Infomed - מגזין אינפומד - גליון מס' 6 - איך יודעים להבדיל בין דחוף ללא דחוף ?

איך יודעים להבדיל בין דחוף ללא דחוף ? ד"ר איציק לוי מסקר שנעשה בארה"ב עולה כי האמריקאים מאבחנים את עצמם ומטפלים בעצמם בתרופות ללא מרשם פי ארבעה יותר מאשר באמצעות רופא. בארץ לא נעשה סקר דומה, ובגלל האוכלוסיות השונות שיש בישראל יהיה מעניין לבצע סקר כזה. בינתיים, ברור כי אנשים רבים, ובעיקר הורים לילדים קטנים, שואלים את עצמם השכם והערב כיצד הם יכולים לדעת אם תסמין או בעיה רפואית שצצה היא מספיק דחופה כדי "לרוץ" לחדר מיון, או שמדובר בבעיית בריאות קלה שניתן להמתין עימה עד בוא ה"תור". כמובן שהתשובה אינה פשוטה, ובוודאי שלא ניתן להחיל חוקי ברזל על כלל הבעיות ועל כלל האוכלוסייה, במיוחד כשמדובר בתסמינים שהם בדרך כלל סובייקטיביים, בנוסף לכך גם רמת החרדה של האדם קשורה במבנה הפסיכולוגי שלו או שלה. לדוגמה, אדם חרדתי יראה בכאב דוקר קל בחזה שנמשך כמה שניות את ה"אוטם" אשר לו הוא כבר מחכה שנים, בעוד שאדם רגוע יותר יראה בכך "תפיסת שריר חולפת" ותו לא. מנוע האבחון שהוסף לאחרונה לאינפומד הוא כלי עזר שעשוי לסייע לחלק מהגולשים לדעת מתי כדאי לקחת את עצמך או את הילד ולרוץ עכשיו לחדר מיון, או שניתן לקחת כדור אקמול ולהמתין עד שוך הכאב, או לחכות בסבלנות לתור בקופת חולים. אבל כמובן, מנוע החיפוש ברשת אינו כלי פלא, וגם השימוש בו יכול להרגיע את הרגועים ממילא (שיש להם שלוות נפש המאפשרת להם להיכנס לאתר ולבדוק במנוע כאשר כואב להם הראש או שצצה לה פריחה), ולבלבל את החרדים ממילא (שכנראה יעדיפו בכל שלב להרים טלפון למד"א בעודם גולשים). בכל מקרה, אם אתם מאלה השונאים לרוץ לחדר מיון שלא לצורך (ובצדק), ומאלה שלא ששים לחשוף את הילד שלהם לכלל המחלות שבהן הוא עלול להידבק במרפאה (וגם זה בצדק), הרי שמנוע האבחון הוא הכלי המתאים לכם. ובכל זאת, ננסה לנסח כאן כמה כללי ברזל שאותם כדאי לדעת, עוד לפני שנכנסים להיעזר למנוע האבחון. אגב, כללים אלה נכונים באופן כללי ביחס לאבחנה דחוף/לא דחוף, אבל הם חשובים גם בכל מה שנוגע לצריכת תרופות ללא מרשם (OTC), במיוחד היום, כאשר התרופות הללו נמכרות לא רק בבתי המרקחת, אלא אפשר לראותן גם על המדפים ליד הקפה והתה. מה עשוי לרמוז על תסמין (סימפטום) או סימן כעל בעיה הדורשת התייחסות רפואית דחופה ? פתאומיות: תופעה המתרחשת פתאום, ללא כל אזהרה מוקדמת, עשויה להצביע על בעיה דחופה לעומת בעיה המתפתחת בהדרגה. לדוגמה, שיעול הדרגתי המתפתח בהדרגה עלול להצביע על מגוון מחלות, החל מזיהום נגיפי, דרך זיהום חיידקי, כולל שחפת, וכלה בסרטן הריאות. חלק מהן מחלות מצערות מאוד, אך אף אחת מהן לא דורשת אבחון או טיפול דחוף. לעומת זאת, שיעול שמתחיל פתאום עשוי להצביע על שאיפת גוף זר, ובמיוחד בילדים הדבר דורש התייחסות דחופה. כך הוא הדבר גם לגבי כאב: כאב המופיע באופן הדרגתי עשוי להיות סימן לכל המחלות שבעולם, אבל לגבי רובן המכריע לא יהיה הבדל ניכר אם יאובחנו באותו היום או כעבור שבוע. לעומת זאת כאב חד, כלומר כזה שהחל בבת אחת והגיע מייד למלוא עוצמתו, עלול להצביע על בעיות רציניות, כמו אוטם בשריר הלב, דימום במוח (הכול בהתאם לאיבר הכואב), מחלות שבהחלט יש הבדל עצום