שלשול - אבחון עצמי

הרבה מהשיקולים לגבי הטיפול בשלשול זהים לשיקולים לגבי בחילה והקאה (

ראו במנוע האבחון). נגיפים (וירוסים) הם הגורם הנפוץ ביותר, והתייבשות היא הסיכון הגדול ביותר. שלשול מלווה בדרך כלל בבחילה והקאה. הן הקאה והן חום מגבירים את הסיכוי להתייבשות. חיידקים או רעלני חיידקים (הרעלת מזון) עשויים גם הם לגרום לשלשול, אך רק לעיתים נדירות אנטיביוטיקה עוזרת. למעשה, היא עלולה להחמיר את המצב. כמו בזיהומים נגיפיים, הסכנה העיקרית בבעיות חיידקיות היא התייבשות והטיפול למעשה זהה.

הסכנות בשלשול
שלשול דמי או שחור עשוי להיות סימן לדימום משמעותי מהקיבה או מהמעיים. עם זאת, תרופות שמכילות ביסמות (כגון

קלבטן) או ברזל, עשויות אף הן לגרום לצואה שחורה. התכווצויות וכאבים לסירוגין, כמו גזים, נפוצים במקרה של שלשול. זאת בעוד כאב בטן חזק וקבוע אינו שכיח. דימום או כאב בטן חמור דורשים טיפול רפואי מיידי.

תרופות רבות גורמות לשלשול. החשודות העיקריות הן:

תרופות נגד דלקת שאינן סטרואידים - אלו תרופות שניתנות פעמים רבות לטיפול בכאבים חזקים ובדלקת פרקים

אנטיביוטיקה

תרופות לטיפול בלחץ דם

תרופות סותרות חומצה

דיגיטליס

תרופות לטיפול בסרטן
אם אתם נוטלים תרופות כאלו, פנו לרופא/ה שנתן לכם את המרשם עבורן.

טיפול ביתי
כמו במקרה של הקאה, מטרת הטיפול בשלשול היא להחדיר לגוף הכי הרבה נוזלים בלי להפריע עוד יותר למעיים. שתו נוזלים צלולים. מי ברז הם הדבר הטוב ביותר. אם אתם מקיאים הכול, מציצת קוביות קרח נסבלת יותר על-פי רוב ומספקת מידה מסוימת של נוזלים. הימנעו מנתינת מיצים או משקאות תוססים לילדים. לפעוטות וילדים קטנים חשוב לתת לשתות תמיסת מינרלים שאפשר לקנות בבית-המרקחת, כדי להחזיר לגוף מלחים ולא רק מים (הידרן, מינרלי, אלקטורייס).
תכשירים רפואיים שאינם דורשים מרשם רופא/ה, כגון ביסמות (קלבטן), עשויים לצמצם את כמות הצואה ושכיחות היציאות . מבוגרים עשויים לנסות

לופראמיד (אימודיום, סטופ איט, שלשול-X ועוד), אך יש להימנע מכך במקרה של ילדים. אם התסמינים נמשכים מעל 96 שעות, פנו לרופא/ה שלכם.

מה צפוי אצל הרופא/ה
הרופא ישאל לגבי סיפור המחלה ויערוך בדיקה גופנית יסודית, עם תשומת-לב מיוחדת להערכת מידת ההתייבשות. תיערך בדיקה של הבטן. לעיתים יהיה צורך בדגימת צואה (שתיבחן תחת מיקרוסקופ), ולפעמים תילקח גם תרבית מהצואה. כמו כן, לעיתים תיבדק דגימה מהשתן כדי לעזור בהערכת מידת ההתייבשות. הרופא עשוי לתת מרשם לאנטיביוטיקה. שלשול כרוני עשוי לדרוש הערכה מקיפה יותר של צואה, בדיקות דם ופעמים רבות גם צילומי רנטגן של המעיים. כמו בהקאה, התייבשות חמורה דורשת עירוי נוזלים לווריד. הדבר יכול להתבצע במרפאה, במוקד החירום או המיון, או שיצריך אשפוז בבית-החולים.

התייבשות
שלשול חמור וממושך עשוי להוביל להתייבשות. חום והקאות מגבירים את איבוד הנוזלים ומעלים את הסיכון שהחולה יתייבש. אנשים עם סיבולת נמוכה יותר להתייבשות הם פעוטות, קשישים ואנשים שסובלים מבעיות בריאות. סימני התייבשות כוללים:

צמא משמעותי

מיעוט במתן שתן או שתן צהוב כהה

יובש בפה

עיניים שנראות שקועות

אובדן הגמישות הרגילה של העור. במצב רגיל העור חוזר מייד למקום לאחר שצובטים אותו; כאשר אדם מיובש, העור עשוי להישאר ניצב לאחר צביטתו.