פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • בעיה בזוגיות פרק ב'
  • מזל
  • 16/06/2018 12:57
  • שלום ותודה על העזרה אני בת 45גרושה פלוס שני ילדים בוגרים אחד נשוי טרי עם ילד ואחת לומדת רחוק מהבית ומגיעה אחת לשבועיים לשישי שבת ,היא גרה עם החבר ולומדים ביחד בקרוב מתחתנים ,אני בזוגיות אם אפשר לקרוא לזה זוגיות עם גבר בן 53 כבר שש שנים ,אני נפרדתי ממנו המון פעמים תמיד זו אני שעשיתי את הצעד הזה ,ובכל זאת חוזרת אליו או ביוזמת או ביוזמתו,הרקע לפרידות הם רבות אחת מהם היא שהוא חוזר בתשובה ואני חילונית שבאה מבית דתי אז יש לי רקע ,הבעיה היא שהוא ממש פאנט לגבי הדת לוקח את זה לקיצון מבחינתי כמובן ,שכחתי לציין שאנחנו נפגשים אחת לשבועיים לשישי שבת וזה עוד שאני מגיעה אליו לשבת ,ניסיתי שיבוא אליי לשבתות אך הוא אומר שזה קשה לו זה לא בית הכנסת שלו וכל מיני דברים כאלה אז עוד הבן הגדול גר איתי ואז החבר אמר שלא נעים לו ,הוא גרוש פלוס שניים שאחד מהם בן 26גר איתו ,שזה מקשה עליי מבחינת פרטיות אבל איכשהו מתגברת על זה,הוא בן אדם מאוד וורבלי,אמין וטוב לב ,אך מאוד ייקי ומאוד מסודר בבית עד כדי כך שמכיר על כל דבר שלא מונח במקום אבל התרגלתי לזה ,התרגלתי לזה שבשבת אני לא יכולה לראות טלוויזיה אצלו שזה מאוד קשה לי ,אני בוהה בקירות אצלו או שהולכת לישון ,הוא קורא ספרי תורה ,הסקס בסדר אבל הוא תמיד מתלונן שאנחנו לא נפגשים הרבה וסקס פעם בחודש זה לא זה ,הוא תמיד אבל תמיד בא אליי בטענות ,שכחתי לציין שאני גרתי במרחק עשרים דקות ממנו אבל עברתי לדרום מרחק של חמישים דקות ממנו אז עכשיו גם על זה הוא מתלונן הוא אומר שעדיף לי לבוא אליו יותר כי זה קרוב לי לעבודה וזה נכון אבל לי חשובה הנוחיות שלי הפרטיות שלי (אני סובלת מocd)אני בטיפול תרופתי שלא עושה לי טוב אבל מנסה להתמודד עם זה והחבר יודע שיתפתי אותו בזהלרגע שמחתי הוא קיבל את זה יפה אבל מצד שני אני מקבלת הרצאות איך התרופות מזיקות לי ויש עוד דרכים לטפל בעצמי לעשות הליכות ולאכול בריא וכל מיני,הוא פאנט בקשר לדת ופאנטלגבי בריאות ,ואני ההפך הגמור הוא כל הזמן מרצה לי על זה ועל כמה שאני מזיקה לעצמי אבל זה לא עוזר לו ,טוב לי עם עצמי ,הוא היה מעדיף שאני אבוא אליו כי פעם אחת הוא ניסה לישון אצלי רק פעם אחת בדרום (כשגרתי קרוב הוא בא אבל ממש מעט גם שם היו תירוצים שעדיף שאני יבוא כי הבן גר איתי בזמנו ביחד עם אשתו רק לתקופה של שנה)בקיצור לא משנה הוא מעדיף את הסביבה שלו הוא אומר לך אין ברירה את עברת רחוק אבל לי יש ברירה אני חמש דקות מהעבודה ואת רוצה שאני אסע כל יום שעתיים הלוך ושוב כדי לגור איתך (הצעתי לו שיעבור לגור איתי)אך הוא לא רוצה ,אני לא רוצה לגור איתו כי לא נוח לי שם בגלל הבעיה שלי הocd שמתבטא אצלי בניקיון יתר כפייתי ברמות ממש ממש מוגזמות אז זה ממש סיפור בשבילי להשתמש בשירותים ואמבטיה שלא שלי כמובן שלא נעים לי להגיד לו את זה כי הוא אומר את חושבת שאת נקייה יותר ממני והוא לא מבין שזה נובע מהבעיה שלי אז אין טעם להסביר הוא משחק אותה כאילו מבין אבל תכלס בשטח הוא לא יודע מה אני עוברת ,איך בכלל שיתפתי אותו בבעיה שלי אני לא יודעת ומצטערץ כי הוא לא באמת מבין אותי ,אנחנו שש שנים ביחד ותמיד תמיד אני נפרדתי ממנו לתקופות קצרות של חודש או חודשיים וחזרנו ביוזמת או ביוזמתו ,הוא אומר שהוא אוהב אותי ויודע לדבר יפה אבל הוא לא מפנק ממש לא וזה חסר לי וניסיתי להסביר לו אך זה לא עוזר למשל בימי הולדת הוא אומר לי אני לא יודע מה לקנות ,קחי את האשראי שלי (שזה קורה פעם בשנה )ותיקני לעצמך אנילא נעים לי כביכול לבזבז כי זה לא נקרא מתנה זה משהו אחר לך תפנק את בת זוגך אבל זה לא קורה ,אני לא יכולה להגיד שהוא קמצן כי הוא כן קנה לי מתנה לבית מקרר שזה עזר לי מאוד ,אני עובדת במרכז אבל בכל זאת מעדיפה לנסוע הביתה ולא אליו כי לא נוח שם הבן שלו שם וכשאני רוצה להתקלח אני לא יכולה לצאת מהחדר איך שאני רוצה בקיצור סיפור ,לשישי שבת איכשהו אני מתגברת על זה אבל ניסיתי יותר ימים להיות שם ופשוט אני מחכה בכיליון עיניים לחזור לפינה שלי ,אני רואה שזה גם מה שהוא עושה בעצם הוא רוצה את הפינה שלו הנוחיות שלו ומה איתי ?חושבת שוב להיפרד אבל אין מציאות בחוץ קשה למצוא מישהו אמין ועם לב טוב ,כשעברתי לדרום נפרדתי ממנו ובלי שום קשר גם שגרתי קרוב אליו לא הרגשתי שיש מישהו לידי אני תמיד יודעת להסתדר לבד תמיד כך התרגלתי כבר הנישואים הקודמים בעלי לא עזר לי בכלום הכל עשיתי לבד ואז לא היה לי קשה לקום להתגרש חוץ מהבחינה הכלכלית שזה פגע בי מאוד אבל מתגברים וחיים את היום אין ברירה אני עובדת המון שעות בשביל הפרנסה ,ועוזרת לבת שלי ,בכל זאת סטודנטית ,החבר אומר לי תבואי אצלי כמה שיותר זה יעזור לך מבחינה כלכלית אבל עם כל הקושי הכלכלי שאני נמצאת בו זה לא מספיק עוזר לי כדי ללכת אליו ,הוא תמיד בא אליי בטענה שאני לא משקיעה בזוגיות אבל גם הוא לא ,הוא הבטיח לי שיבוא אליי פעם בשבוע לדרום לישון אצלי אבל זה קרה רק פעם אחת הוא תירוץ את זה שממנו בחמש בבוקר כדי לנסוע למרכז והוא היה מותש באותו יום ,הוא אומר לי יש לי מרחק נסיעה של חמש דקות למה שאני יאריך את זה עדיף שאת תבואי לפה ,החברים שלי פה הקהילה שלי פה ,ולך אין כלום שם *חוץ מאחותי שגרה פה ובזכות זה עברתי לדרום זה דירבן אותי עקב במצב הכלכלי לא יכולתי לגור במרכז אז עברתי לדרום אבל עדיין עובדת במרכז ומסתדרת בנסיעות עם הרכבת ,כל יום אחרי העבודה אני הולכת לאחותי אוכלת אצלה ועוזרת לה בשיעורים עם הילדים ובהסעות כי אין לה רישיון ובעלה עובד בשני עבודות ,אז היא לבד בעצם עובדת והילדים והכל עליה אז אני ממש שמחה לעזור וכמובן שגם לי זה עוזראני מקווה שזה לא נשמע מנצל ,הם ממש שמחים שעברתי קרוב לידם חיכו לזה המון שנים במיוחד אחותי הקטנה אנחנו בקשר הדוק ממש ,אבל אני נמצאת בדילמה מה לעשות אני לא יכולה לנעול את הבית פה ולעבור לגור עם החבר כי לא נוח לי קודם כל ודבר שני הבת שלי מגיעה לשישי שבת פעם בשבועיים אז אני לא אכפה עליה לבוא לחבר שלי כי שם אין מה לעשות אין טלוויזיה ויש מלא איסורים שעליי קיבלתי אבל למה שהבת שלי תסבול מהם אז בשבת שהיא בבית אנחנו ביחד וטוב לי איתה בשבת שהיא לא פה אני נוסעת אליו זה הסידור בעצם ,באמצע השבוע קשה לי ללכת אליו בקיצור מה לעשות הוא לא מבין אותי ,אני גם לא טובה בלה סביר איכשהו הוא תמיד מנצח אותי במילים בהסברים אני נאלמת לידו סליחה על האורך אבל הייתי חייבת לפרוק אני ציכה עזרה אך אין באפשרותי לממן טיפולים פסיכולוגיים ניסיתי וזה הכניס אותי למינוס יותר גדול אז הפסקתי אשמח לעצה מפה ,לפחות אולי מפה תבוא הישועה . תודה רבה וסליחה על האורך

