רופאים בתחום
גאולה פלדמן גאולה פלדמן
עובדת סוציאלית קלינית קרא עוד

פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • שאל מה אני מחפשת ואז נעלם
  • עדן
  • 05/09/2017 22:46
  • שלום, אולי השאלה תראה מוזרה אבל אני סתם רוצה לדעת למה מסקרנות.. התחיל להתכתב איתי מישהו באינטרנט התעניין במה אני עוסקת, שאל מה אני מחפשת באפליקצייה, עניתי לו "להכיר" אז הוא כתב לי"נחמד גם בני 20?" כתבתי לו "מזאת אומרת" אז הוא כתב "מה את מחפשת בבני 20?" וכתבתי"אתה מתכוון שהם ילדים בשבילי?" אז הוא כתב "לא.. את כולה בת 27 לא? אז אומנם הם ילדים בשבילך אבל מה שאת רוצה" כתבתי לו "טוב שאתה דואג להם מה הם היו עושים בלעדייך" אז הוא כתב לי "חיים בשלווה אני ביניהם, סתם כולה ילד בן 20, בהצלחה בהמשך" מה הייתה מטרת השיחה? מדוע הוא סיים את השיחה ובחן אותי ואת הגבולות שלי? תודה.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • נשואים שניים
  • תוצ'ית
  • 30/08/2017 13:47
  • שלום וברכה ! אני נשואה לבעלי מזה שנתיים הנישואין שניים לי ישנם 3 ילדים לבעלי 2 מנישואיו הקודמים הזוגיות בה טובה אך הילדה של בעלי בת 15 מזלזלת בי מדברת אליי לא יפה ואין עם מי לדבר האמא אומרת שזה בגלל אביה של הילדה האבא אומר שזה בגלל האמא והילדה פשוט לא מפסיקה לפגוע לדוגמא בארועים משפחתיים אני שואלת אותה שאלה היא לא מגיבה ואני נמצאת ליד הגיסות שלי והם לא מבינים למה היא עושה את זה ליד אבא שלה היא כן מתייחסת או שעושה את עצמה כאילו היא לא שומעת אני אובדת עצות אנא צרו איתי קשר במייל מה ניתן לעשות

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, תודה לך על פנייתך, מכיוון שאת מתארת סיטואציה המוכרת למשפחות מוערבות רבות. משפחה מעורבת, משום שזו משפחה פרק ב, עם המורכבות הכרוכה בתפקידים רבים, בילדים מנישואים קודמים וכו. בתו של בן זוגך מערימה עליך קשיים. בוודאי. למעשה, את מתארת מצב בו קשרים רבים נפגעים: הקשר הזוגי שלכם מושפע מהמצב, הקשר שלך עם בתו של בן זוגך, הקשר שלך עם שאר בני המשפחה (הנוכחים), הקשרים של הבת איתך, הקשרים של הבת עם אביה, ואני מניחה שישנן השפעות גם בין הילדים. מכיוון שסביר להניח שהחווייות של כל אחד מבני המשפחה שונות, ומכיוון שנשמע שהצרכים של בני המשפחה עדיין לא מולאו והתיישבו, מאד ממליצה על טיפול משפחתי מורחב, שיסייע לכם לטפל, אט אט, בכל הסוגיות. כך, תוכלו, עם הזמן ועם עבודה מודעת, לייצר מרחב בטוח בתוך המשפחה; לייצר גבולות ברורים בין ההורות לילדיכם האישים; לייצר גבולות בין המבוגרים לבין הילדים; לאפשר מרחב של ביטוי, משענת, ביטחון ובהירות לאותה בת ה 15. לייצר יותר בהירות, בכל מובן ובכל מעגל. לשאלתך: מה לעשות: טיפול משפחתי. זכרי שאתם כבר עושים הרבה, שומעת זאת בכתיבתך, ואחרי כל המאמץ של שניכם, למצוא זוגיות חדשה, לאחד כוחות, לנסות שוב - כדאי לעשות את המאמץ הזה ולהגיע לטיפול - זוהי השקעה קטנה יותר, שעשויה להביא לרווחה עבורכם. כל טוב והמון המון הצלחה!

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • יועץ זוגי (רצוי גבר) בחדרה או בנתניה
  • ניצנצ
  • 15/08/2017 12:23
  • ממליצה לכם להיכנס לאתר האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי, ולחפש ברשימת המטפלים, על פי האזור שזו אתם מצויים. זה מקור החיפוש הטוב ביותר, מאחר ותוכלו לפנות למטפל שעבר את כל תהליך ההסמכה הישראלי, שהינו תהליך למידה והכשרה מפרך, אשר בסופו, ועידת ההסמכה דנה ומקפידה על כל פרט, על מנת להביא לציבור מטפלים מוסמכים ומקצועיים. כל טוב עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • טיפול זוגי
  • ד.ב.נ.
  • 07/08/2017 08:15
  • מה עושים כאשר רק בן זוג אחד מודע לאפשרות ומוכן לטיפול זוגי כאשר אין יחסים אישיים בין בני הזוג וזאת בעקבות טענות של בת הזוג על כאבים אך אין רצון לפנות לבדיקות או לטפל במצב אנו בני 53 שנינו אינני מעוניין בפירוק החבילה אך ... זה כואב ומפריע אין דיבורים ושני הצדדים מיסתגרים בפינות שלהם?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, מדבריך אני מבינה שאחד מבני הזוג מתקשה מבחינה מינית, אך אינו מעוניין לטפל בכך או חושש מלטפל בכך, כמו גם קשיים זוגיים על רקע אחר? רצוי מאד להגיע לשיחה אחת, ראשונית, עם מטפל זוגי, על מנת לבדוק מה מפריע לכל אחד ועל מנת להעריך, האם ניתן לטפל במצב, ביחד. אם בן הזוג אינו מעוניין לשקול זאת כלל, אזי, הייתי ממליצה לבן/ת הזוג שכן מעוניינים לעבוד על הקושי, לפנות בעצמם לטיפול פרטני, לדון בסוגיה, להעלות את הקשיים הנראים, ולתכנן קדימה. בהצלחה עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תת מערכות במשפחה דיספונקציונאלית
  • שאלה
  • 17/07/2017 10:33
  • היי, יש לי שאלה אם ניתן אשמח למענה אם משפחה כוללת אימא גרושה חסרת השכלה שני בנים בשנות העשרים לחייהם שעזבו את הבית, סביב גיל ההתבגרות בגלל מעורבות היתר של האם בת 13 שעומדת בפני נשירה מביה"ס ואולי נוטלת גרס, עדיין מתגוררת בבית סבתא אלמנה ללא בן זוג המטפלת ומפרנסת את ילדיה, מתערבת ומבקרת את האם על דרכי החינוך את הילדים הסבתא, האם והבת מתגוררות בבית הסבתא גם כאשר האם הייתה נשואה לבן זוגה הם גרו אצלה מנימוקים כלכליים מערכת היחסים בין הסבתא לאם היא ביקורתית ומזלזלת מערכת היחסים בין הבת לאם בעלת קונפליקטים סביב אי השכלת האם האחים מתנהגים בנתק עם האם 1. אפשר לומר שתת המערכות לפי המאמר של מינושין מערכת הורית: סבתא והאם -כאשר הסבתא דוחקת הצידה את האם מלבצע תפקידיה מערכת זוגית: האם והסבתא -כאשר ביניהן מצויים קונפליקטים מערכת ילדית: הכוללת את הבת 13, האם שעדיין מסתייעת בסבתא, והאחים (למרות שעזבו את הבית?) 2. אופי התקשורת היא מזלזלת וביקורתית ולהתנהג בצורה קיצונית כדי להפנות תשומת לב ולקבל הכרה- כפי שהבת נוהגת.. הסבתא והאם בעלות יחסים קומפלימנטריים- הסבתא סמכותנית ולא משאירה מקום לביתה וככל הנראה מתקיים משולש בין הבת 13 לסבתא שמייצר קואליציה ביניהן ומוביל את הבת להילחם באם?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תודה על ניתוח מעניין של המשפחה המתוארת. כאשר ישנן תיאוריות המתבוננות בפונקציונליות של משפחה, יש לנו אפשרות לבחון בכלים מובנים, כיצד באה לידי ביטוי אותה דיספונקציה. אכן, אם מתבוננים באמצעות ת\התיאוריה המבנית של מינושין, רואים בבירור כי תתי המערכות במשפחה זו נמצאים בטשטוש מבחינת גבולות פנימיים ותפקידים ברורים. כאשר הגבולות בתוך המשפחה מטושטשים, גם הגבולות בין המשפחה ובין העולם החיצוני - מיטשטשים, וחברי המשפחה אינם שמורים מספיק. לדוגמה, תת המערכת ההורית מאד מטושטשת (הסבתא מתפקדת כאם לבת ולנכדה, הבת מתנהגת כילדה). כיוצא בזה, תת המערכת ההורית לא מספקת משענת חזקה מספיק עבור הנערה, והיא מייצרת לעצמה את גבולותיה שלה )או אי הגבולות). וכך, נוצר טשטוש בין גבולות הבית לעולם החיצוני. גבולות השמירה (מה כדאי, מה אסור, מהן הסכנות וכו) אינם מופנמים אצל הנערה, הגבולות לא רק מיטשטשים, הם גם פרוצים. התיאור שלך מרתק, מאר וניתן לעסוק גם בניתוק האחים, ובאופן שבו הם שומרים על קשר (כלכלי או אחר) עם האם. אין ספק, שהאם מתקשה לתפקד, ומשהו בדינמיקה בין האם לסבתה מקשה על שתיהן ועל כל המערכת המשפחתית. סוגיית המשולשים גם היא מרתקת, ושייכת לעבודתו הראשונית של בוהן. בהחלט רלוונטית פה. נראה, על פי המודל הסירקומפלקסי (חפשו את המודל, היא מצוין להערכת תפקוד משפחתי): מדובר על משפחה עם לכידות נמוכה (ניתוק וסביכות) ותקשורת שלילית באופן כללי. חשוב לזכור, לגבי האחים והנערה, שהתנהגותם מבטאת תוצאה של מצב משפחתי סבוך וקשה. אמנם, התנהגותם היום משפיעה אף היא על המשפחה, אך יש לזכור, כי במצב זה, התנהגותם מבטאת הישרדות, גם אם אינה מצב אופטימלי בכלל, זה הכי טוב שהצליחו כעת עבורם. עם זאת, התקווה של כל מטפל משפחתי, שבעזרת שינוי שבני המשפחה ירצו עבור עצמם, ובעזרת צעדים קטנים ומדודים, ניתן יהיה לחולל שינוי חווייתי משמעותי. אם השאלה היתה תיאורטית, בבקשה. אם מדובר במשפחה ספציפית, הייתי ממליצה על טיפול משפחתי, אצל מטפל העוסק בגישות חווייתיות, ובאוריינטציה מבנית. כל טוב עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • האם מטפל זוגי שמטפל בזוג
