טיפול קוגניטיבי ( cognitive therapy ) 


"אני חושב משמע אני קיים" אמר הפילוסוף דקארט, ואכן, לפי גישת הטיפול הקוגניטיבי תופסים תהליכי החשיבה מקום מרכזי בחוויה האנושית. האופן בו אנו תופסים את העולם, מעבדים את המידע המתקבל ממנו וכן הלאה, מעצב את התנהגותנו ורגשותינו.

טיפול קוגניטיבי הוא טיפול קצר מועד, המבוסס על ההנחה כי הרגשות וההתנהגויות שלנו מעוצבים על ידי הקוגניציה, כלומר, על ידי האופן בו אנחנו חושבים. לדוגמה, כאשר אדם סובל ממצוקה נפשית, מקור הסבל הוא בדפוסי חשיבה מעוותים, שאפשר לשנות בעזרת טיפול. באמצעות טיפול קוגניטיבי ניתן לטפל ולסייע במגוון רחב של מצוקות ובעיות והוא יכול לשמש לשינוי הרגלים שליליים, להקניית מיומנויות אדפטיביות לפתרון בעיות ולטיפול במקרים של חרדה או דיכאון.

הגישה הקוגניטיבית

יסודותיה של הגישה הקוגניטיבית נעוצים בגישה ההתנהגותית, המדגישה את תפקיד הלמידה בעיצוב רגשותיהם והתנהגותם של אנשים. בראשית דרכה של הגישה ההתנהגותית נחשבה התנהגותו הגלויה של האדם למוקד העניין היחיד בטיפול, אך לאורך השנים הלכה עמדה זו והתמתנה. החל משנות ה-60' של המאה ה-20 החלו מטפלים התנהגותיים לכלול בטיפוליהם אלמנטים קוגניטיביים (למשל שימוש בדמיון) ולאורך הזמן החלו להכיר בכך כי תהליכי חשיבה, ולא רק תהליכי למידה, משפיעים על התנהגות ורגשות. בהתאם לכך, התפתחה האמונה כי הפרעות נפשיות ורגשיות נגרמות עקב דפוסי חשיבה לקויים ובלתי יעילים. כך למשל עשויה האמונה כי העולם הוא מקום מסוכן ואכזרי להביא לחרדה, התפיסה כי "נשים אינן מוצלחות כגברים" עלולה להביא לרגשות נחיתות ודיכאון אצל נשים וכן הלאה.

תחילה, שולבו רעיונות קוגניטיביים תיאורטיים עם רעיונות שמקורם בגישה ההתנהגותית ויצרו תיאוריות כמו תיאוריית הלמידה החברתית-קוגניטיבית של רוטר ותיאוריית הלמידה החברתית-קוגניטיבית של בנדורה. בהמשך, החל משנות ה-70', הציעו תיאורטיקנים שונים רעיונות תיאורטיים וטיפוליים המבוססים על עקרונות קוגניטיביים "טהורים" אשר אופיינו בהדגשת תפקידם של תהליכי החשיבה ביצירת קשיים תפקודיים ורגשיים.

פתולוגיה וטיפול בגישה הקוגניטיבית

הגישה הקוגניטיבית מושתתת על ההנחה כי הקוגניציה- המחשבות והדימויים הוויזואליים - משקפת את תגובתו של האדם הן לגירוי החיצוני הממשי והן לגירוי פנימי בו זמנית. הקוגניציה היא המשפיעה על האופן בו תופס האדם אנשים ומאורעות ומעבד את המידע שהוא קולט מהסביבה. עיוותים בקוגניציה ועיבוד מידע בלתי יעיל משפיעים על רגשותיו והתנהגותו של האדם ועשויים לגרום לקשיים רגשיים ותפקודיים. כך, למשל, אדם התופס ביקורת מקצועית כביקורת כללית על כישוריו עשוי להיות חרד במיוחד במסגרת עבודתו ולהימנע מביצוע פרויקטים מורכבים.