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • משבר זוגיות
  • ח.ב
  • 10/06/2018 08:29
  • לאחר זוגיות של חמישים שנה נתגלה שזוגתי התרועעה עם הרבה בחורים בהיותה בת 15 16 ו 17 איני יודע איך להתיחס לזה זה מאד מפריע לי ומציק לי ואני לא יודע מה לעשות האם צריך להתגרש ? בגיל כזה מתקדם

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • התאמת סוג טיפול זוגי/המלצה למטפת
  • קיילי
  • 27/04/2018 04:46
  • שלום כולם, אני ובן זוגי במשבר כבר תקופה ארוכה. הבעיה המרכזית היא ביקורתיות יתר מצדו וחוסר הבנה על ההשלכה עלי.. לצד היותי אדם חרדתי ורגיש לנושאים מסויימים. נוצר בינינו נתק עמוק וחוסר תקשורת.. עם זאת אנחנו מעוניינים לנסות כצ'אנס אחרון טיפול. אשמח לעזרתכם בהתאמת סוג טיפול והמלצה על מטפל מבקעת אונו/רמת גן

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • הרוסה וכואבת
  • ליאת הכאובה
  • 01/04/2018 11:30
  • שלום , נשואה +4 ילדים מהממים. יש לי בעל מקסים שכולם רואים בו את סמל התמימות והיושר, הבעיה שהוא לא!!! נישאנו לפני 19 שנים עם אהבה אמיתית וגדולה עדיין הוא טוען שהוא אוהב אותי מאוד. הוא הראשון שלי והאחד שנתתי בשבילו הכל! לפני כשנתיים יצא לחול לטיול מטעם העבודה שם ישב לארוחת בוקר עם אחת העובדות בחדרה. הדבר קרה פעמיים בשני בקרים והוא לא טרח לספר לי, אלא רק לאחר שישבתי עליו והוצאתי בכוח ע"י שאלות שונות. אמרתי לו שמבחינתי זו בגידה באמון ,ומה היה קורה לו אני הייתי עושה את מה שעשה. הוא הבין את הטעות התנצל, בכה התחנן ואף פגשתי את הבחורה על מנת לשאול אותה שאלות נוקבות. הזוגיות שלנו כמעט התפרקה. הסכמתי לסלוח והאמנתי שהבין את הטעות ועוצמת הפגיעה . חשבנו אז גם על גירושים. לפני שבוע הוא היה בדרך חזור מהעבודה ופתאום החליט לעבוד דרך מכון עיסוי, בטח שלא כדי לשחרר שריר תפוס בגב. אני צלצלתי אליו מספר פעמים וכל ששמעתי זה שקרים על גבי שקרים ועוד שקרים... אני ממלא אויר, לא יכול לענות, אני בדרך הביתה ועוד... משהו הריח לי לא טוב וכשהגיע הביתה ביקשתי הסבר והתחלתי לתחקר אותו כמובן שהכחיש,התעמת איתי וטען שלא היה כלום , והוסיף שאני יכולה לשאול את האנשים שעובדים איתו. שיקר לי שוב ושוב.... לאחר יממה ובלחצים שלי,הודה שהלך למכון עיסוי ,אך חש אי נוחות ומייד כשהתחילה במסאז בגב הוא רצה לעוף משם. הבין שזה מביש ומשפיל- המקום הזה!! קם לאחר כרבע שעה , התקלח ויצא לעבר הבית, שבו מחכים לו 4 ילדים מקסימים ואישה תמימה וטובה. טען שלא היה שום מגע מעבר למסאז בגב. לי קשה לסלוח אני חיה בתחושה שהשמים נפלו עלי... אין לי כוחות להתמודדות הזו האמון נשבר הפצע עמוק ואיני יודעת מנוח. אני רוצה ללכת למכון העיסוי, לפגוש אותה ולשאול מה היה שם בדיוק כי לצערי איני יכולה לסמוך עליו יותר מתלבטת האם להישאר איתו, טען שעשה טעות איומה ויודע מה המחיר שעשוי לשלם. בכה ואמר שלא יקרה יותר

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שכתבת את אשר עובר עליך. בוודאי, את כואבת מאד, בוודאי. האמון ביניכם הוא הדבר החיוני ביותר, כדי שתחושי ותחושו ביטחון בקשר. ונשמע שנושא האמון והפתיחות ביניכם הוא נושא שצריך לעבוד עליו. על אף השנים הרבות ביחד, זוגות מגלים דברים חדשים על הקשר שלהם, במהלך עבודה זוגית. לצד האמון שתרצו לקבל בקשר ביניכם, וההקלה שאולי תשיגו ביצירת האמון, תוכלו לעבוד על תחומים נוספים, הנושקים לאמון, כמו: פתיחות רגשית ביניכם, הערכה מחודשת, ומציאת דרך להביא את התסכולים אל תוך הקשר בצורה ששניכם תוכלו להקשיב לקושי העולה. מציעה שתפנו לטיפול זוגי. באתר האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי תמצאו את רשימת המטפלים המוסמכים על ידי האגודה, על פי אזורים גיאוגרפיים בארץ. הנה הקישור: http://www.mishpaha.org.il/ המון המון הצלחה!! עדית וצוות אינפומד

