רופאים בתחום
ד"ר שלומית כהן ד"ר שלומית כהן
רופאה פסיכיאטרית מומחית קרא עוד
בדיקות קשורות
הכי נצפים
דורבן: מהו הטיפול שישים סוף לכאב?

דורבן: מהו הטיפול שישים סוף לכאב?

להמשך קריאה >>
נתפס לכם הגב? אולי ההסבר לכך נעוץ "באפקט הבצק"

נתפס לכם הגב? אולי ההסבר לכך נעוץ "באפקט הבצק"

להמשך קריאה >>
"בדיקת זרע אחת פשוטה העניקה לנו משפחה"

"בדיקת זרע אחת פשוטה העניקה לנו משפחה"

להמשך קריאה >>

פורום דיכאון אחרי לידה

ד"ר יוסף חלבן

ד"ר יוסף חלבן
ד"ר יוסף חלבן, פסיכיאטר, מנהל את המחלקה הפסיכיאטרית הפעילה במרכז לבריאות הנפש "באר יעקב". רופא בכיר וראש צוות במרפאת החוץ במרכז לבריאות הנפש שלוותה. תחומי הטיפול של ד"ר יוסף חלבן כוללים טיפול עוד...

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • דיכאון אחרי לידה
  • טל
  • 23/05/2017 11:25
  • בת 32 ילדתי תאומים לפני 3 חודשים לפני לידה תמיד סבלתי מהתקפי פניקה והייתי מטופלת בציםרלקס שעזר המון בתקופת ההריון פשוט הייתי מקיאה את הכדור אז הפסקתי אחרי לידה חטפתי פשוט דיכאון לא הייתי מסוגלת לראות את הילדים הרגשתי שעשיתי טעות שהבאתי אותם הלכתי לפסיכאטרית והיא איבחנה דיכאון בינוני ונתנה שוב ציפרלקס וקלונקס פעמיים ביום יש לי תופעה חדשה אני לא נירדמת בלילות בכלל אפילו שהילדים ישנים רק לפנות בוקר אולי שעה ושוב יש לי לחץ בחזה ושוב הכול חוזר בגלל החוסר שינה אז פשוט יוצא החלטתי אל דעת עצמי לקחת עוד 2 קלונקס בלילה וזה אם לא הכי עוזר לי להירדם מה לעשות האם זה יכול להיות בגלל הציפרלקס החוסר הירדמות? אני מרגישה המון חרדות בראש בגלל הילדים שלא יקרה להם כלום ולא נירדמת בגלל זה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • חולה באופן קבוע
  • ג'וזי ורד
  • 08/03/2017 17:20
  • שלום רב, שמי ג'וזי ורד. ילדתי לפני שתיים וחצי. במהלך ההריון סבלתי מסוכרת, הקראת, התעלפיות ונפילות סוכר, כאבים בכל הגוף. במהלך ההריון הפסקתי לאכול בשר וכל דבר המגיע מהחי. במהלך ההריון רזיתי 10 קילו. מיד אחרי שילדתי החל דיכאון אחרי לידה(עדיין בדיכאון לדעתי) אני מקבלת כדור לבלוטה ומטופלת אצל פסיכולוגית 8 שנים. כל יום או יומיים אני חולה עם חולשה וחום ולא מצליחה לצאת מהמיטה(2.5) כל מריבה או ויכווח מפילות אותי ליומים שלושה של מחלה ושפעת. מה לדעתך אני צריכה לעשות כדאי לצאת מהמעגל הזה או אולי זה פיזי ומעיד על משהו רפואי? בבקשה תענו לי. תודה ובריאות שלמה לכולם.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • ורד שלום, את מציגה בשאלתך מצב מורכב ומתמשך מזה כ-3 שנים, (התקופה שלאחר הלידה וכן במהלך ההריון). ניכר הערוב ביו בעיות גופניות ונפשיות. התמונה חסרה פרטים מהותיים, כמו באיזה בלוטה מדובר, (אני מניח שמדובר בבלוטת התריס, שכן בעיות בבלוטה זו הינן שכיחות יחסית, אך איני יכול לדעת זאת בודאות), האם את נמצאת במעקב רפואי סדיר ופעילות הבלוטה מאוזנת, האם את במעקב רפואי על רקע הצמחונות והתזונה החסרה ומבצעת בדיקות שגרה של הפאראמטרים התזונתיים , כמו למשל ויטמין B12; האם הסכרת שלך מאוזנת? את מתארת מצב ממושך של זיהומים חוזרים שאת כורכת במצבי לחץ נפשי וכיו'ב. משברים נפשיים בהחלט יכולים להיות מלווים בתחלואה גופנית וההיפך, תחלואה גופנית, בעיקר אם היא כרונית, יכול לגרום להתדרדרות במצב הנפשי. מתוך התיאור הקצר יחסית של מצבך המורכב קשה לקבוע האם הבעיה הראשונית היא נפשית או פיזית. בנוסף לכך את כותבת שאת נמצאת כבר 8 שנים בטיפול פסיכולוגי אך אינך מפרטת את הרקע לפניה לטיפול ואת מהלכו והשפעתו עליך. עקב המורכבות שאת מציגה איני יכול בשלב זה זה להנחות אותך בדבר טיפולים, תרופתיים או נפשיים, שיסייעו לך לצאת מה"מעגל"; עם זאת נראה לי שלאור התמשכות הקשיים, הן הגופניים והן הנפשיים עליך לעשות בשלב זה 2 דברים: 1. לפנות לרופא המשפחה, או לרופא פנימי לשם בירור מקיף של מצבך הגופני 2. במקביל, להערכתי, את צריכה לפנות לפסיכיאטר, רצוי כזה שמצוי היטב גם בפסיכותרפיה, על מנת לעבור הערכה יסודית גם בתחום זה. חשוב מאוד לדעתי שהמטפלים השונים שאצלם את בבירור יתקשרו ביניהם וזאת על מנת לקבל תמונה כוללת של מצבך ולהימנע ממצב שבו מטפלים נקודתית בסימפטומים בודדים, טיפול שלעתים קרובות אינו הולם את הבעיה הבסיסית. כמו כן רצוי שבידי הפסיכיאטר ימצא סיכום הטיפול הפסיכולוגי שלך, על מנת להשלים את התמונה. חג שמח ורפואה שלמה, דר' חלבן

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • דיכאון אחר לידה
  • ג׳וזי ורד
  • 18/03/2017 15:20
  • הבעיה היא בבלוטת התריס. הבלוטה לא מאוזנת. אני מקבלת כדור בשם אטרוקסין. הטיפול הפסיכולוגי שאני נמצאת בו קיום הוא עקב גידול אוסטאומה בראש. הגידול הוסר לפני חמש שנים. תודה מראש, ג׳וזי ורד

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • ממליצה בחום
  • מרתה
  • 06/05/2017 22:26
  • הי, קראתי את הפוסט ואני רוצה לספר לך שיש עוד אפשרויות. בזמנו, אני הלכתי למטפלת שעזרה לי להבין למה בכלל יש לי דכאון. ההבנה עשתה אותי לאדם אחר ומשם הדרך לריפוי בעזרתה של שרון היתה קצרה. היא מטפלת בשיטה שנקראת ביולוגיה טוטאלית והיא הביאה אותה מצ´ילה. היא מדהימה! מעבר לזה, היא גם קואצ´רית ומטפלת בעוד שיטות אז היא ממש מביאה מלא כלים למפגשים. התהליך קצר וזול לעומת האלטרנטיבות, כ4 מפגשים אני עשיתי. אני מודה כל יום על התהליך שעברתי עם שרון וממש ממליצה לך. דרך אגב, בגלל שהיא חיה בצ´ילה בעבר אז היא מטפלת היום בקליניקה בכפר סבא אבל גם עובדת אונליין, אז בעצם זה לא משנה איפה את נמצאת, היא זמינה. אפשר להתקשר אליה והיא תוכל להסביר לעומק יותר 054-4771585 או להציץ באתר שלה www.sharon-coach.com בהצלחה בכל מקרה!

