | 09:54בוקר טוב, קיבלתי את תוצאות בדיקות הדם שלי והם מראים רמה נמוכה של ויטמין D. התוצאה היא 18 כאשר הנורמה היא בין 20 ל - 100. האם יש קשר בין ויטמין D לחרדות ודיכאון? אני לא בטוח שזו הסיבה העיקרית, אבל האם זה משהו שאתם מכירים כאחת הסיבות? ואם כן, איך אני מטפל בזה?הוסף תגובה
- תשובת מומחה תשובה ד"ר קרני רובין 11/10/2015 | 13:55לארז שלום, הבעיה עם למיקטל שחייבים לעלות מאוד בהדרגה במינונו בגלל החשש לתופעות עוריות שעשויות להיות מסוכנות. מהסיבה הזו עולים ב-25 מ"ג לשבוע. התרופה היא יעילה בדיכאון של הפרעה מאנית דפרסיבית במינון של 75 מ"ג - 150 מ"ג. התרופה הרבה פחות יעילה אם בכלל בהפרעה דיכאונית אוניפולארית (דיכאון ללא מאניה דפרסיה). מהסיבה האמורה, עד שמגיעים לאפקט אנטי דיכאוני בחולים מאניים דפרסיביים, לוקח כ4-5 שבועות. בחולים עם דיכאון מג'ורי (אוניפולארי) ספק אם יש אפקט. בברכה, דר' קרני רוביןהוסף תגובה
- ד"ר קרניארז 08/10/2015 | 20:23תודה רבה לך על תגובתך. הרופא אכן נתן לי לעשות בדיקות דם וביניהם בדיקת בלוטת התריס וויטמין B12 וויטמין D. אעדכן עם התוצאות. רק שאלה קטנה. כמה זמן לוקח ללמיקטל להתחיל להשפיע?הוסף תגובה
- תשובת מומחה תשובה ד"ר קרני רובין 08/10/2015 | 19:47לארז שלום, אני חוזרת על דבריי שאמרתי בשרשור הקודם שאין לי ספק שאם פעם יצאת מהדיכאון, גם הפעם תצא מהדיכאון. הרעיון לחזור על שילוב מנצח הוא בהחלט רעיון טוב וצריך לחכות לתוצאות. בינתיים הייתי ממליצה כי תעשה בדיקה של תפקוד בלוטת התריס: TSH, FT4, ואם ניתן גם FT3. במקרים בהם FT3 נמוך, ניתן להוסיף T3 שיעיל מאוד כמתגבר של התרופות. בנוסף, ניתן להוסיף לתרופות 2.5 מ"ג אביליפיי אשר הינו המתגבר היעיל ביותר של תרופות נוגדי דיכאון. כיום ניתן לעשות טיפול במגנטים עמוקים אשר יש לו יעילות גבוהה, במקום ECT. הבעיה היא שטיפול זה עדיין איננו בסל ועלותו גבוהה. אני חוזרת על דבריי שבשום פנים אסור לך להרים ידיים. בברכה, דר' קרני רוביןהוסף תגובה
- תודה על המחמאה בעניין השם...מת לחיות 3 08/10/2015 | 19:29אתה תעבור ובגדול. בתכלס פשוט ללמיקטל לוקח כמעט נצח להתחיל לפעול. לי לפחות לא עזרההוסף תגובה
- מת לחיות 3ארז 08/10/2015 | 12:50שם טוב ואופטימי בחרת לעצמך. 2 התרופות למיקטל ומה שמנית הן מאותה משפחה. בסופו של דבר, הן נותנות את הבוסט לנוגדי דיכאון. אני כולי תקווה שזה יעזור הפעם ואעבור את זההוסף תגובה
- לארזמת לחיות 3 08/10/2015 | 12:46אולי תברר אצל הרופא על סרוקוול. לפחות במינון של 150-300. אני מבין אותך כי אני בדיוק במצב שלך. לוקח לה שבוע עד חודש ולכן צריך סבלנותהוסף תגובה
- גם אני שמח בכךשמוליק 08/10/2015 | 12:01מצטרף לדבריו של ר.צ. :-). ומקווה שבאמת הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. שמוליק.הוסף תגובה
