|
|
אחותי, בת 30, סובלת מנטייה למחשבות אובססיביות ומטופלת אצל פסיכיאטר. היא איננה מבצעת פעולות כפייתיות כמו רחיצת ידיים חוזרת. הדבר מתבטא אצלה בהימנעות מהרבה תחומים בחיים, מקושי לבצע משימות, כמו עבודות באוניברסיטה, בגלל פרפקציוניזם, ועוד. היא נוטלת שלושה כדורי ציפראלקס ביום.
כשהחלה בטיפול, היה שיפור ניכר במצבה, אבל כעת חלה נסיגה מסוימת והיא שוב מגיבה ברגישות יתר לכל מיני מצבים יומיומיים לא נעימים אך בלתי נמנעים, רגישות אשר מקשה עליה מאוד וגורמת לה סבל.
הפסיכיאטר שלה רשם לה ריספרדל כתוספת לציפראלקס, אך בשיטוטי ברשת גיליתי שזוהי תרופה אנטי-פסיכוטית. היא אינה סובלת מפסיכוזות כלל וכלל! האם מקובל לתת ריספרדל גם במקרים כאלה?
הטיפול התרופתי המקובל כיום בהפרעה אובססיבית-כפייתית (OCD) כולל, בשלב ראשון, תרופות מקבוצת נוגדי דיכאון וחרדה מסוג SSRI כגון ציפראלקס. המינון הנדרש נע בין המינון המקובל לטיפול בדיכאון ובין מינון גבוה פי 3 או 4.לדוגמה, אם המינון של ציפראלקס לטיפול בדיכאון הוא 10 מ"ג ליום, אז לטיפול בחרדה או כפייתיות יידרש מינון של 10 מ"ג עד 40 מ"ג ליום, בהתאם למצב המטופל/ת.
במקרים של יעילות חלקית בלבד עם טיפול ב-SSRI, יש רופאים שמוסיפים מינון נמוך של תכשיר נוגד פסיכוזה כגון ריספרדל, לא מפני שהמטופל/ת פסיכוטי, אלא מפני שהוכח במחקרים שתוספת זו משפרת את תגובת המטופל לטיפול נוגד החרדה.
לכל אחת מהתרופות שהזכרת עלולות להיות תופעות לוואי (אך הן לא מופיעות בהכרח!), ואי אפשר לחזות מראש את התגובה של כל מטופל. אציין רק כי אם הניסיון הטיפולי הנוכחי לא יסייע במידה מספקת, ניתן יהיה לנסות תכשירים נוגדי דיכאון מקבוצות אחרות (למשל, תכשירים מקבוצת SNRI, או מקבוצת נוגדי הדיכאון ההטריציקליים). כמו כן, כדאי לנסות ולשלב את הטיפול התרופתי עם טיפול פסיכולוגי מסוג CBT.
בברכה,
ד"ר איילת מגן - פסיכיאטרית
[23/12/2007]
|