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • דאגה לאחי
  • אלי
  • 22/03/2018 18:45
  • שלום רב, אחי נשוי לבחורה כבר שנתיים והם יחד כ11 שנה(אין ילדים) , לפני כמעט שנה אישתו הציעה לפתוח את המערכת יחסים ,הוא הסכים והודה כי היה לו משבר מאוד גדול בהתחלה, ועכשיו הוא מציין כי הוא מאוד מבסוט מהמצב ואפילו זה חיזק את מערכת היחסים בניהם .מהכרותי עם אחי , הוא לא נראה מאושר ,נראה כי הוא מסביר לי כמה הוא שלם עם זה ובעצם מסביר לעצמו או יותר נכון נשמע שהוא מנסה לתרץ לעצמו למה זה בסדר . הוא די התנתק כבר בקושי שומעים ממנו והוא בקושי מגיב בהתכתבויות משפחתיות מה שלא היה קודם . אני מפחדת שהוא יכנס לדיכאון או יאבד את עצמו בדרך .... מה אני יכולה לעשות ? לדבר דיברתי איתו כבר דיברתי אבל התחושה שלי אומרת שהוא באמת לא במקום טוב (אני מכירה אותו לא מאתמול).תודה על התשובה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, הדאגה שלך מובנת והגיונית, ונשמע שאת מוכנה לעשות רבות כדי לעזור לאחיך. יש כאן שתי סוגיות להתמודד עמן: 1. כיצד לגרום לאחיך להקשיב לדאגה, על מנת שיוכל לדאוג לעצמו. 2. כיצד להתמודד - את עצמך - עם הידיעה וההבנה שאחיך בוחר את חייו ואת תוצאות מצבו. ההתמודדות שלך עם חוסר האונים סביב הבחירות המדאיגות של אחיך, חוסר האונים מאחר ואלה הם חייו שלו - ההתמודדות הזו כאחותו, היא לא פחות חשובה. , בשתי הסוגיות תוכלי להיעזר באיש מקצוע, שיסייע לך לתווך את דאגותיך וגם להתמודד עם חוסר הידיעה ועם הדאגה. איש טיפול, מטפל משפחתי יוכל לסייע לך. באמצעותו, תוכלי לברר את תחושותיך, ואולי, בשיתוף המטפל, תוכלו לתכנן מפגש עם אחיך שיאפשר פתיחות רבה ביניכם ותחושת תמיכה, לנוכח מצבו. ייתכן ואחיך נאחז בקשר עם אשתו, ותמיכתך בו כאדם (מעבר להחלטות הזוגיות שלו) היא בוודאי חשובה לו. רצוי לפנות לטיפול משפחתי. באתר האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי, תוכלי למצוא אנשי טיפול מוסמכים שיוכלו לסייע. כל טוב עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שאל מה אני מחפשת ואז נעלם
  • עדן
  • 05/09/2017 22:46
  • שלום, אולי השאלה תראה מוזרה אבל אני סתם רוצה לדעת למה מסקרנות.. התחיל להתכתב איתי מישהו באינטרנט התעניין במה אני עוסקת, שאל מה אני מחפשת באפליקצייה, עניתי לו "להכיר" אז הוא כתב לי"נחמד גם בני 20?" כתבתי לו "מזאת אומרת" אז הוא כתב "מה את מחפשת בבני 20?" וכתבתי"אתה מתכוון שהם ילדים בשבילי?" אז הוא כתב "לא.. את כולה בת 27 לא? אז אומנם הם ילדים בשבילך אבל מה שאת רוצה" כתבתי לו "טוב שאתה דואג להם מה הם היו עושים בלעדייך" אז הוא כתב לי "חיים בשלווה אני ביניהם, סתם כולה ילד בן 20, בהצלחה בהמשך" מה הייתה מטרת השיחה? מדוע הוא סיים את השיחה ובחן אותי ואת הגבולות שלי? תודה.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, מתוך התיאור שלך, קצת קשה לענות מה הבחור חיפש בתגובה שלו. אולי הוא ידע לענות. בכל אופן, ייתכן וניסה באופן תמים וחביב, לבדוק אם את קרובה לגילו. היום, אנשים רבים מחפשים בני זוג באתרי היכרויות. זאת, בגלל הקושי למצוא בני זוג, לאחר שמסיימים מסגרות לימודיות וצבאיות. אנשים יוצאים אל העולם ומחפשים בני זוג גם באינטרנט. כך אני מניחה שגם אצלך, והחיפוש הוא בהחלט לגיטימי. ייתכן, שמתוך האתרים הללו, תוכלי למצוא זוגיות נהדרת, רק זכרי לשמור על עצמך, בתהליך החיפוש. המון הצלחה עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • בת 25 יש לי שאלה
  • לוברבום
  • 24/01/2018 21:57
  • שלום אני חייבת עזרה!!!!! אני פרודה כ8 חודשים.... בשל אי יחסים לא תקינים עם בעלי (אני באמת לא רוצה גירושין בזמן האחרון אבל הוא מתנגד ללכת לטיפול ולחזור אני בעצמי כבר הייתי פעמיים אצל פסיכיאטר והתחלתי לעשות טיפול תחושתי כדי להיות ביחד עם בעלי העתיד אני בעצמי מאוד אוהבת ילדים ומחבקת את הילדים של האחיות שלי לאחרונה היה לי גם מקרה של עיניים שלא טפלו בזמן האחרון לא ידוע למה ובגלל שזה משפחתי אצלנו אני לא יודעת גם מה לעשות אמרו לי לחזור בעוד חצי שנה לבקורת ואני לא יודעת מה יהיה אז (אם התחתן או לא) ואני גם לא רוצה כמובן להרוס עוד בית וכמובן שלא ילדים אני זוכרת כשהתחיל כל הבעיה עוד בהיותי בחורה אצל אמא שלי בבית מתח לא נורמלי (מבחורה שמחה הפכתי לבחורה שקטה ומופנמית שלא אומרת כלום לאמא אפילו דבר הכי קשה שמציק לי) מה אני יכולה לעשות ואיך אני באמת יכולה לטפל את הבעיה עכשיו מאשר אחרי החתונה בשנית) הוא רצה לברוח וברח ולא חזר יותר נשאר לי מזה טראומה מאוד גדולה מה אני יכולה לעשות איך אני יכולה למנוע כאה דברים בעתיד מחכה לתשובה!!!!

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • וואוו, תודה לך על התיאור המפורט. נשמע שאת מתמודדת עם נושאים שונים, ונשמע שההתמודדויות גורמות ללחץ. חשוב לי לספר לך שתחושת לחץ, תעוקה, יכולה להשפיע גם מצב בריאותי וגם על היחסים שלך עם הסובבים אותך. ייתכן שתחושת הלחץ משפיע עליך בדרכים מפתיעות. בשלב ראשוני, לפני בדיקת השאלה שלך (כיצד להימנע ממצב של עזיבת בן זוג), אני מציעה לך לדאוג לעצמך ולבריאותך. - לעשות בדיקות רפואיות ולוודא שהערכים הרפואיים תקינים - לחזור לטיפול פסיכיאטרי, להמשיך במעקב, ואם יש צורך בטיפול תרופתי מתאים, להיעזר בו. - לפנות לטיפול רגשי, שיסייע לך לרוקן מועקות וליצור סדר פנימי חדש. תהיות לגבי זוגיות יימצאו אתתשובתן בהמשך, קודם לדאוג לעצמך. המון הצלחה, עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • חובות של הבן זוג
  • אדווה
  • 16/02/2018 17:15
  • היי אני בת 20 ובן זוגי מזה שנה בן 24.. אנחנו מאוהבים והזוגיות שלנו טובה ובריאה אבל המצב הכלכלי שלו מכניס אותי לחרדות תמידיות. הוא נמצא בהליך של פשיטת רגל ומסובך עד מעל הראש. אין לו נכסים או חסכונות ואני חוששת לגבי העתיד המשותף שלנו. האם כדאי למנוע הכנסת ראש בריא למיטה חולה ולהיפרד ממנו? אשמח אם תייעצו לי מה לעשות

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, מצב כלכלי לא טוב, בינו מצב מלחיץ מאד. זה טבעי שתחושי חרדה וחשש. קיים הבדל בין בחור צעיר ללא הכנסה קבועה וללא חסכונות (הרי צעירים רבים בגיל כזה עוד לא הספיקו לחסוך), לעומת מצב בו לבחור צעיר ישנן חובות עכב פשיטת רגל. בפורום זה לא נוכל לייעץ לגבי הסיכויים להתאושש ממצב פיננסי כזה או אחר, מפני שהתמחות הפורום היא ביחסים שבתוך המשפחה. בכל זאת, הייתי מצביעה על מספר נקודות שראוי לבדוק אותן עם עצמך: - מדוע בגיל כה צעיר ישנן חובות מדאיגים מעין אלו? האם העיסוק של בן זוגך הוא עיסוק חוקי, שכן, עניין החובות לא ברור. אם הוא ניסה לפתוח עסק ולווה סכומים גדולים, האם האנשים איתם הוא במגע הם אנשים שעלולים להוות סיכון עבורכם? - האם יש לבן זוגך נטייה להתמכרויות? התמכרויות לשתייה, למשחקי קלפים, להימורים, לסמים קלים, לסמים קשים, למין, למסיבות - כל אלה יכולים להסביר הוצאה גדולה מאד של סכומים. - מהן התוכניות שלכם לעתיד? גם מבחינת עיסוק ופרנסה וגם מבחינת התפתחות? - האם את רואה בדמיונך את החיים המשותפים שלכם כחיים שיתנו לך להתפתח וגם יתנו לכם חום ושלווה זה עם זה? אלה שאלות הקשורות במצב פיננסי, ויש להן נגיעה ליחסים זוגיים. בתקווה שאלה יכולים לסייע לך, המון הצלחה עדית

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • זוגיות במשבר
  • ח.ש
  • 10/03/2018 13:00
  • אנחנו נשואים כבר 48 שנים לאחרונה אחות אשתי פרסמה דברים קשים על אחותה שהיא התרועעה עם הרבה בחורים בהיותה בת 16לפני שנישאנו וזה הופץ בכל המשפח כולל ילדים שלי שהם כבר נשואים וזה מעכיר את כל המשפחה כביכול למה התחתנתי איתה ולא פסלתי אותה מראש אחותה גילתה את זה בגלל שאני בנתק איתם ואני לא סובל אותם והם רצו לתנקם בי לכן אני על תקן מרומה והיחסים על סף פרוד

