מטרת הניתוח
ניתוח גיד אכילס מוצע לסובלים מקרע בגיד אכילס. גיד אכילס הינו רצועה פיברוטית, המחברת את שרירי השוק לעצם העקב. מדובר בגיד המשמעותי ביותר בגודלו בגוף, והוא המאפשר את הרמת העקב מהרצפה בעת הליכה. הגיד סופג כוח רב בעת התנועה עם כל הרמה של כף הרגל.
קרע שלם בגיד משמעו שהגיד כולו נקרע לשניים. מצב זה עלול להיגרם למשל עקב טראומה לכף הרגל, או בשל תנועה חריפה לא נכונה בעת פעילות גופנית מאומצת, כלומר כאשר הגיד אינו מסוגל לעמוד בכוחות המתיחה הנדרשים ממנו.
קרע בגיד עלול לגרום לפגיעה בהליכה התקינה, ולחולשה כללית של כף הרגל. זהו מצב הדורש טיפול. אפשרויות הטיפול המוצעות כיום נחלקות לשתי מגמות עיקריות: טיפול שמרני, הכולל קיבוע (למשל ע"י סד או גבס) ומנוחה לכף הרגל, או טיפול ניתוחי ושיקום.
ניתוח גיד אכילס יכול להתבצע בשתי דרכים:
האחת, בשיטה פתוחה (open surgery), ע"י ביצוע חתך גדול בחלק הפנימי של השוק.
השנייה, בשיטה מילעורית (percutaneous surgery), ע"י ביצוע מספר חתכים קטנים.
הכנה לניתוח
לפני ניתוח גיד אכילס יילקחו בדיקות דם ע"פ צורך בהתאם לגיל המטופל ומחלות הרקע שלו. (במטופלים צעירים ובריאים לרוב אין צורך). כמו כן, המטופל יישלח לבדיקות הדמיה מתאימות בהפניית הרופא. בד"כ מדובר בבדיקת אולטרא-סאונד של הקרסול, אולם לעיתים נדרשת
בדיקת CT או MRI.
תהליך הניתוח
ניתוח גיד אכילס בצורותיו השונות מבוצע לרוב תחת הרדמה כללית.
ניתוח גיד אכילס פתוח, מבוצע כאמור חתך ארוך בעור מעל שוק הפנימית ועד לעקב. בהמשך מורחב חתך זה לעומק השכבות התת-עוריות, עד לחשיפת הקצוות הקרועים של הגיד.
לאחר שטיפת האזור החשוף מקרבים את שני הקצוות זה לזה, במטרה לקרבם במידה מספקת וללא מתח רב מדי (לא רצוי לגרום למתיחה מרובה מדי על הגיד שכן הדבר מגביר את הסיכון לקרע חוזר).
ע"י שימוש בתפרים פיזיולוגים חזקים, נתפרים שני הקצוות זה לזה. לעיתים משתמשים בפיסת רקמה נוספת על מנת לחזק את התפר (מהפאציה, כלומר הממברנה המקיפה את שריר התאומים).
לסיום תופרים את השכבות התת עוריות והעור, וחובשים את השוק וכף הרגל בכל היקפם.
המהלך של ניתוח גיד אכילס מילעורי דומה מאד לניתוח פתוח. ההבדל העיקרי הוא כי תפירת הגיד נעשית דרך כ-6 חתכים קטנים מעל האזור במקום חתך גדול אחד.
סיבוכים ספציפיים של ניתוח גיד אכילס:
קרע חוזר של הגיד, אשר עלול להתרחש בסבירות נמוכה, אולם ידרוש ניתוח חוזר
כן פגיעה בטווח התנועה עקב קיבוע יתר של המפרק.
הטיפול אחרי הניתוח
לאחר ניתוח גיד אכילס, כף הרגל תקובע זמנית ע"י גבס או סד הליכה למשך כ-6-12 שבועות.
בשלב הראשון, הגבס או הסד ימוקמו כאשר כף הרגל מצביעה כלפי מטה, על מנת לאפשר את החלמה של הגיד בעקב, ללא מתיחה שלו. במשך הזמן הם ימוקמו בהדרגה במנח הדומה לתקין (ישר), כלומר לא בכיפוף-יתר או יישור-יתר.
דריכה מוקדמת ונשיאת משקל על הרגל מומלצת במידה רבה בהקדם האפשרי ומראה תוצאות טובות יותר לאחר הניתוח. טיפול פיזיותרפי שיקומי לרוב נדרש על מנת לחזק את הגיד, ועל מנת ללמד את המטופלים כיצד לבצע תנועות נכונות, אשר לא יגרמו לעומס יתר על המפרק.
