טיפולי פוריות באמצעות
הפרייה חוץ גופית על מנת לסייע לאישה להיכנס להיריון. ההליך מיושם על מנת לתת מענה לבעיות מגוונות של חוסר פוריות, אשר כוללות בין השאר:
· גיל מתקדם מאוד של האישה (גיל אמהות מאוחרת)
· נזקים או חסימות של החצוצרות (אשר יכולים להיגרם כתוצאה ממחלות זיהומיות של אזור האגן, או לאחר ביצוע תהליכי הפריה קודמים), דלקת של רירית הרחם
· בעיות פריון אצל הגבר, אשר כוללות כמות זרע ירודה או חסימות
· חוסר פוריות שאינו ניתן להסברה
חמישה שלבים בתהליך של טיפולי פוריות באמצעות הפריה חוץ גופית
שלב 1: המרצה, מכונה גם ביוץ יתר
תרופות, אשר מכונות תרופות פריון, ניתנות לאישה על מנת להמריץ את ייצור הביציות שלה. בדרך כלל, אישה מייצרת ביצית אחת בכל חודש. תרופות הפריון גורמות לשחלות לייצר מספר ביציות בעת ובעונה אחת. במהלך שלב זה האישה תעבור בדיקת אולטרה סאונד תוך נרתיקית (וגינאלית) על מנת לבדוק את השחלות, כמו גם בדיקות דם על מנת לבדוק את הרמות ההורמונאליות שלה.
שלב 2: שליפת הביציות
הליך ניתוחי פשוט, אשר מכונה שאיבת הזקיקים, מבוצע על מנת להוציא את הביציות מגוף האישה. ההליך הניתוחי מבוצע על פי רוב במסגרת אשפוז יום במרפאות החוץ, או במרפאתו של הרופא. האישה תקבל תרופות אלחוש על מנת שהיא לא תחוש בכאבים במהלך ביצוע ההליך.
על ידי שימוש בהדמיית אולטרסאונד, הרופא מחדיר מחט ארוכה ודקה דרך הנרתיק, אל תוך השחלות, ולאחר מכן אל תוך השקיק (זקיק) אשר מכיל את הביציות. המחט מחוברת אל מעין מכשיר שאיבה, אשר שואב את הביציות ואת הנוזל מכל זקיק, ביצית אחת בכל פעם. ההליך הזה מבוצע לאחר מכן גם על גבי השחלה השנייה. ייתכן והאישה תסבול לאחר מכן מהתכווצויות, אולם אלה יחלפו בדרך כלל לאחר יום אחד. במקרים נדירים יהיה צורך לבצע הליך ניתוחי לפרוסקופי על מנת לשאוב את הביציות.
במידה ואין ביכולתה של האישה לייצר ביציות, ניתן יהיה להשתמש בתרומת ביציות.
שלב 3: הזרעה והפריה
מכניסים את הזרע של הגבר, יחד עם הביציות האיכותיות ביותר אשר נשאבו מגוף האישה, אל תוך תא אשר נמצא בסביבה מבוקרת. תהליך הערבוב של הזרע עם הביצית מכונה תהליך ההזרעה. בדרך כלל הזרע חודר אל תוך (מפרה את) הביצית תוך פרק זמן של מספר שעות לאחר ההזרעה. במידה והרופא סבור כי הסיכויים להפריה נמוכים, ייתכן וצוות המעבדה יחדיר את הזרע באופן מלאכותי הישר אל תוך הביצית.
תהליך זה מכונה הזרקת זרע תוך-ציטופלסמית (ICSI -Intracytoplasmic Sperm Injection) מרבית תוכניות של טיפולי פוריות באמצעות הפריה חוץ גופית מיישמות גם הזרקת זרע תוך ציטופלסמית כחלק מהליך שגרתי של הפריית ביציות גם במידה ואין בעיות אשר צפויות.
שלב 4: תרבית העובר
כאשר הביצית המופרית מתחילה להתחלק, היא הופכת לעובר. הצוות של המעבדה יבדוק בקביעות את העובר על מנת לוודא כי הוא מתחלק כפי שמצופה. לאחר כ- 5 ימים, העובר התקין יהיה בעל מספר תאים אשר ימשיכו ויתחלקו באופן פעיל.
