כלבת (Rabies)

ראשי
שאלות ותשובות

תאור

נגיף הכלבת שייך לגנוס Lyssaviruses ממשפחת ה-Rhabdoviridae. לנגיף צורת קליע של רובה באורך 300-130 ננומטר ובקוטר של כ-70 נאנומטר. לנגיף גנום RNA חד-גדילי המקודד ל-5 חלבונים שונים והוא עטוף במעטפה שומנית הנגזרת בחלקה מממברנות תוך-תאיות ובחלקה ממעטפות התאים שבהן מתרבה הנגיף ומהן הוא משתחרר. מתוך המעטפת השומנית בולטים זיזים של חלבון. לחלבון זה המכונה חלבון G שיירי סוכר ולו חשיבות מכרעת בחיסון נגד הנגיף ובזיהויו. נוגדנים המכוונים נגד חלבון זה מנטרלים את הנגיף ומונעים את התפשטותו.
נגיף הבר המצוי בטבע מכונה "נגיף רחוב" (Street virus) וקיימים מספר זנים שלו המאופיינים על פי השתייכותם הגיאוגרפית. מזני הרחוב, על ידי העברות עוקבות במוחות של חיות ובתרביות תאים, פותחו נגיפים ממוירים (השומרים על תכונותיהם האנטיגניות אך שאיבדו את תכונותיהם האלימות)המכונים "נגיפים מקובעים" (Fixed viruses). מנגיפים אלה מכינים תרכיבי חיסון לבני אדם ולבעלי חיים.

הנגיף מסוגל להדביק את כל בעלי החיים שלהם דם חם, אך בעיקר שועלים, תנים, זאבים וזאבי ערבות. בעלי חיים אלה מדביקים את הכלבים המהווים את המקור העיקרי להדבקת בני אדם. ביבשת אמריקה מועבר הנגיף גם על ידי בואשים ועטלפים, בעיקר עטלפים מוצצי דם המעבירים את הנגיף לבקר.

מקורו של הנגיף באפריקה ומשם הוא נדד לאסיה ולאירופה. הוא נפוץ כיום ברוב רובו של העולם, ומספר מדינות נחשבות למדינות נקיות מהנגיף כדוגמת האיים הבריטיים, אוסטרליה וניו-זילנד. ההידבקות מתרחשת בעיקר באמצעות נשיכה, והנגיף מועבר ברוק של החיה, מקור ההדבקה. תועדו גם מקרים של הידבקות דרך אירוסול שהכיל נגיף במערות בהן שכנו עטלפים.

מניסויים בבעלי חיים התברר שהנגיף מתפתח תחילה בתאי השריר שבאזור הנשיכה. התפתחות זו איטית בדרך כלל ומותירה זמן לטיפול. מתאי השריר עובר הנגיף דרך צומת שריר-עצב לתאי העצבים ההיקפיים, משם דרך הגנגליונים של עמוד השדרה, ובהתקדמות מהירה למערכת העצבים המרכזית ולמוח. מהמוח עובר הנגיף דרך תאי העצב לרקמות אחרות בהיקף, בעיקר לבלוטות הרוק שם הוא מתפתח ומתרבה לריכוזים גבוהים יחסית כדי מחזור הדבקה נוסף.

אצל בני אדם תקופת הדגירה של המחלה, התקופה שבה מתרבה הנגיף בתאי השריר, אינה קבועה ויכולה לנוע בין ימים ספורים עד לשנה-שנתיים. הגורמים הקובעים את אורכה של תקופה זו הם בעיקר מנת ההידבקות ומקום ההידבקות. ככל שמקום ההידבקות עשיר בעצבים וככל שהוא קרוב יותר למוח, תקופת הדגירה קצרה יותר.

טיפול אפשרי בתקופת הדגירה והוא מתבצע באמצעות מישלב של גמא-גלובולינים ספציפיים (Hyperimmune globulin) נגד חלבון G, עם תרכיב חיסון.

לואי פסטר היה הראשון שדיווח על טיפול יעיל שלאחר חשיפה. הוא טיפל בשנת 1885 בעזרת תרכיב שהוכן מזן נגיף מקובע שגודל במוח של ארנבות. את התרכיבים המודרניים לחיסון עובדים שבסיכון ולטיפול שלאחר חשיפה, ואשר ניתנים בהזרקה לתוך השריר, מכינים מזני נגיף ממוירים הגדלים בתאים ממקור אנושי, בתרבית.

ד"ר פנחס פוקס

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007




  מאמרים לפי נושא כלבת

    
מחלת הכלבת הינה זיהום נגיפי חמור שנישא ברוק של בעלי חיים. כלבת עלולה להיות מועברת לאנשים על-ידי נשיכה או שריטה. מדי שנה מתגלים בארץ כמה עשרות בעלי חיים חולי כלבת. מאז 1996 נפטרו ארבעה אנשים בארץ ממחלת...
הגורם לכלבת הוא נגיף (וירוס) רנ"א, בצורת קליע. מחלת הכלבת נחשבת לקטלנית ביותר, עם 100% תמותה (למעט מקרים נדירים, בבני אדם). המחלה תוארה כבר ברישומים משנת 2300 לפנה"ס במצרים. החיסון הראשון...
מתכוננים לטיול הגדול בחו"ל? כדאי שתדעו איך להימנע ממחלות, סכנות ותופעות הקשורות ליעד אליו אתם נוסעים.לחיסונים יש תפקיד משמעותי במניעת מחלות זיהומיות. בחיסון מוחדר לגוף חומר שמעורר ייצור נוגדנים במערכת...

רופאים בתחום
פרופ' חנן גוזנר-גור פרופ' חנן גוזנר-גור
מומחה בראומטולוגיה וברפואה פנימית קרא עוד
פרופ' (PhD) בנימין ברטוב פרופ' (PhD) בנימין ברטוב
מומחה בפריון ומורפולוגיה של תאי הזרע. קרא עוד

בריאות זה אינפומד – אתר רפואה המקיף בישראל