טאמוקסיפן,
תרופה הניתנת לטיפול בנשים עם סרטן
השד, מפחיתה את
הסיכון להתפתחות נוספת של גידול.
אולם מחקר חדש מגלה, כי אם בכל זאת
מתפתח גידול
חדש, יש סיכון גדול פי חמש שזה יהיה גידול
אגרסיבי
יותר, כלומר גידול
המתפתח מהר יותר. תוצאות המחקר מתפרסמות בגיליון
האחרון של ה Journal of the National Cancer Institute.
אסטרוגן,
ההורמון
הנקבי, מעודד את צמיחתם של תאי סרטן
השד.
טאמוקסיפן נקשרת לקולטנים
באותם תאים המגיבים לאסטרוגן
ובכך חוסמת
את פעילות ההורמון
על תאי סרטן
אלו. טאמוקסיפן פעילה רק נגד אותם
סוגי סרטן
המגורים על-ידי אסטרוגן.
תאי סרטן
ללא קולטנים
לאסטרוגן
לא יגיבו לטיפול בטאמוקסיפן.
החוקרים במחקר זה בדקו את ההיסטוריה הרפואית של קרוב ל 9,000 חולות
סרטן
השד. כמחצית מן החולות השתמשו בטאמוקסיפן
כהמשך לטיפול העיקרי
שקיבלו, כגון ניתוח, הקרנה
או שילוב של שני הטיפולים. המחצית השניה
לא קיבלה טיפול בטאמוקסיפן.
לאחר 8 שנים, נמצא כי סרטן
חדש בשד
השני, אשר היה ללא גידול,
התפתח
אצל 89 חולות אשר קיבלו טאמוקסיפן,
ואצל 100 חולות אשר היו ללא
טיפול בטאמוקסיפן. בסך-הכל, אלו
אשר השתמשו בטאמוקסיפן היו בעלות
סיכוי נמוך ב 10% לפתח גידול
חדש בשד
השני.
אולם, אצל 4% מתוך אלו אשר לא השתמשו בטאמוקסיפן,
התפתח גידול
חדש
ואגרסיבי אשר אינו מגיב לטאמוקסיפן
(ללא קולטנים
לאסטרוגן),
לעומת
27% גידולים
אגרסיביים אצל אלו אשר השתמשו בטאמוקסיפן
ופיתחו גידול
חדש. מבחינה סטטיסטית אלו אשר השתמשו בטאמוקסיפן
היו בעלות סיכון של
פי 4.9 לפתח גידולים
אגרסיביים של סרטן
בשד
השני, לעומת אלו אשר לא
קיבלו טיפול בטאמוקסיפן.
תוצאות המחקר מוכיחות כי אכן לטאמוקסיפן
יש יתרון במניעת הישנות של
המחלה, אך גם מצביעות על כך שיש צורך למצוא תרופות לטיפול בגידולים
אשר עמידים לטאמוקסיפן. תוצאות המחקר
מוכיחות את התיאוריה כי
טאמוקסיפן עלול להביא לצמיחה של
גידולים
אשר אינם רגישים לאסטרוגן.
כיצד ומדוע מתפתחת עמידות זו עדיין לא ברור.
במאמר מערכת הנלווה למחקר נאמר כי מחקר זה אינו צריך להשפיע על
השימוש בטאמוקסיפן. מחקרים הוכיחו
כי אצל נשים אשר השתמשו
בטאמוקסיפן במשך חמש שנים או יותר,
נראתה ירידה של 47% בהישנות של
המחלה. טאמוקסיפן הגבירה את ההישרדות
של אלפי נשים אשר השתמשו בה.
בנוסך לכך, למחקר יש מגבלות, כגון מספר המקרים הנמוך אשר נבדק,
וחוסר מידע לגבי כמה זמן השתמשו המשתתפות בטאמוקסיפן.
Journal of the National Cancer Institute 2001;
93 (13): 1008-1013
http://www.jnci.oupjournals.org/cgi/content/abstract/93/13/1008
[06/07/2001]
|