אני בת 24. לפני מספר חודשים גילו אצלי בבדיקות דם שגרתיות בעיה בבלוטת התריס (תת פעילות). היה לי TSH-24 ולכן התחלתי לקבל טיפול באלטרוקסין (50 מק"ג) . ערכתי בדיקת דם נוספת כעבור חודש ואכן היתה ירידה של ה TSH ל- 6. אחרי חודש קפץ ה- TSH ל- 41 ועל כן הנחו אותי לקחת 100 מק"ג ביום. במקביל עברתי אולטרסאונד של הבלוטה ובדיקת נוגדנים. באולטרסאונד נמצא שהחלק הימני של הבלוטה מוגדל, אך ללא גושים. בבדיקת הנוגדנים נמצא ANTI THYROID PEROXID כ- 621 ו- THYROGLOBULIN AB כ- 159 נאמר לי שכנראה אני סובלת מהשימוטו. הייתי מעוניינת לדעת מספר דברים: האם ישנו טיפול למחלה? האם יש קשר בין השימוטו לתת פעילות? מאילו דברים אני עלולה לסבול בעתיד מהמחלה? ומה כדאי לעשות היום על מנת למנוע זאת? ה- F4 שלי תקין היה מתחילת הטיפול (בסביבות 1) . מהי המשמעות של זה? אני אסתמטית ועל התרופות שאני מקבלת (אוקסיס ובריקלין) כתוב שאינן מומלצות לסובלים מתת פעילות. האם יש איזשהו קשר בין הדברים? (הרופא שלי אמר שאינו רואה בעיה להמשיך ולטפל בטיפול זה.) כמו כן רציתי לדעת האם יש צורך לבצע ביופסיה מהבלוטה כדי לוודא שהגדלת הבלוטה לא נובעת מגידול? תודה

מחלת השימוטו היא מחלה אוטואימונית של בלוטת התריס, בה נוגדנים עצמיים גורמים לדלקת, הורסים את הבלוטה וגורמים לחסר בתפקוד הבלוטה. התהליך איטי, וייתכנו חודשים רבים עד לגילוי האבחנה. המחלה גורמת מקץ מספר חודשים לחסר בבלוטת התריס שאיננו הפיך, והמצריך נטילת תרופות למשך כל החיים. לעיתים, בתחילת המחלה, ישנו שלב של עודף פעילות הבלוטה, אולם שלב זה קצר ומתחלף בחסר. התסמינים הם נפיחות צווארית מקומית, העלולה לגרום לתחושת חנק, וכן סימנים של חסר בבלוטה - עייפות, רגישות לקור, דיכאון, עצירות, עליה במשקל ועור יבש. השימוטו שכיח בנשים צעירות, ושכיחותו בערך 1 ל 1000 אנשים. הטיפול במחלה הוא נטילת הורמון חלופי של בלוטת התריס, כדור בשם אלטרוקסין, מיד עם אבחנת המחלה, אפילו אם תפקודי הבלוטה תקינים. הכדורים יצמקו את גודל הבלוטה הדלקתית, וימנעו הופעת תסמיני חסר של בלוטת התריס. הגדלת הבלוטה עשויה להימשך כ 8 חודשים, וכאשר היא חולפת, בדרך כלל תופיע הצטמקות וחסר של הבלוטה. התרופות מחליפות בצורה יעילה את הבלוטה, אך כאמור הטיפול הוא לתמיד. המחלה מאובחנת ע"י בדיקות דם אותן ביצעת- נוגדנים בשם אנטי תירוגלובולין ונוגדנים מיקרוזומלים (פרוקסיד). במקרה של ספק באבחנה, לדוגמה כאשר ישנו אזור מוקדי (נודול) או כאשר הבלוטה גדלה במהירות רבה, ניתן לבצע שאיבת תאים ע"י מחט מהבלוטה ולקבל תמונה אופיינית להשימוטו (הפעולה נקראת FNA). אם אין את הגורמים הנ"ל, לרוב מסתפקים בתמונה הקלינית בשילוב עם בדיקות הדם על מנת לקבוע בביטחון אבחנה של השימוטו ולא גידול. עקרונית, אין בעיה בשילוב תרופות נגד אסתמה עם אלטרוקסין, ומינון של 100 מק"ג הוא המקובל ברוב המקרים. כמו כן, חיוני לבצע בדיקות דם תקופתיות לתפקודי הבלוטה. לקריאה נוספת- http://www.nlm.nih.gov/medlineplus/ency/article/000371.htm