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • דיכאון אחרי לידה חוזר
  • אלוד
  • 22/02/2017 18:17
  • אני נמצאת כבר כמעט שנה אחרי הלידה. אבל נתקלת בתופעות דיכאון וחרדות שכל הזמן חוזר. אין לי תמיכה מבן הזוג כי נפרדנו והרגשתי דחויה, מאוד ולא רצויה מהצד שלו לאורך כל התהליך. הילדה שלי זה הדבר הכי טוב שקרה לי ואני מאוד שמחה בתור אמא מאומצת לתת לה את מה שלי אין. הדיכאון בא הולך וחוזר, מרגישה לבד כל הזמן. אין לי הרבה חברים ואני לא רוצה בגילי לשתף את ההורים ולגרום להם לצער. לאן אוכל לפנות לקבל עזרה?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • אלוד(?) שלום, לא בכדי שמתי את הכותרת במרחאות. יש לכך במקרה שאת מתארת 2 סיבות. האחת, כללית, שלפחות לדעתי, תגובות נפשיות המופיעות לאחר הלידה אינן בהכרח תופעות יחודיות ללידה והן אינן שונות מתגובות נפשיות המתרחשות לאחר אירועים אחרים, ובכל מקרה יש לקחת בחשבון את הנסיבות הספציפיות ווהאדם שחווה אותן. הסיבה השנייה, והיא נוגעת אליך, היא שאינך מתארת מצב דיכאוני אפייני,אלא מצוקה נפשית לנוכח מכלול נסיבות, בעיקרן מע' היחסים עם בן זוגך, הפרידה ממנו והצורך להתמודד לבד מול הסטטוס החדש של אמהות כשאת יחסית בודדה ונעדרת מערכת תמיכה מספקת. אני מניח שהקשיים שאת חווה בקשרים הבין אישיים שלך אינם חדשים אלא שכעת, לנוכח הצורך להתמודד עם התפקיד המורכב, בעיקר אם הוא חדש לך, הם בולטים ומעיקים יותר מאשר בעתות אחרות. עם זאת, "לא אלמן ישראל"; את זקוק לעזרה מקצועית שלא מסובך להגיע אליה. על פניו, (ואני אומר זאת בהסתייגות, שכן איני מכיר אותך וחסרים הרבה פרטים), נראה לי שהדרך לסייע לך להתמודד עם מצבך היא באמצעות פסיכותרפיה ולאו דווקא תרופות. למרות זאת, הייתי ממליץ לך על מנת לאבחן במדויק את מצבך ולהתאים את הטיפול הנכון, להיוועץ בפסיכיאטר, ורצוי מאוד כזב שאמון גם על פסיכותרפיה, ואני משוכנע שהוא יוכל לטפל בך או להפנותך למקום הנכון. ברצוני להתייחס בקצרה גם למה שכתבת בסיפא של דבריך, בדבר ההסתייגות לפנות להוריך ולשתפם בקשיים שאת חווה. חשוב מאוד שבשעת צרה או משבר נמצא את הדרך לגייס לעזרה את האנשים הקרובים לנו והאוהבים אותנו. זה כמובן לא בא במקום טיפול מקצועי, אבל הדבר נכון גם בכיוון הנגדי; טיפול מקצועי לא יכול להוות תחליף לתמיכה וחברות במשפחה ומחוצה לה. אני משוכנע שלו הקרובים לך היו נזקקים לעזרתך היית מתגייסת עבורם, ואין שום סיבה שכאשר את זקוקה לתמיכה לא ישיבו לך באותה מטבע. איני מסיים את דברי בברכת "רפואה שלמה", וזאת משום שאני סבור שאינך חולה. את במצוקה ובמשבר, דברים שעוברים על כולנו וניתן תמיד לסייע. מקווה שתמצאי במהרה את הדרך להיעזר, דר' חלבן יוסי

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • דיכאון
  • טל
  • 15/02/2017 17:02
  • האם אני בדיכאון?
  • אמא
  • 01/02/2017 16:44
  • אני כותבת כאן די בחשש ...אני חודשיים בערך אחרי לידה ..לידה שלישית ואני מרגישה תחושות שלא חוויתי אחרי ההריונות הקודמים.. מידי פעם אני מרגישה כמו דאון כזה..מין תחושה של עצבות שמשתלטת עלי...ענן כזה ורצון לבכות ומין מועקה קשה שמלווה בדפיקות לב ומין תחושה של כאב בטן לא נעים כמו במצב של חרדה וממש מתלווה לזה תחושה ממשית של פחד..אני לא מצליחה לשים את האצבע באופן מדוייק מה בדיוק קורה לי או מה בדיוק מפריע לי ..והדמעות מתחילות לזלוג בלי שליטה..זה מלחיץ אותי ברמות..אני לא חווה את התחושות האלו כל יום כל היום אבל כשזה קורה ה מלחיץ אותי כל כך...ומפחיד אותי שאני נכנסת לאיזה שהוא סחרור חלילה..משהו שאני לא מצליחה לשלוט בו...זה מין מעגל כזה שהמחשבות מתרוצצות והפחד הוא שברגע שזה קורה הראש לי עף בלי שליטה למחשבות מאוד לא נעימות..והאם אני אצא מזה?? אני חוששת להתחיל טיפול כל שהוא שיהיה כולל טיפול בכדורים בגלל שמפחיד אותי המחשבה על ההשלכות של זה ,מצד שני אני גם כל כך לא מרגישה שחזרתי לעצמי ואני כל כך רוצה להיות שמחה עם הבנות שלי ובעלי..רוצה לחזור לשגרה רגילה..שוב אני רק מדגישה שזה לא כל היום וכל הזמן אבל בפעמים שזה קורה זה ממש מלחיץ...אני מרגישה ידירה בשמחה וחוסר חשק לעשות דברים שמאוד אהבתי... איך אפשר לדעת האם זה דיכאון שאחרי לידה או פשוט פרץ הורמונלי טבעי אחרי לידה?? ועוד שאלה- במידה וזאת פשוט תקופה ואני לא אקבל טיפול כל שהוא-האם זה עובר מעצמו?? פרט לסבל שאני חווה עכשיו שהוא אכן מאוד משמעותי אבל האם יש לדיכאון אחרי לידה כמו סוג של מסגרת זמן...נניח עד שנה אחרי לידה זה יעבור בכל מקרה ? או שחלילה במצב כזה אם לא אטפל מקצועית המצב עלול רק להחמיר?? אני אובדת עצות וחוששת... אודה לתשובה ממך בהקדם..

