איחוי המפרק הוא ניתוח המבוצע כדי לחבר את העצמות המשתתפות ביצירת
מפרק לעצם אחת.
פעולה זו מבטלת את התנועה במפרק. כדי לקבל איחוי של המפרק, יש צורך לכרות את הסחוס ולעיתים גם את העצם התת-סחוסית מהעצמות משני צדדי המפרק, ולהביא למגע הדוק בין העצמות כדי למנוע תנועה, על ידי קיבוע המפרק. לאחר הניתוח, מתרחש תהליך ביולוגי ההופך את העצמות שיצרו את המפרק, לעצם אחת.
תהליך זה דומה לתהליך של ריפוי שבר בעצם. ככל שקיבוע המפרק יציב יותר, סיכויי התהליך הביולוגי של
איחוי העצמות לעצם אחת, טובים יותר. לכן מעדיפים לקבע את המפרק במהלך ניתוח לשם איחוי, באמצעות פלטות, ברגים או מסמרים שמוכנסים לעצם, קיבוע פנימי, או על ידי קיבוע שלדי חיצוני.
איחוי מפרק מבוצע בדרך כלל כאשר יש פגיעה ממחלה דלקתית, ניוונית או חבלתית במפרק הגורמת לכאבים, לעיווג, או לחוסר תפקוד של המפרק.
איחוי מבוצע גם במקרים של חוסר יציבות של הגוף כתוצאה משיתוק השרירים המפעילים את המפרק.
יתרונות האיחוי הם במניעת הכאבים ובייצוב האיבר שבו בוצע האיחוי. חיסרון האיחוי הוא שלילת התנועה במקום שהיה בו המפרק.
מאז שהניתוחים להשתלת מפרקים מלאכותיים הפכו לניתוחים מקובלים, פחתה שכיחותם של ניתוחי האיחוי. כיום ניתוחי איחוי שמורים למפרקים בגוף שבהם אין עדיין תוצאות מעודדות של השתלת מפרק מלאכותי, למקרים של זיהום כרוני מחיידקים המקטין את סיכויי ההצלחה של השתלת המפרק המלאכותי, ולמפרקים שבהם לא קיימת תנועה גדולה באורח טבעי (כמו המפרק הבין-גלילי המרוחק באצבעות).
פרופ' תום הלל