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, תודה על שיתוף המקרה שלך. אנשים רבים עוברים יחסים מאד לא נעימים עם בני משפחה מורחבת, המעיזים להתערב ביחסים שאינם שלהם, מבלי לקחת אחריות על ההשלכות של מעשיהם. אני שומעת שמעשיה של אחות אשתך, נעשו מתוך רצון לסוג של נקמה, ומתוך פגיעה. מעשיה אינם מוצדקים וגורמים להרס רב. אחרי שאחותה של אשתך הורסת של שמה הטוב של אשתך, מדוע היחסים על סף פירוד? האם אשתך רואה את הדברים כמוך? יש להניח שאשתך פגועה ממעשי אחותה, ואולי נמצאת "בין הפטיש לסדן". זו הזדמנות נוספת עבורך ועבור אשתך, להתבונן בעיניים פקוחות על מי שסביבכם, ולבחור שוב את המעגל הקרוב אליכם: מעגל שבו תרגישו שכל מי שסביבכם הוא בעל כוונות ורצון טוב. זו ההזדמנות לארגן את היחסים עם הקרובים ביותר ולשמור על יחסים אלה: עם אשתך וילדיך. להבחין בין דברי ארס (עליהם גם אין צורך להגיב) לבין יחסים אמיתיים בין הורים וילדים ובין בני זוג. אם תראה שהיחסים המשפחתיים בתוך המשפחה הקטנה שלך, אינם מצליחים להחלים מהמצב, רצוי לפנות לטיפול משפחתי, אצל מטפל משפחתי מוסמך, שיסייע לכם לעבור את הגל המשברי הזה. תוכל לאתר מטפל מוסמך באתר האגודה הישראלית לטיפול משפחתי (שהינה הגוף היחיד המרכז את המוסמכים בארץ), בקישור: http://www.mishpaha.org.il/ המון הצלחה, עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • נישואין במשבר
  • אילנה
  • 05/02/2018 10:18
  • שלום רב, אני ובעלי נשואים כשנתיים שבמהלכן עברנו תהפוכות מסחררות(מבחינה בריאותי,נפשית,כלכלית). מהפעם הראשונה שהכרתי אותו ידעתי שהוא לא מצליחן מבחינה כלכלית אבל נשבתי בקסמיו ובאמת שמעולם לא אהבתי אף אחד אף פעם כמו שאהבתי ועודני אוהבת אותו. במשך כל הזוגיות שלנו הוא כיבד אותי,שמר עליי,דאג לי ככל שיכל,צחקנו יחד,בכינו יחד-הרגשנו שנועדנו להיות. בתקופה האחרונה עברנו חזרה לבית הוריי מאחר שמבינה כלכלית לא הסתדר לנו. תוך כדי השהות שלנו בבית הוריי התגלעו ויכוחים בינינו והגענו למצב שאמרתי לו שימצא מקום אחר לבינתיים עד שנוכל לחזור לחיות יחד עם ילדתנו בבית משלנו,אך הוא אמר שאם אנחנו הולכים לחיות בנפרד,אנחנו גם ניפרד בסופו של דבר ונתגרש. אני לא רוצה לעזוב אותו ולפרק את החבילה מצד אחד,אך מצד שני נורא קשה לי עם מציאות לא מובנת שכזו,עם שגרה מעיקה ולא ברורה,נמאס לי לדאוג לו כמו לילד קטן ולהרגיש שאני אחראית עליו 24/7 מבלי שהוא בעצמו יעשה דברים ויזיז את עצמו. (הוא מטופל בכדורים בעקבות אפיזודות נפשיות שחווה במהלך הזוגיות שלנו וטוען שהכדורים משפיעים עליו לרעה ושהוא שוקל להפסיק את הטיפול לאלתר ומכאן עוד ויכוח שמתווסף לשאר הויכוחים...). מה עליי לעשות?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, אני שומעת סיבות רבות לשמור על תקווה לגבי הקשר הזוגי שלכם. נשמע שאתם עוברים תקופה מאד מאתגרת, ובאופן כללי, צריכים למצוא שוב את הכוחות בכדי לחזור לתפקוד זוגי ומשפחתי. מומלץ בחום לפנות לטיפול זוגי, שיאפשר לכם להתחיל לדאוג אחד לשני באופן בונה ומצמיח. יש סיבות רבות עוד לתת הזדמנות לניסיון אמיתי. כל טוב בהצלחה עדית

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • אמא חונקת
  • לילך
  • 21/01/2018 14:44
  • יש לי בעיה שאשמח לשמוע חוות דעת בנושא, אני ובעלי גרים באותה עיר שההורים שלי גרים בה. עם הילדים הקטנים הייתי צעירה ואמא שלי עזרה לנו איתם יחסית הרבה. היום 7 שנים אחרי הילד הראשון, אני כבר הרבה יותר בוגרת ומבינה מה צריך לעשות ואיך. רוב הזמן אני לא צריכה עזרה למעט פה ושם בייביסיטר שאני יכולה לשלם לנערה שתעשה לי. הבעיה היא שאמא שלי כל הזמן מקרקרת סביבנו, כמעט כל יום מחפשת תירוץ לבוא אלינו לבית ולשבת אצלנו אחה"צ. בנוסף לפני חצי שנה אח שלי עבר לגור אצלנו בשכונה ומאז בגלל שהיא עוזרת לו עם הילדים היא פשוט מגיעה אלינו הבייתה עם הילדים שלו (היא מעדיפה לשמור על הילדים שלו אצלי בבית ולא אצלו). ברור שקשר משפחתי זה חשוב וטוב אבל אני ובעלי נחנקים מזה שהיא כמעט כל יום אצלנו, וכשמגיעה סופ"ש אז יש ארוחות משפחתיות וכו'. אני לא מצליחה להגיד לה שזה חונק אותנו. וזה גם מפריע לי לנהל חיים משל עצמי. איך אפשר להסביר לה את זה ככה שלא תעלב?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • המשך
  • לילך
  • 21/01/2018 14:49
  • רק רציתי להוסיף שאנחנו אוהבים את השכונה אבל באמת שוקלים לעזוב מאז שאח שלי עבר אליה רק בגלל הקטע הזה. בנוסף זה אומנם נשמע כאילו היא רק עוזרת לי ואני כפוית טובה, אבל באמת שברוב הזמן אני בכלל לא צריכה עזרה והיא מחפשת בכוח איך לעזור. זה פשוט מעיק כי זה גם נותן לנו הרגשה רעה שאנחנו לא בסדר כשהיא "רק" מנסה לעזור.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, תודה רבה על השיתוף שלך כאן בפורום. אלה הם חייך, והתיאור שלך מהווה דוגמה מצוינת להורים צעירים רבים הנתקלים בבעיה דומה. בכלליות, אלה סוגיות אשר בארץ מאד נפוצות: הורים לילדים צעירים, המנסים לייצר גבולות בינם ובין ההורים (סבים וסבתות) המנסים להיות מעורבים (וייתכן מעורבים יתר על המידה) בחיי הבית. תופעה אופיינית בארץ: הורים צעירים והוריהם מעורבים בחינוך וגידול הילדים על בסיס יום-יומי. ניתן לראות את הרווחים הגדולים לכל הצדדים וגם את המחירים. אך במקרה שאת מתארת, אותה עזרה שינתה פניה עם הזמן, וכיום ההתנהלות משפיעה ואף משתלטת על ההוויה המשפחתית, זאת מכיוון שההתנהלות הינה של משפחה מורחבת (ופחות משפחה גרעינית). זה לשביעות רצונו של אחיך ואמך, אך לא לבחירתך. הצורך שלך בזמן משפחתי גרעיני, הוא צורך לגיטימי. וצרכיה של אמך, בעזרה עם נכדיה הצעירים (מצד אחיך) גם הוא לגיטימי . אך צורך זה אינו צריך לפלוש לחייך בצורה ככ טוטאלית. משום מה, אני מקבלת את הרושם, ששיחות בהם הצרכים מדוברים - פחות מקובלות: את שוקלת מעבר דירה, ללא שיח עם אמך או עם אחיך על המועקה והצורך שלך, ואמך נמנעת אף היא משיחה עם אחיך על הקושי בשמירה על הנכדים. בבדיקה עם עצמך, ייתכן ותגלי שכך התנהלתם במשפחתיכם - אנשי מעשה :-) רוב הזמן, אתם נעים קדימה, אך במקרה זה, עלולים להיפגע דווקא בני המשפחה שעליהם אתם מנסים לשמור. לפיכך, מציעה לפתוח ברגישות ובהתחשבות את הנושאים המדוברים: הצורך שלך בזמן שלך עם ילדיך, הצורך של אמך בעזרה עם אחייניך, הצורך באיזון בין הגרעיני למורחב. אם קיים קושי ליצור אוירה של שיח, אפשר להיעזר באיש מקצוע, מטפל משפחתי, שיתווך ויסייע לכם לתקשר באופן שומר עבור כולכם. בהצלחה עדית

