|
|
בדיקות הלב ומחזור
הדם טיפוסיות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
לבדיקות הלב וכלי הדם
|
בדיקות הלב ומחזור הדם (cardiovascular
system)
מחלות
הלב
וכלי
הדם מהוות בעולם המערבי את הסיבה העיקרית לתחלואה
ולתמותה. הדם
מעביר חמצן
וחומרי מזון החיוניים לחיי כל התאים
בגוף. מלבד
זאת, אחראי הדם לסילוק הפחמן
הדו-חמצני שנוצר ברקמות
בעת חילוף
החומרים.
הלב מזרים כמויות עצומות של דם מחומצן לכל חלקי הגוף באמצעות רשת ענפה
של
עורקים
ונימים.
באמצעות הוורידים
מוחזר דם דל וחמצן ללב ולריאות
לשם
חמצונו מחדש.
הלב הוא משאבה יעילה ביותר הפועמת כ- 100-60 פעמים בדקה, 24 שעות ביממה,
75 שנה או יותר. מלבד זאת, מגיב הלב במהירות למאמץ או התרגשות, ועשוי
להגביר את תפוקתו עד פי חמש בהשוואה לתפוקתו במנוחה. בהיות הלב שריר
המתפקד בכזו יעילות, הוא צריך לקבל אספקת דם ביעילות גבוהה מאוד. את
הדם
לשריר
הלב מספקים שני עורקים גדולים היוצאים מאב העורקים (אאורטה)
והמכונים העורקים הכליליים (coronary
arteries). מן העורק
הכלילי השמאלי,
הגדול יותר, יוצאים שני סעיפים (העורק ההיקפי השמאלי והעורק השמאלי הקדמי
היורד), והם מספקים דם לדופן הקדמית והשמאלית של שריר הלב. העורק הכלילי
הימני מגיע לדופן האחורית של הלב. רשת עורקים קטנים יותר מסתעפת מן
העורקים הראשיים וחודרת עמוק אל תוך שריר הלב. קצב
הלב נקבע באמצעות קוצב
לב טבעי הממוקם בפרוזדור
הימני של הלב, ומשם מועברים אותות חשמליים
באמצעות סיבי העברה מיוחדים.
מה עלול להשתבש ?
יעילות מחזור
הדם יכולה להיפגע כתוצאה מפגיעה בלב
עצמו או מפגיעה בכלי
הדם. הפגיעה בלב יכולה להתבטא בירידה בכוח השאיבה
בגלל פגם בשריר או
במסתמים
(רקמות
עדינות המווסתות את כיוון תנועת הדם
בלב), או בהפרעות
בפעילות החשמלית של הלב הגורמת להפרעות בקצב פעימות
הלב.
הפגיעה הנפוצה ביותר בכלי
הדם היא טרשת
עורקים (atherosclerosis). בטרשת
עורקים
מצטברים משקעים על דפנות העורקים ואלה מביאים להיצרות
העורקים.
ההיצרות עלולה לפגוע באספקת הדם למוח,
לגפיים, ואפילו לשריר הלב עצמו.
כאשר נפגמת אספקת הדם לשריר הלב והשריר אינו מקבל את כמות החמצן
הדרושה
לו, מתפתחת תעוקת
חזה (angina pectoris). במקרה של חסימה
מלאה הנמשכת
יותר ממספר דקות מתפתח נמק
באזור שאינו מקבל דם ואז מדובר באוטם
שריר הלב
(myocardial infarct).
תסמינים
נפוצים המעידים על מחלות
של הלב וכלי הדם כוללים כאב בחזה, קוצר
נשימה,
דפיקות
לב, בצקת
(נפיחות
ברגליים), עייפות, סחרחורת,
איבוד הכרה
(התעלפות),
חולשת גפיים או שיתוק,
הפרעה בדיבור, וכאב ברגליים בזמן
הליכה.
תעוקת חזה ואוטם בשריר
הלב
התסמין העיקרי של תעוקת
חזה הוא כאבים בחזה. הכאב מתאפיין בכך שהוא
מותחל או מוחמר בעקבות מאמץ ומוקל במנוחה. באופן קלאסי, מתחיל הכאב במרכז
החזה ומקרין לזרועות, לעיתים לזרוע שמאל, לכתפיים ואפילו ללסתות.
