זיהומים בדרכי השתן (Urinary tract infections)

ראשי
אבחון ובדיקות
מניעה וטיפול
שאלות ותשובות

תאור

מערכת השתן בנויה מזוג כליות המחוברות על ידי שופכנים המחוברים לשלפוחית השתן.
השלפוחית מתרוקנת דרך השופכה. סביב לשופכה וסמוך לשלפוחית נמצאת אצל הגבר בלוטת הערמונית

זיהומים בדרכי השתן מסווגים לשתי קבוצות: זיהומים במערכת העליונה - בכליות, וזיהומים במערכת התחתונה - בשלפוחית השתן, בשופכה ובערמונית. קיימת הבחנה ברורה בין זיהומים פשוטים בדרכי השתן, כלומר, זיהום בדרכי השתן התחתונות אצל אישה שאינה בהריון, לבין זיהומים מסובכים (כל השאר). כל זיהום אצל הגבר, או זיהום בכליות נחשב לזיהום מסובך. זיהום שכזה דורש בדיקות מסוימות והתערבות של מומחים.

זיהומים בדרכי השתן

זיהומים בדרכי השתן הם סוג הזיהומים השכיח ביותר הדורש טיפול באנטיביוטיקה. 


זיהומים בדרכי השתן - מצבים מיוחדים:
- זיהום בשופכה (Urethritis) - עלול לחקות תסמינים של זיהום בשלפוחית, אולם המחולל עלול להיות חיידק אחר מאלה שהוזכרו לעיל, לדוגמה כלמידיה. במקרה זה הטיפול מתבצע באמצעות האנטיביוטיקה טטרציקלין.
- זיהומים נישנים בשלפוחית - קיימת נטייה לזיהומים נישנים אצל נשים צעירות עם פעילות מינית מוגברת, או בקרב נשים בגיל הבלות. הזיהומים הללו גורמים אי-נוחות רבה. הם דורשים בירור מעמיק, ייעוץ אורולוג/ מומחה לזיהומים, וטיפול מונע ארוך טווח באמצעות אנטיביוטיקה. במקצת המקרים הללו עלולים להימצא פגם אנטומי או אבן בדרכי השתן.
- זיהום מחיידקים באישה הרה: מומלץ כי אישה בהריון תבצע בדיקת שתן בכל שליש. בשכיחות של 7%-4% יימצאו חיידקים בבדיקת השתן, גם ללא תסמינים. מציאת חיידקים בשתן של אישה הרה, מחייבת מתן טיפול באנטיביוטיקה בשל החשש לעליית הזיהום לכליות.

פרופ' ישראל פוטסמן

סימפטומים


התסמינים הקשורים לזיהום בדרכי השתן שונים בהתאם למקור הזיהום: מערכת השתן התחתונה או העליונה. צריבה, כאבים במתן שתן, דחיפות גבוהה, משויכים בדרך כלל לזיהומים במערכת התחתונה, בעוד שחום, צמרמורת, בחילה ורגישות בניקוש המותן משויכים לזיהום בכליה. זיהומים בערמונית עלולים לחקות כל אחד משני המצבים ואילו זיהומים בשופכה מתאפיינים בצריבה המלווה בהפרשה מוגלתית או שקופה.

סיבות וגורמי סיכון

שיעור הזיהומים עולה והולך עם הגיל, וככלל הוא שכיח יותר אצל נשים: בגיל 35-16 מגיע ל-20% ובגיל 65 ומעלה ל-40%. בגברים, שיעור הזיהומים עד גיל 35 קטן מ-1% ועולה עד 20% ויותר מעל גיל 65, עקב הגדלת הערמונית.

זיהומים בדרכי השתן הם בדרך כלל זיהומים עולים, כלומר, החיידקים הגורמים לזיהום מקורם בפות ובפי הטבעת. היארעות הזיהום תלויה באלימות החיידק ובסוגו, אך גם בגורמים הקשורים בחולה. לדוגמה, יש חשיבות רבה לריקון מלא של שלפוחית השתן. בשל גורמים כמו הגדלת הערמונית אצל גבר, או צניחת רחם אצל האישה הריקון איננו מלא. זיהומים עלולים לנבוע גם מפגם בשסתום שבין השופכנים לשלפוחית השתן, מהימצאות אבנים במערכת השתן, או מכל פגם מלידה במערכת.

אבחון ובדיקות

אבחון הזיהום מתבסס על איתור ליקוציטים (כדוריות דם לבנות) וחיידקים בבדיקת שתן. מאחר שניתן למצוא ליקוציטים ב-95% מזיהומי דרכי השתן, הימצאותם כמעט הכרחית לאבחון, והרמה המקובלת כדי לאבחן זיהום היא 10 כ"ל בשדה המיקרוסקופ לפחות. בין התבחינים המהירים לזיהוי זיהום בדרכי השתן קיים גם תבחין הניטראט שבאמצעותו מזהים מגוון רחב של חיידקים.

החשיבות הרבה ביותר ניתנת לתרבית השתן. באמצעותה ניתן לזהות את החיידק ולקבוע את רגישותו לאנטיביוטיקה. תרבית מותקנת משתן של "אמצע הזרם", ויש לכך חשיבות רבה, משום שקצה השופכה מזוהם בחיידקים שאינם שייכים לזיהום. כמות חיידקים הגדולה מ-100,000 לסמ"ק נחשבת כזיהום משמעותי. את תרביות השתן יש לקחת סמוך ככל האפשר למועד השליחה למעבדה. החיידקים השכיחים ביותר אשר גורמים לזיהום הם: E. coli, Klebsiella, Proteus. בחולים מאושפזים, או אצל חולים עם צנתר בשלפוחית, מיון החיידקים שונה וניתן גם למצוא פטריות. אם עולה חשד לזיהום בכליות יש צורך בהתקנת תרביות דם.
אבחון מלא של זיהום בדרכי השתן מצריך, לעיתים, בירור מקיף יותר על ידי בדיקות דימות. במקרים הפשוטים יותר ניתן להסתפק בעל-שמע של מערכת השתן, אך במסובכים - מוסיפים בדיקת ציסטוגרפיה, מיפוי כליות או טומוגרפיה מחשבית.

