מה קורה במהלך מחלת הלוקמיה?

ברוב מקרי הליוקמיה, ישנם יותר מדי תאי דם לבנים חריגים. תאי הליוקמיה הללו דוחקים את תאי הדם הרגילים במוח העצם ומצטברים בבלוטות הלימפה, בכבד ובטחול. זה מקשה על גופכם להילחם במחלה.

תאי הדם הלבנים שלכם מסייעים לגופכם להילחם בזיהומים. תאי הדם האדומים שלכם מוודאים שכל חלקי גופכם מקבלים את החמצן לו הם זקוקים. הטסיות שלכם מונעות מכם מלדמם יותר מדי. כשתאי הליוקמיה דוחקים את התאים הרגילים, דמכם אינו מסוגל לבצע את עבודתו. אתם עלולים להיפצע ולדמם יותר בקלות, ללקות ביותר זיהומים ולהרגיש עייפים מאד.

כימותראפיה או הקרנות המשמשות לטיפול בסרטנים אחרים, כמו סרטן השד או לימפומה מסוג הודג'קינס, עלולות לעתים לגרום לליוקמיה כעבור חודשים או שנים (זהו תרחיש נדיר).

שיעורי השרידה שונים לסוגים שונים של ליוקמיה. שיעור שרידה של חמש שנים פירושו אחוז האנשים שעודם חיים חמש שנים או יותר לאחר שאובחנו. אולם יש לזכור שכל אדם שונה מרעהו. מספרים אלה אינם משקפים בהכרח מה יקרה במצב הפרטי שלכם. חוקרים ממשיכים לפתח טיפולים חדשים וטובים יותר לליוקמיה. שיעורי השרידה של חמש שנים הם:

20% עד 40% ללוקים בליוקמיה מיילוגנית חריפה (AML – בכפוף לתת הסוג המדויק).

74% ללוקים בליוקמיה לימפוציטית כרונית.

למעלה מ-70% ללוקים בליוקמיה מיילוגנית כרונית (CML) המקבלים השתלת מוח עצם. (נתון זה נכון לאנשים בני 50 או פחות המטופלים תוך שנה מן האבחון. השתלות אינן מצליחות באותה מידה אצל אנשים מבוגרים מזה או אנשים שאובחנו כלוקים ב-CML יותר משנה טרם הטיפול). נטילת אימטיניב (המכונה גם Gleevec) לטווח ארוך עשויה לסייע בהארכת חיים, אולם טרם בוצעו מחקרים ארוכי-טווח בנושא. ליוקמיה לימפובלאסטית חריפה (ALL) שונה אצל ילדים מאשר אצל מבוגרים. בהינתן טיפול, קרוב ל-80% מן הילדים ו-40% מן הבוגרים נמצאים נקיים מליוקמיה במשך זמן רב לאחר מכן.