|
בדיקות מערכת העיכול
טיפוסיות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
לבדיקות מערכת העיכול
לבדיקות כבד וכיס מרה
לבדיקות תפקודי כבד
לבדיקות מיפויים
רדיואקטיביים
|
בדיקות מערכת העיכול (digestive
system)
מערכת העיכול היא המערכת האחראית על המרת המזון לאנרגיה ולחומרים
הנחוצים לצמיחת הגוף ולאחזקתו. תהליך העיכול
הוא מהתהליכים הביולוגיים
המרכזיים בגוף. דרכי העיכול הכוללים את הפה, הוושט,
הקיבה,
התריסריון,
המעי
הגס, המעי
הדק, החלחולת ופי
הטבעת (רקטום)
הם המסלול דרכו חייב
המזון לעבור על מנת לאפשר את תהליך העיבוד המביא לספיגת המזון וניצול
החומרים המזינים שבתוכו. למעשה, מהוות דרכי העיכול צינור ארוך שנמשך
מן
הפה ועד פי הטבעת, שאינו מאפשר מעבר אל חללי הגוף אלא באמצעות ספיגה
דרך
דופן הצינור.
בתהליך העיכול, מתפרקות מולקולות
גדולות של מזון - חלבונים,
שומנים
ופחמימות
- למולקולות קטנות יותר הניתנות לספיגה לדם.
חומר לא מעוכל, יחד
עם כמה תוצרי פסולת של הגוף, עוברים למעי
הגס ומשם הם מופרשים מן הגוף
בצורת צואה.
תהליך העיכול מתחיל עם כניסת המזון לפה, שם הוא נטחן על ידי השיניים
ומעורבב עם הרוק,
המקל על תהליך הבליעה
ומכיל גם את אנזים
העמילאז המפרק
עמילן
לסוכר
הנקרא מלטוז.
דרך הוושט עובר המזון לקיבה. החלק התחתון של
הוושט המכונה " שוער
" נפתח רק כאשר המזון קרוב אליו, ובו נמצא השריר
שמונע
חזרה של תוכן הקיבה לושט ולפה. הקיבה עצמה היא שק
שרירי חלול ותפקידיה
העיקריים לעבד את המזון ולאחסן אותו. הקיבה מעבדת את המזון בעזרת פירוק
מכני וכימי, כשאנזימים שונים המשתחררים מהקיבה עצמה, כמו פפסינוגן,
מסייעים בפירוק
חלבון. תאים
בתחתית הקיבה מפרישים חומצה. החומצה
יוצרת
סביבה המתאימה לפעילות האנזימטית בקיבה. הקיבה משחררת בהדרגה את המזון
המעובד אל התריסריון
מן התריסריון עובר המזון למעי הדק, המהווה צינור מפותל שאורכו נע בין
8-6 מטר. במעי
הדק עובר המזון פירוק נוסף, תוצרי הפירוק נספגים לדם. במעי
הגס נפסקת ספיגת מרכיבי המזון, ובהדרגה מקבלים שיירי העיכול
את צורתם
הסופית, והם נשארים במעי
הגס עד להפרשתם מן החלחולת
דרך פי
הטבעת.
הכבד,
הלבלב
וכיס
המרה הן בלוטות
המייצרות חומרים כימיים שונים המסייעים
בפירוק המזון וספיגתו.
בנוסף, יש לאיברים אלו כמה תפקידים חשובים נוספים; למשל, הלבלב מייצר
ומפריש אינסולין המסייע באיזון הסוכר
(ראו מערכת ההפרשה .(תימינפה הכבד
מהווה מצד אחד מחסן של ויטמינים
ושל ברזל,
ומצד שני הוא מסייע בפירוק
חומרים כימיים מזיקים, כמו אלכוהול,
סמים ותרופות.
מה עלול להשתבש ?
שיבושים יכולים להתרחש לכל אורך צינור העיכול ובבלוטות המסייעות בפירוק
המזון ובספיגתו.
קשיים במנגנון הבליעה
עשויים לגרום להשתנקות ולשיעול.