בין אבחון מיידי שלהן לאבחון מאוחר: כאן יש למהר. עוצמת התסמין: בדרך כלל יש יחס ישיר בין עוצמת התסמין ודחיפות האבחון והטיפול. האמת שזה די ברור. קשה לי לדמיין מישהו עם כאב עז בחזה יושב ומשוטט ברשת האינטרנט. יש לכך גם אסמכתא רפואית. בדרך כלל הכאב הנובע מאוטם בשריר הלב, מדימום במפרצת במוח, משבר בעצמות, מאבן בכליות, ומשאר מרעין הדורשים התייחסות דחופה - עז הרבה יותר מכאבים הנובעים מבעיות בנאליות. ואיכשהו, אלוהים, או הטבע, ארגנו סידור חכם כך שכאשר מאוד כואב לנו, אנחנו רצים לחדר מיון. כל הכבוד להם, מי שהעניק לנו את הסידור הזה!!! אגב, כך הוא הדבר גם לגבי כל תסמין. חום של 38 מעלות עלול להצביע על מחלות רבות מספור, רובן מחלות נגיפיות החולפות מעצמן. חום הגבוה מ- 40 מעלות עלול להיות כבר סימן למחלות חיידקיות הדורשות טיפול אנטיביוטי מיידי. שילוב תסמינים: בעיות בנאליות גורמות בדרך כלל לתסמין אחד או שניים. לדוגמה, כאב וצריבה, פריחה וגרד, חום ושיעול. כשיש כמה תסמינים, במיוחד כשהם לא "מסתדרים" בידיעה שלנו כנובעים מאותו מקור, לא כדאי להמתין זמן רב מדי. לדוגמה, השילוב של פריחה וגרד נובע פעמים רבות מאלרגיה. אבל אם מתווסף לכך גם חום גבוה, הדבר עשוי לרמוז על מחלה חיידקית שיש לאבחן אותה ולטפל בה מייד. או דוגמה אחרת - כאב וקושי בהנעת הברך עשויים לנבוע ממגוון בעיות אורתופדיות בנאליות, אבל אם נוסף לכך מופיעה גם נפיחות, עלול הדבר להורות על זיהום או דלקת אחרת בברך, דבר הדורש התייחסות מיידית. אז להתחיל לספור תסמינים !!! קצוות הגילים: נהוג לומר כי ילדים רכים בשנים וקשישים אינם סובלים מ "שפעת". הכוונה היא לכך שמצד אחד מחלה נגיפית סתמית יותר נדירה בקטנטנים ובקשישים, ומצד שני מחלות רציניות עלולות להתאפיין בתחילה בתסמינים קלים כביכול. לכן, כשמדובר בילדים בני 6 חודשים ומטה ובקשישים בני 80 ומעלה, או באנשים הסובלים ממחלות רבות ברקע, יש להתייחס ביתר דחיפות לתסמינים אשר בקבוצות גיל אחרות לא היו גורמים לנו למהר ולרוץ לחדר מיון. הריון: תסמינים אשר באישה שאינה בהריון אפילו לא היו גורמים להרמת גבה, עשויים להיות משמעותיים מאוד באישה ההרה. הדבר תלוי בשלב ההריון וברקע של האישה. יחד עם זאת, כשמופיע תסמין חדש בזמן הריון, רצוי לפחות להרים טלפון לרופא המטפל. מדוכאי חיסון וחולים כרוניים: חום של 38 מעלות עשוי להיות תסמין של מחלה נגיפית פשוטה וחולפת באדם הבריא, ואולם אנשים שאצלם המערכת החיסונית מודכאת מסיבה כלשהי, עלול אותו תסמין עצמו להיות עדות ראשונה למחלה חיידקית סוערת. וכך, חולי סרטן המטופלים בכימותרפיה, או אנשים המקבלים סטרואידים, מושתלי איברים, חולי איידס שמערכת החיסון שלהם לקויה (שמספר הלימפוציטים מסוג CD4 אצלם נמוך מ- 200), ואנשים שהטחול שלהם הוסר מכל סיבה שהיא, כל אלה חייבים להתייחס לתסמינים מסוימים, ובעיקר לחום או לחולשה פתאומית, בצורה חמורה יותר מאנשים אחרים. גם חולים במחלות כרוניות כמו חולי כליות, כבד, חולי לב וחולים במחלת ריאות כרונית צריכים להתייחס ביתר רצינות לתסמינים חדשים. ואחרי שקראתם כל זאת, הירגעו, שבו בנחת ושוטטו לכם במנוע האבחון העצמי. מעכשיו, כאשר ישנה בעיה, הוא תמיד שם, מחכה לתת הדרכה ראשונית. [1/02/2007]