לעיתים
קרובות מלווה הכאב בתסמינים נוספים כמו קוצר
נשימה, דפיקות לב והזעה
קרה.
בדרך כלל נמשך הכאב מספר דקות, אך במקרים חמורים או בחולים עם אוטם בשריר
הלב
יכול הכאב להימשך זמן רב יותר. כאשר אין שינוי באופי התסמינים במשך
הזמן מדובר בתעוקת חזה יציבה, מצב הטעון התייחסות רפואית, אולם אינו
מהווה בדרך כלל סכנה מיידית. כאשר הכאב ממושך, עז מתמיד או הופעתו שכיחה
בהשוואה לתקופה קודמת, מדובר בתעוקת חזה בלתי יציבה, מצב העשוי להקדים
התפתחות של אוטם בשריר הלב, ואז יש צורך בהתייחסות מיידית. הסיבה העיקרית
והנפוצה ביותר לתעוקת חזה בעולם המערבי היא מחלת
לב כלילית.
כיצד עשויות לסייע בדיקות בחולים עם מחלת לב כלילית ?
מחלת לב כלילית נגרמת כתוצאה מחסימת כלי
דם עורקי
המספק דם
לשריר
הלב.
הבדיקה המהימנה ביותר לאבחון
מצב זה והערכת חומרתו היא צנתור
עורקי הלב.
בצנתור ניתן לזהות נוכחות של היצרות
או חסימה
ולאתר את מיקומה המדויק.
בדרך כלל חושד הרופא בנוכחות מחלת לב כלילית על סמך התלונות האופייניות
של החולה. בדיקות אחרות לאבחון מחלת לב כלילית כוללות רישום חשמלי של
פעילות הלב (אלקטרוקארדיוגראם, א.ק.ג.) במנוחה ובמאמץ. בתרשים הא.ק.ג.
ניתן לזהות את העובדה ששריר הלב אינו מקבל די חמצן
(איסכמיה).
מיפוי
לב
מאפשר לזהות נוכחות מחלת לב כלילית ולהעריך את מידת הנזק לשריר
הלב שנגרם
בעקבות איסכמיה או אוטם
שריר הלב. המהימנות של מיפוי לב לאבחון מחלת לב
כלילית
גבוהה מזו של א.ק.ג. במנוחה או במאמץ, אך נמוכה מזו של צנתור
עורקי הלב.
מדידת אנזימים
בדם ורמת טרופונין יכולות להיות רלוונטיות לאבחון אוטם
בשריר הלב.
טבלה: מהימנות בדיקות לגילוי מחלת לב
כלילית
|
| |
|
דיוק
|
|
|
בדיקה
|
|
50%
|
50%
|
50%
|
קליניקה
|
|
65%
|
75%
|
50%
|
|
|
74%
|
86-77%
|
71-56%
|
|
|
80%
|
85%
|
88-67%
|
|
|
93-91%
|
90%
|
93%
|
|
|
100%
|
100%
|
100%
|
|
|
| |
אי
ספיקת לב
כאשר שריר הלב אינו מתפקד כיאות והלב אינו מסוגל לספק לרקמות
הגוף את
כמות הדם הדרושה לתפקוד תקין, מדובר באי ספיקת לב. מצד אחד לא מצליח
הלב
הכושל לשאוב דם מהרקמות, וזה יחד עם גורמים
מורכבים נוספים גורם להצטברות
נוזלים שבאה לידי ביטוי בהתפתחות נפיחות
(בצקת)
בקרסוליים וברקמות אחרות.
שיעול,
קוצר
נשימה בלילה ובמאמץ, נובעים מהצטברות נוזלים בריאות.
במצב
קיצוני סובל החולה מבצקת ריאות, כלומר, הצטברות כמות נוזלים גדולה בריאות
העלולה לגרום לחנק.