  • רוני
  • 27/06/2017 15:14
  • שלום לך, שאלה מעניינת מאד ורלוונטית לאנשים רבים, תודה. אכן, המטפל הזוגי מסתגל על הקשר הזוגי, גם בהקשר רחב יותר, של מקומו של הקשר בתוך המערכת המשפחתית הכוללת. לא בכדי, הטיפול נקרא "טיפול זוגי ומשפחתי". איני יודעת מהי הסוגיה ומה עומד מאחורי הבקשה של המטפל, אך ניתן לשאול אותו, על מנת לקבל בהירות. אתן דוגמה לצורך של הבאת הורי הזוג לטיפול (זו כמובן רק דוגמה להמחשה): אם מדובר בזוג מאד צעיר, המנסים לבנות זוגיות, אך משהו בקשר של בני הזוג עם ההורים, מקשה על היפרדות מבית הילדות, לקיחת עצמאות, ויצירת תא משפחתי יציב. אם הורי הזוג מגלים מעורבות יתר בחיי הזוג הצעיר, באופן שאינו מותאם לגבולות להם זקוק הזוג, על מנת לייצר תא משפחתי חדש. זו כמובן רק דוגמה. המטפל יכול לבקש לראות אנשים נוספים (בני משפחה מדורות שונים, אף חברים עם קירבה משמעותית), על מנת לאבחן קשיים או כחלק מתהליך טיפולי מצמיח ומרפא. מציעה לשאול את המטפל על כיווני החשיבה של בקשה זו. זה בוודאי יהיה מעניין והגיוני, כאחד. בהצלחה עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • טיפול זוגי עבור הורים שמסרבים לקבל טיפול?
  • עידן
  • 13/06/2017 21:31
  • שלום רב, הוריי כבר מבוגרים (סביבות +60) ומדי פעם הם רבים על דברים שטותיים והופכים למאוד אמוציונליים בנוגע לכך, בעיקר אימי, ברמות שלפעמים אני חושש מאחר ולחץ הדם שלה עולה ואני ממש מפחד שלא יקרה לה משהו. כמו הרבה זוגות מבוגרים, גם בקרב הוריי ברוב המקרים, הסיבה היא הגבר, עם השנים פחות ופחות תאקט, וכשבא שלי אומר משהו מתוך דאגה לאימי הוא לא בדיוק יודע איך לנסח זאת וזה מתפרש בצורה שלילית אצלה ומאחר והיא אשה מאוד אמוציונלית, היא לוקחת הכל קשה וזה הולך ומחמיר עם הזמן ולי בהחלט יש יותר מכמה סיבות לדאוג. מה גם שלאחרונה הם הגיעו למסקנה שאולי מוטב לשניהם להפרד (לא גירושים) ולמרות שאכפת להם אחד מהשניה, ולמרות שהם פרטנרים מצויינים, הם נורא חוששים מה"פיצוצים" הקטנים האלו שעושים לשנייהם רע, אך הם לא יודעים כיצד להתמוד עם זה בעצמם. אך מנגד הם גם לא ממש מוכנים להקשיב לי וללכת לטיפול, בעיקר אבא שלי שממש מתנגד וכלל אינו מאמין בפסיכולוגים (למרות שמדובר באדם מאוד משכיל ורציונלי) אך מזה שנים הוא מסרב בכל תוקף ללכת אפילו לייעוץ לבדו ע"מ שיבין מה מפליטות הפה שלו גורם לבעיות... בעבר אמא שלי הראתה נכונות ורצון שאקח את אבא לטיפול או ייעוץ שכזה שאולי יגרום לו לחשוב פעמיים לפני שהוא אומר או עושה משהו שכזה, והיא אפילו הייתה מוכנה לטיפול זוגי מתוך תקווה שזה יועיל לשניהם. אני אמנם לא פסיכולוג, אך בקיא בנושא כי גם אני ממקצועות הרפואה, ומכל חבריי וקרובי משפחה, דווקא על הוריי אינני מצליח להשפיע, היחידים שאינם מוכנים להקשיב לעצותיי, אבל אני מרגיש שהם מתוסכלים או שהרימו ידיים והולכים לכיוון הפתרון הכי קל "הפרדות" ודווקא בגילם לא הייתי רוצה שיפרדו מאחר ומלבד למוקשים הקטנים מפיו של אבא, הם פרטנרים מצויינים, משכילים, וצוות מצויין. ולמרות שהם לא מפגינים אהבה, אני יודע שהם יעשו הכל אחד בשביל השני, בעיקר אבא שלי שעם השנים כלל לא יודע לבטא רגשותיו, אך כשאמא לא מרגישה טוב, הוא תמיד שם בשבילה ומטפל בצורה מסורה. לסיכום - כיצד אני יכול להביא את שנייהם או בתור התחלה את אבא שלי לטיפול מבלי שהוא יתנגד, האם ישנה דרך להביאו לטיפול מבלי שידע שמדובר בכלל בפסיכולוג? וכמובן האם בכלל שווה לנסות? הוא מודע לעצמו רק שלא מצליח לנהוג באיפוק כשהוא מרגיש שהוא חייב להגיד משהו שגם אם הוא לטובת אמא, הוא לא חושב על איך המסר נקלט, למרות שמיליון פעמים ישבתי איתו והסברתי לו בדיוק היכן הבעיה ומה עשה לא נכון, ולמרות שלל הבטחותיו שישתדל וישתנה, אינו מצליח לעמוד בכך. הוא נחוש שכל הערה או אמירה היא לטובתה. לעזרתכם \ עצתכם אודה.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, התמודדות מורכבת ומתסכלת, אמיצה ומעוררת הערכה - יש לך עם הוריך. נשמע שאתה ממש נמצא שם, מבין את הדינמיקה, מנסה לייעץ ולהסביר, מקווה שדברים ישתנו, והם, כך נשמע, כן מגיבים אליך. עם זאת, כמה נקודות חשובות למחשבה: ראשית, אציין כבר עכשיו, הארה שזוגות מגיעים אליה בדרכים שונות בטיפול זוגי: יש לשלושתכם (הוריך ואתה) הנחה סמויה וגלויה, שכל הקושי טמון באביך: הוא עם בעיית הטאקט, הוא מתקשה להשתנות, הוא מתקשה לתת מילות אהבה וכו. אמא אמנם אמוציונלית, אך אבא מערים קשיים. בטיפול זוגי, ובעבודה זוגית באופן כללי, שני בני הזוג נמצאים בתהליך בו יש להם הזדמנות להתבונן על עצמם. ייתכן שהסיטואציה מורכבת יותר מאשר הנחה שהאשמה אצל אבא. אך שלושתכם נושאים עמדה זו, דבר המקשה על כולכם: ההנחה מקשה על אמא לראות מהו החלק שלה בדינמיקה ביניהם, ומקשה על אבא לתפקד תחת רגשות אשמה ותחושת חוסר הצלחה.מומלץ מאד כי הם יגיעו לטיפול זוגי, גם בגילם, כמובן. הטיפול עשוי לזמן להם רגעים של קירבה מחודשת, הערכה הדדית, ותחושת הישג על מה שעשו עד כה, יחדיו. אם תצליח לשכנעם, זה יהיה נהדר. לא ניתן להביא אדם לטיפול רגשי, ללא ידיעתו. המרכיב הראשוני והחיוני בטיפול רגשי, הוא שהאדם עצמו ירצה ליצור שינוי. אותו אדם אינו חייב מראש לתת את אמונו באנשי המקצוע, הוא יכול להגיע לטיפול ולדבר בכנות על הסיבות שגורמות לו לאי אמון בטיפול. אז, המטפל והוא יוכלו לנסות להבין מדוע חוסר האמון וכיצד ניתן לעבוד על האמון ביניהם. כלומר, חוסר האמון באנשי טיפול הינו שכיח, ואם אביך יעלה זאת בטיפול, זה יאפשר עבודה והתמודדות. אך שוב אדגיש, מרכיב חיוני לפני הטיפול צריך להיות: היות האדם רוצה ליצור שינוי, והיות האדם יודע כי הוא הולך לאיש טיפול. לא ניתן לרמות אדם אל תוך תהליך רגשי. ייתכן שאחרי שתפרוס בפניו את יתרונות האפשרות הזו, הוא יסכים לנסות. לפי תיאורך, כדאי להוריך לנסות הזדמנות זו. בהצלחה עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תודה עדית, מעריך מאד את תשובתך המורחבת והמפורטת, עדכון והתקדמות:
  • עידן
  • 02/07/2017 20:08
  • אמנם רק היום קראתי את תגובתך, אך כבר באותו השבוע הצלחתי להשפיע על אבא ולשכנע אותו ללכת לייעוץ אישי אצל פסיכולוגית תרפיסטית, לא יודע איך הצלחתי לשכנע אותו, אבל הוא התקשר אליי לעדכן שמצא בעצמו מישהי וקבע איתה פגישה, ואפילו עדכן אותי לאחר כל פגישה. הוא טוען שהיא דיי עזרה לו להבין את מקור הבעיה אצלו, ואף אצל אמא ע"ס התיאורים שלו. מה גם שהוא טוען שזה לא כ"כ שונה ממה שאני ייעצתי לו לעשות, אבל להערכתי לאחר שהוא התגבר על הבושה או אי הנעימות, היה לו יותר הגיוני ללכת לטיפול מקצועי מאשר שהבן שלו 'יחנך' אותו... כנראה שהוא הרגיש פחות נעים לקבל את העובדה שבנו הקטן מנסה ללמד אתו כיצד לנהוג. בכל מקרה, כעת אני מחפש יועצת זוגית דיסקרטית כי הצלחתי לשכנע גם את אמא שהיא צריכה לנסות ולא להתייאש. אבל למרות הכל אני תוהה האם לא עדיף לקחת אותה קודם לטיפול אישי ואח"כ לצרף את אבא... או שמא עדיף לקחת את שניהם? בכל מקרה אשמח לדעת מה טיפול שכזה כולל ואם אפשר פחות או יותר גם לדעת סדרי גודל של עלות... אם היא תסכים, יכול להיות אפילו שקבע לה / להם אצלך. שוב תודה רבה לך!