טיפולים ותרופות

הטיפול בזיהומים בדרכי השתן כולל כמה שלבים:
א. מיום (הידרציה) טוב, כלומר מתן נוזלים בכמות רבה;
ב. מתן מאלחשים למניעת כאב (חומר בשם פנאזופירידין);
ג. טיפול באמצעות אנטיביוטיקה.
בחירת האנטיביוטיקה לטיפול נשקלת על פי מספר מאפיינים: מינו וגילו של המטופל, מקור הזיהום בשלפוחית או בכליות, רגישות החיידקים לאנטיביוטיקה באותו אזור.
לדוגמה, תרופות שהיו פעילות בעבר כנגד מחוללים של זיהומי שתן (חיידקי קולי), כגון אמפיצילין ורספרים, איבדו את יעילותם בעקבות טיפול מופרז. ממחקרים של העשור האחרון עולה כי 50%-30% מחיידקי השתן פיתחו עמידות לסוגי האנטיביוטיקה הללו.
טיפול בזיהומים בדרכי השתן התחתונות כולל אנטיביוטיקה בדרך פומית. משך הטיפול לזיהומים אלה נע בין 7-3 ימים, תלוי בסוג התרופה. לדוגמה, טיפול על ידי קווינולונים (ציפרודקס או אופלודקס) נמשך 3 ימים בלבד ויעילותו מגיעה לכדי 95%. טיפול על ידי תרופות ממשפחת הצפלוספורינים (קפלקס/זינט) ראוי שיימשך 5 ימים. תרופה יעילה ביותר לזיהומים בדרכי השתן היא ניטרופורנטואין. יעילותה מגיעה לכדי 90% וניתן לקחת אותה גם בזמן הריון.
בזיהומים בערמונית, ובמיוחד בזיהומים בכליות העלולים להופיע כזיהום מערכתי (ספסיס), יש צורך לעיתים קרובות במתן אנטיביוטיקה לתוך הווריד. בחירת האנטיביוטיקה המתאימה ניתנת לשיקול דעתו של רופא בית חולים. סוגי אנטיביוטיקה אלה יעילים גם כנגד חיידקים שפיתחו עמידות לתרופות הנמצאות בקהילה.




פורומים, ביוץ והזרעה

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
הזרעה שני 11/07/2019 14:40
  • עשיתי הזרעה ב17/6 ועשיתי היום בדיקת היריון ביתית יצא חיובי איך אני מחשבת את גיל ההיריון?

  • + הוסף תגובה
הזרעה 17.6 ד"ר גיל ירושלמי 23/07/2019 10:04
  • גיל ההריון נקבע על פי ההזרעה - וסת אחרון מוגדר כ-3.6.19

  • + הוסף תגובה
הזרעה ראשונה סוזי 06/07/2019 22:50
  • שלום, במידה והזרעה ראשונה לא מצליחה האם הסיכויי עולה בהזרעה שנייה? מה ההבדל בין ראשונה לשנייה? כמות ההורמונים שהגוף מתרגל או שזה לא קשור..מדוע אומרים שהסיכויים גדלים מהזרעה להזרעה ומנגד יש נשים שעושות שש הזרעות ולא מצליחות..מנסיונך מה הסיבה..

  • + הוסף תגובה
הזרעה ראשונה ד"ר גיל ירושלמי 23/07/2019 10:03
  • הסיכוי לא עולה בהזרעה שניה אבל סה"כ במידה ועוברים מספר טיפולים סיכויי ההצלחה מצטברים. לא קשור לגוף שמתרגל להורמונים. הגורם החשוב ביותר בהצלחת הזרעה הוא גיל האישה. אישה שלא מצליחה להרות בשש הזרעות - ככל הנראה יש בעיה - הסיבות יכולות להיות מגוונות - כל מקרה לגופו.

  • + הוסף תגובה
ביוץ וזריקת אוביטרל אדל 17/07/2019 17:00
  • שלום רב, הזרקתי אוביטרל בשעות הצהרים כשגודל הזקיק היה 19 מ"מ עובי רירית 7.4. כמו כן תוצאות בדיקת הדם של אותו בוקר לא העידו על כך שהחל הביוץ (LH-7.90, PROGESTRONE-2/2). רציתי לדעת האם הזריקה לא התבצעה מוקדם מידי? האם הזריקה בעצם עוצרת באיזשהו אופן את גדילת הזקיק ואת עובי רירית הרחם? יש לציין שהמחזור סדיר, אכן מתרחש ביוץ טבעי ולא מתבצעת הזרעה (רק למטרת תזמון הביוץ).

  • + הוסף תגובה
ביוץ וזריקץ אוביטרל ד"ר גיל ירושלמי 23/07/2019 10:01
  • במידה והזקיק אכן 19ממ ורמות האסטרדיול מעל 500-700 אז זה לא נעשה מוקדם מדי. הזריקה גורמת שהביוץ יתרחש כ-24-36 שעות לאחר מכן כך שאנו לא מסתכלים עוד על גודל הזקיק. רירית הרחם משתנה בעקבות הביוץ ועליית רמות הפרוגסטרון.

  • + הוסף תגובה


הצטרפו לאינדקס הרופאים!