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • יחסי הורים ילדים
  • ספיר
  • 27/11/2017 17:17
  • אני גרושה ויש לי בת בארהב נשואה עם 2 בנות.תמיד תמכתי בה שהיתה בארץ יותר מאביה.ברגע שנסעה יחסה אלי הפך לביקורתי, וכחני,לא מקבלת בהשלמה את האופי שלי. אני שומרת לה על הילדים שם ופה, קונה מתנות ותומכת.הבעיה שהיא לא מסתדרת עם בעלה ומסתירה זאת.אני לא מעירה לה אבל יודעת ולא נוצא חן בעיניה שאני רואה ומבינה.כמה שאני מבקשת שתפסיק עם הביקורת על ההופעה שלי, דברי, דעותי עוזר לשבועיים.שאנחנו ביחד.אני נוסעת פעם בשנה לחודש.אף פעם לא מפרגנת, מחמיאה מבקשת שאבוא.אמרתי לה שעד שלא תבקש ממני לבוא ותפסעק עם הביקורת לא אבוא. הבעקור האחרון שבר אותי.לא מגיע לי יחס כזה מזלזל.מה שהיא מבקשת אני מסדרת, קונה, שולחת.אודה לך על עצה.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, שומעים מדבריך את הפגיעה והתסכול שלך, ובצדק. מחד, בתך כבר אינה ילדה וצריכה להיות בוגרת מספיק כדי להגיד מה מפריע לה בצורה מכבדת תוך הערכה לכל ההשקעה שלך ומבלי לזלזל. מצד שני, ילדים, גם כשהם בוגרים, ממשיכים מולנו לנהוג לעתים בצורה ילדותית, לא מאורגנת, ולשחזר התנהגויות שייתכן והיו מתאימות ליחסיכם (אמא לבת מתבגרת) לפני 15-20 שנה. מובן לגמרי, שאת מעוניינת להציב גבול ברור. עם זאת, כנראה שבתקשורת ביניכן כרגע, קשה לייצר מקום של ביטוי לכל אחת מכן. אם הייתם גרות באותה המדינה, הייתי מייעצת לכן להפנות לכמה פגישות של טיפול משפחתי, עם איש מקצוע מוסמך, אשר יסייע לכן לחזור אל תקשורת נעימה יותר. המרחק הגיאוגפי מקשה על מצבכן. על כן, כמה נקודות למחשבה: 1. האם היא מגיעה לעתים לארץ? אם כן, כדאי אולי לפתוח את הנושא מבעוד מועד, לומר שהיית רוצה לנקות את האוירה ביניכן, ולהחזיר את הנועם. ואם היא מסכימה, לקבוע מפגש או שניים לזמן שהותה פה. זאת, עם איש טיפול המבין ומוכן לאפשר מפגש/ים מועטים בגלל המרחק. 2. אני שומעת שאת קשובה לצרכיה החומריים של בתך, שאת נוסעת וחוזרת. את משקיעה רבות, ובוודאי לא תרצי להיות מנותקת מנכדותיך. לא הייתי מציבה אולטימטום בפניה. גם לך יש צרכים (כבוד, מפגש עם הילדות), ולא תרצי למנוע מעצמך. כמו כן, ייתכן והשהות המשותפת הארוכה מכבידה עליה. אם היית נוסעת שוב, כיצד היית יכולה לשמור על עצמך מפגיעה? האם המינוןיכול להשתנות (מבחינת זמן השהות, מבחינת עיסוקים שלך ללא בתך והבנות: קניות, סיורים, מבחינת שהות שלך עם נכדותיך ללא בתך). בהצלחה, המשיכי לעדכן כלטוב וחג שמח עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • נשואים שניים
  • תוצ'ית
  • 30/08/2017 13:47
  • שלום וברכה ! אני נשואה לבעלי מזה שנתיים הנישואין שניים לי ישנם 3 ילדים לבעלי 2 מנישואיו הקודמים הזוגיות בה טובה אך הילדה של בעלי בת 15 מזלזלת בי מדברת אליי לא יפה ואין עם מי לדבר האמא אומרת שזה בגלל אביה של הילדה האבא אומר שזה בגלל האמא והילדה פשוט לא מפסיקה לפגוע לדוגמא בארועים משפחתיים אני שואלת אותה שאלה היא לא מגיבה ואני נמצאת ליד הגיסות שלי והם לא מבינים למה היא עושה את זה ליד אבא שלה היא כן מתייחסת או שעושה את עצמה כאילו היא לא שומעת אני אובדת עצות אנא צרו איתי קשר במייל מה ניתן לעשות

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, תודה לך על פנייתך, מכיוון שאת מתארת סיטואציה המוכרת למשפחות מוערבות רבות. משפחה מעורבת, משום שזו משפחה פרק ב, עם המורכבות הכרוכה בתפקידים רבים, בילדים מנישואים קודמים וכו. בתו של בן זוגך מערימה עליך קשיים. בוודאי. למעשה, את מתארת מצב בו קשרים רבים נפגעים: הקשר הזוגי שלכם מושפע מהמצב, הקשר שלך עם בתו של בן זוגך, הקשר שלך עם שאר בני המשפחה (הנוכחים), הקשרים של הבת איתך, הקשרים של הבת עם אביה, ואני מניחה שישנן השפעות גם בין הילדים. מכיוון שסביר להניח שהחווייות של כל אחד מבני המשפחה שונות, ומכיוון שנשמע שהצרכים של בני המשפחה עדיין לא מולאו והתיישבו, מאד ממליצה על טיפול משפחתי מורחב, שיסייע לכם לטפל, אט אט, בכל הסוגיות. כך, תוכלו, עם הזמן ועם עבודה מודעת, לייצר מרחב בטוח בתוך המשפחה; לייצר גבולות ברורים בין ההורות לילדיכם האישים; לייצר גבולות בין המבוגרים לבין הילדים; לאפשר מרחב של ביטוי, משענת, ביטחון ובהירות לאותה בת ה 15. לייצר יותר בהירות, בכל מובן ובכל מעגל. לשאלתך: מה לעשות: טיפול משפחתי. זכרי שאתם כבר עושים הרבה, שומעת זאת בכתיבתך, ואחרי כל המאמץ של שניכם, למצוא זוגיות חדשה, לאחד כוחות, לנסות שוב - כדאי לעשות את המאמץ הזה ולהגיע לטיפול - זוהי השקעה קטנה יותר, שעשויה להביא לרווחה עבורכם. כל טוב והמון המון הצלחה!