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • כל הכבוד! כל הכבוד לאביך על ההתקדמות הפעילה, והרצון לפעול כדי להרגיש יותר טוב ולשמור על משפחתו, כל הכבוד לך, על היותך מבין ואמפטי לכך שדברים מסוימים משפיעים אחרת כשנאמרים מאיש מקצוע. עם זאת, שאני מבינה שהוא ממשיך לעדכן אותך, ומכך מסיקה שהוא מאד מעריך את דעתך, ואותך באופן כללי. כעת לשאלתך: האם כדאי לאמך לפנות לטיפול פרטני או זוגי (עם אביך). שני התהליכים המדוברים הינם תהליכים רגשיים שמטרתם לייצר שינוי חווייתי אצלה, תובנות, תחושה טובה יותר. בין אם מדובר בטיפול בו תוכל להתבונן לתוך עצמה ובין אם תעשה זאת, בנוכחות אביך, שני התהליכים יהיו משמעותיים. התרשמתי עד כה ששני הוריך לא חוו טיפול פסיכולוגי עד לאחרונה. (האם זה נכון?). ואם כך, שתי האפשרויות יחוללו שינוי אדיר עבורה. על כן, כדאי לאמך לבדוק, מהם רחשי לבה. היכן היא היתה מעדיפה להתחיל, בכיוון פרטני או זוגי. עצם הבחירה הינה משמעותית גם היא. ובשני הכיוונים יהיה עיסוק במערכות היחסים שלה עם סובביה. באופן כללי, טיפול פרטני מסייע לאדם לראות את החלקים הפנימיים שבו, לקבל את החלקים האלה, להכירם, למצוא נחמה וחמלה כלפי עצמו, לחוש גאווה/סיפוק/מסוגלות. זאת, על ידי עבודה עם המטפל שבחדר. כמובן שזהו הסבר כללי, וישנן גישות שונות לעבודה בטיפול פרטני, כל גישה תשים דגש על היבטים מסוימים. טיפול זוגי הינו טיפול המסייע לבני הזוג למצוא את דרכם, לסלול את השביל, להתבונן פנימה תוך קבלת תמיכה מהשני, להעריך מחדש את רגעי החיבור, ולעשות סדר בציפיות הזוגיות והקשר הקיים. גם כאן, זהו תיאור כללי מאד עם מקרים רבים היוצאים מהכלל. כל זוג מגיע עם צרכים שונים לטיפול, כך גם בטיפול פרטני. אך ניתן לומר שהטיפול הזוגי עובד הן על כל אחד מבני הזוג, והן על הקשר. הטיפול הפרטני מתייחס לקשר הזוגי כיישות קיימת. קיימות גישות רבות לעבודה זוגית וכל מטפל מתאפיין בגישות טיפול מסוימות. מקווה שהפרטים עוזרים ומקווה מאד ששני הוריך יוכלו לבחור לעצמם דרך, על מנת לחוש טוב יותר! בהצלחה עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • מה המושג בפסיכולוגיה להורות מפמפמת?
  • עמנואל גרטל
  • 13/05/2017 14:17
  • "הורות מפמפמת" (הרגע המצאתי את זה) היא הורות שנראית לכאורה אידיאלית: 1. לא מגינים על הילד הגנת יתר כנגד קשיי החיים. 2. לא מכסחים קשיים עבור הילד ונותנים לו להתמודד עם כל הקשיים. 3. לא מייפים דברים לא טובים שהילד עושה ומחזירים אותו באסרטיביות למסלול הנכון. 4. וכולי וכולי... 5. אבל עושים רק מערכת אחת של חיזוקים לא טובים: א. אומרים לילד שהוא מוכשר למרות שהוא לגמרי ממוצע בכשרונותיו ב. אומרים לילד שהוא מקרין בטחון עצמי למרות שהוא לפעמים עם חששות, כמו כולם. ג. אומרים לילד שכשהוא מדבר הוא יכול להיות בטוח שיקשיבו לו, כי הוא אומר תמיד דברים נכונים ומעניינים ד. אומרים לילד שהוא מרשים בהופעתו למרות ששוב, הוא לגמרי ממוצע. אז חיפשתי "הורות מגוננת" "הורות בולדוזר" "הורות מחזקת" והמושגים לא מתאימים. חשבתי על "הורות מפמפמת" מה דעתכם ואיך נקראת התופעה באנגלית?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • אכן, מונח מעניין המצאת כאן, והתיאור שלך יכול להתאים למספר הגדרות פסיכולוגיות. באופן כללי, אתה מציין הורות כזו, העוטפת את הילד באופן כזה, שמרוב אהבה/דאגה/טיפול, הקשר בין ההורה לילד מעביר מסרים שאינם אופטימליים לצמיחתו. ג'ון בולבי תיאר הורות כזו, כהורות המשדרת לילד "יהיה לך בטוח ביותר כאן, לידי" (אל תרוף, תיזהר לא לקפו. וכו'). הורות שכזו (על גילאיה והתפתחויותיה השונים) משדרת לילד מסר שהוא אינו חזק דיו בכדי להתמודד בעצמו עם אתגרי החיים. קשר מסוג זה מייצר תחושת תלות העוברת את סף התלות הבריאה בין ילד להורה. כמו כן, קשר מסוג זה מעורר חרדה (חרדה להורה המודאג, למשל), והחרדה מייצרת סגנון קשר מסוים ביניהם וכן, סגנון היקשרות מסוים אצל הילד, בו הוא ילמד להתמודד עם המציאות החיצונית ללא שיתוף ההורה, או ילמד מהוריו כי אין בו יכולות/כישורים להתמודד כלל. האם זה עונה על שאלתך?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תודה על התשובה אבל לא לכך התכוונתי
  • עמנואל גרטל
  • 18/06/2017 22:32
  • תודה על התשובה אבל לא לכך התכוונתי ואשמח אם תעזור/תעזרי לי להתמקד באיפיון התופעה. אז לא, קשר של הורות מפמפמת לא מייצר חרדה. ולא, קשר כזה ממש לא מייצר תחושת תלות ברמה שמעבר לסף התלות הבריאה. 'הורות מפמפמת' ממש לא משדרת לילד מסר שהוא אינו חזק דיו בכדי להתמודד בעצמו עם אתגרי החיים. ממש לא! ההיפך הוא הנכון. הבעיה היא שזה ברמה שמעבר למציאות. ההיפך הוא הנכון וכך גם כתבתי בהודעתי הראשונה. הבעיה היא שהחיזוקים נעשים ברמה שמעבר למציאות והופכים קצת לבלתי סבירים. לדוגמה: נניח שיש נער שעוסק בספורט האיגרוף. כל חייו הוא נהנה מהערצה מסויימת מצד הוריו והם אומרים לו שהוא חתיך, חכם, מוכשר וספורטאי מעולה ואין ספק שהוא נועד לגדולות. הנער לוקח את זה ברצינות ומחליט להשתתף בליגת המתאגרפים. הוא עולה לזירה בפעם הראשונה כשהוא מלא בבטחון עצמי. בקרב הראשון שלו, לאחר כמה שניות של קפיצות חינניות, ליריב שלו מסתבר שהוא כלומניק באיגרוף ושולח אותו לקרשים בנוק-אאוט מהיר. הנער המוכה אוסף את עצמו ופורש מתחום האיגרוף, אבל פונה לתחומים אחרים. גם כאן הביטחון שלו בעצמו שפומפם ע"י הוריו, גורם לתגובת שרשרת שמקדמת אותו מעלה-מעלה, למרות שחלק מכתיבתו שיקרית ויש בה הונאה. הבחור פשוט מפומפם. מה דעתך?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • השאלה היא כמו שניסחתיה בתחילה
  • עמנואל גרטל
  • 18/06/2017 23:51
  • כפי שהוסבר לעיל, אחזור שוב: הנושא אותו המציג אכן קשור להורות "מחבקת מדי", שאינה מאפשרת לילד מפגש עם המציאות, עם יכולותיו כפי שהן. הורות כזו, קשורה בקושי ביציאת גבולות, גבולות בין פנים וחוץ, בין מציאות לדמיון, בין אוטנטי לבין מסכה. הילד הפוגש מציאות אחרת, נאלץ להתמודד בכוחות עצמו עם העולם האמיתי, ללא יכולת אמיתית להיעזר בהוריו, שיצרו פסדה עבורו. זה מותיר אותו בבדידות, על אף כוונותיהם. ניתן לקרוא חומר נוסף בנושא, כפי שצוין קודם, בכתביהם של John Bolby Dan Siegel המתארים כיצד התקשרות כזו עם הורים, מייצרת דפוסי התמודדות מסוימים אצל הילדים. כמו כן, ניתן להיעזר בספר "הורים טובים מדי" הכתוב בעברית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • ילדים
  • דקל
  • 08/06/2017 00:50
