מטרת הפעולה
השתלת מח עצם מטרתה להחליף את כל רקמת מח העצם בגוף, אשר נמצאת כפגועה, לרוב כתוצאה ממחלה ממארת (למשל סרטן הדם- לויקמיה) או מחלות אחרות הפוגעות בתאי מח העצם.
רקמת מח עצם הינה רקמת תאים, האחראית על תהליך התמיינות תאי הדם לסוגים השונים (צבר "תאי נבט", המוכרים בשם "תאי גזע"). זוהי רקמה המכילה תאי שומן ונוזל, והיא נמצאת בחלק הפנימי ביותר של מרבית העצמות בגוף.
השתלת מח עצם נעשית במרבית המקרים לצורך טיפול סופי בהפרעות בייצור תאי הדם וחלוקתם- לויקמיה על סוגיה השונים (למשל ALL, AML ), אנמיה אפלסטית, ירידה במספר הטסיות (טרומבוציטופניה) עקב מחלות שונות הפוגעות בטסיות, מחלות גנטיות שונות כגון תלסמיה, סרטן מסוג מיילומה (multiple myeloma) ועוד.
השתלת מח עצם מאפשרת לגוף לבנות מחדש את מאגר תאי הדם שלו, לייצרם באופן תקין ולהביאם לרמה תקינה בדם. במקרים רבים זוהי האפשרות היחידה להביא לריפוי מלא של מחלות אלו. ההשתלה מתבצעת ע"י הזרמת תאי נבט, הנלקחים מהמטופל עצמו (השתלה עצמית מתאים בריאים שנשמרו), או מתורם, הנמצא מתאים מבחינת סיווג רקמות.
הכנה לפעולה
כאמור, השתלת מח עצם מצריכה תואם רקמות. בדיקת התאמת רקמות נעשית ע"י בדיקת דם פשוטה, ולרוב נבדקים קרובי משפחה של המטופל, או תורמים המצויים במאגר מח העצם הארצי/ העולמי.
בדיקות נוספות הנעשות לרוב לפני ההשתלה כוללות ביופסיית מח עצם של המטופל, בדיקות דם מסוג: ספירת דם, כימיה בדם, תפקודי קרישה, תפקודי כליות וכבד, בדיקת שתן, ותרביות דם ושתן לשלילת זיהומים.
על מנת "לנקות" את הגוף מתאי מח העצם הפגועים, ישנו צורך בטיפול הכנה מקדים להשתלה, שמשכו עד עשרה ימים, ובמהלכם ניתנות תרופות כימותרפיות חזקות דרך עירוי, טיפולי קרינה במידת הצורך וטיפול בנוזלים. מדובר בטיפולים קשים יחסית, ועל המטופל להגיע להשתלה במצב בריאותי המאפשר זאת.
תהליך הפעולה
במידה ולא מבצעים השתלת מח עצם עצמית אלא מתורם, אוספים את תאי הנבט מן התורם לפני ההשתלה. איסוף התאים נעשה ישירות מחלל העצם בעזרת מחט מיוחדת (בדומה למחט בה משתמשים לצורך
בדיקת מח עצם), או ע"י מתן זריקות הכנה ושאיבה של התאים מהדם.
השתלת מח עצם נעשית ע"י החדרת עירוי דרך הוריד, לגופו של המטופל, המכיל את תאי הנבט החדשים. ההשתלה נעשית כיום-יומיים לאחר תום הטיפול הכימי המקדים.
משך זמן העירוי הינו כרבע שעה, ואין צורך בהרדמה מקומית או כללית לביצוע הפעולה.
סיכונים בפעולה
זיהום באזור העירוי- לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח לזיהום משמעותי יותר ברקמות העור, או בכלי הדם (פלביטיס).
דימום- בעיקר באזור העירוי כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה. הדימום לרוב יתבטא כשטף דם תת עורי קטן, אשר יעלם תוך מספר ימים.
דחיית השתל את הגוף ("מחלת שתל נגד מאכסן")- מתבטאת בתגובה חיסונית חריפה של התאים שהושתלו כנגד תאי הגוף. כיום ניתנות תרופות רבות למניעתה.
הטיפול אחרי הפעולה
לאחר השתלת מח עצם, המטופל נשאר באשפוז להשגחה עד להתחזקותו החיסונית והגופנית.
בימים הראשונים אחרי השתלת מח עצם, המטופל ירגיש לרוב עייפות מרובה, חוסר תיאבון, בחילות ואף הקאות, ומגוון תסמינים הנובעים מהטיפול הכימי המקדים להשתלה, לו תופעות לוואי לא מעטות.
תרופות לצורך דיכוי המערכת החיסונית של המושתל יינתנו באופן מיידי יחסית, על מנת למנוע עד כמה שניתן תגובת דחיית שתל. תרופות אלו הן למתן ארוך טווח, לעיתים לכל החיים, ומחייבות מעקב צמוד אחר בדיקות הדם של המטופל, בשל מגוון תופעות הלוואי שלהן.
במידה וקיימים כאבים ניתן להשתמש במשככי כאבים ע"פ הצורך, לעיתים דרך הוריד. בכל מצב של עליית חום פתאומית, ירידת לחץ דם, כאבים אשר לא חולפים למרות שימוש במשככי כאבים, קוצר נשימה, שלשולים, גרד ותפרחת עורית או דימומים, יש לדווח לרופא מיידית.
המאמר נכתב על ידי ד"ר אפרת סולומון