במקרה של זוגות אשר אובחנה אצלם סבירות להעברתן של תסמונות מסוימות על בסיס גנטי (תורשתי) לעובר, ייתכן ויתבצע אבחון גנטי (PGD – Pre implantation Genetic Diagnosis) טרם החזרת העובר לגוף האישה. הליך זה מתבצע כ- 3 עד 4 ימים לאחר ההפריה. הצוות של המעבדה יסיר תא אחד מכל עובר ויבצע עליו סקירה מדוקדקת על מנת לאבחן הפרעות גנטיות מסוימות.
בהתאם לארגון האמריקאי לרפואת ההפריה, אבחון בעיות גנטיות יכול לסייע להורים להחליט אילו עוברים להחזיר בחזרה אל הרחם, דבר אשר מפחית את רמת הסיכון שלהם ללדת תינוק אשר ירש מהם תסמונות גנטיות כאלה ואחרות. שיטה זו שנויה במחלוקת והיא אינה מיושמת בכל המרכזים הרפואיים.
שלב 5: העברת העוברים
העוברים מוחזרים אל תוך הרחם של האישה לאחר כ- 3 עד 5 ימים מרגע הוצאת הביציות וביצוע תהליך ההפריה. הליך החזרת הביציות מבוצע במרפאה של הרופא כאשר האישה נמצאת בהכרה מלאה. הרופא מחדיר צינורית ארוכה ודקה (קטטר), אשר מכילה את העוברים, דרך הנרתיק אל תוך הרחם. במידה והעובר נצמד אל דופן הרחם (משתרש) וממשיך לגדול, התוצאה תהיה היריון.
מחזירים אל תוך הרחם של האישה יותר מאשר עובר אחד, דבר אשר יכול להוביל להריונות מרובי עוברים של תאומים, שלישיות ויותר. הכמות המדויקת של העוברים שיש להחזיר אל רחם האישה היא סוגיה מורכבת, אשר תלויה במספר רב של גורמים, כאשר אחד מהם הוא הגיל של האישה. עוברים אשר לא הוחזרו אל תוך הרחם, מועברים לתהליך של שמירה בהקפאה, לשימוש מאוחר יותר או לצורך תרומה.
סיכונים בטיפול
טיפולי פוריות בכלל והפריה חוץ גופית בפרט מצריכים מחויבות שהיא גופנית, נפשית, רגשית וכלכלית. לחץ ומתח נפשי, כמו גם דיכאון, נפוצים מאוד להופיע אצל זוגות אשר מתמודדים עם בעיות פוריות.
אישה אשר נוטלת תרופות פריון יכולה לסבול מנפיחות בחלל הבטן, כאבי בטן, שינויים במצבי הרוח, כאבי ראש ותופעות לוואי אחרות. ישנן תרופות רבות אשר ניתנות במהלך של הפריה חוץ גופית שאותן יש צורך לתת בהזרקה, לעיתים מספר פעמים ביום. (הצוות הרפואי ידריך את שני בני הזוג כיצד לערבב נכון את התרופות וכיצד להזריק אותן). הזרקות חוזרות ונשנות יכולות לגרום להופעתן של חבורות.במקרים נדירים מאוד התרופות יכולות לגרום לתסמונת של גירוי יתר של החצוצרות (OHSS – Ovarian Hyperstimulation Syndrome). תסמונת זו גורמת להצטברות של נוזלים בחלל הבטן והחזה. התסמינים כוללים כאבי בטן, תחושת נפיחות, עליה מהירה במשקל (5 ק"ג במהלך 3 עד 5 ימים), מיעוט במתן שתן על אף שתייה מספקת של נוזלים, תחושת בחילה, הקאות וקוצר נשימה. במקרים קלים של התסמונת ניתן לטפל בה בעזרת מנוחה במיטה. במקרים קשים יש צורך לנקז את הנוזלים בעזרת מחט.
מחקרים רפואיים עדכניים על טיפולי פוריות הגיעו למסקנה כי לא קיים כל קשר בין נטילת תרופות פריון להתפתחות של סרטן השחלות.
הסיכונים אשר כרוכים בהוצאת הביציות כוללים בין השאר תגובות לחומרי ההרדמה, דימומים, זיהומים ונזק לאיברים אשר נמצאים בסמיכות לשחלות, אשר כוללים את המעי ושלפוחית השתן.