- חדשות מצויינותר.צ. 07/10/2015 | 22:53ארז, מדבריך עולה תקווה, סימן לכוחות נפשיים שקיימים בתוכך. נא עדכן בהתקדמות.הוסף תגובה
- עידכוןארז 07/10/2015 | 16:17בדיוק עכשיו חזרתי מהרופא. הוא הוסיף לי למיקטל. מסתבר שבעבר כשהחלטנו ללכת על השילוב התרופתי של רמרון ואפקסור (זה היה לפני 7 שנים), הוספנו למיקטל כבוסטר אחרי שראינו שעדיין אין תגובה, והתוספת הזאת (50 מ"ג בהדרגה, 25 מ"ג בשבוע הראשון ואז העלינו ל - 50 מ"ג) היא מה שבסופו של דבר עזרה והוציאה אותי מהחושך אל האור. אני מלא תקווה שגם הפעם זה יעזור. יש לי תחושה טובה לגבי זה. לא יודע למה, אבל עם כל הקושי ובכיתי עכשיו כמו תינוק מיילל מהכאב של החרדות, אני מאוד רוצה לצאת מזה ולעבור את זה ואני בסופו של דבר אצליח, רק מקווה שזה לא ייקח יותר מידיי זמן כי זה לא קל בכללהוסף תגובה
- לארז ערב טובר.צ. 06/10/2015 | 20:11ראשית כל, המצב שלך זמני: העובדה שהגבת בעבר לטיפול בצורה טובה מראה שהפיזיולוגיה שלך מתאימה לטיפול בנוגדי דיכאון. לגבי המחשבות של הייאוש והחשש המנקר שהתרופות לא יעבדו הפעם - זה חלק מהתופעות של המחלה וזה "טבעי" שיש לך מחשבות כאלה כעת. המחלה חזק בתמונה וזה הזמן לתקוף אותה בכל האמצעים. ויש אמצעים. אני חושד ברמרון, שיש לו אחוזים גבוהים יחסית של הפסקת השפעה אצל חלק מהחולים. לפני שסתם מאשימים את הרמרון וזורקים אותו, ייתכן שכדאי לדחוף את האפקסור ל375 מ"ג ולראות מה קורה. ייתכן שיש מקום להתאמת מינון של הרמרון במקביל. כמובן שהכול בהדרכת הרופא. אפשרות נוספת היא להחליף את הרמרון במחזק לאפקסור. יש ניסיון טוב עם אדרונקס כמחזק רב עוצמה של האפקסור וההשפעה שלו היא כמעט מידית. עוד מחזקים עוצמתיים לאפקסור הם התרופות האנטי-פסיכוטיות לסוגיהן, וולבוטרין, דפרקסן, מודפיניל ואחרים. לדעתי לא כדאי למהר להחליף את האפקסור, שווה לתת לו עוד הזדמנות עם מתגבר כלשהו, במקום הרמרון. זה גם יותר קל להחליף תרופה אחת בטיפול מאשר את שתי התרופות. וכמובן שיש אפשרות להחליף טיפול לתרופות אחרות מהשתיים הנוכחיות. יש שילובי תרופות שמחוללים פלאים היכן שתרופות קודמות התעייפו. אתה כבר היית במצבים דומים ואתה צפוי להחלים. מאחר וחלפו שבועיים מאז שינוי המינון האחרון, כדאי כבר לשוחח עם הרופא.הוסף תגובה
- סימבלטה ופנרגןתמיר 06/10/2015 | 18:31הייתי במצבך, גם אני נשוי עם ארבעה ילדים, נסה סימבלטה עם פנרגן, אחרי אין ספור תרופות וסבל חיי ניצלו בזכות תרופות אילו.. רפואה שלמה ושנה טובה.. תמירהוסף תגובה
- מובן לגמרישמוליק 06/10/2015 | 14:02שלום ארז. זה מובן לגמרי; כשנמצאים בתוך עמוק בתוך האפיזודה ובמיוחד אם אתה לא זוכר איך הצלחת לצאת מהאפיזודות הקודמות (וזה אולי אומר שזה תלוי באיזה גורם חיצוני לך ולא הייתה לך שליטה על כך), אז זה עלול לגרום להרגשה נוראית שאולי הפעם הגורם החיצוני הזה לא יפעל שוב. אם תהיה בטוח שגם אם הדיכאון חלילה לא יעבור, אז אף אחד לא ינטוש אותך; לא אשתך לא הילדים, לא הרופא ולא הפסיכולוגית - אולי וודאות כזו תקל מהסבל? שמוליק.הוסף תגובה
