מסטואידיטיס – סיבוך של דלקת האוזן התיכונה Questions [22/12/2007]

לפני כשבועיים וחצי סבלה בתי בת ה-8 חודשים מדלקת באוזן שמאל, וכעבור כיומיים הופיעה אצלה נפיחות מאחורי האוזן. ספירת הדם שלה תקינה. היא קיבלה טיפול באוגמנטין דרך הפה, אך הוא הופסק כעבור יומיים בגלל שלשולים והטבה קלה בנפיחות.

כעבור יומיים חלה החמרה, באודם ובגודל, והגענו למיון, שם הותחל טיפול בצפורל. לא היתה הטבה, אלא אף היתה החמרה באודם המקומי. בוצע ניקור והוחלט על הפסקת חלון אנטיביוטיקה ליומיים. הנפיחות אדומה וחמה, אך במהלך כל התקופה לא היה חום סיסטמי ולא היתה רגישות מקומית.

יתכן שבתי נעקצה על ידי פרעושים, אך לא היה לה מגע ישיר עם חתול. אשמח לחוות דעתכם.

לפי הנתונים שמסרת בשאלתך, בתך פיתחה את אחד הסיבוכים הנפוצים של דלקת האוזן התיכונה מסטואידיטיס - mastoiditis. אם נמשש את האזור שמאחורי האוזן שלנו, ניתקל בבליטה קטנה, זהו המסטואיד, עצם שמכילה בתוכו חללי אוויר שנקראים mastoid air cells. המסטואיד סמוך לאיזור האוזן התיכונה, ולכן יש סיכוי שדלקת אוזניים תתפשט לאזור הזה. כאשר הדלקת מגיעה לאזור חללי האוויר של המסטואיד, היא נקראת מסטואידיטיס.

התסמינים של מסטואידיטיס הם אודם, נפיחות, חום מקומי ורגישות באזור המסטואיד, הזדקרות ובלט של אפרכסת האוזן הפגועה, ולעיתים גם חום גבוה. מסטואידיטיס מאובחנת בדרך כלל אצל ילדים שגילם קטן משנתיים.

מסטואידיטיס נגרם ברוב המקרים על ידי זיהום חיידקי של חיידקים מאותו סוג הגורם לדלקת האוזן התיכונה. גילוי מוקדם חשוב, משום שטיפול מוקדם מונע סיבוכים כמו אבצס באזור המסטואיד, זיהומים משניים בעצמות נוספות באזור, אבצס תוך-מוחי, דלקת קרום המוח ועוד.

האבחנה נעשית בדרך כלל על סמך התמונה הקלינית אותה מציג החולה. לעיתים גם נעזרים בבדיקות הדמיה, בצילום רנטגן של האיזור או בבדיקת CT.

הטיפול הוא ברוב המקרים באנטיביוטיקה מסוג באוגמנטין, הניתנת דרך הפה. לעיתים הטיפול האנטיביוטי אינו מספיק, משום שרוב האנטיביוטיקות מתקשות לחדור את עצמות המסטואיד. במקרים אלה יש לנקז את המוגלה שהצטברה באוזן התיכונה על ידי נקב קטן בעור התוף, ולעיתים גם משאירים צינורית קטנה שתנקז באופן קבוע את האזור.

במקרים בהם מתפתח אבצס באזור המסטואיד או בסביבתו, נחוץ ניקוז של איזור המסטואיד עצמו, ובמקרים מסובכים יותר - אף ניתוח להסרת המסטואיד.

בשנים האחרונות אנו רואים יותר מקרים של מסטואידיטיס. חלק מהסיבות לכך הוא התפתחותם של זנים של חיידקים העמידים לטיפול האנטיביוטי שהזכרתי.

לגבי המקרה שלך, יש לי הרושם שבתך קיבלה טיפול נכון ומהיר, אולם עדיין נחוץ מעקב צמוד של רופא הילדים ורופא א.א.ג. על מנת למנוע סיבוכים נוספים.

בברכה,

ד"ר עידו ווליניץ - אינפומד

[22/12/2007]