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • סובלות מדיכאון אחרי לידה?קבלו תגמול כספי!
  • פאינה
  • 31/01/2017 16:12
  • רק ילדת? את מוזמנת להשתתף במחקר חדשני החוקר דיכאון אחרי לידה. למחקר דרושות גם אמהות בריאות וגם אמהות הסובלות מדיכאון אחרי לידה. תיקבלו *תגמול כספי עבור ההשתתפות! (במסגרת בייח איכילוב) . הירשמו: https://www.r4you.co.il/?categories%5B%5D=10&sub_categories%5B%5D=180&s=אוקסיטוצין או דרך המייל: r4you2016@gmail.com

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • דיכאון בהריון
  • דנה
  • 31/12/2016 19:30
  • בת 32 בהריון רצוי ספונטני. שבוע 9. בחודש האחרון אימי לא חשב טוב ונמצאת בדיכאון שהגיח לפתע בחיים... לאחר יציאה לגמלאות. לפני כשבוע אושפזה בבית חולים פסיכאיאטרי לטיפול אינטנסיבי עקב הדיכאון הקשה. מאז אושפזה, מזה כשבוע. אני לא מפסיקה לבכות ביום ובלילה... ללא הפסקה. הולכת לעבודה בקושי וחוזרת.. מגיעה הביתה בלי חשק לעשות כלום חוץ מלאכול ולישון. האם זה עצוב והורמונים? או דיכאון? אני פוחדת לחלות עכשיו גם בדיכאון... שימשיך לדיכאון אחרי לידה. אני מתעוררת כל לילה בשעה 3 ולא מצליחה להרדם והבכי חוזר תוכ שינה.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • דיכאון
  • אורית
  • 22/11/2016 09:34
  • שלום וברכה, אני חודש לפני לידה. ומרגישה רע מאוד כבר חודש וחצי. אין לי כוח לכלום. לא מענין אותי שום דבר. הרצון היחיד שלי זה להעלם מהעולם. דברים שעבר גרמו לי לשמוח, לא מענינים אותי. לא מענין אותי כמות הכביסות שמחכות לי ולא הבית הזוועה מסביבי. נהיתי אדישה בצורה מפחידה, אפילו אותי. הרצון היחיד שלי זה לישון ולישון ולישון. לשכוח מכוולםםםםם אפילו מהבת המהממת שלי. איך אפשר לצאת מהמצב הזה?????

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • חרדות והתקפי פאניקה כבר 7 חודשים אחרי לידה
  • אני
  • 07/11/2016 16:43
  • ילדתי בניתוח קיסרי לא מתוכנן ואושפזתי פעמיים אחרי לידה עקב לחץ דם גבוה כתוצאה מרעלת הריון שהופיעה אחרי לידה. הייתי על תרופות לחץ דם למשך חודש וזה התאזן לחץ דם נורמלי כבר 6 חודשים. אולם כ-6 שבועות לאחר לידה החלו אצלי תסמינים פיזיים משונים שהתבררו כחלק מהתקפי חרדה: דופק מואץ, רעידות, נימול בידיים , סחרחורות והתקפי פאניקה קשים ביותר . אח״כ הופיעה עייפות קשה, וכאבי גוף שונים בעיקר בידיים. עשיתי עשרות בדיקות דם, פאנל מלא של בלוטת תריס . הרופאים אומרים שזה חרדה אחרי לידה. מתי זה עובר? אני כבר 8.5 חודשים אחרי לידה והתסמינים הפיזיים ממש איומים. הם באים והולכים לפעמים חזקים פחות או יותר אבל הם תמיד שם. ניסיתי המון תרופות נוגדי דכאון והגבתי אליהם ממש קשה. מידי פעם לוקחת קסנקס נגד חרדות. אציין שבעבר לא היו לי שום בעיות חרדה או דכאון. האם יש סוף לדבר הזה או שכל חיי אהיה ככה??

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • רק להדגיש
  • אני
  • 07/11/2016 17:15
  • בעקבות הסיבוכים שהיו לי אחרי הלידה כפי שצינתי למעלה, התפתחו אצלי חרדות באותה תקופה ואחרי שבועיים החלו להופיע אצלי הסימנים הפיזיים של החרדות שמהם אני סובלת עד עכשיו

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • בודקת... מי אני ומה שמי...
  • מירי
  • 25/10/2016 23:39
  • האם אשה שלוקה בדיכאון (ואפילו קל) מסוגלת "לשחק אותה" שמחה, מאושרת, ומלאת חיוניות, למרות שהיא ממש לא מרגישה כך- במסגרת העבודה, החברות, המשפחה המורחבת וכד' פשוט, אני עדיין מנסה לברר את תחושותיי עם עצמי... בעוד בבית ובעיקר ליד הבעל המצב קצת שונה- כל התחושות, החוסר חשק, המצב רוח הירוד וכו' הכל יוצא החוצה, ובגדול! (ילדתי לפני 6 שבועות, ואלו לא תחושות חדשות, אני מסתפקת אם אחרי הלידה הנוכחית הם החמירו) אני לא נוטלת שום תרופה, מעולם לא ביקרתי אצל פסיכיאטר וכד' עד היום האשמתי את מצבי הרוח וכו' בהורמוני ההיריון, בגלולות ההורמונים שבאמצעי המניעה וכו' ועכשיו זהו נגמרו התירוצים- אני מצפה מעצמי לחזור לעצמי, ולא מצליחה! אשמח לשמוע את חוות דעתך. תודה מראש!

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שאלתך נוגעת בבעיה מורכבת ואשתדל לענות עליה כמיטב יכולתי אם כי לא ניתן כמובן לתת תשובה שתקיף את כל ההיבטים בפרוט. ראשית, לשאלה האם אפשר "לשחק אותה" כשמדובר במצבים נפשים, התשובה היא בהחלט כן; עיניך הרואות, שאת מתנהגת באורח שונה בבית ומחוצה לו. באשר לבעיות נפשיות בכלל, כולל דיכאון שלאחר לידה, מדובר במצבים מורכבים שהינם תולדה של מס' רב של גורמים המעורבים בהיוצרותם. ישנם גורמים ביולוגיים, (תורשתיים, מחלות רקע גופניות, שינויים פיזיולוגיים כמו למשל תנודות ברמות ההורמונים, תזונתיים ןכיו'ב) ולא פחות ולעתים אף יותר גורמים נפשיים הכוללים את מבנה האישיות, תולדות העבר, נסיבות החיים, גורמי דחק וכד'. כל אלו חוברים יחד. פועל יוצא מכך הוא שקיים שוני אינדיבידואלי גדול מאוד בין אדם לאדם ולכן לא ניתן ללא בדיקה מקצועית לתת תשובות מוחלטות במסגרת כמו הפורום הנוכחי אלא להתייחס לבעיה באופן כוללני. לתנודות הורמונליות ישנה כמובן השפעה על מצבים נפשיים. דוגמה טיפוסית לכך היא ה-"blues" , מצב רוח ירוד, נטיה לתגובות רגשיות לא פרופורציוניות, התקפי בכי וסף גירוי נמוך המופיעים בימים הראשונים שלאחר הלידה וחולפים לאחר זמן קצר. תופעה זו הינה שכיחה ביותר ומופיעה אצל 50%, ואף יותר, מהנשים ומהווה ביטוי לירידה החריפה ברמות ההורמונים לאחר הלידה. תופעה זו הינה נורמלית ואין צורך בטיפול ספציפי מלבד הרגעה, תמיכה והבנה של הסביבה. הדיכאון שלאחר לידה הינו תופעה שונה לחלוטין. מופיעה מס' שבועות עד מס' חדשים לאחר הלידה והיא איננה קשורה למצב ההורמונלי, או קשורה ק'שר רופף למצב זה. זהו מצב נפשי מורכב שגורמים רבים עלולים להיות מונחים בבסיסו, כפי שציינתי לעיל. את טורחת לציין, וזו עובדה חשובה, שהתחושות שאת חווה אינן חדשות ושאת חווה קשיים רגשיים מזה תקופה ממושכת, וללא קשר ללידה, שכעת רק החמירו. מאחר שאינך מצליחה להתגבר על המצב בכוחות עצמך, וזה מצב טבעי ומובן, אני מאוד ממליץ לך לפנות לפסיכיאטר, כזה שמצוי היטב גם בפסיכותרפיה לשם אבחון מדויק והתאמת טיפול הולם. . בברכת רפואה שלמה, דר' חלבן