מצד שני, חלק גדול מהתסמינים הקליניים
כמו עייפות,
חולשה, חוסר תיאבון וכדומה נובעים מהעובדה שהלב לא מצליח לספק די חמצן
לרקמות ואלו מתפקדות בצורה לקויה.
כיצד עשויות לסייע בדיקות בחולים עם אי ספיקת לב ?
בדרך כלל חושד הרופא באי ספיקת לב על סמך הסיפור הקליני ובדיקת החולה.
בדיקת הדופק
ולחץ
הדם מסייעות בהערכת חומרת המצב. בחולים עם אי ספיקת לב
קשה, יהיה בדרך כלל הדופק מהיר ולחץ הדם נמוך. בחולים בהם אי ספיקת הלב
נובעת מלחץ דם גבוה, ניתן לראות במקרים קלים לחץ
דם גבוה. צילום חזה עשוי
להראות נוכחות של בצקת ריאות, ובמקרים פחות חמורים הצטברות נוזלים בריאות
שאינה מגיעה לכדי בצקת ריאות (גודש).
אקו לב
עשוי לסייע במדידה כמותית של
הליקוי בשריר
הלב ולרמוז על הסיבה לבעיה. גם מיפוי
לב עשוי לסייע במדידה
כמותית של הפגם. בצנתור
לב ניתן למדוד את הלחצים בחדרי
הלב ולקבל מדידה
מדויקת של תפקוד הלב, וכן לאתר מחלות
שעשויות היו לגרום לבעיה בתפקוד
הלב.
טבלה: מהימנות בדיקות לגילוי והערכה של אי
ספיקת לב
|
| |
|
דיוק
|
|
|
בדיקה
|
|
75-20%
|
96-50%
|
70-10%
|
קליניקה
|
|
65%
|
67%
|
62%
|
|
|
90%
|
88%
|
97-95%
|
|
|
80%
|
73%
|
90%
|
BNP ברמה של 100pg/ml
|
|
 |
כיצד עשויות בדיקות לסייע במחלות במסתמי הלב ?
הלב בנוי ארבעה מדורים: שני חדרים
ושני פרוזדורים.
בין כל
פרוזדור וחדר מפריד מסתם (או שסתום)
חד-כיווני המאפשר זרימת דם
בכיוון
אחד בלבד. המסתם המיטרלי
(דו-צניפי) מפריד בין הפרוזדור השמאלי לחדר
השמאלי והמסתם הטריקוספידלי
(תלת-צניפי) מפריד בין הפרוזדור הימני והחדר
הימני.
מסתמים חד-כיוניים מפרידים גם בין חדרי הלב וכלי
הדם הגדולים היוצאים
מהם: המסתם האאורטלי מפריד בין חדר שמאל והאאורטה
(אבי העורקים)
והמסתם הפולמונלי (ריאתי) מפריד בין חדר ימין ועורק הריאה
הראשי. כאשר
המסתמים מוצרים, כמות הדם שיכולה לעבור דרכם קטנה מהדרוש, וכמות הדם
שתגיע לרקמות
אינה מספקת. בנוסף, הלחץ מאחורי המסתם הולך ועולה. היצרות
מיטראלית, לדוגמה, עלולה לגרום לכך שכמות הדם המגיעה לחדר שמאל קטנה
מהרגיל, ואילו הלחץ בעליה השמאלית הולך ועולה. מצב שכיח אחר הוא כאשר
פעילות המסתם כשסתום חד כיווני נפגמת, ואז יש חזרה של דם בכיוון ההפוך
לכיוון הזרימה הרצוי - מצב המכונה אי ספיקה של מסתם.
אי
ספיקה של המסתם האאורטלי, לדוגמה, עשויה לגרום לכך שעם כל פעימה
של
הלב,
חלק מהדם שצריך להגיע לאב העורקים יחזור לחדר שמאל.
בסופו של דבר עלולה אי ספיקה של מסתם להביא לאי
ספיקת לב.