ישנו הסיכון להתפתחות היריון מרובה עוברים כאשר מחזירים אל תוך הרחם יותר מאשר עובר אחד. נשיאה של הריון מרובה עוברים נושא בצידו סיכונים של לידה מוקדמת ומשקל לידה ירוד. (אולם, גם הריון כתוצאה מהפריה חוץ גופית שהוא בעל עובר אחד בלבד יכול להסתיים בלידה מוקדמת או במשקל לידה נמוך של התינוק). לא ברור האם הפריה חוץ גופית יכולה להגדיל את רמת הסיכון להופעתם של מומים מולדים.
טיפולי פוריות ובפרט הפריה חוץ גופית הם הליכים רפואיים יקרים מאוד. אולם, בעבור חלק מן המקרים, לא בכולם, ישנם חוקים אשר מטילים את נשיאת חלק מן הנטל הכלכלי על ביטוחי הבריאות. אולם, חלק מביטוחי הבריאות אינם מכסים טיפולי פוריות.
התשלומים עבור מחזור טיפולים אחד של הפריה חוץ גופית – אשר כולל את העלות של התרופות, הניתוח, ההרדמה, בדיקות האולטרה סאונד, בדיקות הדם, עיבוד הביציות וזרע, אחסון העוברים והחזרת העוברים אל תוך הרחם – עלולים להצטבר במהירות.
אחרי הטיפול
האומדנים משתנים בין מרפאה אחת לשנייה, ויש לפרשם בזהירות רבה:
§ שיעורי ההיריון משקפים את מספר הנשים אשר הצליחו להיכנס להיריון בעזרת טיפולי הפריה חוץ גופית. אולם, לא כל ההריונות מסתיימים בלידת תינוק חי.
§ שיעורי הלידה של תינוקות חיים משקפים את מספר הנשים אשר ילדו תינוק חי לאחר הפריה חוץ גופית.
על פי האגודה לעזרי רבייה טכנולוגיים (SART – Society of Reproductive Technologies), שיעורי ההצלחה ללידת תינוק חי כתוצאה מהליך הפריה חוץ גופית הם כדלהלן:
§ % 43 - % 41 מן הנשים מתחת לגיל 35
§ % 36 - % 33 מן הנשים בגילאים 35 עד 37
§ %% 27 - % 23 מן הנשים בגילאים 38 עד 40
§ % 18 - % 13 מן הנשים מעל לגיל 41
לאחר השתלת העוברים ברחם, האישה תתבקש להישאר במנוחה למשך שארית היום. אין צורך במנוחה מוחלטת במיטה, אלא אם כן קיימת אפשרות להתפתחות לתסמונת של גירוי יתר של החצוצרות. מרבית הנשים יוכלו לחזור לשגרת חייהם הרגילה כבר ביום שלמחרת.
נשים אשר עוברות טיפולי פוריות באמצעות הפריה חוץ גופית צריכות ליטול טיפול הורמונאלי בכדורים או בהזרקה במשך 8 עד 10 שבועות לאחר החזרת העוברים אל תוך הרחם. פרוגסטרון הוא הורמון אשר מיוצר באופן טבעי על ידי השחלות על מנת לסייע בעיבוי של רירית הרחם. עיבוי הרירית מקל על העובר את תהליך ההשתרשות בדופן הרחם. הפרשת כמויות קטנות מדי של פרוגסטרון במהלך השבועות הראשונים של ההיריון יכול להביא לידי הפלה.
לאחר שחלף פרק זמן של כ- 12 עד 14 שבועות מרגע החזרת העוברים אל תך הרחם, תצטרך האישה לשוב אל המרפאה על מנת לבצע בדיקת היריון (נא פנה אל הכותר בדיקת רמות ההורמון הגונדוטרופיני השלייתי האנושי - hCG quantitative test).
לאחר ביצוע טיפולי פוריות באמצעות הפריה חוץ גופית , יש ליצור קשר מיידי עם גניקולוג, במידה והבחנת באחד או יותר מן התסמינים הבאים:
· חום גוף העולה מעבר ל- 38 מעלות
· כאבים באזור האגן
· הופעתם של דימומים מן הנרתיק
· הופעת דם בשתן