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • טיפול בלוסטרל
  • רעות
  • 15/08/2016 04:51
  • שלום, ילדתי לפני שלושה חודשים לידה רביעית.אני סובלת מדכאון וחרדות שהחלו מהשליש האחרון של ההריון.נוטלת כדורי לוסטרל מעל חודש,כעת במינון של 100מ"ג ליום. לא רואה עדיין שיפור במצבי ואף מרגישה הדרדרות.האם כדאי להמשיך ליטול את הלוסטרל ולחכות שהמצב ישתפר או להחליף כדור? אני במעקב צמוד עם פסיכיאטרית..

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לרעות שלום, איני יכול כמובן לתת לך הנחיות טיפוליות פסקניות במסגרת זו; איני מכיר אותך ואת ההיסטוריה הרפואית שלך במידה מספקת, והפורום נועד בעיקר למתן הבהרות, הסברים ופריסת אפשרויות טיפוליות במידת האפשר. מי שאמור לתת לך את ההנחיות זו הפסיכיאטרית שלך, וטוב מאוד שאת נמצאת במעקב, שלא כמו רבים שנוטלים תרופות זמן ממושך בלי בדיקות רפואיות סדירות. ולענייננו, יתכן ואת סובלת מהחמרה של מצבך המבטאת מצב של דיכאון לאחר לידה, וזאת למרות הטיפול התרופתי שאת נוטלת.; את נמצאת במצב גבולי מבחינת משך הטיפול התרופתי. כידוע, ואני מקווה שהרופא שלך ידעה אותך בעניין זה, תרופות נגד דיכאון מתחילות להשפיע באופן משמעותי כחודש לאחר תחילת הטיפול, ואפילו יותר; (הרי מדובר בממוצע). מן הבחינה התרופתית קיימות מס' אפשרויות. האחת היא להמתין עוד כשבוע שבועים ולראות האם יחול שיפור משמעותי. השניה, (שלפחות תיאורטית נראית לי כעת המתאימה יותר), היא להעלות את המינון שכן 100 מג' , למרות שבמקרים רבים הוא מספיק, במקרים רבים אחרים הוא נמוך מידי. אפשרות נוספת היא כמובן להחליף את התרופה באחרת; יקיים מיגוון גדול יחסית של תרופות אנטי דיכאוניות מקבוצה זו של הלוסטרל וכן מקבוצות אחרות . אפשרות נוספת היא, להוסיף עוד תרופה ללוסטרל; ההחלטה תלויה במס' גורמים כמו הסימפטומים הבולטים, נסיבות ההחמרה ווכיו'ב, פרטים שאין לי מידע לגביהם וחזקה על הרופאה שלך שתביא אותם בחשבון. לבסוף, ולא פחות חשוב, טיפול בבעיות נפשיות אינו מתמצה בתרופות בלבד; לעתים מזומנות טיפול נפשי יכול לעשות את ההבדל, ושוב, תלוי בנסיבות, באישיות של הפציינט ובגורמים נוספים. לכן הצעד המתבקש הוא לפנות לפסיכיאטרית ולדון אתה באפשרות הטיפולית שתתאים עבורך. בברכת מזל טוב ורפואה שלמה דר' חלבן

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • יום שני אחרי לידה
  • יפה כהן
  • 12/08/2016 22:03
  • שלום! הבת שלי ילדה את בנה הבכור אתמול בצהריים, היא מטופלת בציפרלקס ובטיפול פסיכולוגי מזה 4שנים, היא כעת בבית חולים, ומשיחת טלפון אני מבינה שהיא בהתקף חרדה המתבטא ברעידות בגוף ובפחד להישאר לבד, האם אני יכולה לבקש מצוות המחלקה לישון איתה(למרות שהם נגד)