בנוסף, מסתם שמבנהו לקוי מהווה גורם
סיכון להתפתחות של זיהום
הקרום
הפנימי העוטף את הלב ואת המסתמים. מסתמי הלב יכולים להיות
פגועים מלידה
או להיפגע בבגרות. קדחת
שגרונית (ראומטית) גורמת למומים
נרכשים במומי הלב בשכיחות גבוהה, בייחוד במסתם המיטרלי. שינויים המתרחשים
עם הגיל גורמים
בעיקר לשינויים במסתם
האאורטלי.
שיטות הדמיה
כמו אקו לב עשויות ללמד על נוכחות מומים במסתמי הלב ולסייע
בהערכת חומרתם. צנתור
חללי הלב עשוי לסייע באפיון המומים ובהערכת חומרתם
במידת דיוק הרבה יותר גבוהה.
כיצד עשויות בדיקות לסייע בהפרעות בקצב פעימות הלב ?
הלב התקין במבוגר פועם 100-60 פעמים בדקה. קצב זה דרוש על מנת להזרים
כמות דם
מספקת לרקמות. כאשר הקצב גבוה מדי או נמוך מדי, עלול לחץ
הדם
לרדת במידה מסוכנת ולגרום לירידה באספקת החמצן
לרקמות. קצב
לב איטי
(ברדיקרדיה)
מוגדר כקצב הנמוך מ- 60 פעימות לדקה. התסמין
העיקרי של הפרעה
בקצב הלב הוא דפיקות לב (פלפיטציות)
או כאב בחזה. במקרים קשים יותר עשוי
החולה לחוש חולשה, תעוקת
חזה וקוצר
נשימה. במקרים קיצוניים עלולה הפרעת
קצב לגרום לעילפון
ואף למוות.
ברדיקרדיה עשויה להיגרם כתוצאה ממחלת לב, מהרעלת תרופות (בעיקר חוסמי
בטא כמו פרופרנולול או חוסמי תעלות
סידן
כמו וראפאמיל), מפעילות ירודה
של
בלוטת
התריס, וממחלה ראשונית של קוצב הלב
הפיזיולוגי.
קצב לב מהיר
(טאכיקרדיה) מוגדר כקצב הגבוה מ- 100 פעימות
לדקה. קצב גבוה הגורם להפרעה
בפעילות חדרי
הלב (טאכיקרדיה או פרפור
חדרי) עלול לגרום למוות תוך דקות
ללא טיפול מתאים.
קצב מהיר הגורם להפרעה בפעילות הפרוזדורים
(פרפור
או
רפרוף
פרוזדורים) פחות מסוכן בטווח המיידי, אך עלול לגרום להפרעות אם
נמשך זמן רב (ימים) ללא טיפול מתאים.
רישום הפעילות החשמלית של הלב באמצעות אלקטרוקארדיוגראם (א.ק.ג.) היא
השיטה המקובלת ביותר לאבחון
הפרעת
קצב. הבעיה העיקרית הנובעת משימוש
ברישום א.ק.ג.
היא כי הרישום עצמו נעשה במשך 5-2 דקות ואילו הפרעת הקצב
יכולה להתרחש באופן חולף, מה שיכול לגרום לכך שההפרעה לא תאובחן.
רישום א.ק.ג. רציף באמצעות הולטר
או טלמטריה בזמן התקף עשוי לאבחן הפרעת קצב,
כיוון שהרישום נעשה במשך 48-24 שעות או מייד כשהחולה חש בתסמינים. מכשיר
ניטור חשמלי (מוניטור) מחברים בדרך כלל לחולים מאושפזים כדי לקבל רישום
רציף של קצב
הלב. לעיתים מחובר המוניטור למתקן המזעיק את הרופא כאשר יש
הפרעה בקצב הלב. במקרים משוכללים יותר מחובר החולה לקוצב לב או למכשיר
חשמלי המיועד להפסיק את ההפרעה בקצב הלב, וכאשר המוניטור מדווח על הפרעת
קצב מופעל אוטומטית מכשיר האזעקה וקוצב הלב או מכשיר הטיפול החשמלי.
בדיקה אלקטרופיזיולוגית משמשת בעיקר לאבחון הסוג המדויק של הפרעת הקצב
ולמציאת הטיפול המתאים ביותר עבור החולה.