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • יועץ זוגי (רצוי גבר) בחדרה או בנתניה
  • ניצנצ
  • 15/08/2017 12:23
  • ממליצה לכם להיכנס לאתר האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי, ולחפש ברשימת המטפלים, על פי האזור שזו אתם מצויים. זה מקור החיפוש הטוב ביותר, מאחר ותוכלו לפנות למטפל שעבר את כל תהליך ההסמכה הישראלי, שהינו תהליך למידה והכשרה מפרך, אשר בסופו, ועידת ההסמכה דנה ומקפידה על כל פרט, על מנת להביא לציבור מטפלים מוסמכים ומקצועיים. כל טוב עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • טיפול זוגי
  • ד.ב.נ.
  • 07/08/2017 08:15
  • מה עושים כאשר רק בן זוג אחד מודע לאפשרות ומוכן לטיפול זוגי כאשר אין יחסים אישיים בין בני הזוג וזאת בעקבות טענות של בת הזוג על כאבים אך אין רצון לפנות לבדיקות או לטפל במצב אנו בני 53 שנינו אינני מעוניין בפירוק החבילה אך ... זה כואב ומפריע אין דיבורים ושני הצדדים מיסתגרים בפינות שלהם?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, מדבריך אני מבינה שאחד מבני הזוג מתקשה מבחינה מינית, אך אינו מעוניין לטפל בכך או חושש מלטפל בכך, כמו גם קשיים זוגיים על רקע אחר? רצוי מאד להגיע לשיחה אחת, ראשונית, עם מטפל זוגי, על מנת לבדוק מה מפריע לכל אחד ועל מנת להעריך, האם ניתן לטפל במצב, ביחד. אם בן הזוג אינו מעוניין לשקול זאת כלל, אזי, הייתי ממליצה לבן/ת הזוג שכן מעוניינים לעבוד על הקושי, לפנות בעצמם לטיפול פרטני, לדון בסוגיה, להעלות את הקשיים הנראים, ולתכנן קדימה. בהצלחה עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תת מערכות במשפחה דיספונקציונאלית
  • שאלה
  • 17/07/2017 10:33
  • היי, יש לי שאלה אם ניתן אשמח למענה אם משפחה כוללת אימא גרושה חסרת השכלה שני בנים בשנות העשרים לחייהם שעזבו את הבית, סביב גיל ההתבגרות בגלל מעורבות היתר של האם בת 13 שעומדת בפני נשירה מביה"ס ואולי נוטלת גרס, עדיין מתגוררת בבית סבתא אלמנה ללא בן זוג המטפלת ומפרנסת את ילדיה, מתערבת ומבקרת את האם על דרכי החינוך את הילדים הסבתא, האם והבת מתגוררות בבית הסבתא גם כאשר האם הייתה נשואה לבן זוגה הם גרו אצלה מנימוקים כלכליים מערכת היחסים בין הסבתא לאם היא ביקורתית ומזלזלת מערכת היחסים בין הבת לאם בעלת קונפליקטים סביב אי השכלת האם האחים מתנהגים בנתק עם האם 1. אפשר לומר שתת המערכות לפי המאמר של מינושין מערכת הורית: סבתא והאם -כאשר הסבתא דוחקת הצידה את האם מלבצע תפקידיה מערכת זוגית: האם והסבתא -כאשר ביניהן מצויים קונפליקטים מערכת ילדית: הכוללת את הבת 13, האם שעדיין מסתייעת בסבתא, והאחים (למרות שעזבו את הבית?) 2. אופי התקשורת היא מזלזלת וביקורתית ולהתנהג בצורה קיצונית כדי להפנות תשומת לב ולקבל הכרה- כפי שהבת נוהגת.. הסבתא והאם בעלות יחסים קומפלימנטריים- הסבתא סמכותנית ולא משאירה מקום לביתה וככל הנראה מתקיים משולש בין הבת 13 לסבתא שמייצר קואליציה ביניהן ומוביל את הבת להילחם באם?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תודה על ניתוח מעניין של המשפחה המתוארת. כאשר ישנן תיאוריות המתבוננות בפונקציונליות של משפחה, יש לנו אפשרות לבחון בכלים מובנים, כיצד באה לידי ביטוי אותה דיספונקציה. אכן, אם מתבוננים באמצעות ת\התיאוריה המבנית של מינושין, רואים בבירור כי תתי המערכות במשפחה זו נמצאים בטשטוש מבחינת גבולות פנימיים ותפקידים ברורים. כאשר הגבולות בתוך המשפחה מטושטשים, גם הגבולות בין המשפחה ובין העולם החיצוני - מיטשטשים, וחברי המשפחה אינם שמורים מספיק. לדוגמה, תת המערכת ההורית מאד מטושטשת (הסבתא מתפקדת כאם לבת ולנכדה, הבת מתנהגת כילדה). כיוצא בזה, תת המערכת ההורית לא מספקת משענת חזקה מספיק עבור הנערה, והיא מייצרת לעצמה את גבולותיה שלה )או אי הגבולות). וכך, נוצר טשטוש בין גבולות הבית לעולם החיצוני. גבולות השמירה (מה כדאי, מה אסור, מהן הסכנות וכו) אינם מופנמים אצל הנערה, הגבולות לא רק מיטשטשים, הם גם פרוצים. התיאור שלך מרתק, מאר וניתן לעסוק גם בניתוק האחים, ובאופן שבו הם שומרים על קשר (כלכלי או אחר) עם האם. אין ספק, שהאם מתקשה לתפקד, ומשהו בדינמיקה בין האם לסבתה מקשה על שתיהן ועל כל המערכת המשפחתית. סוגיית המשולשים גם היא מרתקת, ושייכת לעבודתו הראשונית של בוהן. בהחלט רלוונטית פה. נראה, על פי המודל הסירקומפלקסי (חפשו את המודל, היא מצוין להערכת תפקוד משפחתי): מדובר על משפחה עם לכידות נמוכה (ניתוק וסביכות) ותקשורת שלילית באופן כללי. חשוב לזכור, לגבי האחים והנערה, שהתנהגותם מבטאת תוצאה של מצב משפחתי סבוך וקשה. אמנם, התנהגותם היום משפיעה אף היא על המשפחה, אך יש לזכור, כי במצב זה, התנהגותם מבטאת הישרדות, גם אם אינה מצב אופטימלי בכלל, זה הכי טוב שהצליחו כעת עבורם. עם זאת, התקווה של כל מטפל משפחתי, שבעזרת שינוי שבני המשפחה ירצו עבור עצמם, ובעזרת צעדים קטנים ומדודים, ניתן יהיה לחולל שינוי חווייתי משמעותי. אם השאלה היתה תיאורטית, בבקשה. אם מדובר במשפחה ספציפית, הייתי ממליצה על טיפול משפחתי, אצל מטפל העוסק בגישות חווייתיות, ובאוריינטציה מבנית. כל טוב עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • האם מטפל זוגי שמטפל בזוג
  • רוני
  • 27/06/2017 15:14
  • שלום לך, שאלה מעניינת מאד ורלוונטית לאנשים רבים, תודה. אכן, המטפל הזוגי מסתגל על הקשר הזוגי, גם בהקשר רחב יותר, של מקומו של הקשר בתוך המערכת המשפחתית הכוללת. לא בכדי, הטיפול נקרא "טיפול זוגי ומשפחתי". איני יודעת מהי הסוגיה ומה עומד מאחורי הבקשה של המטפל, אך ניתן לשאול אותו, על מנת לקבל בהירות. אתן דוגמה לצורך של הבאת הורי הזוג לטיפול (זו כמובן רק דוגמה להמחשה): אם מדובר בזוג מאד צעיר, המנסים לבנות זוגיות, אך משהו בקשר של בני הזוג עם ההורים, מקשה על היפרדות מבית הילדות, לקיחת עצמאות, ויצירת תא משפחתי יציב. אם הורי הזוג מגלים מעורבות יתר בחיי הזוג הצעיר, באופן שאינו מותאם לגבולות להם זקוק הזוג, על מנת לייצר תא משפחתי חדש. זו כמובן רק דוגמה. המטפל יכול לבקש לראות אנשים נוספים (בני משפחה מדורות שונים, אף חברים עם קירבה משמעותית), על מנת לאבחן קשיים או כחלק מתהליך טיפולי מצמיח ומרפא. מציעה לשאול את המטפל על כיווני החשיבה של בקשה זו. זה בוודאי יהיה מעניין והגיוני, כאחד. בהצלחה עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • טיפול זוגי עבור הורים שמסרבים לקבל טיפול?