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • מתנצל על האיחור בתשובה. (נסיבות שלא היו תלויות בי). ראשית, מזל טוב!! לידה, ובמיוחד לידה ראשונה , טבעי שתהיה מלווה בצד השמחה במידה מסוימת של חרדה ודאגה לקראת הבאות. יתכן ובתך שנוטה להגיב בחרדה ומטופלת תרופתית, נכנסה למצב חרדתי למרות הטיפול שנוטלת עקב הנסיבות, שהן כאמור מובנות לגמרי. חשוב מאוד לנסות להרגיע אותה, לעודד אותה ולתמוך בה בכל דרך המתאימה לה ואם זהו רצונה, לישון עמה בחדר. התשובה המעשית לשאלתך נתונה בידי הצוות בהתאם לנהלים הנהוגים במחלקה. ברצוני גם להדגיש שיש להימנע בנסיבות אלה לתת מענה באמצעות תוספת תרופות; זה מצב מובן של נסיבות חיים ואין לתת ליולדת תחושה שהיא "חולה" או "בעיתית"; להיפך, יש לעודד אותה ולהסביר לה שזה מובן ונורמלי להיות חרדה בנסיבות אלה, גם אם לא כל הנשים מגיבות באותה עצמה.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • דיכאון אחרי לידה ושאר אבחנות
  • יולדת לא כ"כ טרייה
  • 01/08/2016 12:41
  • ד"ר שלום. ילדתי לפני כחצי שנה. כחודש לאחר הלידה (שלישית במספרה,בקודמות לא חשתי דיכאון כלל) התחילו להופיע לי סמינים כגון חרדות איומות, חוסר תפקוד ועמידה במטלות הבית, בכי רב, פחדים לא הגיוניים וכו'. לאחר פניה לרופא משפחה, אובחנתי כלוקה בדיכאון אחרי לידה ונטלתי סרנדה 50 בהוראת הרופא. אחרי שבוע בדיוק הרגשתי הרעה במצב, חולשה בגוף, חוסר תאבון. למרות זאת הטיפול בתינוק תמיד נעשה במצוינות (למרות שעכשיו אוכל להעיד שפעלתי כמו רובוט מאשר אמא). פניתי למיון בגלל שזה היה ערב חג, העלו לי את המינון ל100 סרנדה ונתנו לי קלונקס עד 3 פעמים ביום לפי הצורך. הקלונקס 'עשה' ממני זומבי לגמרי. עייפות כרונית. הפסקתי ליטול אותו בהוראת רופא משפחה. לאחר חודש חשתי שיפור ניכר בעניין החרדות, אך עם זאת החלו תופעות בלתי נסבלות כגון חריקת שיניים, כאבי שרירים חוסר ריכוז. החרדות נעלמו כמעט אבל הדיכדוך נשאר (כמובן שהיה תלוי במצב סביבי: התינוק נינוח - נינוח לי יותר, התינוק רגזן - הדיכדוך מתגבר). פעם נוספת, נגשתי למיון וניתנה לי תרופה נוספת בשם 'פנרגן'. התרופה לא השפיע בכלל. לאחר חודש וחצי של נטילת סרנדה החלו לי בהדרגה מחשבות של פגיעה בעצמי. המחשבות לא הופיעו בטרם השפעת הסרנדה. והן החמירו כמעט עד כדי נסיון פגיעה. בעלי והמטפל שלי (עו"ס) החליטו שעליי להתאשפז. לכן נסעתי בעצמי לבי"ח הפסיכאטרי במחוזתינו ואישפזתי את עצמי, תוך כדי הבנה של חומרת מחשבותי והאופן שבו כמעט הבאתי זאת לידי מעשה. יום לאחר שהגעתי (הגעתי בלילה), נערכה לי בבוקר שיחה עם ראש המחלקה במשך כ- 10 דקות. בשיחה בכיתי נורא, רציתי לצאת ולהשתחרר. המחלקה הפסיכאטרית התבהרה לי כמקום שאינו נועד לאישה אחרי לידה, שמתגעגעת לילדיה ואין שום אופציה לראותם. ראש המחלקה רשמה לי את הכדור 'סרקוואל', והוסבר לי כי ככל הנראה אני לוקה במאניה דפרסיה. בהמשך חתמתי על אישור המשך אישפוז, כי הובהר לי שאם לא, יאשפזו אותי בכפייה. האישפוז היה התקופה הכי קשה. הרגשתי לא במקום הנכון. הפסיכאטרים היו כל הזמן מבקשים ממני להפסיק לבכות. בכיתי יום יום אל הכרית. ומחוץ לחדר חייכתי אליהם העיקר שישחררו אותי. ביום שחרורי, שחררו אותי לביתי לבד (יש לציין שאני גרה שעה מבי"ח, ונהגתי לבד). ללא הסבר על ה'מחלה' בה אני חולה, ללא דיווח לבני המשפחה, ללא השגחה עם מי אני יוצאת הביתה ומי נוהג. כחודש וחצי לאחר נטילת הסרקוואל (200), אני מרגישה עייפות נוראית, כאבי שרירים, שום שיפור מהותי במצבי הרוח. אין מחשבות אובדניות, הן נעלמו ברגע שהבנתי את חומרת מצבי באותו הערב. משפחתי רוצים לפנות לשירות פרטי בו תותאם לי תרופה התואמת את מצבי. כמו כן- בעלי ואני בטיפול זוגי ומשפחתי מזה שלוש שנים, וגם המטפל חתם כי אינו מרגיש בסימפטומים העונים על המחלה מאניה דפרסיה. גם משפחתי מופתעת מהאבחנה המהירה וכובד משקלה. אודה להתייחסותך.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • ליולדת האלמונית שלומות, אני חושב שלא ניתן למצוא כותרת מתאימה יותר לסיפורך מאשר זו שבחרת בעצמך. נכון הדבר שברפואה האבחנה הנה אבן יסוד שאי אפשר בלעדיה, שכן היא זו שמתווה את ההחלטות הטיפוליות בהמשך. אלא מאי? למיטב הערכתי אין הפסיכיאטריה כשאר המקצועות ולא תמיד ניתן או רצוי, ולפעמים אפילו מזיק, להכניס את החולה ל"מגירות" עם אבחנה שהיא כביכול מדויקת. הסיבות לכך הן רבות, ובראש ובראשונה יש לזכור שלא מדובר ב"דיכאון", "מניה דפרסיה","פאראנויה" וכיו'ב אלא באדם שסובל מדיכאון, אדם שסובל ממניה דפרסיה וכו'; הבעיה הנפשית ה"רפואית" היא חלק ממארג החיים של החולה והיא נטועה בתוך העולם העשיר של חיי המשפחה, החברה, העבודה, הנסיבות הרגעיות ועוד כהנה וכהנה גורמים שיכולים להשפיע על התמונה הקלינית. בנסיבות אלה לפעמים קשה לקבוע אבחנה בזמן קצר ויש ללמוד ולהכיר את החולה לעומק ולעתים להתאזר בסבלנות עד שהתמונה תתבהר למטפלים. מה שקורה לעתים מזומנות, שהאבחנה שנעשתה מושג ממש "מקודש", דוחפת את הצוות הרפואי לקבוע אבחנות, לפעמים טרם זמנן, ולעתים מוטעות. את פרשת מסכת אירועים ארוכה ומטבע הדברים איני יכול להתייחס לכל הפרטים, בין היתר משום שחסר לי מידע רב בקשר אליך; (לדוגמא, טיב קשר הנישואין שלך והנסיבות שהוליכו אתכם לטיפול, תולדות חייך המוקדמים וכו'). למרות האמור לעיל בקשר לאבחנות, ישנם מצבים בהם הכרחי לטפל באופן דחוף ומיידי בסימפטומים גם ללא אבחנה מדויקת. החלטה כזו במקרה שלך, אני מניח, הייתה לאשפזך אפילו בעל כורחך אם נוצר הרושם שהדברים עלולים לצאת מכלל שליטה ובהעדר השגחה צמודה היית עלולה לפגוע בעצמך,והמטרה המיידית של האשפוז היא למנוע מעשה שכולם בבוא העת יצטערו עליו. בנוסף לכך במצב הנסער שהיית נתונה בו, אחת היא מה סיבתו, היה צורך להרגיע אותך תרופתית אבל בה בעת גם לשוחח אתך ולתמוך בך. בכל זאת ברצוני להתייחס לעוד מס' נקודות באופן ספציפי. הראשונה היא הופעת המחשבות של פגיעה עצמית. אכן קיימים דיווחים על הופעה של מחשבות מסוג זה בעקבות טיפול בתרופות נוגדות דיכאון מסוג סרנדה. במיוחד נכון הדבר כאשר הן מופיעות יחסית בפתאומיות ולא היו קיימות קודם לכן בזמן הדיכאון. במקרה זה ברור שיש להפסיק את נטילת התרופה. לא ברור גם לי על סמך מה מבוססת האבחנה של מניה דפרסיה. איני טוען שהיא אינה נכונה ויתכן שישנם נתונים שאינם מופיעים בסיפורך שהנחו את שיקול דעתם של רופאיך בביסוס אבחנה זו. הטיפול בסרוקוול למיטב הבנתי היה תולדה של האבחנה הזו. סרוקוול, תרופה מרגיעה ויעילה במצבים מסוימים אכן עלולה לגרום לתחושת לאות ועייפות קשה ויתכן שיש לשקול את המשך הטיפול בה או את המינון על מנת להקל עליך. ברור לי שאין בכל הנאמר כאן כדי להקיף את כל המכלול; אני חושב שהצעת בני משפחתך לפנות לייעוץ פסיכיאטרי נוסף על מנת לבחון את הדברים דרך עינים אחרות הינה הגיונית לגמרי; עם זאת שוב, אני מדגיש, חלק מן הצעדים שננקטו במהלך הטיפול בך, כמו עצם האשפוז, נראים על פניו הגיוניים וגם הכרחיים. אני מציע יעוץ נוסף עקב המורכבות של הבעיה. בברכת רפואה שלמה, דר' חלבן

