מחלת הכיפיון (
אפילפסיה) היא מהשכיחות שבמחלות הנירולוגיות ולוקים בה כ-1%-0.5% מהאוכלוסייה.
אצל שליש מהחולים נמשכים הפרכוסים חרף טיפול מורכב בתרופות. בקבוצה זו של חולים ניתן לאבחן מקרים שבהם ניתוח עשוי לרפא לחלוטין את ההתקפים, או להוריד במידה ניכרת את תדירותם או חומרתם.
כדי לזהות את החולים שניתן לעזור להם באמצעות ניתוח דרושה סקירה רפואית מקיפה הכוללת:
א. ניטור בווידיאו וברישום אלקטרואנצפלוגראפי (
EEG) אשר ניתן דרכו לצפות בהתקף ובו-בזמן לזהות האם יש מוקד ב-EEG אשר הפעילות החשמלית שגורמת להתקף מתחילה בו.
ב. דימות בתהודה מגנטית (
MRI) שניתן לעיתים לאתר באמצעותה בעיה מבנית במוח, כגון גידול, כלי דם בלתי תקינים, צלקת, או דיספלזיה קורטיקלית.
ג. Positron Emission Tomography - PET - שניתן באמצעותה לאתר פעילות מטבולית בלתי תקינה באזור מסוים במוח.
ד. Single Photon Emission Computed Tomography - SPECT, בדיקה המבוססת על עלייה בזרימת דם מקומית במוח, בזמן התקף.
ה. מגנטואנצפלוגראפיה (MEG) - רישום שניתן בעזרתו להצביע על מוקדים בלתי תקינים בשדה המגנטי המלווה את הפעילות החשמלית הבלתי תקינה.
ו. הערכה נירופסיכולוגית - המסייעת להצביע על תפקוד בלתי תקין שקשור לאזור מסוים במוח.
ז. במקרים קשים במיוחד ניתן להשתיל אלקטרודות אל תוך המוח, או על משטח המוח כדי לאתר מוקד של פעילות חשמלית בלתי תקינה.
תסמונות הכיפיון (האפילפסיה) העיקריות שהטיפול בניתוח יעיל לגביהן, כוללות:
1. אפילפסיה שמקורה באונה הטמפורלית (כיפיון רקתי), ובעיקר באזור ההיפוקמפוס שיש בו אובדן של תאי עצב וגליוזיס מוגבר.
2. אפילפסיה שמקורה בפגם ממוקד במוח, כגון גידול, או כלי דם בלתי תקינים (Mesial temporal sclerosis).
3. אפילפסיה שמקורה בהתפתחות בלתי תקינה של המוח המתבטאת בליקוי מקומי, כגון עירוב של חומר אפור ולבן (דיספלזיה קליפתית קורטיקלית).
4. אפילפסיות קטסטרופיות של גיל הילדות שמקורן בליקויים המערבים מספר אונות, ולעיתים המיספרה שלמה של המוח, כגון תסמונת רסמוסן (Rassmusen encephalitis).
הניתוחים העיקריים כוללים:
1. כריתה חלקית (קדמית ועמוקה) באונה הטמפורלית בצד אחד של המוח המקיפה על פי רוב את ההיפוקמפוס וחלק מהאמיגדלה.
2. כריתה מקומית באונה אחרת, כגון אונת המצח מחוץ לרקה.
3. כריתת פגם ממוקד (Lesionectomy), כריתה של גידולים או של ליקויים של כלי דם הכרוכים באפילפסיה, או בכריתה של דיספלזיה קורטיקלית ממוקדת.
4. כריתה של כמה אונות של המוח מצד אחד Multilobar resection.
5. המיספרקטומיה או המיספרוטומיה - שהן פעולות לכריתה חלקית של חצי המוח הנגוע ובידודו משאר חלקי המוח.
6. הפרדה, חלקית בדרך כלל, של שני חצאי המוח על ידי כריתה של קורת המוח (על פי רוב בחלקה הקדמי).
7. חיתוכים תת-רכיתיים - Multiple subpial transactions. זוהי פעולה שמטרתה למנוע התפשטות של הפעילות החשמלית שגורמת להתקף, תוך שמירת תפקודי המוח באזור.
בשנים האחרונות פותחו שיטות טיפול למקרים קשים במיוחד הכרוכות בהשתלה של אלקטרודות והפעלת גירוי מבוקר של המוח, מקומי (גירוי עמוק של המוח - Deep brain stimulation) או כללי, דרך העצב התועה (Vagal nerve stimulation - VNS).
פרופ' יצחק פריד