  • אחרי כשנה וחצי של קשר, דיברנו לגבי העתיד. והסתבר שבת הזוג לא רוצה ללדת ילדים. מקסימום מוכנה לשקול אימוץ. אני מנגד, לא פוסל בעתיד אופציה לאימוץ אך לאחר ילד ראשונה שלנו. על רקע זה אנחנו כרגע במשבר לפרק את הקשר. איזה סוג טיפול זוגי מומלץ על מנת להבין את מקור ההתנגדות שלה לילדים ואם ניתן לעשות עם זה משהו ולהגיע יחד לעמק השווה. כמובן שאני בעד שנעבור את הטיפול הזה יחד כדי שנבין זה את זה טוב יותר.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, בהחלט, זו סוגיה שיכולה להיות גורם מרכזי להמשך הקשר או להחלטות שונות בעתיד. אני מתרשמת מהסובלנות שלך להבין את שעובר על בת זוגך, ואכן, טיפול זוגי יכול לקחת אתכם קדימה. בטיפול זוגי, תוכלו לבדוק מהן החוויות של כל אחד מכם בנוגע להתמודדות עם משפחה, טיפול בילדים, טיפול ואחריות על בן אנוש אחר. כמו כן, ייתכן ויעלו נושאים אחרים, שתגלו להפתעתכם כי הם קשורים לנושא זה. בטיפול זוגי, שניכם תוכלו לעבור תהליך משמעותי יחדיו, שיאפשר לכם לראות את התמונה המורכבת והרחבה יותר. על כן, ממליצה לנסות ולפנות, ולהסביר לבת זוגך שזהו נושא חשוב, משמעותי עבורך. לשאלתך לגבי סוג הטיפול הזוגי: טכניקת הטיפול והגישה אותה מחזיק המטפל, הינה גורם משני. ישנם מספר גורמים משמעותיים בבחירת מטפל זוגי. ראשית, רצוי לבחור מטפל זוגי ומשפחתי מוסמך, המוכר על ידי האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. באתר האגודה, תוכלו לאתר מטפלים מוסמכים, על פי אזור גיאוגרפי. אתר האגודה הינו: http://www.mishpaha.org.il/ בנוסף, כשהנכם מתקשרים למטפל, נסו לשים לב כיצד אתם חשים בעת התקשורת איתו. האם הוא מרגיש כאדם יציב וברור הנותן לכם ביטחון? האם הוא מאפשר לכם מספיק מרחב כדי להיות כפי שאתם? תוכלו לחוש זאת כבר בשיחת הטלפון, או במפגש הראשון עם המטפל. "הכימייה", התחושה שלכם לגבי התקשורת עם המטפל, הינה מרכיב חיוני לקבלת ביטחון בטיפול ולהצלחתו. הרבה הצלחה, עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תודה רבה
  • ...
  • 19/06/2017 01:54
  • רואות בי רק ידיד
  • דור
  • 16/06/2017 16:58
  • יצאתי לכמה דייטים בשנה האחרונה כל הזמן קיבלתי תשובה מהבנות אחרי פגישה, מקסימום רק שתיים שהן רואות בי רק ידיד וזה לא זה. בעקבות זה בזמן האחרון אני בטראומה ומפחד כבר לצאת לדייטים

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, כן, זו בעיה מאד מוכרת: היציאה לדייטים מרובים והתשובות האלה מפי הבנות, תשובות שליליות או לא-ברורות, משאירות תחושה מאד לא נעימה. אנא זכור, כי אם בחורה עמה יצאת, בוחרת לא להמשיך איתך את הקשר, זה עוד לא אומר שום דבר עליך כאדם, כבעל יכולות, כמעניין. זה רק אומר שהיא בחרה שזה לא מתאים לה. ובמקביל, אולי כדאי לבדוק: מה יהיה לך נוח: איזה דייטים? כיצד אתה מכיר בנות זוג? האם אתרי היכרויות, האם דרך חברים, האם ממקום העבודה או הלימודים. ישנם אנשים שלא מסתדרים עם היכרויות באינטרנט, וישנם אנשים שמתקשים עם היכרויות דרך חברים. כדאי לבדוק עם עצמך, מהי הדרך הכי נוחה עבורך, מהי הדרך בה אתה תוכל להתבטא בצורה הכי אמיתית שלך! בהצלחה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • ניתוק ובגידה רגשית
  • ג.ע
  • 14/04/2017 23:40
  • שלום גיליתי שאישתי ניהל רומן בעבודה שכלל סמס ושיחות בלבד מספר חודשים . כשגילתי היא לקח אחריות סיפרה שהלחצים עם הילדים ומתחים בבית השעמום בעבודה גרמו לה להתנתק ממני למרות אהבתה אלי . יש לציין שהבחור יזם והיא נגרר אחריו (תארה סוג של שליטה אליה מצידו תוך אי יכולת להתנתק ממנו ) היא מציינת שיש לה הקלה שגיליתי ושהיא תעשה הכל לשיקום היחסים. אני מרגיש פגוע וחסר ביטחון בה (לציין בעבר לפני כמה שנים גם ניהל ההתכתבות עם גבר מאחורי גבי) אני מרגיש שאני שוב בסרט ולא יודע מה לעשות ( אוהב אותה נורא )

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שכתבת ושיתפת בקושי שלך, בפרום. מהתיאור שלך, אין ספק שאתה מודאג באופן מוצדק. הרי אם ההתנהגות הזו התקיימה בעבר, מאחורי גבך, והתקיימה עכשיו, כיצד ניתן להבטיח שהתנגות זו לא תחזור על עצמה בעתיד ואולי תחמיר. כמו כן, מסכימה איתך שבגידה רגשית, בה בת זוגך חולקת ומפתחת קשרים רגשיים עם גבר אחר מאחורי גבך, גם אם אינם פיזיים, היא מדאיגה באותה המידה (או כמעט באותה המידה). משתמע שאתה מעוניין בקשר בלעדי איתה, ומוכן להמשיך להתחייב לכך. וכאן נשאלת השאלה: האם היא תהיה מוכנה לכך. האם היא תהיה מוכנה לוותר על התרגשות מהצד לטובת הקשר ביניכם. בטיפול זוגי, תוכלו לבדוק שאלות משמעותיות כגון: -מה ביחסים שלכם צריך להשתנות, כדי שייווצר עניין ומשיכה ביניכם, ויענה על הצרכים של שניכם. -מהו החלק שלה בחיפוש החיצוני. כיצד דמיינה לעצמה את המשך הקשר ביניכם, במקביל לבחירות שלה. -כיצד בת זוגך מעוניינת להחזיר את האמון שלך בה. -כיצד היא תחוש פתוחה יותר בקשר ביניכם. -מהו החלק שלך ביצירת סגנון התקשורת ביניכם. -האם אתה חש שאתה מקבל מענה לצרכים שלך בקשר. ועוד ועוד. טיפול זוגי יאפשר לכם למצוא רגעים חדשים של חיבור ולבנות קשר אחר, שונה מבעבר, קשר מחודש שייבנה על רגעים של פתיחות, דאגה וחיבור. בהצלחה עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • פרידה מבן זוג
  • נילי
  • 20/04/2017 22:24
  • אני בת 46 ובעלי בן 48 נשואים מזה 24 שנה עם שלושה ילדים. הנישואין היו מאושרים,אולם היו גם וויכוחים. לאחרונה הוויכוחים התגברו בשל אי הסכמה בנושא חינוך הילדים וקושי עם התמודדות מול גיל ההתבגרות, או אי עזרה במתלות הבית.בעלי נטש את הבית ועזב אותי ואת הילדים המומים, כואבים פגועים ועם המון סימניי שאלה. הילדים בתחילה בכו המון וניסו לשכנעו אולם כלום לא עזר בעקשנותו, אני שבורה והרוסה ומאוד מתקשה לתפקד ביום יום. זו הייתה הפתעה מוחלטת עבורי לא מצליחה לקלוט כיצד הפתיע אותי ולא הבנתי או הרגשתי את שעומד לקרא. הוא טוען כי הפסיק לאהוב, וקשה לו עם הוויכוחים והריבים שלנו, בחר להתרכז רק ברע. ציינתי והסברתי לו שאני לא מסכימה עם הצעד הקשה הזה, אך הוא בשלו עזב את הבית, נמצא בקשר טלפוני עם הילדים בלבד. ואני ההמומה והכאובה ממתינה למוצא פיו מה החליט, לאן פנינו מועדות?? ניסיתי לשכנעו להגיע ליעוץ זוגי אך איננו מוחלט, טוען שלא יעזור והוא לא מעוניין לדבר. כרגע אנחנו נמצאים בנתק מזה כשבועיים, אני מרגישה מאוד פגועה ואינני יודעת מה יהיה, אינני יודעת כיצד להביאו להבנה או ניסיון לטיפול זוגי. אובדת עצות.....מה עליי לעשות על מנת לגרום לו לשוחח ולנסות למצוא פתרון.?