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • דיכאון אחרי לידה
  • מירי
  • 22/06/2016 23:16
  • שלום ד״ר ילדתי לפני שבעה חודשים הלידה הייתה קלה רק שאחרי הלידה התחיל אצלי כל מיני תופעות של דיכאון אחרי לידה האמת היא שלא הסכמתי לטיפול אפשר לומר שאני היום מרגישה יותר טוב .. עד שנודע לי שאני בהריון שוב ירד לי החשק לאכול לחזור לשגרת יום יום שלי אני לא מסוגלת לעוד ילד לעוד דיכאון אני רוצה לחיות אני לא מוכנה לזה בבקשה תמליץ לי מה עליי לעשות אני לא רוצה לשקוע בדיכאון שוב

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • למירי שלומות, מובן שזו תשובה בערבון מוגבל כיון שאיני מכיר אותך אישית. את מציגה בעיה שכיחה ומוכרת. ניתן להתייחס לשאלתך מנקודות מוצא שונות; האחת היא כיצד להתמודד טיפולית, בין אם תרופתית או בין באופן אחר, עם הדיכאון שלך, (בהנחה שאבחנת את עצמך באופן מדויק). נקודת מוצא אחרת, היא האם את מתלבטת באשר להמשך ההריון ושוקלת את הפסקתו. אלו הן שאלות מורכבות שאיני יכול כמובן להציע לך פתרונות באופן קטגורי שכן איני מכיר אותך ואת נסיבות חייך. להערכתי הדרך היחידה הנכונה היא להיוועץ בפסיכיאטר שעוסק גם בהיבט התרופתי וגם בפסיכותרפיה על מנת שתוכי לגבש דעה באשר להמשך ההריון או הפסקתו, ובהתאם לכך להחליט יחד אתך כמובן, לגבי ההמשך. מן הראוי להדגיש שיש לפעול בזריזות שכן, כפי שאת בודאי מבינה, הפסקות הריון הן פשווטות יותר ופחות נוטות לסיבוכים ככל שמבצעים אותן בשלב מוקדם יותר.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תודה
  • מירי
  • 23/06/2016 22:07
  • דיכאון וOCD ותכנון הריון
  • א
  • 17/03/2016 12:07
  • היי אני אתחיל ברקע בבקשה. אני בת 36 ואני סובלת מדיכאון וOCD קל. אני מטופלת מזה חמש שנים ע"י שיחות עם פסיכולוגית וע"י תרופות מפסיכיאטר. התחלת הדיכאון החלה בתקופה בה הייתי בטיפולי פוריות. היום יש לי תאומים בני 3. הטיפול בתרופות: שנתיים לקחתי רסיטל 40 מ"ג שנה לקחתי ציפרלקס 15 מ"ג ושנתיים אני לוקחת מרוניל 150 מ"ג+נורטילין 50 מ"ג+ אריפלי 5 מ"ג שלוש שנים אני נוטלת לורין לשינה. לפני כשבוע כשדיווחתי שאני עדיין לא מרגישה טוב הפסיכיאטר שלי החליט להחליף את נורטילין בוולבטרין. עכשיו אני בתקופת מעבר ביניהן. כיוון שאני מתכננת הריון פניתי למכון הטרטולוגי שם אמרו לי שהשילוב התרופתי לא נראה להם תקין (אחת הסיבות כי יש תרופות מאותה המשפחה) וכי אם הטיפול היה מוצלח לא הייתי זקוקה כלל ללורין בשביל לישון. עכשיו לשאלות: האם השילוב התרופתי נראה לך תקין? (אשמח לשמוע על איזה שילוב את היית ממליצה לפי מה שסיפרתי) האם זה נכון שטיפול בתרופות אנטי דיכאוניות אמור לטפל גם בעניין השינה? מה לעשות? לפנות לחוות דעת נוספת מפסיכיאטר? תודה מקרב לב

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לשואלת האלמונית שלום, שאלתך הינה מורכבת ומקיפה מס' נושאים הקשורים להפרעות שציינת והטיפול בהן. אשתדל להתייחס אליהן עד כמה שניתן במסגרת זו. ראשית לעניין השינה; מאחר והפרעות השינה מהוות חלק מהתמונה הקלינית של דיכאון, הדעת נותנת ששיפור במצב הכללי יביא גם לשיפור מבחינת השינה. אולם, יש לזכור שתרופות נוגדות דיכאון אינן תרופות שינה והשפעתן מופיעה כחודש לאחר תחילת הטיפול, ולכן גם השיפור בשינה לא יופיע מיד; מסיבה זו נהוג לעתים ליטול במקביל תרופות שיקלו על קשיי השינה. בנוסף לכך יש לזכור שהתרופות נוגדות הדיכאון אינן זהות למרות שיש להן הרבה מן המשותף; ובאשר לענייננו, ישנן תרופות הנוטות לגרום לעוררות יתר, (למשל פרוזאק), ולכן מוטב ליטול אותן בשעות הבוקר שכן נטילתן בערב יכולה להחמיר את קשיי השינה ואילו לאחרות, (כמו פקסט) השפעה מרגיעה ולכן הן עשויות להקל על ההירדמות. זוהי תשובה חלקית כמובן וקיימים עוד היבטים לשאלה זו. באשר לשילוב התרופתי: השאיפה, המובנת מאליה, היא להשתמש במינימום של תרופות ובמינון הנמוך ביותר שהוא אפקטיבי. לכך יש מס' סיבות: ככל שאנו חשופים לתרופות רבות יותר אנו חשופים יותר לתופעות לואי מרובות יותר. בנוסף לכך עלולות להופיע תגובות בין תרופתיות, (לא תמיד אמנם), העלולות לגרום גם הן לתופעות לואי ובנוסף על כך להשפיע על יעילות הטיפול. כמו כן ככל שמס' התרופות שנוטלים קטן יותר, הטיפול הוא פשוט יותר גם עבור החולה וגם עבור הרופא שקל לו יותר להעריך את תוצאותיו. עם זאת, לעתים לא ניתן להימנע משילובים תרופתיים ויתכן שזה נוגע גם אליך, מה גם שאת סובלת לדבריך גם מדיכאון וגם מהפרעה כפייתית. באשר לטיפול בתרופות בזמן הריון ניכר שאת מודעת היטב לסיכון הכרוך בכך; ככלל, כדאי להימנע מנטילת תרופות בזמן הריון, וביחוד בשליש הראשון שלו. הטיפול התרופתי בהריון צריך לדעתי לפחות, להיות בבחינת "הכרח בל יגונה", כלומר אם ממש אין ברירה אחרת. ועליו להיעשות בזהירות מירבית. לסיום, הפורום נועד לספק מידע כללי ואין זה המקום למתן יעוץ פרטני. על מנת לענות על שאלות הנוגעות באופן ספציפי לאבחנה מדויקת של מצבך והתאמה מיטבית של הטיפול, תרופתי או אחר, עליך להיועץ בפסיכיאטר. אין תחליף לבדיקה והיכרות אישית להבנה מעמיקה של מצבך על מנת להגיע להחלטה מושכלת באשר להמשך. בברכת רפואה שלמה, דר' חלבן