  • עידן
  • 13/06/2017 21:31
  • שלום רב, הוריי כבר מבוגרים (סביבות +60) ומדי פעם הם רבים על דברים שטותיים והופכים למאוד אמוציונליים בנוגע לכך, בעיקר אימי, ברמות שלפעמים אני חושש מאחר ולחץ הדם שלה עולה ואני ממש מפחד שלא יקרה לה משהו. כמו הרבה זוגות מבוגרים, גם בקרב הוריי ברוב המקרים, הסיבה היא הגבר, עם השנים פחות ופחות תאקט, וכשבא שלי אומר משהו מתוך דאגה לאימי הוא לא בדיוק יודע איך לנסח זאת וזה מתפרש בצורה שלילית אצלה ומאחר והיא אשה מאוד אמוציונלית, היא לוקחת הכל קשה וזה הולך ומחמיר עם הזמן ולי בהחלט יש יותר מכמה סיבות לדאוג. מה גם שלאחרונה הם הגיעו למסקנה שאולי מוטב לשניהם להפרד (לא גירושים) ולמרות שאכפת להם אחד מהשניה, ולמרות שהם פרטנרים מצויינים, הם נורא חוששים מה"פיצוצים" הקטנים האלו שעושים לשנייהם רע, אך הם לא יודעים כיצד להתמוד עם זה בעצמם. אך מנגד הם גם לא ממש מוכנים להקשיב לי וללכת לטיפול, בעיקר אבא שלי שממש מתנגד וכלל אינו מאמין בפסיכולוגים (למרות שמדובר באדם מאוד משכיל ורציונלי) אך מזה שנים הוא מסרב בכל תוקף ללכת אפילו לייעוץ לבדו ע"מ שיבין מה מפליטות הפה שלו גורם לבעיות... בעבר אמא שלי הראתה נכונות ורצון שאקח את אבא לטיפול או ייעוץ שכזה שאולי יגרום לו לחשוב פעמיים לפני שהוא אומר או עושה משהו שכזה, והיא אפילו הייתה מוכנה לטיפול זוגי מתוך תקווה שזה יועיל לשניהם. אני אמנם לא פסיכולוג, אך בקיא בנושא כי גם אני ממקצועות הרפואה, ומכל חבריי וקרובי משפחה, דווקא על הוריי אינני מצליח להשפיע, היחידים שאינם מוכנים להקשיב לעצותיי, אבל אני מרגיש שהם מתוסכלים או שהרימו ידיים והולכים לכיוון הפתרון הכי קל "הפרדות" ודווקא בגילם לא הייתי רוצה שיפרדו מאחר ומלבד למוקשים הקטנים מפיו של אבא, הם פרטנרים מצויינים, משכילים, וצוות מצויין. ולמרות שהם לא מפגינים אהבה, אני יודע שהם יעשו הכל אחד בשביל השני, בעיקר אבא שלי שעם השנים כלל לא יודע לבטא רגשותיו, אך כשאמא לא מרגישה טוב, הוא תמיד שם בשבילה ומטפל בצורה מסורה. לסיכום - כיצד אני יכול להביא את שנייהם או בתור התחלה את אבא שלי לטיפול מבלי שהוא יתנגד, האם ישנה דרך להביאו לטיפול מבלי שידע שמדובר בכלל בפסיכולוג? וכמובן האם בכלל שווה לנסות? הוא מודע לעצמו רק שלא מצליח לנהוג באיפוק כשהוא מרגיש שהוא חייב להגיד משהו שגם אם הוא לטובת אמא, הוא לא חושב על איך המסר נקלט, למרות שמיליון פעמים ישבתי איתו והסברתי לו בדיוק היכן הבעיה ומה עשה לא נכון, ולמרות שלל הבטחותיו שישתדל וישתנה, אינו מצליח לעמוד בכך. הוא נחוש שכל הערה או אמירה היא לטובתה. לעזרתכם \ עצתכם אודה.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, התמודדות מורכבת ומתסכלת, אמיצה ומעוררת הערכה - יש לך עם הוריך. נשמע שאתה ממש נמצא שם, מבין את הדינמיקה, מנסה לייעץ ולהסביר, מקווה שדברים ישתנו, והם, כך נשמע, כן מגיבים אליך. עם זאת, כמה נקודות חשובות למחשבה: ראשית, אציין כבר עכשיו, הארה שזוגות מגיעים אליה בדרכים שונות בטיפול זוגי: יש לשלושתכם (הוריך ואתה) הנחה סמויה וגלויה, שכל הקושי טמון באביך: הוא עם בעיית הטאקט, הוא מתקשה להשתנות, הוא מתקשה לתת מילות אהבה וכו. אמא אמנם אמוציונלית, אך אבא מערים קשיים. בטיפול זוגי, ובעבודה זוגית באופן כללי, שני בני הזוג נמצאים בתהליך בו יש להם הזדמנות להתבונן על עצמם. ייתכן שהסיטואציה מורכבת יותר מאשר הנחה שהאשמה אצל אבא. אך שלושתכם נושאים עמדה זו, דבר המקשה על כולכם: ההנחה מקשה על אמא לראות מהו החלק שלה בדינמיקה ביניהם, ומקשה על אבא לתפקד תחת רגשות אשמה ותחושת חוסר הצלחה.מומלץ מאד כי הם יגיעו לטיפול זוגי, גם בגילם, כמובן. הטיפול עשוי לזמן להם רגעים של קירבה מחודשת, הערכה הדדית, ותחושת הישג על מה שעשו עד כה, יחדיו. אם תצליח לשכנעם, זה יהיה נהדר. לא ניתן להביא אדם לטיפול רגשי, ללא ידיעתו. המרכיב הראשוני והחיוני בטיפול רגשי, הוא שהאדם עצמו ירצה ליצור שינוי. אותו אדם אינו חייב מראש לתת את אמונו באנשי המקצוע, הוא יכול להגיע לטיפול ולדבר בכנות על הסיבות שגורמות לו לאי אמון בטיפול. אז, המטפל והוא יוכלו לנסות להבין מדוע חוסר האמון וכיצד ניתן לעבוד על האמון ביניהם. כלומר, חוסר האמון באנשי טיפול הינו שכיח, ואם אביך יעלה זאת בטיפול, זה יאפשר עבודה והתמודדות. אך שוב אדגיש, מרכיב חיוני לפני הטיפול צריך להיות: היות האדם רוצה ליצור שינוי, והיות האדם יודע כי הוא הולך לאיש טיפול. לא ניתן לרמות אדם אל תוך תהליך רגשי. ייתכן שאחרי שתפרוס בפניו את יתרונות האפשרות הזו, הוא יסכים לנסות. לפי תיאורך, כדאי להוריך לנסות הזדמנות זו. בהצלחה עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תודה עדית, מעריך מאד את תשובתך המורחבת והמפורטת, עדכון והתקדמות:
  • עידן
  • 02/07/2017 20:08
  • אמנם רק היום קראתי את תגובתך, אך כבר באותו השבוע הצלחתי להשפיע על אבא ולשכנע אותו ללכת לייעוץ אישי אצל פסיכולוגית תרפיסטית, לא יודע איך הצלחתי לשכנע אותו, אבל הוא התקשר אליי לעדכן שמצא בעצמו מישהי וקבע איתה פגישה, ואפילו עדכן אותי לאחר כל פגישה. הוא טוען שהיא דיי עזרה לו להבין את מקור הבעיה אצלו, ואף אצל אמא ע"ס התיאורים שלו. מה גם שהוא טוען שזה לא כ"כ שונה ממה שאני ייעצתי לו לעשות, אבל להערכתי לאחר שהוא התגבר על הבושה או אי הנעימות, היה לו יותר הגיוני ללכת לטיפול מקצועי מאשר שהבן שלו 'יחנך' אותו... כנראה שהוא הרגיש פחות נעים לקבל את העובדה שבנו הקטן מנסה ללמד אתו כיצד לנהוג. בכל מקרה, כעת אני מחפש יועצת זוגית דיסקרטית כי הצלחתי לשכנע גם את אמא שהיא צריכה לנסות ולא להתייאש. אבל למרות הכל אני תוהה האם לא עדיף לקחת אותה קודם לטיפול אישי ואח"כ לצרף את אבא... או שמא עדיף לקחת את שניהם? בכל מקרה אשמח לדעת מה טיפול שכזה כולל ואם אפשר פחות או יותר גם לדעת סדרי גודל של עלות... אם היא תסכים, יכול להיות אפילו שקבע לה / להם אצלך. שוב תודה רבה לך!