זיהומים,
גידולים
או ליקויים אחרים של הוושט
עשויים לגרום לקושי בבליעה, כאב בזמן בליעת
המזון או כאב בקדמת החזה. חולשה של השריר
המונע חזרת מזון מהקיבה לוושט
גורמת לצרבת,
חזרת חומצה ומזון (ריפלוקס),
ולדלקת
בוושט. הליקוי השכיח
ביותר הנצפה בקיבה
ובתריסריון הוא כיב
עיכולי (כיב
פפטי), המהווה
מעין
פצע
ברירית
הקיבה או התריסריון. גידולים ממאירים בקיבה נדירים יותר. אחד
הגורמים
לדלקת
קיבה ולכיבים הוא חיידק ההליקובקטר
פילורי. חיידק
זה נצמד
אל התאים
המצפים את שטח פני צינור העיכול.
הליקוי השכיח ביותר הנצפה במעי
הדק הוא תת-ספיגה של מזון.
תופעה זו עשויה להיגרם ממחלה מולדת כמו כרסת (צליאק) או זיהום של
המעי
הדק או דלקת הפוגעת בו (כמו במחלת
קרוהן, למשל).
דלקת התוספתן
(אפנדיציטיס)
היא מחלה זיהומית נפוצה של קצה המעי
הדק הגורמת לחום ולכאב בשיפולי ימין הבטן.
הליקויים העיקריים במעי
הגס הם מחלה דלקתית (ulcerative
colitis)
וסרטן
המעי הגס, המהווה את אחד הגידולים הממאירים הנפוצים ביותר.
טחורים
וחריץ (פיסורה)
מהווים את הבעיות השכיחות של פי
הטבעת.
כמו כן מכילה מערכת
העיכול עוד כמה איברים חשובים כמו הכבד,
כיס
המרה
והלבלב.
פגיעה בכבד ובכיס המרה עשויה לגרום להפרעה בחילוף
החומרים,
בפינוי רעלים
מהגוף, ולצהבת.
הגורמים העיקריים לפגיעה בכבד הם דלקת
נגיפית,
נזק כתוצאה מתרופות או מאלכוהול,
וגרורות
של גידולים. כיס המרה
לוקה בעיקר באבנים. פגיעה בלבלב עשויה לגרום לסוכרת
ולהפרעה בעיבוד המזון
וספיגתו מהקיבה. פגיעה בלבלב עשויה לנבוע מאלכוהול, אבנים מכיס המרה
המגיעים ללבלב וגידול
של איבר
זה.
איך עשויות הבדיקות לסייע ?
במקרים של קושי בבליעה
עשוי הרופא להסתכל באמצעות צינור דק מיוחד על
אזור הבליעה ולבדוק את סוג ההפרעה. כאשר עולה חשד כי מנגנון ההפרעה נובע
מליקוי במערכת
העצבים המרכזית, ייתכן וידרוש הרופא בדיקת הדמיה
של המוח.
את הנזק המבני לוושט,
לקיבה
ולתריסריון
ניתן לראות באמצעות החדרת צינור
דק לחלק העליון של המעי
הדק (אנדוסקופיה
או גסטרוסקופיה),
וריפלוקס
ניתן
לאבחן באמצעות ניטור חומציות הוושט.
כיבים
וגידולים מאבחנים באמצעות הדמיית דרכי העיכול
העליונות בצילום או
באמצעות תצפית ישירה (גסטרוסקופיה או אנדוסקופיה). לגילוי חיידק
ההליקובקטר
פילורי יש כמה בדיקות, שהנפוצות שבהן הן בדיקת
דם לגילוי
נוגדנים
לחיידק ובדיקת נשימה.
את המעי
הגס בודקים באמצעות החדרת צינור אופטי
דרך פי הטבעת
(קולונוסקופיה).
לבדיקות סקר
לשלילת סרטן
המעי הגס מבצעים בדרך כלל בדיקת
דם
סמוי בצואה.
את המבנה והתפקוד של האיברים הפנימיים בודקים באמצעות בדיקת על-קול
(אולטרסאונד),
טומוגרפיה
(CT)
או מיפוי.
|