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תודה רבה על המענה המהיר
  • א
  • 17/03/2016 14:13
  • שמונה חודשים לאחר לידה
  • גלית
  • 23/12/2015 20:39
  • עברתי הריון קשה במיוחד מבחינה פיזית ונפשית הוא השפיע עלי לכל מהלך ההריון בדכדוך קשה לפני שמונה חודשים ילדתי את בני השלישי,ומאז הלידה פרחתי-כשההריון סופסוף נגמר אך בזמן האחרון(כחודש) אני והסובבים לא מזהים אותי,אני מותשת,עצבנית ולא תמיד נחמדה. פוגשת הרבה את התחושות הבאות: עצבות ודכדוך חוסר חשק וסבלנות לטיפול בילדים מטלות הבית חונקות וסוגרות עלי, קושי לתפקד מחפשת שקט ולהיות לבד קושי בקבלת החלטות פשוטות חשה אבודה וחסרת אונים מול ביצוע דברים טרוויאלים לכאורה עצבנות והתפרצויות האפשרות לבכי קרובה וזמינה תחושה של אפרוריות ושעמום האם זה נשמע כמו דכאון מאוחר לאחר לידה? האם יתכן ככ מאוחר? לא פשוט לי ואני מוטרדת מאוד,אשמח לשמוע את דעתך המקצועית,תודה מראש!

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • גלית שלום, צר לי שאני עונה באחור לשאלתך; יתכן ולא שמת לב אך ישנה הודעה בע' הפורום שהייתי בחופשה עד ל7.1 ולא הייתי זמין לענות לפונות/פונים. התמונה שאת מתארת עלולה בהחלט להצביע על כך שאת במצב דיכאוני. בעבר היבעתי כאן את דעתי שיש הרבה יותר מן המשותף מאשר מהמפריד בין דיכאון שלאחר לידה ודיכאון בכלל; נכון שלגביך ההגדרה של הקלסית של"דיכאון לאחר לידה" אינה הולמת כי בדכ' מדובר בתמונה קלינית שמופיעה עד 3-4 חודשים מהלידה. אך כאמור מה שחשוב זה לזהות שאת במצב דיכאוני, כשהשם הוא פחות משמעותי, ומה שחשוב באמת הוא לפנות לגורם מקצועי שיאבחן את המצב ויטפל בהתאם. את מציינת בשאלתך שחוית דיכאון גם בזמן ההריון, מה שמצביע על תמונה מורכבת של מצבך המצריכה הערכה מעמיקה, (מעבר לסימפטומים), של מצבך הנפשי בכללותו. יש זכור שמצב נפשי הוא תולדה של גורמים רבים, פסיכולוגיים, התפתחותיים, חברתיים וביולוגיים וגם אם הסימפטומים על פניו דומים אצל אנשים שונים הגישה צריכה להיות אישית של "כל מקרה לגופו"; מגוון הטיפולים הוא גדול, הן התרופתיים והן הפסיכולוגיים ויש להתאימם במדויק לכל חולה. לאור המצב המורכב שתיארת, נראה לי שרצוי מאוד שתפני לפסיכיאטר שמצוי היטב גם בתחום הטיפול הפסיכולוגי, (ולא כולם כאלה אך יש רבים שכן), שיוכל לתת לך מענה הולם ככל האפשר. בברכת החלמה מלאה ושנה אזרחית טובה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • טיפול בדיכאון לאחר לידה
  • דיכאון אחר לידה
  • 17/12/2015 14:11
  • ילדתי לפני חודש והתחילו אצלי תסמינים של דיכאון בכי חרדות חוסר תאבון ועוד. ניגשתי לרופא המשפחה הוא נתן לי פרוטין 20 ונתן הפנייה לפסיכיאטר.שאלתי היא תוך כמה זמן רואים שיפור??

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לשואלת האלמונית שלום, בטיפול בפרוטין, (תרופה גנרית של סרוקסט), כמו ביתר התרופות מקבוצה זו, ולמעשה בכל התרופות נוגדות הדיכאון, ניתן לחוש בשיפור משמעותי כחודש מתחילת הטיפול, לפעמים מעט מוקדם יותר ולפעמים מעט מאוחר יותר. כל זאת בהנחה שאכן התרופה יעילה עבור הפציינט הספציפי, נלקחת לפי ההוראות, קרי ברצף, פחות או יותר באותה שעה ביום ועם הארוחות. יחד עם זאת יש לזכור שתרופות אינן חזות הכל; דיכאון, כמו כל מצב נפשי אחר מופיע אצל אדם ספציפי בנסיבות יחודיות במקרה זה לאחר לידה. כל מפגש בין האדם והנסיבות והסביבה נושא מאפיינים יחודיים לכל מקרה. נסיבות אלה דורשות אף הן תשומת לב והתייחסות, כמו למשל הצורך בתמיכה סביבתית, בטיפול פסיכולוגי וכיו'ב. לכן טוב עשה רופא המשפחה כשמצא לנכון להפנותך לפסיכיאטר לשם הערכה מקיפה של מצבך ושקילת הטיפול בכל היבטיו ולא רק מההיבט התרופתי. מזל טוב, רפואה שלמה ושבוע טוב