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שכתבת לפורום. אנשים רבים נתקלים במצבים המזכירים את מצבך, ויכולים להזדהות איתך או להיתרם ממילותיך. אני מקווה שהשיקולים וכיווני המחשבה שיפורטו בתגובה זו, יתקבלו אצלך בהבנה, וניתן יהיה להבין אם יהיה לך קשה לשקול ולחשוב על היבטים אלה, הקשורים במשמעויות של פרידה לטטוח ארוך. כמו כן, אתייחס לאפשרות שמדובר בפרידה זמנית. אכן, הצעד הזה הוא הלם מוחלט עבור כולכם, ובוודאי שישנם היבטים רבים שתצטרכו להסתגל אליהם. לפי חישובי, האם הפרידה נעשתה במהלך חופשת הפסח? שאלה זו רלוונטית מאחר ואנשים רבים מדווחים על קושי לייצר אוירה רגועה בתא המשפחתי (המצומצם והמורחב) במיוחד בתקופות החגים. ומעבר לכך, עולות שאלות משמעותיות הקשורות לתוכניות לעתיד: -האם הוא תכנן זאת לאורך זמן? כמה זמן חשב על כך? -כיצד הוא מדמיין שהיחסים ביניכם יימשכו בעתיד? בני זוג השוקלים פרידה, פעמים רבות שוכחים, שתפקידם החשוב ביותר (ההורות) ממשיך, וממשיך להיות משותף עם בני הזוג, לנצח... פרידה או זוגיות, הוא ואת תצטרכו להיות בקשר רצוף, עבור הילדים... -אם יש בכוונתו להיפרד באופן רשמי, ישנן השלכות רבות לכך (כלכליות, חברתיות, רגשיות, אישיות, משפחתיות). אלה השלכות רבות וכבדות משקל. האם נתן את דעתו לכך? כאשר זוג שעבר כברת דרך יחד, וחולק ילדים ובית, מחליט על פרידה (בין אם מוסכמת או חד צדדית), חשוב שבני הזוג יהיו בתקשורת לגבי ההשלכות של הפרידה ויבדקו יחד, האם הם באמת רוצים לפנות לכיוון הפרידה ,או מוכנים לקול לתת ניסיון נוסף לזוגיות שלהם. פעמים רבות, זוג הנמצא במשבר, ועובר תהליך זוגי, מגלה דברים חדשים ובונה מערכת יחסים טובה יותר, מבעבר. לא מדובר על חזרה ליחסים תקינים, אלא לבנייה מחדש של קשר זוגי, בו ישנו מרחב לכבוד הדדי, לדאגה, לסקרנות לגבי השני, וסקרנות לגבי עצמי. אולי כדאי לפנות לבן זוגך, אפילו להביא את הטקסט הזה איתך, ולפרוס בפניו את השיקולים והאפשרויות. הרי אם יעזוב בצורה זו, לא תוכלי להבין לעומק את הכאב שלו, ולמעשה, גם הוא עוד לא נתן לעצמו הזדמנות להבין ולעבד את שעובר עליו. וכמובן, נכון הדבר לגבי הכאבים שלך. היבט נוסף קשור בקושי סביב חינוך הילדים. פעמים רבות, הורים מתקשים לייצר שפה אחידה בחינוך הילדים, דבר שיוצר משבר ביניהם. ההורות שלנו משופעת מהחינוך שקיבלנו בביתנו כילדים, מושפעת מתפיסות עולמנו ומאירועים שעברנו בחיינו. פעמים רבות, כאשר זוג מגיע להדרכה הורית, פתרונות מעשיים ותחושת שותפות, מרגיעים את המערכת המשפחתית, ואז ניתן לבדוק האם יש מקום לשיפור הזוגיות. ממליצה מאד לשקול טיפול זוגי והדרכה הורית, בתקווה שתצעדו לשם יחדיו. בהצלחה!! במקביל, בהצלחה בהתמודדות עם הילדים, שכעת זקוקים ליציבות, אוזן קשבת, והבנה, לצד זה שכבודו של אביהם יישמר.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • עזב את הבית
  • נילי
  • 23/04/2017 01:41
  • ראשית תודה על תשובתך המהירה. לצערי הרב אינני בתיקשורת עם בעלי מהרגע שעזב את הבית, אכן עזב בתקופת החגים, הסכים להשאר עד צאת החג כיוון שארחנו את משפחתי ולא ידעתי כיצד להתמודד עם הפרידה גם מול המשפחה.הוא כינס את הילדים והודיע להם שהוא עוזב לקח תיק ויצא מהבית, למרות בקשותיהם ותחנוניהם להישאר ולנסות לפתור את הבעיה. לצערי הרב גליתי מולי אדם קר מאוד שלא מוכן להקשיב מנותק רגשית לחלוטין. חייבת לציין כי כך הדברים נעשים במשפחתו,הוא בנתק מזה שנה וחצי מאחותו היחידה, כאשר הוא כועס על אימו,שהיא בן אדם לא קל, הוא מתתנתק לכמה שבועות, עד שהיא פונה אליו, אמו הייתה בנתק של שנה מאביה זל.בקיצור משפחה עם נחות רגשית דבר שלא היה מקובל עליי לחלוטין, תמיד הייתי אומרת שזו לא דרך, וישנה דרך לנהל דברים בשיחות ובהקשבה לצדדים. בעבר ניסיתי לפייס אולם כיום מתוך בגרות אישית החלטתי שאני לא נוקטת עמדה ומתרחקת, נפגעתי רבות ממשפחתו.כרגע הנתק הופנה אליי, ובעלי לא מתקשר איתי, הוא מתקשר עם הילדים ואף יוצר מתח קשה בבית עם ההתמודדות, כשהוא מחליט שרוצה לראותם הוא משוחח עם הילדים ולא איתי, גורם למתחים, כעסים התפרצויות וסחטנות רגשית של הילדים מולי. אני מיואשת, פגועה,כבודי שוב נרמס ואינני יודעת כיצד להביאו למצב של הדברות איתי,לא ברור לי הכעס העצום שלו עד כדיי נתק, זהו פן שלא תארתי לעצמי שיופנה גם אליי, חייבת לציין שגם הילדים פונים אליו בבקשה שנלח ליעוץ אך הוא בשלו לא מעוניין ואף אומר זאת לילדים, שהוא איננו מאמין בזה. מה עליי לעשות, אובדת עצות ומיואשת מאוד.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך שוב, בוודאי שההתמודדות עם המצב מציפה עוד ועוד פנים, עוד ועוד רבדים. אדם הרגיל להתנתקויות ביחסים עם האנשים הקרובים לו, מסגל סגנון התמודדות מסוים בכל הנוגע ליחסים, למידת פתיחות עם האנשים סביבך, ליכולת לפתוח קונפליקטים ודברים מטרידים בקשר. זהו סגנון כללי, שיכול להיות מופנה כלפי אח, אם, או גם בן/בת זוג. עם זאת, אנשים שרוצים לשפר את היחסים ביניהם או המעוניינים ליצור שינוי בחייהם כך שלא יחוו ניתוקים כאלה, יכולים לעשות זאת גם בשלב בוגר של חייהם, באמצעות טיפול מקצועי, רגשי. כעת, גם אם בעלך אינו מעוניין בקשר איתך, וגם אם ביחסים ביניכם היו רמזים לנתקים גם בעבר, חשוב לשקול את ההשפעה שהנתק מייצר אצל הילדים. בנושא זה, ייתכן והוא יהיה מוכן לשמוע ולשקול, הרי גם אם נפגע - הוא בוודאי אינו מבין ומודע לרמת הפגיעה שיכולה להיווצר אצל הילדים, אם הנתק ימשיך. בכדי להבין כיצד ניתן להיות בקשר עם הילדים, כל אחד מכם, על אף הפרידה, רצוי להיוועץ באיש מקצוע, פסיכולוג ילדים או מטפל משפחתי, שיסייע למצוא דרכים בריאות יותר להתנהל. נשמע שאתם עדיין בעיצומו של המשבר. נסי למצוא דרך להעביר לו את המסרים הללו, אולי בכתב או באמצעות גורם שלישי (מבוגר בלבד). בהצלחה עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • התייעצות לגבי חמותי ובעלי
  • חני
  • 03/04/2017 14:00
  • שלום רב, אני נשואה כבר 26 שנה. בעלי הוא בן יחיד שהוריו התגרשו כשהיה ילד קטן ומי שגידל אותו זה בעצם הסבא כאשר אימו רק היתה בתמונה לא יותר מזה. היא כעת מתגוררת בחו"ל והודיעה שהיא מגיעה לביקור בארץ לחודש.בין חמותי לביני אין חיבה. לאחרונה היה גם אירוע שבו היא אמרה דברים פוגעים שלא היו צריכים להיאמר על ידה והיא אף הודתה שטעתה . בעלי מתעקש איתי שנארח אותה בביתנו. אני מרגישה שהוא דוחק אותי לפינה. יש לציין שאני חולת סרטן וכעת נמצאת לפני תחילת טיפול חדש. כמו כן אני לומדת ויוצא שבזמן שהיא אמורה להגיע יהיו לי מבחנים. עוד דבר שמפריע לי זה שהיא אישה שמעשנת הרבה וקשה להתעלם מהריח שמופץ סביבה. אני מרגישה שאני יכולה לקרוס אם אכן היא תתארח אצלנו. לא מתאים לי בשום צורה . במיוחד לא בעת הזו . אני אובדת עצות. בעלי חושב שאני יכולה להקריב מעצמי כמה ימים ושאעשה זאת בשבילו. אניחא יודעת מה לעשות זה מפריע לי מאד. מה דעתך בנושא?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, את באמת מתארת מציאות מאתגרת מאד, בה רווחתך נמצאת בספק, הן מבחינה בריאותית והן רגשית. אפשר להניח, שבעלך מצוי בין הפטיש לסדן, מנסה לרצות גם את אמו, עמה הקשר היה רופף בשנים מסוימות (ובשנים קריטיות בגידולו). שניכם מצויים בבעיה סביב הנושא, הרי אם אמו מצפה להתארח אצלכם, כיצד ניתן להציע לה פתרון אחר, שיאפשר אוירה נעימה ולא יחולל סערה... הסבך תלוי, אם כן, בכמה גורמים: האם בעלך מסוגל, לדעתך, לראות את הקשיים שאת חווה סביב הביקור הזה, ואת כל השיקולים שהעלית פה? האם הוא מסוגל לתת לך את המקום לבטא את החששות שלך ולהיות קשוב אליך, מהיכרותך עמו? האם אמו של בעלך באמת מצפה להתארח בביתכם ומודיעה על כך, או שזו יוזמה של בעלך? האם היא תהיה מסוגלת להבין את הקושי שלך ולכבד זאת, וללון במקום אחר? האם את מרגישה שיש לך את הכוחות לבטא את דברייך ואת רצונותיך, בשיחה עם בעלך? היבטים אלה משמעותיים ודרכם ניתן אולי, למצוא דלת, דרכה ניתן יהיה לפתוח בדיאלוג. אולי תרצי לפרט לגבי שאלות אלה, וננסה להתקדם. בהצלחה, עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תשובה
