פוגה ( fugue, psychogenic fugue ) 


מקורו של המונח פוגה הוא מתחום המוזיקה והוא מתאר יצירה מוזיקלית מורכבת ומרגשת, אשר משולבים בה כמה קולות שונים, היוצרים הרמוניה מיוחדת. המילה "פוגה" היא מילה לטינית, שמשמעותה בריחה או מנוסה.
מנוסה ושינוי מהפכני מאפיינים גם אפיזודות של פוגה דיסוציאטיבית. ישנן תרבויות בהן מוכרת הפוגה הדיסוציאטיבית כ"סינדרום ריצה": מצב שבו ישנו פרץ פתאומי של היפר-פעילות ו"טראנס" ובעקבותיו תשישות מתמשכת ושינה, הנשכחות לחלוטין.

תסמינים קליניים

המופע המוכר ביותר של פוגה דיסוציאטיבית הוא עזיבה פתאומית של מקום המגורים והעיסוק ונדידה למקום אחר, לעיתים למשך ימים ארוכים. הרצון לנדוד מתלווה לשכחה מוחלטת של החיים הקודמים, לאפיזודת הפוגה, כאשר לאדם אין מושג שהוא מצוי בשכחה כלשהי.
התנהגותו של אדם במשך הפוגה תהיה אדפטיבית ולא תיראה מוזרה או חסרת הגיון כלל. משך הפוגה נע בין זמן לא ארוך - ימים או אפילו שעות ספורות, לבין מספר שבועות או חודשים. כאשר ההפרעה נמשכת תקופה ארוכה, האדם עשוי לנדוד במשך ימים ארוכים ולחצות גבולות וארצות.

ישנם מקרים בהם האדם יאמץ זהות חדשה לגמרי: שם ועיסוק חדשים וישנה לחלוטין את אורח חייו ללא מודעות לעצם השינוי. ברוב המקרים, הזהות החדשה שמאמצים הלוקים בהפרעה לא תהיה שלמה או מורכבת ותתאפיין בשגרת חיים חד גונית ורגילה, שלא תמשוך תשומת לב חריגה מהסביבה.

קיימים מקרים אחרים בהם ההתנהגות תחת הזהות החדשה תהיה מוחצנת יותר מאשר תחת הזהות המקורית והאדם יהפוך לפעיל ומעורב חברתית. החזרה לזהות הקודמת מתרחשת בפתאומיות ותתבטא בזכירת החיים שהיו לפני הפוגה. ברוב המקרים, תקופת ההפוגה עצמה נשכחת לחלוטין וההחלמה היא מהירה וספונטאנית, כאשר משמעותם הסמלית של הנדודים והשכחה תתגלה מאוחר יותר, בטיפול פסיכולוגי.

מקרים של הישנות של ההפרעה הם נדירים.

שכיחות ההפרעה

זוהי הפרעה נדירה ומרבית תיאורי המקרים של פוגות הם של אנשים בוגרים.

אבחנה מבדלת

התקפי אפילפסיה עלולים גם הם להיות מלווים בשכחה, בריחה ואף אובדן זהות זמני, אך במקרים כאלו לא תאומץ זהות חדשה וההתנהגות תהיה פחות מאורגנת ונשלטת. אמנזיה דיסוציאטיבית ודליריום דיסוציאטיבי עלולים לגרום גם הם לשיטוטים, אלא שאז האדם יהיה חסר כיוון ומטרה ולא יפגין התנהגות אדפטיבית. ניתן להבדיל את הפוגה מאמנזיה גם באמצעות הנטייה לאמץ זהות חדשה והיעדר המודעות המוחלט לקיומה של שכחה.

אבחנה על-פי ה- DSM

פוגה דיסוציאטיבית מאובחנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:
1. ההפרעה מופיעה בפתאומיות - האדם יוצא באופן לא צפוי לנסיעה הרחק מן הבית או ממקום העבודה ואין לו יכולת לזכור את עברו.
2. בלבול בזהות האישית או אימוץ זהות חדשה (חלקית או שלמה).
3. התופעה אינה מתרחשת רק במהלכה של הפרעת זהות דיסוציאטיבית והיא אינה תוצאה של השפעת חומרים (כמו, למשל, שימוש בסמים או תרופות), או של מצב בריאותי אחר (כמו אפילפסיה).
4. הסימפטומים מייצרים מצוקה רבה או פוגעים בתפקוד חברתי, תעסוקתי או תפקוד משמעותי אחר כלשהו.

גורמים להפרעה

הגורמים להפרעה נחשבים כיום כפסיכולוגיים, כאשר במרכזם הרצון להתנתק מחוויה כואבת ומגורמי מצוקה. מנגנונים נפשיים של דיסוציאציה מגנים על הנפש מכאב וחרדה.

נמצא גם כי גורמי לחץ נפשיים המתרחשים בעת מלחמה, מצב כלכלי קשה, אסונות טבע או משברים אישיים הגורמים לקונפליקטים פנימיים עזים, מעלים את הפגיעות והנטייה להופעתה של פוגה דיסוציאטיבית (התבצע מחקר רב עם חיילים לאחר מלחמת העולם הראשונה אצלם הופיעה פוגה).

אנשים הלוקים בהפרעות מצב רוח (כגון דיכאון, במיוחד כאשר מלווה בניסיונות אובדניים), הפרעות אישיות מסוימות (גבולית, היסטוריונית, סכיזואידית), או היסטוריה של שימוש באלכוהול וסמים הם בעלי נטייה מוקדמת למצבי פוגה.

טיפול בהפרעה

ראיון פסיכיאטרי, המבוצע לפעמים תחת השפעה של תרופות מסייעות או היפנוזה, עשוי לסייע בחשיפת גורמי המצוקה הנפשית. פסיכותרפיה עשויה לסייע בהבנת גורמי הדחק ובהתמודדות איתם, כאשר הטיפול התומך ביותר הוא טיפול פסיכודינמי ארוך טווח, בו מתאפשר עיבוד של טראומות עבר וכך אינטגרציה של אירועים מהעבר לכדי עצמי קוהרנטי.







רופאים ומכונים בפוקוס







הצטרפו לאינדקס הרופאים!