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • אבא דואג
  • אבא דואג
  • 17/11/2015 17:30
  • שלום לאב המודאג, תחילה ברצוני לנסות ולהרגיע אותך. דיכאון זו בעיה נפשית הניתנת ברב המכריע של המקרים לטיפול מוצלח באמצעים שונים, תרופתיים ופסיכולוגיים; זאת למרות שבזמן שהבעיה קיימת החויה יכולה להיות קשה. לעצם שאלתך באשר להבדלים בין דיכאון שלאחר לידה ודיכאון "רגיל"; אני אישית סבור לאור ניסיון רב שנים שהמשותף ביניהם עולה על השוני. גם בדיכאון שלאחר לידה, כמו במקרים אחרים של דיכאון, סובלת האשה ממצב רוח ירוד, פסימיות, תחושת ערך עצמי פגומה, הסתגרות חברתית, חוסר עניין בסביבה וסימפטומים נוספים שלא אפרט כאן את כולם. יש לבחון כל מקרה לגופו. אחד המאפיינים החשובים של דיכאון הוא של אבדן המרץ, ירידה בולטת ביכולת לגייס כוחות ולהמשיך בתפקוד תקין ועמידה במטלות, העדר יזמה ופגיעה במוטיבציה. אלו באים לידי ביטוי בהתאם לנסיבות בהן נמצא הפציינט. מאחר שעסקינן ביולדת שילדה זה לא מכבר, הקושי יתבטא ביכולת לטפל בתינוק ולעתים גם בתחושה של אדישות ובמקרים קשים יותר של דחייה כלפיו. זה כמובן אפייני למצב של דיכאון לאחר לידה אך קשיי תפקוד ניכרים עלולים להופיע בכל מצב דיכאוני, כמו למשל אבדן זמני של היכולת לתפקד באופן רגיל בעבודה. הבעיה היא שדיכאון שלאחר לידה מופיע דווקא בזמן שהאישה נדרשת לגיס עצמה לתפקוד אימהי ולהיענות לצרכיו של תינוק חדש שהוא כמובן חסר אונים ונזקק ביותר; מסיבה זו חשוב לזהות את הבעיה מוקדם ככל האפשר ולהעניק לאם את כל הסיוע והתמיכה מהסביבה הקרובה וגורמים מקצועיים על מנת שתשוב לאיתנה מהר ככל האפשר.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • והילד שלי?
  • אמא
  • 16/11/2015 17:13
  • שלום, אני מאוד שמח על ההזדמנות לענות לשאלתך, שכן בעיסוק האינטנסיבי בבעייתה של היולדת שוכחים לפעמים שיש גם תינוק. אני רוצה להתייחס בתשובה לשני היבטים, הקשורים זה בזה קשר הדוק. הראשון הוא הטיפול היומיומי בתינוק ובצרכיו הפיזיים. אשה הנמצאת בדיכאון לאחר לידה, כמו כל אדם הסובל מדיכאון, עלולה לחוות את התפקוד היומיומי ככזה הדורש ממנה מאמץ קשה. כל מטלה, אפילו הקטנה ביותר נדמית לפעמים כ"הר"; משוכה שקשה לעבור אותה. זו תופעה מוכרת המהווה את אחד הסימפטומים השכיחים של מצב דיכאוני. ברור, שמידת הקושי היא שונה ממקרה אחד למישנהו, במקרים קלים יותר האשה יכולה להתגבר על הקושי ולבצע את המטלות היומיומיות הנדרשות כהלכה, גם אם הן דורשות השקעה גדולה יותר של כוחות נפשיים. במקרים קשים יותר, הקושי הוא כזה שהיא אינה מסוגלת לגייס את עצמה לתפקוד האימהי, וקיימים גם מקרים בהם הקושי נובע מאפאטיה כלפי התינוק ואפילו דחייה רגשית שלו; לכן היולדת זקוקה לכל העזר והתמיכה של סביבתה הקרובה, בן או בת הזוג, ההורים, חברים וכיו'ב וזאת על מנת שצרכיו של התינוק ייענו כהלכה. להערכתי הכלל הוא שעל האשיה הסובלת מדיכאון שלאחר לידה לגייס את כוחותיה למען הטיפול בתינוק במאמץ סביר, ולא מעבר לכך, ולא להסס מלקבל עזרה. ההיבט השני הינו ההיבט הרגשי. ההיענות לצרכים הרגשיים של התינוק ויצירת הקשר הרגשי בינו ובין האם היא חשובה ביותר להתפתחות הרגשית. של התינוק. בחדשים הראשונים של החיים מונחים יסודות חשובים ביותר להתפתחות תכונות כמו אמון בסיסי בזולת ובהמשך הביטחון העצמי שעליהם יהיו מושתתים הקשרים הבין אישיים בעתיד. אלו מושגים ע'י התחושה הנוצרת אצל התינוק ע'י ההיענות לצרכיו , הדאגה לצרכים הפיזיים כמו האכלה, החלפה וכו', האחזקה והשהיה בחיק האם, קולה המרגיע כשהיא מדברת אליו ומעט מאוחר יותר כשהוא לומד להבחין בחיוכיה כלפיו וכיו'ב. התינוק מפנים באמצעות כל אלה את התחושה שהסביבה מבינה ונענית לצרכיו וזאת תהווה בסיס בריא ליצירת קשרים בעתיד לבוא. אולם מה שחשוב ביותר לדעת, שכל אלו יכולים להינתן לא רק ע'י האם; כל אדם אחר, האב, בני משפחה אחרים, מטפלת מסורה ואוהבת וכיו'ב יכולים למלא בהצלחה את מקום האם, באם היא אינה מסוגלת באופן זמני להתמסר לטיפול בתינוק, כך שהתפתחותו של לא תיפגע. בסיכומו של דבר מה שחשוב שהתינוק לא יחוש ב"ואקום" רגשי ושהסביבה הקרובה היא קשובה לו ונענית אליו, אחת היא אם זו אמו או מישהו אחר. כאשר האם תתאושש ותחזור להיות הדמות המטפלת המרכזית ימשיכו להתפתח הקשרים בינה ובין הילד באורח תקין גם אם בחדשים הראשונים היא לא מילאה תפקיד זה. חשוב מאוד להדגיש שהקושי של אם הסובלת מדיכאון לאחר לידה לטפל בתינוק הינו סימפטום שכיח של מצב זה. נשים נוטות לפתח רגשי אשמה על כך שהן "כושלות" בתפקידן כאם. כמובן שמדובר בתחושה סובייקטיבית ואין לה ולא כלום עם כישוריהן כאמהות. לכן זקוקה האם לתמיכה רגשית הולמת והבנה למצבה מצד הסביבה ויכולה להסתייע גם בטיפול פסיכולוגי תומך.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • חרדות אחרי לידה
  • בת 29
  • 15/11/2015 12:56
  • הייי שלום .. לפני שנה ילדתי בת מקסימה ומהממת ... לפני חצי שנה היה לי התקף חרדה ראשון ואז העולם התפך לי לגמרי ... התחילו לי מחשבות טורדניות .. הייתי אצל פסיכולוגית שאלתי עם אני צריכה כדורים והיא אמרה לי שאני מתפקדת מעולה ולא צריך .. אבל יש לי תסמני גוף זרמים כאבי ראש כאבי שרירים יש למשהו טבעי .. אשמח לדבר עם משהי ומרגישה ככ.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לכותבת, את מספרת על התקף חרדה ראשון שפקד אותך חצי שנה לאחר הלידה ושבעקבותיו הופיעו מחשבות טורדניות. לא כל התופעות הנפשיות שמופיעות לאחר הלידה קשורות בה בהכרח; מה גם שההתקף הופיע לאחר זמן ממושך יחסית, בדכ' מקובל לחשוב על תופעות נפשיות, בעיקר דיכאון אך לא רק, המוגדרות כ-"דיכאון אחר לידה", אם הן מופיעות 3 שבועות עד 3 חדשים ממועד הלידה; כמובן שמדובר בממצא סטטיסטי ובממוצעים ויתכן בהחלט שתופעות הנכללות במסגרת זו תחלנה מאוחר יותר. על כל פנים, זה הדבר הפחות חשוב, מה גם שהטיפול בבעיות נפשיות הוא במקרים רבים דומה בין אם הן מופיעות לאחר לידה ובין אם לאו. לגופו של עניין; אני מאוד מסתייג מתגובתה של המטפלת שלך. כמובן איני יכול לתת לך תשובה מושכלת באשר לצורך בטיפול תרופתי שכן איני מכיר את המקרה לפרטיו. יחד עם זה, התשובה של "אינך זקוקה לטיפול תרופתי כי את מתפקדת היטב" אינה מקובלת עלי כלל, שכן הפרעה בתפקוד אינה מהווה בשום פנים את ההתוויה היחידה לטיפול תרופתי! סבל סובייקטיבי קשה הוא סיבה בהחלט ראויה לטיפול כזה; בסופו של דבר, זה יעודם של המקצועות הטיפוליים, להקל על סבלו של הפציינט. באותה מידה של "היגיון" אפשר לטעון ש"מכיוון שאת מתפקדת היטב אינך זקוקה לטיפול בכלל, גם לא פסיכולוגי". אני סבור שעל מנת לקבל מענה מקצועי באשר לצורך בתרופות לטיפול בבעייתך, כדאי מאוד שתיוועצי בפסיכיאטר.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
לרופאים בתחום דיכאון אחרי לידה

בריאות זה אינפומד – אתר רפואה המקיף בישראל
infomed.co.il (הדפסה)