  • חני
  • 04/04/2017 09:56
  • תודה רבה על התשובה המהירה. שוחחתי עם בעלי על כל הנקודות שהעליתי כאן שהדבר יגרום לי למתח נפשי, שזה לא יהיה קל עבורי לאור המצב ושזה גם ממש לא העיתוי הנכון .הוא לא מקבל זאת וחושב שניתן לתת לזה צ'אנס. יש מצב גם שזה בא מיוזמתו כך לפחות הבנתי מדבריו.הוא מציע לי להסכים לכמה ימים ואז נראה איך זה מסתדר ושאולי יהיה נחמד. וכן, יש לה אופציה נוספת להתארח אצל קרובת משפחה שגם היא הבנתי לא מרוצה מהענין . אני ממש אובדת עצות.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, נשמע שבעלך מעוניין ללכת עם המהלך הזה, להלין את אמו אצלכם, ואולי כך גם מקווה לייצר איזו קירבה משפחתית. אפשר לראות בבירור, מהם הצרכים שלך ומהם שלו. התחושה שלך לגבי יכוללתך להיות בקירבתה, היא חשובה, ומצד שני, נשמע שקשה לעשות צעד בכיוון אחר, (כמו סירוב) שיכול לגרור למתח רב מאד, במערכת כולה וביניכם כזוג. אם היית בוחרת לסרב להלין אותה, כיצד את מדמיינת זאת? כיצד תאמרי לבעלך ומהן ההשלכות לכך בעתיד הרחוק יותר? אם תחליטי להסכים לניסיון הזה, כיצד תשמרי על עצמך ותייצרי לעצמך מספיק מרחב עבור עצמך? אילו שני כיווני מחשבה שאולי יסייעו בידך להחליט. כל טוב עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • מיואשת מההורות
  • סיוון
  • 11/03/2017 12:28
  • שלום רב. מזה זמן רב אני מרגישה שנמאס לי להיות אמא. אין לי כח או טיפת סבלנות לילדים ולכל הבלאגן הנלווה. ילדים בני 5 ו-8. אני רק רוצה למצוא את השקט שלי. גם אחרי הדרכות הוריות, אין לי כח, סבלנות או נכונות לפעול ולעשות מה שממליצים שם . פשוט מחכה שיגמר היום... אני יודעת שזה מצב נוראי ורוצה לפנות לטיפול (אישי, שיוציא אותי מהמצב התייאש הזה) ולא יודעת לאן לפנות?? פסיכולוג, יועץ משפחתי? משהו אחר? אשמח לקבל חוות דעת

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, ראשית, תודה על תיאור הבעיה בכנות ובישירות, כפי שתיארת. הורים רבים מוצאים את עצמם בתקופות או גלים של קושי משמעותי לשאת את עול ההורות עליהם. הסבל שאת חשה הוא אישי ואמיתי, ומצד שני, דעי, זו חוויה נורמלית, שרבים שותפים לה. את מגדירה את הבעיה ואת הכיוון לפתרון, בצורה מדויקת. וכל כך מעורר השתהות, לראות שאינך מוכנה להשלים עם המצב, ואת רוצה לשנותו. טיפול אישי אכן יסייע לך למצוא את הדרך לפנות מרחב בשביל עצמך, מרחב במונחי זמן, במונחי הגדרה עצמית, במונחים של נשימה, תקווה, שאיפות. לשאלתך, בין אם את פונה לפסיכולוג, למטפל משפחתי, לעובד סוציאלי קליני - כל אנשי הטיפול יוכלו לסייע (מבחינת מקצועיותם, במידה והוסמכו באופן רשמי). לאחר שווידאת שאיש המקצוע אכן מוסמך ומספק שירותי טיפול/פסיכותרפיה, הדבר המשמעותי הוא הקשר הנוצר ביניכם: בעודך קובעת עם איש המקצוע, משוחחת בטלפון, מבררת, מגיעה לפגישה ראשונה, תוכלי לחוש: האם מרגיש לי בטוח לשבת עם אדם זה ולעבוד עמו על החוויות הפנימיות שלי? האם מרגיש לי נוח? האם אני חשה שאני אהיה מובנת? מקווה שתשובה זו מסייעת, בהצלחה בתקופה זו, של "עבודת החריש בשדה" עם אתגרי הגיל של הילדים. מוזמנת לעדכן או להמשיך להיוועץ, על מנת להרגיש ביחד, ולא לבד. בהצלחה, עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • מבינה אותך
  • אחות לצרה
  • 26/03/2017 15:08
  • שלום, אני מבינה את הקושי שלך, גם אני חוויתי כמותו, כשהגעתי לסוף היום הרגשתי כמו אחרי קרב התשה במישור הפיזי והרגשי. הייתי מוטרדת כל הזמן. זה היה בלתי נסבל. מה שמאד החזיר אותי למקום חזק ומוביל - את עצמי ואת הילדים - הוא שיטה בשם "השיטה המטרתית" או "גישת שפר". זהו כלי מעצים מבחינה אישית, זוגית והורית. ממליצה לך לחפש כזה קורס. בהצלחה!

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • אי אימון
  • ח.ב
  • 16/02/2017 08:28
  • אנחנו נשואים ארבעים ושמונה שנים לפני כמה חודשים בשיחה אקראית היתה פליטת פה שלא בכונה שהיתה לה הפלה בגיל 16 מהחבר הקודם שהם היו ביחד חברים שנה ולאחר הפרידה התברר שהיו לה הרבה סטוצים עם בנים נוספים וכל זה היה נסתר ממני במשך כל השנים . איני יודע איך להתמודד עם המצב החדש האם זה מוביל לגרושין או לאלץ אותה לספר לי את כל עברה ולהחזיר את האימון תודה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תהיה חיובי
  • רפול
  • 16/02/2017 08:40
  • שלום לך, אפשר בהחלט להבין, מדוע אינפורמציה כזו, שהינה חלק מההיסטוריה האישית של אשתך, מפתיעה אותך ומערערת איזו הנחה בסיסית שהיתה לך, לגבי הקשר ביניכם. האם אשתך מבינה את הקושי שאתה מצוי בו כעת? מידע שמערער ביטחון שהיה בעבר, משפיע גם על תפיסת הביטחון שקיימת היום. בוודאי. בשלב ראשון, הייתי ממליצה לכם לפנות לטיפול זוגי, בו תנסו להתחיל להבין מה נמצא ביניכם, מה גלוי, כיצד זה משפיע על הקשר שלכם היום, ומה הייתם רוצים שיקרה בקשר הזוגי ביניכם. בשבל זה, בו אתה מופתע ונסער, לא הייתי מקבלת החלטות הרות גורל. הרי העברתם שנים רבות יחדיו. המלצתי פניה לטיפול זוגי, שניכם יחדיו, בו תחפשו את הדרך לבסס את האמון ולהיות יחדיו כפי שהנכם רוצים להיות. בהצלחה עדית

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • טיפול זוגי
  • מיכל
  • 12/11/2016 23:22
  • למה הוא מנהג ככה
  • אורטל
  • 27/11/2016 23:25
  • היי.משהו שמטריד אותי לפני שבוע שישיתפתי את בן זוגי שיש איזה גבר ששולח לי הודעות בווצאפ כבר בפעם השניה ולא אומר לי בדיוק מיהו וטוען שאני מכירה אותו .בקיצור החלטתי לחסום את אותו הנאדם ולא לקבל מימנו יותר הודעות .אחרי שבוע ישבתי עם החבר שלי בבית קפה אז הוא מספר לי שהוא בדק את המספר ששמימנו נשלחה ההודעה ושאל אם אני מזהה את שם ושם משפחה.? אמרתי לו שלא!אחרי כמה ימים שעוברים הוא מספר לי שוב שהוא המתחיל לתנקם בו ומתקשר לכל מיני מקומות כמו תמי 4 יס הוט וכל מיני.. מי עדן נותן את השם של עצמו (החבר)ורושם טלפון של ההוא ששלח לי ווצאפים.הייתי בהלם תאמת! ושאלתי אותו מה יוצא לו מיזה אז הוא ענה לי :למה את מגוננת עלוו .אז שתקתי הייתי מופתעת מהתנגתו הוא בן 43,ומתנהג כמו איזה ילד משועממם. למה הוא מתנהג ככה באמת????זה צריך להדליק לי נורה אדומה?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, כן, ההתנהגות של בן זוגך מעוררת שאלות: האם פועל כך מקינאה? האם נוצר אצלו חוסר אמון שקשור אליך? האם הוא חש מאוים (גם אם אינך חשה שכך הוא צריך להרגיש)? וגם אם אחד מאלה נכון, מדוע הוא פועל כך? מדוע מפנה את תחוזת הזעם או הנקמה אל אדם שלישי, ולא אליך? מדוע פועל, ומנסה לפתור קושי בצורה חודרנית ואקטיבית, במקום לשוחח ולפתור את מה שמציק. אם יש לכם קשר שהוא רציני בעיניך, והיית רוצה לטפח ולהמשיך בקשר הזה, כדאי מאד לברר עמו את הדברים האלה, ולראות כיצד את מחליטה להמשיך. בהצלחה עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • משבר ובדידות בנישואים
