 |
שאלה
לרופאים
משלוח שאלות בנושאים רפואיים
רבים ומגוונים מגינקולוגיה והריון ועד לטיפול פיזיותרפי
|
|
|
|
|
|
הגדלה שפירה של הערמונית
(פרוסטטה)
|
|
|
| |
|
|
|
|
בלוטת
הערמונית היא בלוטה הנמצאת אצל גברים בלבד, והיא אחראית על ייצור
נוזל
הזרע.
הערמונית שוקלת גרמים בודדים בזמן הלידה. עם השנים היא גדלה, ובגיל 20
שנה מגיע
משקלה לכדי 20 גרם. ברוב הגברים הבלוטה תישאר במשקלה זה ולא תגדל עוד
עד גיל 45.
במרבית הגברים מעל גיל 45 תחל הגדלה שפירה
של הבלוטה.
התופעה מאד נפוצה, ונמצא כי היא קיימת ביותר מ- 90% מהגברים מעל גיל
70.
הגיל הממוצע להופעת תסמינים של הגדלת הערמונית הוא 65 שנה.
התסמינים העיקריים של הגדלת הבלוטה נובעים מכך שהערמונית מקיפה את צינורית
השופכה
(הצינורית המובילה את השתן מהשלפוחית אל קצה הפין)
והגדלתה עשויה לגרום להפרעה
במעבר השתן.
|
|
| |
|
|
|
הגורמים להגדלת הערמונית
אינם ברורים לחלוטין, אולם נראה שגיל מבוגר וטסטוסטרון
תורמים להגדלת הבלוטה.
|
|
| |
התסמינים והסימנים של הגדלת הבלוטה
|
|
בשל מיקומה של בלוטת
הערמונית סביב השופכה
עשויה הגדלתה לגרום להפרעות הקשורות
במתן שתן. עם זאת, ראוי לציין כי בערך שליש מהגברים שיש להם הגדלה של
הערמונית אינם
סובלים מתסמינים.
קבוצת התסמינים האופיינית להגדלת הבלוטה מכונה בשם כללי "פרוסטטיזם".
התסמינים העיקריים נובעים מאי יכולת השלפוחית להתרוקן עד הסוף, ומכונים
תסמינים
חסימתיים, כמו קושי בהתחלת השתנה (היסוס במתן שתן), זרם שתן חלש מהרגיל,
טפטוף לאחר
סיום ההשתנה, תחושה של התרוקנות לא מושלמת, ובריחת שתן כתוצאה מהצטברות
שתן
בשלפוחית שלא התרוקנה עד הסוף. תסמינים נוספים הם התעוררות בלילה לצורך
השתנה
(נוקטוריה),
תכיפות ודחיפות במתן שתן, עצירת שתן מוחלטת שעשויה לגרום לכאב עז
בשיפולי הבטן ובשלב מתקדם להתנפחות הכליות
(הידרונפרוזיס)
ולאי
ספיקת כליות. זיהום
בדרכי
השתן הוא סיבוך שכיח של הגדלת הערמונית.
|
|
כיצד מאבחנים הגדלה שפירה של הערמונית ?
|
|
תסמינים אופייניים של
הגדלת הערמונית כמתואר, וזיהום בדרכי השתן בגבר מבוגר
מעוררים את החשד להגדלה שפירה של הערמונית.
הבירור הרפואי כולל:
 בדיקה רפואית,
כולל היסטוריה רפואית לבירור מידת החומרה של התסמינים.
בדיקה רקטלית
להערכת גודל הבלוטה ומרקמה.
בדיקת דם
לאנטיגן ספציפי של הערמונית (PSA).
אנטיגן זה הוא סמן שרמתו בדם נוטה
לעלות במחלות שונות של הערמונית, בעיקר בגידול ממאיר של הערמונית.
בדיקות כימיות
של הדם להערכת תפקוד הכליות.
בדיקות דינמיות
להערכת תפקוד מערכת השתן, כמו בדיקת זרימת השתן ובדיקת כמות השתן
שנותרת בשלפוחית לאחר ההשתנה.
מעבר לביצוע
האבחנה של "הגדלה שפירה של הערמונית" יש חשיבות רבה לשלול אפשרות
של
קיום סרטן הערמונית. הבדיקות שצוינו לעיל, ובייחוד הבדיקה
הרקטלית ורמת PSA בדם,
מאפשרות לבצע הערכה של מידת הסיכון לקיום סרטן; במידה ומתעורר
חשד לסרטן הערמונית
יש לבצע בדיקות לאבחון הגידול כמו בדיקת
אולטרסאונד וביופסיה.
|
עוד על הבדיקות, באינדקס הבדיקות של אינפומד:
PSA
ביופסיה של הערמונית
בדיקות כימיות של הדם
בדיקת אולטרסאונד
|
|
|
|
|
טיפול
|
|
ישנו מגוון רחב של טיפולים
למחלה. לכל חולה יותאם טיפול ספציפי בהתאם לחומרת
התסמינים ומידת השפעתם על חיי היום יום שלו.
גברים שנתגלתה אצלם באקראי הגדלה של הבלוטה אולם אינם סובלים מתסמינים
כלשהם, אינם
זקוקים כלל לטיפול. גם במקרים בהם קיימים תסמינים קלים אפשר בשלב ראשון
להמתין
תקופה מסוימת ללא טיפול, כיוון שבחלק מהמקרים התסמינים יחלפו מעצמם.
הטיפול בחולים עם הגדלה שפירה של הערמונית כולל תרופות או אמצעים מכניים.
טיפול תרופתי
קיימות שתי קבוצות של תרופות לטיפול במחלה :
מעכבי האנזים
5 אלפא רדוקטאז (כמו פינאסטריד) : אלו
תרופות שמעכבות הפיכת
טסטוסטרון לדהידרוטסטוסטרון ועל ידי
כך גורמות להקטנת גודל הבלוטה.
חוסמים ספציפיים
של קולטנים
אלפא אדרנרגיים (כמו פנוקסיבנזאמין
ואלפוזוסין) -
גורמים להרפיית צוואר כיס השתן והערמונית ועל ידי כך משפרים את זרימת
השתן.
טיפול ניתוחי
בחולים עם תסמינים קשים שאינם מגיבים לטיפול תרופתי ניתן לטפל באמצעות
ניתוח להסרת
הבלוטה (פרוסטטקטומיה).
את הניתוח ניתן לבצע במספר גישות (נבחר לפי המאפיינים הספציפים בחולה):
דרך השופכה, דרך פי
הטבעת או בגישה קדמית (דרך האגן).
|
|
|
|