- הלוואיארז 06/10/2015 | 13:30הלוואי והייתי זוכר איך עברו האפיזודות הקודמות. אחד הדברים שבאמת מפתיעים אותי כל פעם מחדש זה היכולת שלי לסגור את האפיזודה שחלפה ולמחוק אותה לגמרי מהזיכרון שלי. זה נשמע אולי אבסורד, אבל אני באמת לא זוכר איך זה עבר ומה היו האסטרטגיות שפעלתי לפיהן. אני רק יודע שהן היו וכמו שבאו, כך הן גם חלפו. אני כן יודע מאשתי שהשאלות ששאלתי תמיד היו אותן השאלות והספקות היו אותן ספקות ובסופו של תהליך, זה פשוט עזב אותי. אני חושב שמה שהכי מבעית אותי כרגע היא השאלה של האם זה יעבור הפעם? כי אם הייתי הולך בביטחון מלא עם כל הקושי, שזה יעבור, זה היה מקל עליי מאוד, אבל אם אחרי חודש וחצי מאז החלה האפיזודה, אני לא רואה נקודת אור חיובית, אני לא יודע מה יהיה והאם בסוף אני אצא מזה. נראה לי כל כך רחוק או בלתי אפשרי. כן, גם הרופא וגם הפסיכולוגית וגם אשתי ומשפחתי אומרים שהם בטוחים שזה יעבור כי ככה זה בכל פעם ואני לא מסוגל לראות את מה שהם רואים או ראו מהצד כל פעם, אבל משום מה אותי זה לא מעניין כי כרגע אני בסבל נוראי ושום דבר ממה שהם אומרים לא נכנס אלא עובר לידי.הוסף תגובה
- נוירופידבקשמוליק 06/10/2015 | 13:18שלום ארז. אני שמח שהתגובה שלי הקלה מעט. נוירופידבק הוא למעשה טיפול התנהגותי. המטרה שלו היא לתרגל את המטופל לעשות הרפיות. המכשירים שמחברים למטופל אמורים לתת משוב לפעולת הרפייה שהיא הצליחה ע"י זה שרואים את האפקטים במכשירים שמודדים פעילות במוח. לא ניסיתי את הטיפול הזה בעצמי, אבל זה אמור להיות ברור שכבר בטיפול הראשון אמורים לדעת עד כמה הוא יעיל באופן ספציפי על המטופל. אני מניח שמה שכולם אומרים שאם היו בעבר אפיזודות שחלפו, אז גם האפיזודה הזו תחלוף - כנראה שזה נכון, ואפשר לחשוב איך האפיזודות הקודמות עברו ולנסות את אותן האסטרטגיות שעבדו. שיהיה בהצלחה. שמוליק.הוסף תגובה
- תודה שמוליקארז 06/10/2015 | 12:58חשוב לי לציין שאת הטיפולים בנזעי חשמל עברתי באפיזודה הראשונה וזה היה לפני 13 שנים שלאחריהם הטיפול התרופתי בשילוב של השיחות CBT עזרו לי מאוד לעמוד על הרגליים שוב ולחזור לחייך ולהיות בן אדם. אני ממש לא שש לכיוון של הנזעי חשמל שוב כי זה לא המקום שהייתי רוצה להגיע אליו שוב. אני סה"כ רוצה להרגיש טוב! מה עם נוירופידבק? הוצע לי הטיפול הנ"ל רק שלא ברור לי כמה הוא באמת יעיל? האם מישהו חווה אותו עם בעיה דומה וזה עזר לו? אני סה"כ מחפש פיתרון טוב ויעיל לבעיה שלי שתניב תוצאות טובות ושאחזור שוב לחייך ולחיות, כי נכון להיום אני חי-מת. בחוץ אני חי אבל בפנים, אני גמור, מרוסק ובעיקר עייף... כולם אומרים לי שיהיה בסדר, כי חוויתי בעבר 3-4 אפיזודות שבסופו של דבר חלפו, אבל כל פעם שזה מכה בי מחדש, זה פשוט מחסל אותי. הפעם האחרונה שחוויתי ירידה/אפיזודה היתה לפני 5 שנים, אז שתבין כמה קשה לי פתאום שוב להיות במקום הזה. זה מרגיש לי כמו חלום בלהות!!הוסף תגובה