  • יושי
  • 21/11/2016 09:10
  • אני כ"כ עצובה, הדמעות לא מפסיקות לזלוג, וכך זה כבר 7 חודשים. מזוג נורמטיבי בתחילת שנות הארבעים עם שני ילדים מתבגרים, כאשר מערכת הכוחות ביננו היתה שהוא אהב אותו בכל מעודו אהבה ללא תנאי, השרה עלי ביטחון מוחלט ויציבות הכל התהפך... הוא החל מתרחק ונהיה זר, חשפתי שניהל קשר במשך חודשיים עם אישה אחרת (לדבריו קשר טלפוני שלא התממש לא כי לא רצה) ומאותו רגע נתון לא התחרט כמו כל גבר שנתפס אלא צלל לתוך דיכאון שמגדיר כמשבר גיל ה-40. לא בטוח שרוצה להשאר במערכת הזוגית, לא בטוח שרוצה לעזוב, מאמין שיתגבר על המשבר אבל בינתיים אני חווה בדידות איומה ועצב ענק. כואבת כ"כ...ולא אני לא רוצה לפרק את הבית, המשפחה ואותנו.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שכתבת לפורום. מקשיבים למילותיך ומדמיינים בקלות את הדמעות הזולגות ללא הפסקה. אתם בתחילתו של משבר, או בתחילת חשיפתו של משבר שהחל כבר קודם. ובעת משבר שכזה, פעמים רבות, הבלבול הוא שנוכח יותר מכל, מערבולת רגשית שמקשה להתבונן על הדברים שנמצאים כאן ועכשיו, החלקים שחסרים, המרכיבים שהיינו רוצים לשנות, כדי שנרגיש יותר טוב. פנו לטיפול זוגי, הביאו את המערבולת הזו לטיפול, כך תוכלו להתבונן בקשיים ביניכם באופן גלוי ופתוח, ממקום לא שיפוטי, ממקום פחות מאשים. כך תוכלו לבדוק מה באמת חשים בפנים, האם ניתן להציל את הקשר, האם רוצים להציל את הקשר. גם אם בן זוגך אינו בטוח שהוא רוצה להישאר, טיפול זוגי יאפשר לו להביא קדימה את הדילמות הפנימיות ולעשות בהן סדר, בכדי לאפשר לכם לצעוד בדרך יותר ברורה. שם, תוכלו לתת מקום לכאב, לתת מילים לדמעות ולמחנק בגרון. פנו לטיפול זוגי, תוכלו למצוא מטפלים מוסמכים באתר האגודה הישראלית לטיפול זוגי, או לפנות אלי בכדי לקבל הפניה למקום מגוריכם. בברכה, עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • היי מבולבלת מהמצב
  • הודיה
  • 21/10/2016 02:48
  • היי אני נמצאת במצב מוזר לא ברור כבר תקופה שאני פשוט לא יודעת איך אפשר לצאת מימנה כבר. אני (20) וחבר שלי (21)שנה וחצי ביחד ובהתחלה הכול היה טוב וכייף הוא אהב אותי בטירוף והודה ברגשות שלו כלפי כבר מהחודש הראשון בעוד שלי לקח לפחות חמישה חודשים להתאהב באמת , התחלנו לריב ושמתי לב שהוא מתרחק וחודש לפני שנהיה לנו שנה עשינו שיחה רצינית והוא אמר שהוא רוצה להיפרד בכינו שנינו אבל אחרי השיחה הוא החליט שניתן לזה עוד צ'אנס , וככה הגענו לשנה ו3 חודשים שבא ואמר משום מקום בזמן שהכול היה נראה מושלם שהא מבולבל ולא מרגיש תאהבה המטורפת בהתחלה והוא לא סגור על הרגשות שלו הוא היה אמור לטוס לחודש בחול אז הצעתי שנעשה הפסקה שיחשוב על דברים בראש נקי .אחרי שבועיים נשברתי והתקשרתי והוא נשמע קר עשינו עוד שיחה ואז הוא כבר היה קר ומגעיל ואמר שאני לא מקיימת תהסכם ושהוא רוצה זמן לבד , כבר אז קלטתי שזהו ובאמת כשחזר אמר שהוא מחליט לעזוב כי הוא לא רואה עתיד איתי או אוהב יותר , היה לי קשה מאוד לא הפסקתי לבכות אבל ניסיתי להחיק מעמד ולא ליצור קשר בזמן שהוא היה שולח הודעות במשך השבועיים פרידה ומתקשר ומציע להיפגש -כי אנחנו "חברים טובים" או סתם להתקשר כדי לבדוק מה שלומי אמרתי לו שדיי זה עושה לי רע ומקשה עלי להתגבר עליו הוא אמר שיפסיק ואחרי שבועיים בדיוק בזמן שבאמת הצלחתי להרגיש יותר טוב ואפילו יצאתי לדייט הוא התקשר ושאל איפה אני ואמר שהוא רוצה להיפגש ולדבר על הכול ולנסות שוב במשך שעה עד ששכנע אותי ..בכל זואת אני חלשת אופי ואהבה שלי אליו גדולה מימני ..:( , עזבתי תדיט ונפגשנו לא הפסקנו להתחבק ולהתנשק הוא אמר שהוא לא מפסיק לחשוב עלי ולהתגעגע ושיש לו רגשות מנוגדים שהוא בעצמו לא מבין אבל הוא רוצה שננסה שוב ושהוא מפחד לפגוע בי כי הוא לא יכול להבטיח כלום וגם סיפר שבזמן שההינו בהפסקה אז הוא היה עם מישהי אחרת כי ידע שניפרד כעסתי ובכיתי אבל הסכמתי חשבתי אולי כשיראה מזה להיות איתי שוב הוא יתאפס סוף סוף , וככה חזרנו להיות ביחד שבהם הכול היה יותר ממושלם התנהגנו כמו הזוג המושלם והאוהב שההינו בהתחלה והרגשתי שהוא אוהב שוב כי ככה התנהג ואתמול בדיוק אחרי שבועיים שחזרנו שאלתי למה הוא לא יוזם או בכלל זורם איתי כשאני מנסה לעשות איתו סקס ואחרי שניסיתי שיפתח בפני הוא סיפר שפוחד לפגוע בי אבל הוא לא נמשך אלי יותר או בכלל אוהב ,ביקשתי שיקח את הדברים וילך ושיחליט כבר עם עצמו הוא אמר שהוא רוצה להשאר איתי כדי לנסות ולהבין את עצמו כי הוא מתוסבך ולא מבין תרגשות שלו ושהוא אוהב אותי אבל לא מבין והוא לא רוצה להפרד מימני כי יודע שלא ימצא אישה טובה מימני ושמבטיח לנסות , אני לא מפסיקה לבכות אני מרגישה שאני נמצאת במצב נוראי שאני מזוכיסטית שאני לא מעיפה אותו כבר מוחקת אותו מהחיים שלי אני פשוט לא מסוגלת .. אני באמת אוהבת אותו הוא חלק מימני .. ושאלתי אותו אם השתנתי פיזית מההתחלה ואמר שלא ואני תמיד אומרת שידבר איתי כדי שיגיד מה הבעיות מה לשנות אך הוא לא מסביר או אומר שהוא מתוסבך .הוא בצבא אז הצעתי לו שילך לקבן שידבר עם מישהו שיוכל לעזור לו עם עצמו. אובדת עצות מקווה שתיתני נקודת מבט אחרת

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, קוראת את מילותיך, uמתעוררת המחשבה: איזו בחורה מסורה ועקבית בתחושותיה. כן, נוצר מצב מבלבל, מכיוון שבן זוגך אינו החלטי לגבי תחושותיו או שאינו מבטא את כל תחושותיו. הוא מתקשה להחליט אם הוא מעוניין בקשר או לא. ייתכן שישנן סוגיות המעיבות על הקשר? אולי בהיבט המיניות והמגע ביניכם? אולי בעצם כך שבן זוגך, בעת פרדתכם, היה בקשר עם מישהי אחרת, דבר שאולי לא יישבתם ודיברתם ביניכם? אולי הצרכים השתנו, ההתבגרות? נתקלתם בכמה משברים (קטנים או גדולים) והרצון להמשיך הלאה, כאילו לא קרו, מקשים על חזרה לשיגרה. כל אלה, יכולים להוות קושי אך קושי אינו מוביל בהכרח לפרידה. אם תחליטו (כל אחד מכם), שהנכם רוצים את הקשר הזוגי הזה, ישנן דרכים לצלוח את המשברים הללו ולצאת מחוזקים. זה כמובן יצריך עבודה (עבודה זוגית וכל אחד עם עצמו). כעת, זו שאלת מוטיבציה: האם כל אחד מכם רוצה את הקשר הזה עד כדי כך, שיהיה מוכן/ה להשקיע על מנת לעבור את המשבר?? זו השאלה העיקרית, ואם התשובה לשאלה הינה חיובית מצד שניכם, אזי ניתן יהיה להתקדם הלאה, ולגבש תוכנית: כיצד. כיצד להתגבר על המשבר. ראשית, בדקי האם שניכם רוצים ומחויבים להתגבר עליו. אם התשובה של אחד מכם היא שלילית, אזי יהיה צורך להתגבר על שברון הלב. וגם לגבי זה - ישנן דרכים, עזרה ותמיכה, על מנת לעזור לך להמשיך הלאה בחייך. בהצלחה!!! עדית. www.zugiut-horut.co.il