גורמי
סיכון
למחלת לב כלילית
ממחקרים רבים עולה כי קיימים גורמים
מוגדרים המגבירים את הסיכון של אדם
ללקות במחלת לב
כלילית. ניתן לחלק את גורמי הסיכון לאלו שלא ניתן לשנותם
ולגורמים שניתן לשנותם ולהפחית בכך את הסיכון למחלת לב. היסטוריה של
מחלת
לב במשפחה, לדוגמה, היא גורם סיכון שלא ניתן לשנותו. לעומת זאת, לחץ
דם
גבוה, סוכרת,
עישון ורמה גבוהה של כולסטרול
בדם
הם גורמים שניתן לאתר
אותם ולשנותם, ולהפחית כך את הסיכון למחלת לב.
בדיקות לאיתור גורמי סיכון למחלת לב כלילית
בדיקת לחץ הדם ובדיקות
דם למדידת רמת הסוכר
והכולסטרול עשויות לאתר
אנשים שנמצאים בסיכון מוגבר ללקות במחלת לב כלילית. מומלץ לבצע בדיקות
אלו בצורה סדירה אחת למספר שנים, ולעיתים קרובות יותר באנשים עם היסטוריה
אישית או משפחתית של מחלת לב, לחץ
דם גבוה, סוכרת או רמת כולסטרול גבוהה
בדם.
מחלות
כלי
הדם
טרשת
עורקים היא המחלה הנפוצה ביותר הגורמת להיצרות
העורקים
ולירידה
באספקת הדם לרקמות
השונות. העורקים הנפגעים בשכיחות הגבוהה ביותר הם
העורקים
הכליליים המספקים דם לשריר
הלב, עורקי הצוואר המספקים דם למוח
ולעיניים,
עורקי הרגליים ואב
העורקים. גם מחלות דלקתיות שונות, בעיקר אלו
הנגרמות כתוצאה מחיסון
עצמי (מחלה
אוטואימונית), עלולות לגרום להיצרות
עורקים ולירידה ניכרת באספקת הדם לאיבר
הפגוע. היצרות העורקים הכליליים
גורמת לתעוקת
חזה ולאוטם
בשריר
הלב (ראה למעלה). היצרות עורקי הצוואר
עלולה לגרום לאוטמים במוח ובעקבות כך לשיתוקים. היצרות עורקי הגפיים
עלולה לגרום לכאבי רגליים בהליכה (צליעה
לסירוגין). טרשת
של אב העורקים
עשויה לגרום להפרעות רבות, שהחמורה שבהם היא יצירת התרחבות והתנקבות
של
אב העורקים.
היצרות וחסימה
של ורידים
עשויה להיגרם כתוצאה מקרישיות יתר של הדם או
מחוסר תנועה ממושך וגורמת לכאב ולנפיחות
(בצקת)
באזור המנוקז על ידי
הווריד החסום. חלק מהקריש החוסם את הווריד עשוי להתנתק ולהינשא לריאות
ולחסום חלק מאספקת הדם
לריאה, מצב המכונה תסחיף
ריאתי (pulmonary
emboli).
בדיקות בחולים עם הפרעה בזרימת הדם
בדרך כלל חושד הרופא בהפרעה באספקת הדם העורקית או הוורידית בעקבות
סיפור החולה והבדיקה הגופנית. ירידה בעוצמת הדופק,
כיחלון
וקור של הגפה,
או חולשת צד, מצביעים על הפרעה בזרימת הדם העורקי. נפיחות של גפה עשויה
להצביע על הפרעה בזרימת הדם הוורידי. מדידת לחץ
הדם עשויה להצביע על
ירידה בזרימת הדם בעורקי
הגפיים. בדיקות הדמיה
כמו סריקת דופלר
ומיפוי
ורידים מסייעים באיתור אזור החסימה והערכת חומרתה. צנתור
עורקים וורידים
(אנגיוגרפיה)
היא הבדיקה המהימנה ביותר (gold
standard) לאבחון
והערכה של
חסימת עורקים או ורידים.
|
|
|
|
|