- אולישמוליק 06/10/2015 | 12:45שלום ארז. מבין ומזדהה עם דבריך; אכן, אתה צריך להרגיש טוב שמח ומאושר. קשה לי להאמין שיש לי מה להציע, אם ד"ר רובין ור.צ. לא הצליחו עד עכשיו. אין ספק שד"ר רובין יש הרבה יותר ידע מקצועי משלי, ואני התמודדתי עם סכיזופרניה, ולא עם דיכאון, כך שהנסיון של ר.צ. הוא הרבה יותר רלוונטי, אבל אנסה בכל זאת... אם זה עוזר לך לפרוק את ההרגשות בפורום - אז באמת בשביל זה הפורום קיים. הרבה פעמים האמפתיה עוזרת למצוא את הפתרון, ואת זה חברי הפורום יכולים להעניק, ובמיוחד חברים שהתמודדו עם דיכאון. אם הטיפול התרופתי לא עוזר, אז יכול להיות שטיפול בנזעי חשמל (E.C.T.) יעזור, אם כי כיוון שטיפול בנזעי חשמל עלול לגרום נזקים לחלקים במוח שאינם פגועים, זה בדרך כלל המפלט האחרון, ואולי מהסיבה הזו הרופא המטפל אינו שש לתת את הטיפול בנזעי חשמל. יכול להיות שהטיפולים הפסיכולוגיים הם בשיטת C.B.T. והם אינם מספקים למקרה שלך; יכול להיות שצריך לנסות טיפול פסיכו-דינמי, שמטרתו לבחון לעומק את הסיבות לדיכאון, אך מדובר בטיפול שאינו אמור להניב תוצאות באופן מיידי. כל טוב, שמוליק.הוסף תגובה
- לפרשן
נושאים מרכזיים
מחלות קשורות
- הריון מדומה
- התמכרות להרואין
טיפולים וניתוחים קשורים
- טיפול רגשי למבוגרים
- טיפול בהתמכרויות
בדיקות קשורות
- קארבאמאזפין
- סכיזופרניה גבולית
תרופות קשורות
- מתדון
- קספליון (פליפרידון פלמיטאט)
מונחים קשורים
- אינפנטיליות
- קנאביס
פורומים נוספים בתחום
פורוםפסיכיאטריה
בפורום פסיכיאטריה ניתן להתייעץ עם ד"ר אילן וולקוב, לשאול שאלות בתחום ולקבל תשובות מקצועיות, כמו גם להתרשם ממידע קודם. היכנסו עכשיו והתייעצו עם המומחה/ית! שאלות גולשים ותשובות מקצועיות.
לפורום פסיכיאטריהפורוםאוטיזם
בפורום אוטיזם ניתן ללהתייעץ עם ד"ר מיכאל ינקו, לשאול שאלות בתחום ולקבל תשובות מקצועיות, כמו גם להתרשם ממידע קודם. היכנסו עכשיו והתייעצו עם המומחה/ית!
לפורום אוטיזםפורוםחרדה
פורום חרדה מנוהל ע"י ד"ר יששכר הרמן, מומחה בפסיכיאטריה, לשעבר מנהל המרכז לטיפול בנפגעי סמים ביפו ואחראי על ייעוצים פסיכיאטריים בביה"ח שיבא.
לפורום חרדהפורוםדיכאון אחרי לידה
בפורום דיכאון אחרי לידה ניתן להתייעץ עם ד"ר יוסף חלבן, לשאול שאלות בתחום ולקבל תשובות מקצועיות, כמו גם להתרשם ממידע קודם. היכנסו עכשיו והתייעצו עם המומחה/ית!
לפורום דיכאון אחרי לידהפורוםפסיכיאטריה ילדים
בפורום פסיכיאטריה ילדים ניתן ללהתייעץ עם ד"ר מיכאל ינקו, לשאול שאלות בתחום ולקבל תשובות מקצועיות, כמו גם להתרשם ממידע קודם. היכנסו עכשיו והתייעצו עם המומחה/ית!
לפורום פסיכיאטריה ילדים