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • כל הכבוד! כל הכבוד לאביך על ההתקדמות הפעילה, והרצון לפעול כדי להרגיש יותר טוב ולשמור על משפחתו, כל הכבוד לך, על היותך מבין ואמפטי לכך שדברים מסוימים משפיעים אחרת כשנאמרים מאיש מקצוע. עם זאת, שאני מבינה שהוא ממשיך לעדכן אותך, ומכך מסיקה שהוא מאד מעריך את דעתך, ואותך באופן כללי. כעת לשאלתך: האם כדאי לאמך לפנות לטיפול פרטני או זוגי (עם אביך). שני התהליכים המדוברים הינם תהליכים רגשיים שמטרתם לייצר שינוי חווייתי אצלה, תובנות, תחושה טובה יותר. בין אם מדובר בטיפול בו תוכל להתבונן לתוך עצמה ובין אם תעשה זאת, בנוכחות אביך, שני התהליכים יהיו משמעותיים. התרשמתי עד כה ששני הוריך לא חוו טיפול פסיכולוגי עד לאחרונה. (האם זה נכון?). ואם כך, שתי האפשרויות יחוללו שינוי אדיר עבורה. על כן, כדאי לאמך לבדוק, מהם רחשי לבה. היכן היא היתה מעדיפה להתחיל, בכיוון פרטני או זוגי. עצם הבחירה הינה משמעותית גם היא. ובשני הכיוונים יהיה עיסוק במערכות היחסים שלה עם סובביה. באופן כללי, טיפול פרטני מסייע לאדם לראות את החלקים הפנימיים שבו, לקבל את החלקים האלה, להכירם, למצוא נחמה וחמלה כלפי עצמו, לחוש גאווה/סיפוק/מסוגלות. זאת, על ידי עבודה עם המטפל שבחדר. כמובן שזהו הסבר כללי, וישנן גישות שונות לעבודה בטיפול פרטני, כל גישה תשים דגש על היבטים מסוימים. טיפול זוגי הינו טיפול המסייע לבני הזוג למצוא את דרכם, לסלול את השביל, להתבונן פנימה תוך קבלת תמיכה מהשני, להעריך מחדש את רגעי החיבור, ולעשות סדר בציפיות הזוגיות והקשר הקיים. גם כאן, זהו תיאור כללי מאד עם מקרים רבים היוצאים מהכלל. כל זוג מגיע עם צרכים שונים לטיפול, כך גם בטיפול פרטני. אך ניתן לומר שהטיפול הזוגי עובד הן על כל אחד מבני הזוג, והן על הקשר. הטיפול הפרטני מתייחס לקשר הזוגי כיישות קיימת. קיימות גישות רבות לעבודה זוגית וכל מטפל מתאפיין בגישות טיפול מסוימות. מקווה שהפרטים עוזרים ומקווה מאד ששני הוריך יוכלו לבחור לעצמם דרך, על מנת לחוש טוב יותר! בהצלחה עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • מה המושג בפסיכולוגיה להורות מפמפמת?
  • עמנואל גרטל
  • 13/05/2017 14:17
  • "הורות מפמפמת" (הרגע המצאתי את זה) היא הורות שנראית לכאורה אידיאלית: 1. לא מגינים על הילד הגנת יתר כנגד קשיי החיים. 2. לא מכסחים קשיים עבור הילד ונותנים לו להתמודד עם כל הקשיים. 3. לא מייפים דברים לא טובים שהילד עושה ומחזירים אותו באסרטיביות למסלול הנכון. 4. וכולי וכולי... 5. אבל עושים רק מערכת אחת של חיזוקים לא טובים: א. אומרים לילד שהוא מוכשר למרות שהוא לגמרי ממוצע בכשרונותיו ב. אומרים לילד שהוא מקרין בטחון עצמי למרות שהוא לפעמים עם חששות, כמו כולם. ג. אומרים לילד שכשהוא מדבר הוא יכול להיות בטוח שיקשיבו לו, כי הוא אומר תמיד דברים נכונים ומעניינים ד. אומרים לילד שהוא מרשים בהופעתו למרות ששוב, הוא לגמרי ממוצע. אז חיפשתי "הורות מגוננת" "הורות בולדוזר" "הורות מחזקת" והמושגים לא מתאימים. חשבתי על "הורות מפמפמת" מה דעתכם ואיך נקראת התופעה באנגלית?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • אכן, מונח מעניין המצאת כאן, והתיאור שלך יכול להתאים למספר הגדרות פסיכולוגיות. באופן כללי, אתה מציין הורות כזו, העוטפת את הילד באופן כזה, שמרוב אהבה/דאגה/טיפול, הקשר בין ההורה לילד מעביר מסרים שאינם אופטימליים לצמיחתו. ג'ון בולבי תיאר הורות כזו, כהורות המשדרת לילד "יהיה לך בטוח ביותר כאן, לידי" (אל תרוף, תיזהר לא לקפו. וכו'). הורות שכזו (על גילאיה והתפתחויותיה השונים) משדרת לילד מסר שהוא אינו חזק דיו בכדי להתמודד בעצמו עם אתגרי החיים. קשר מסוג זה מייצר תחושת תלות העוברת את סף התלות הבריאה בין ילד להורה. כמו כן, קשר מסוג זה מעורר חרדה (חרדה להורה המודאג, למשל), והחרדה מייצרת סגנון קשר מסוים ביניהם וכן, סגנון היקשרות מסוים אצל הילד, בו הוא ילמד להתמודד עם המציאות החיצונית ללא שיתוף ההורה, או ילמד מהוריו כי אין בו יכולות/כישורים להתמודד כלל. האם זה עונה על שאלתך?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תודה על התשובה אבל לא לכך התכוונתי
  • עמנואל גרטל
  • 18/06/2017 22:32
  • תודה על התשובה אבל לא לכך התכוונתי ואשמח אם תעזור/תעזרי לי להתמקד באיפיון התופעה. אז לא, קשר של הורות מפמפמת לא מייצר חרדה. ולא, קשר כזה ממש לא מייצר תחושת תלות ברמה שמעבר לסף התלות הבריאה. 'הורות מפמפמת' ממש לא משדרת לילד מסר שהוא אינו חזק דיו בכדי להתמודד בעצמו עם אתגרי החיים. ממש לא! ההיפך הוא הנכון. הבעיה היא שזה ברמה שמעבר למציאות. ההיפך הוא הנכון וכך גם כתבתי בהודעתי הראשונה. הבעיה היא שהחיזוקים נעשים ברמה שמעבר למציאות והופכים קצת לבלתי סבירים. לדוגמה: נניח שיש נער שעוסק בספורט האיגרוף. כל חייו הוא נהנה מהערצה מסויימת מצד הוריו והם אומרים לו שהוא חתיך, חכם, מוכשר וספורטאי מעולה ואין ספק שהוא נועד לגדולות. הנער לוקח את זה ברצינות ומחליט להשתתף בליגת המתאגרפים. הוא עולה לזירה בפעם הראשונה כשהוא מלא בבטחון עצמי. בקרב הראשון שלו, לאחר כמה שניות של קפיצות חינניות, ליריב שלו מסתבר שהוא כלומניק באיגרוף ושולח אותו לקרשים בנוק-אאוט מהיר. הנער המוכה אוסף את עצמו ופורש מתחום האיגרוף, אבל פונה לתחומים אחרים. גם כאן הביטחון שלו בעצמו שפומפם ע"י הוריו, גורם לתגובת שרשרת שמקדמת אותו מעלה-מעלה, למרות שחלק מכתיבתו שיקרית ויש בה הונאה. הבחור פשוט מפומפם. מה דעתך?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • השאלה היא כמו שניסחתיה בתחילה
  • עמנואל גרטל
  • 18/06/2017 23:51
  • כפי שהוסבר לעיל, אחזור שוב: הנושא אותו המציג אכן קשור להורות "מחבקת מדי", שאינה מאפשרת לילד מפגש עם המציאות, עם יכולותיו כפי שהן. הורות כזו, קשורה בקושי ביציאת גבולות, גבולות בין פנים וחוץ, בין מציאות לדמיון, בין אוטנטי לבין מסכה. הילד הפוגש מציאות אחרת, נאלץ להתמודד בכוחות עצמו עם העולם האמיתי, ללא יכולת אמיתית להיעזר בהוריו, שיצרו פסדה עבורו. זה מותיר אותו בבדידות, על אף כוונותיהם. ניתן לקרוא חומר נוסף בנושא, כפי שצוין קודם, בכתביהם של John Bolby Dan Siegel המתארים כיצד התקשרות כזו עם הורים, מייצרת דפוסי התמודדות מסוימים אצל הילדים. כמו כן, ניתן להיעזר בספר "הורים טובים מדי" הכתוב בעברית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • ילדים
  • דקל
  • 08/06/2017 00:50
  • אחרי כשנה וחצי של קשר, דיברנו לגבי העתיד. והסתבר שבת הזוג לא רוצה ללדת ילדים. מקסימום מוכנה לשקול אימוץ. אני מנגד, לא פוסל בעתיד אופציה לאימוץ אך לאחר ילד ראשונה שלנו. על רקע זה אנחנו כרגע במשבר לפרק את הקשר. איזה סוג טיפול זוגי מומלץ על מנת להבין את מקור ההתנגדות שלה לילדים ואם ניתן לעשות עם זה משהו ולהגיע יחד לעמק השווה. כמובן שאני בעד שנעבור את הטיפול הזה יחד כדי שנבין זה את זה טוב יותר.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, בהחלט, זו סוגיה שיכולה להיות גורם מרכזי להמשך הקשר או להחלטות שונות בעתיד. אני מתרשמת מהסובלנות שלך להבין את שעובר על בת זוגך, ואכן, טיפול זוגי יכול לקחת אתכם קדימה. בטיפול זוגי, תוכלו לבדוק מהן החוויות של כל אחד מכם בנוגע להתמודדות עם משפחה, טיפול בילדים, טיפול ואחריות על בן אנוש אחר. כמו כן, ייתכן ויעלו נושאים אחרים, שתגלו להפתעתכם כי הם קשורים לנושא זה. בטיפול זוגי, שניכם תוכלו לעבור תהליך משמעותי יחדיו, שיאפשר לכם לראות את התמונה המורכבת והרחבה יותר. על כן, ממליצה לנסות ולפנות, ולהסביר לבת זוגך שזהו נושא חשוב, משמעותי עבורך. לשאלתך לגבי סוג הטיפול הזוגי: טכניקת הטיפול והגישה אותה מחזיק המטפל, הינה גורם משני. ישנם מספר גורמים משמעותיים בבחירת מטפל זוגי. ראשית, רצוי לבחור מטפל זוגי ומשפחתי מוסמך, המוכר על ידי האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. באתר האגודה, תוכלו לאתר מטפלים מוסמכים, על פי אזור גיאוגרפי. אתר האגודה הינו: http://www.mishpaha.org.il/ בנוסף, כשהנכם מתקשרים למטפל, נסו לשים לב כיצד אתם חשים בעת התקשורת איתו. האם הוא מרגיש כאדם יציב וברור הנותן לכם ביטחון? האם הוא מאפשר לכם מספיק מרחב כדי להיות כפי שאתם? תוכלו לחוש זאת כבר בשיחת הטלפון, או במפגש הראשון עם המטפל. "הכימייה", התחושה שלכם לגבי התקשורת עם המטפל, הינה מרכיב חיוני לקבלת ביטחון בטיפול ולהצלחתו. הרבה הצלחה, עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תודה רבה
  • ...
  • 19/06/2017 01:54
לרופאים בתחום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

בריאות זה אינפומד – אתר רפואה המקיף בישראל
infomed.co.il (הדפסה)