מטרת הניתוח
כריתת בלוטת התריס מטרתו הסרה שלמה או חלקית של הבלוטה (הנקראת גם בלוטת המגן או ה- thyroid gland), אשר מצויה באזור צוואר הקדמי, לשם טיפול במגוון רב של מחלות תריס.
האינדיקציות העיקריות לכריתת הבלוטה הן במקרים של פעילות יתר שלה: היפר-תירואידיזם (למשל במחלת גרייבס), הגורמים לפעילות יתר הורמונאלית ומטבולית, או במקרים של גידולים שפירים או ממאירים של התריס.
תפקיד הבלוטה הוא בהפרשת הורמוני התירואיד, אשר משפיעים על התאים בגוף וגורמים להם לצרוך חמצן ולייצר חלבונים בקצב מוגבר. בפעילות יתר של הבלוטה, נגרם מצב של "היפר-מטבוליזם", אשר יכול לגרום לדפיקות לב מהירות, הזעה, ירידה במשקל ועוד, מצב אשר דורש טיפול.
טיפול ניתוחי מתבצע לרוב כאשר נכשלו ניסיונות קודמים בטיפול תרופתי שמרני (למעט במקרי ממאירות).
הכנה לניתוח
לקראת כריתת בלוטת תריס, הרופא יפנה את המטופל לבדיקות לפי הצורך. לרוב נדרשות ביצוע בדיקות דם מסוג: בדיקת תפקודי תריס (רמות TSH, 3T, 4T), ספירת דם, כימיה בדם, תפקודי קרישה ובדיקת תפקודי כליות וכבד.
כמו כן, נדרשות בדיקות הדמיה ספציפיות לקראת הניתוח: לרוב לצורך אבחנה מדויקת ייעשה אולטרא-סאונד של בלוטת התריס, מיפוי של הבלוטה או שניהם. כאשר יש ספק באבחנה לרוב תידרש אף בדיקת ביופסיית מחט ללקיחת דגימה מיקרוסקופית מן הבלוטה (FNA). חולים מבוגרים ידרשו לבצע צילום חזה ואק"ג מקדים.
כריתת בלוטת התריס מבוצעת תחת הרדמה כללית. יש להיוועץ עם הרופא לגבי התרופות שיש להפסיק ליטול לפני הניתוח. כמו כן יש לשמור על צום מלא של 8 שעות לפני הניתוח.
תהליך הניתוח
לאחר חיטוי של אזור הצוואר ובית החזה, מבוצע חתך קטן בחלק הקדמי התחתון של הצוואר. מיקומה של בלוטת התריס הוא קדמי לקנה הנשימה וסחוס התירואיד. לאחר חשיפה של הבלוטה, המנתח מנתק אותה ממקומה וכן את כלי הדם של הבלוטה. כאמור לעיתים נדרשת כריתה שלמה של הבלוטה, למשל במקרה של סרטן של בלוטת התריס. (במקרי ממאירות ייכרתו כמו כן קשריות הלימפה האזוריות המספקות את אזור הצוואר או בצידי הצוואר).
במקרים בהם נדרשת כריתת בלוטת התריס באופן חלקי (אונה אחת או אזור ספציפי), לרוב לטיפול של פעילות יתר של הבלוטה, לא מנתקים את הבלוטה מאספקת הדם שלה.
בסיום הניתוח החתך הניתוחי ייתפר. לרוב יונח נקז אחד או מספר נקזים בחתך הניתוחי, לניקוז שאריות נוזל ופסולת מהרקמה. משך הניתוח כשעתיים.
סיכונים בניתוח
סיכונים כלליים בניתוחים:
זיהום בפצע הניתוח- לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח לזיהום משמעותי יותר של רקמות התת-עור, ולעיתים נדירות מצריך פתיחה מחדש של החתך לסילוק הפסולת החיידקית.
דימום- בעיקר באזור הניתוח כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה. דימום יכול להתרחש מיד לאחר הניתוח, עד 24 שעות לאחר הניתוח ובמקרים נדירים ביותר לאחר שבועות או חודשים. הדימום נוצר כאשר כלי דם צווארי נפתח ומדמם. במקרים בהם הדימום הוא רב יש צורך בניקוז או קשירה של כלי הדם בחדר ניתוח.
סיכוני ההרדמה- לרוב תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). לעיתים נדירות מאד תתכן תגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנאפילקטי).
סיכונים ספציפיים לניתוח כריתת בלוטת התריס:
פגיעה במיתרי הקול- בשל מיקומם הקרוב בגרון.
פגיעה עצבית- בעצב המעצבב את מיתרי הקול, בשל מעברו הקרוב לבלוטה, יכול לגרום לצרידות ופגיעה בלתי הפיכה בדיבור.
פגיעה בבלוטות הפרא-תירואיד- ולפיכך פגיעה במשק הסידן בגוף, בשל מיקומן הקרוב לבלוטת התריס.
הטיפול אחרי הניתוח
המטופל לרוב נשאר באשפוז של כ-24-72 שעות לאחר הניתוח. הנקזים יוסרו תוך מספר ימים, והתפרים הניתוחיים תוך עשרה ימים.
במידה וישנם כאבים אחרי כריתת בלוטת התריס ניתן להשתמש במשככי כאבים לפי הצורך. כאבים אלו לרוב חולפים תוך מספר ימים. שינויי קול וצרידות ייתכנו אצל המטופל בימים הראשונים לאחר הניתוח, אולם במקרים נדירים עשויים להימשך זמן רב יותר. אם נלקחו בדיקות פתולוגיות מן הרקמה התשובות לרוב יגיעו תוך שבועיים.
במקרים של
סרטן בלוטת התריס לעיתים המטופל יידרש בטיפול משלים כימותרפי לאחר כריתת בלוטת התריס, בהתאם למידת התפשטות הגידול, סוגו וכו'.בנוסף לרוב יינתן טיפול משלים בהורמון התירואיד.
במידה ומופיעים כאבים אשר לא חולפים עם השימוש במשככי כאבים, דימום, קוצר נשימה, עליית חום או הפרשה מוגלתית מהחתך הניתוחי- יש לפנות מיידית לבדיקה רפואית.
המאמר נכתב על ידי ד"ר אפרת סולומון