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • תודה רבה על התשובה המהירה :)
  • הודיה
  • 23/10/2016 07:27
  • היי לא ציינתי תגילאם אני בת 20 והוא 21 , באמת עשיתי אתו שיחה רצינית על הכול שבה שיתפתי אותו בתשובה שלך ובדקתי אם הוא כן רוצה תקשר ולהשקיע הוא ענה שכן הוא רוצה להשאר איתי בגלל זה מוכן להשתדל ולנסות , לנסות להבין את הרגשות שלו כי אמר שהכול התלבגן לו והוא לא מבין אותם , ביקשתי מימנו שיראה לי שהוא מנסה בזה שילך לשיחה עם הקב"ן -(עדיין בצבא) וידבר ויפרוק עם מישהוא מבוגר שמבין ויוכל לעזור לו יותר הוא אמר שיעשה את זה אבל בכללי הוא רק צריך זמן עם עצמו להבין , הקטע שאף פעם לא היו לנו בעיות בסקס תמיד מנסים דברים חדשים ובסך הכול מסופקים אחד מהשני ,הוא גם ציין שלא השתנתי פיזית מההתחלה ,ושהכול בו ושאני לא קשורה בכלל לבלבול שלו . עכשיו אני באמת לוקחת תמילים שלך ברצינות ומאמינה ועם תקווה שאפשר להציל ולעבור תמשבר ,אבל אני צריכה עצות על דרכים לעבודה זוגית שציינת ,כי אנחנו כן נפגשים מלא ביחד עם חברים משותפים עושים כייף וכבר אכלתי לו תראש עם "השיחות",אבל מה עוד אפשר לעשות ? תודה רבה על הכול:)

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • מאחלת לך בהצלחה: הן בהבנת המצב עם בן זוגך, והן בבחירת דרכים שבו תרגישו, כל אחד, טוב יותר. קשה לתת טיפים לעבודה זוגית, באמצעים וירטואלים. לשם כך יש להיפגש עם איש מקצוע, או לחילופין, לקבל החלטות וללכת איתן. המון הצלחה עדית. זוגיות והורות

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • משבר אמון
  • אלין
  • 22/10/2016 23:08
  • שלום, אני ובן זוגי חברים מזה 10 שנים ונשואים 3 שנים, חובקים תינוקת בת שנה. לאחר שנישאנו ועברנו לגור יחד(בישוב בו גדל), בעלי הרבה להיעדר מהבית ולשבת עם חברים עד מאוחר. גיליתי שהוא מעשן סמים קלים(קנאביס). רבנו על זה המון פעמים והוא הבטיח שלקראת הלידה הוא יפסיק. לאחר הלידה, לא רק שהוא לא הפסיק, הבנתי שהוא מספק גם לחברים שלו דרך מכר נוסף. הוא יודע שזה לא מקובל עליי והוא משקר לי ומסתיר דברים, מוחק הודעות בנייד ונעלם לפעמים ללא הודעה. כשאני רואה אותו עם חברים הם מסתודדים ומפסיקים כשאני מגיעה. אני מרגישה כמו שוטרת. היו לנו המון ריבים ובכל פעם לא דיברנו למס שבועות, הוא הבטיח שישתנה ושוב זה חוזר על עצמו. הוא פשוט לא מסוגל להשתנות. האמון בקרובים אליי חשוב לי מאוד וכבר אין לי אמון בו, התרחקנו ואני מרגישה נגעלת ממנו ומהתנהגות שלו.אני לא חושבת שאי פעם הוא יצליח לשקם את האמון שלי בו. הוא טוען שאני מגזימה.מלבד זה, הוא אבא נהדר ועוזר כשאני מבקשת. השנה האחרונה הייתה ממש קשה, אני חושבת רק על זה, הריבים גורמים לי להיות ממורמרת, כועסת ועצובה. החיים שלי תקועים, אני לא יכולה להביא איתו ילד נוסף, להתקדם בעבודה עד שלא אפתור את המצב. אני מרגישה שבכל ריב אני מתרחקת ואוהבת אותו פחות. חושבת על זה שאין מוצא מלהתגרש כי אני לא מסוגלת לחיוץ ככה. זה כואב לי ואני לא מסוגלת לזה אך מרגישה שאין ברירה. הצעתי טיפול זוגי אך הוא לא לוקח את העניין ברצינות. מה עוד אני יכולה לעשות? תודה רבה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, מדבריך נשמע שאת מתמודדת עם נושאים רבים בעת ובעונה אחת: נישואין ומעבר, לידת בתכם והשינוי שחל אצל בעלך, המשפיע עליך, כפי שציינת, בדרכים רבות. ובכל זאת, לצד ההתמודדות הרבה, את מצליחה להתבונן על המצב בעיניים מפוכחות, ולומר שהמצב הזה לא טוב לך ולא יכול להימשך, עבורך ועבור הזוגיות שלכם. ובגלל ההתבוננות הברורה שלך, האינטואיציה שלי אומרת לי, שאם את חשת שהשינוי קרה בשנים האחרונות (ולא מתחילת הקשר ביניכם), את בוודאי רואה נכונה. אם כך, יכולות להיות סיבות שונות לשינוי שניכר בהתנהגות של בעלך, אך כרגע הסיבות פחות חשובות. הן יהיו מאד חשובות, אם הוא ירצה לשנות את מצבו. אכן, הצעתי הראשונה היא טיפול זוגי. ייתכן שהסירוב נובע מחוסר ידע לגבי מהותו של טיפול זוגי, ייתכן מסטיגמה שלילית או חשש כלשהו. וייתכן שהוא מבין שהליכה לטיפול זוגי, משמעותה: עבודה והשקעה אחרת בזוגיות, תוך ויתורים ופשרות, שאולי קשים כרגע. על כל החששות והדילמות האלה ניתן לדבר בתחילת הטיפול, או בפגישה מקדימה, של כל אחד מכם בנפרד, אצל המטפל הזוגי. אם הוא יהיה מוכן להיעתר לבקשתך ולהגיע לטיפול, זה יעזור לשפוך אור על המצב, בין אם הזוגיות שלכם תחזיק ובין אם לא . אם הוא לא יהיה מוכן לשקול זאת, הייתי מציעה לך ללכת לפגישות טיפוליות אישיות, עבורך. תוכלי להגדיר מספר פגישות, כ"התערבות בזמן משבר", ולראות בהמשך אם יש לך צורך להאריך את הטיפול עבור עצמך. כצעד ראשון אני רוצה לחזק אותך על הצעד שלך היום! הסתכלת על המציאות בעיניים פקוחות, הגדרת את הקושי, ויותר מזה - את יודעת שאינך יכולה לנהל את חייך באופן זה. היכולת שלך להקשיב לעצמך ולשמור על עצמך - חשובה!! ישר כוח בהצלחה עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • משבר אמון
  • אלין
  • 23/10/2016 10:28
  • תודה רבה לך על התשובה. מאוד קשה לי עכשיו, אנחנו רבים כל הזמן, לפעמים מול הילדה ואני מרגישה שזה משפיע עליה. אני מרגישה צורך להתרחק, קשה לי להיות איתו כרגע באותו הבית. אני רוצה לנסוע עם התינוקת להורים שלי למס' ימים ולהתרחק, אולי זה יגרום לו להבין ואולי זה ירחיק ביננו עוד יותר. דיברנו המון על הכל אך כל מה שאני שומעת מצידו זה רק הבטחות. מה דעתך? האם יהיה נכון להתרחק קצת? וכיצד אוכל לבחור מטפלת זוגית? אין לי ממי לבקש המלצות. אשמח להמלצות באזור השרון. תודה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, לגבי עניין המרחק ביניכם, והשאלה לגבי הלינה אצל ההורים, זו שאלה שנשמעת פשוטה אך משפיעה ומושפעת מגורמים שונים ורבים. האם את מרגישה שאת זקוקה לזמן הזה, הרחק ממנו? האם הלינה אצל הוריך תסייע לך? כיצד בן זוגך יתפוס את המרחק המתוכנן? התשובה הפשוטה ביותר היא: עשי מה שמרגיש לך נוח ובטוח, לך ולבתכם. ונסי לעשות זאת, תוך דיאלוג עם בן זוגך, על מנת שיבין את הסיבות לצעדיך. לגבי בחירת מטפל/ת זוגיים: רצוי לבחור מתוך מאגר המטפלים המוסמכים על ידי האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי, בקישור הבא: http://www.mishpaha.org.il/ היכנסי לרשימות על פי האזור המבוקש, וקראי את הפרטים המתארים את המטפלים השונים. מכיוון שישנם מטפלים זוגיים רבים באזור השרון, אם יש צורך בהתייעצות נוספת, תוכלי ליצור עמי קשר, ואוכל לסייע בהפנייה מתאימה, בטלפון 052-3364944 או באמצעות האתר: www.zugiut-horut.co.il המון הצלחה להשתמע עדית סתר. זוגיות והורות.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
לרופאים בתחום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

בריאות זה אינפומד – אתר רפואה המקיף בישראל
infomed.co.il (הדפסה)