תיאורטיקנים ומטפלים קוגניטיביים שונים הציעו טכניקות ומוקדים טיפוליים שונים לטיפול בהפרעות שונות. אולם למרבית התרפיות הקוגניטיביות מכנה משותף של התבססות על פיתוח מודעות לסכמות וקוגניציות בלתי יעילות בהן מחזיק האדם, ועל אימון לנטרולן או המרתן לדרכי תפיסה ועיבוד מידע יעילות יותר. זאת מתוך הנחה כי שינוי הקוגניציות הבעייתיות יביא בתורו לשיפור רגשי והתנהגותי.

הטיפול הקוגניטיבי מתקיים בד"כ במסגרת טיפול קצר מועד (12-20פגישות), בו נוקט המטפל עמדה אקטיבית ומשתתפת. מרבית המפגשים הטיפוליים כוללים למידת טכניקות ומיומנויות חדשות וכן נתינה ובדיקה של "שיעורי הבית" שניתנו למטופל, בעזרתם בוחנים את יעילותן והשפעתן של האסטרטגיות שנלמדו. כמו כן, משלבים מטפלים קוגניטיביים רבים בעבודתם טכניקות טיפול התנהגותיות המגבירות את יעילות הטיפול (כמו בטיפול קוגניטיבי התנהגותי).

הטיפול נמצא יעיל במיוחד לטיפול בדיכאון וחרדה, כאשר ניתן לשלבו עם טיפול תרופתי במקרה הצורך.

טכניקות טיפול קוגניטיביות

טיפולים קוגניטיביים מבוססים על מספר טכניקות טיפוליות מרכזיות:

• זיהוי ובחינת מחשבות אוטומטיות: מחשבות אוטומטיות, או "עיוותי חשיבה", הינן דרכי חשיבה המשפיעות באופן בלתי יעיל על האופן בו תופס האדם סיטואציה מסוימת ומגיב אליה. עיוותי חשיבה כמו "כולם יצחקו כשיראו איך אני רוקד" עשויים להיות בעלי השפעה מינורית בלבד על חיי האדם, אולם דפוס מקיף ואינטנסיבי של עיוותי חשיבה עשוי להביא להתפתחות הפרעה נפשית של ממש. דיכאון, לדוגמא, עשוי להיות תוצאה של תפיסה שלילית של העצמי, העולם  והעתיד, מה שמכונה הטריאדה הקוגנטיבית של הדיכאון ("תמיד הייתי גרוע במתמטיקה, כולם בטח חושבים שאני טיפש ואין סיכוי שאצליח לגרום להם לחשוב אחרת"). באופן דומה, חרדה עשויה להיווצר כאשר הנחת הבסיס היא כי העולם מסוכן ואין יכולת עצמית להתגונן. במהלך הטיפול לומד המטופל לזהות את עיוותי החשיבה שלו, לדחות אותם ולהמירם בדרכי חשיבה יעילות יותר, או למצוא הסברים חלופיים לסיטואציה אותה פירש באופן מגביל ("היא לא אמרה לי שלום בגלל שלא ראתה אותי או מיהרה, לא בגלל שאני נראה היום איום ונורא").

• זיהוי הנחות בלתי מסתגלות ובחינת תקפותן: זיהוי המחשבות האוטומטיות המאפיינות את המטופל מביאות לרוב לזיהוי דפוס נרחב יותר של הנחות בסיסיות בלתי מסתגלות. בדומה לבחינת המחשבות האוטומטיות, נבחנת במסגרת הטיפול תקפותן של הנחות המטופל: המטפל מעמת את המטופל עם חוסר יעילותן בעוד שהמטופל מתבקש לטעון לתקפותן. כך, למשל, עשויה להיבחן הנחתו של המטופל כי רק אם יהיה בטוח שכל חברי כיתתו מחבבים אותו יוכל להרגיש בנוח.

בנוסף, פעמים רבות מתבקש המטופל לנהל יומן המתעד את המחשבות והרגשות אשר ליוו סיטואציה מסוימת ("הייתה לי מריבה עם בן זוגי, הרגשתי שאני כישלון") ואת הפרשנות האלטרנטיבית שניתן להציע לאותה סיטואציה, עם הרגש הנלווה אליה ("רבנו כי היה לנו יום מתיש היום"). אף על פי שקיים טווח רחב של הנחות בלתי מסתגלות, ניתן לזהות מספר הטיות קוגניטיביות שהינן אופייניות לאנשים הפונים לטיפול:

- הכללת יתר: נטייה להכליל ממקרה יחיד לכלל המקרים הדומים לו. למשל, "אם בחורה אחת סירבה להיפגש איתי, סביר שאדחה גם על ידי אחרות".

- הפשטה סלקטיבית: נטייה להתייחס ולהתמקד רק באירועים שליליים. לדוגמא, התייחסות לכישלון במבחן יחיד והתעלמות מהצלחה בחמישה אחרים.

- חשיבה דיכוטומית: חשיבה המאופיינת בראיית "שחור או לבן": או שאני מושלם, או שאני לא שווה כלום; או שכולם יאהבו אותי או שכולם שונאים אותי.

- לקיחת אחריות מוגזמת: נטייה מוגזמת לחוש אשמה על אירועים שליליים וכישלונות. לדוגמא, "אם הייתי דואגת להיות מושכת יותר, בטוח שהוא לא היה עוזב אותי".

- הסקה מהעבר על העתיד: נטייה לנבא את העתיד על סמך אירועים שהתרחשו בעבר. לדוגמא, "אם התגרשתי פעם אחת, סביר להניח שלא אצליח גם במערכת היחסים הנוכחית".

- ייחוס עצמי מוגזם: תחושה כי האדם עצמו, ובעיקר האספקטים השליליים שבו, נמצאים במוקד תשומת הלב. למשל "בטוח כולם ישימו לב כמה השמנתי ולא יפסיקו לדבר על זה".

- חשיבה קטסטרופלית: נטייה להניח ולחזות תמיד את הגרוע מכל.

• אתגור דפוסי חשיבה וניסוח אפשרויות חלופיות - בשלב זה המטפל יעלה בפני המטופל את האפשרות שדפוסי החשיבה שלו הם לא בהכרח ייצוג מדויק של המציאות. אהרון בק קרא לדפוסי חשיבה אלה "הטיות קוגניטיביות", לסוגים ומנה מספר סוגים של הטיות. למשל, בהמשך לדוגמה שתוארה קודם, תעלה האפשרות כי המטופל נוטה להשתמש בהטיה מסוג פרסונליזציה, כלומר, הוא מרבה לראות את עצמו בתור הסיבה העיקרית לסירובים שהוא מקבל מאנשים בסביבתו. כמו כן, יתכן שהוא נוטה להשתמש בהטיה מסוג הכללת יתר, כלומר, הוא חושב שאנשים "תמיד" לא מסוגלים להיפגש איתו, כאשר בפועל זה קורה רק לפעמים. בשלב זה, המטפל ינסה לעודד את המטופל לבחון את אמיתות המחשבות בפועל - האם כל סירוב שהוא מקבל אכן קשור אליו, ולא קשור, למשל, לחוסר זמינות של הצד השני? האם באמת כך קורה "תמיד"?

לצד אתגור דפוסי חשיבה, פסיכותרפיה קוגניטיבית שמה דגש גם על ניסוחם של דפוסי חשיבה חדשים, חיוביים יותר. למשל, "קורה לפעמים שלאנשים אין זמן בשבילי לפגוש אותי, וזה מעציב אותי, אבל זה לא בהכרח אומר משהו רע עליי".

רופאים ומכונים בפוקוס





רופאים בתחום
פרופ' חנן גוזנר-גור פרופ' חנן גוזנר-גור
מומחה בראומטולוגיה וברפואה פנימית קרא עוד
פרופ' אייל גור פרופ' אייל גור
מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בבית החולים איכילוב. קרא עוד
מידע וכלים שימושיים

אינפומד בריאות דיגיטלית בע"מ