דלקת מעטפת הצפק (Peritonitis)

ראשי
אבחון ובדיקות
מניעה וטיפול

תאור

דלקת מעטפת הצפק יכולה להיות ראשונית (Primary, Spontneous) כאשר אין מקור לדלקת, או מישנית לתהליך דלקתי שמקורו באיבר מזוהם בתוך הבטן. דלקת ראשונית (עצמונית) של הצפק מתפתחת בדרך כלל בקרב חולי צמקת הכבד עם מיימת, והמקור לזיהום אינו ברור. ייתכן שהלחץ הגבוה במערכת השער אצל חולי צמקת גורם לסינון ולמעבר של חיידקים מתוך כלי הדם לחלל הצפק, וזאת בנוסף לחוסר בחלבונים מנטרלי חיידקים בנוזל המיימת. התסמינים הבולטים הם חום וכאבי בטן, אם כי המחלה מופיעה לעיתים ללא תלונות ממוקדות.
דלקת מישנית מקורה בזיהום של איבר בתוך הבטן (דוגמת מעי, כיס מרה), ובניגוד לדלקת ראשונית של מעטפת הצפק, הזיהום נוצר על ידי מספר סוגי חיידקים גרם-שליליים ואנאירוביים. אצל מרבית החולים מופיעים חום, כאבי בטן וסימנים לגירוי צפקי. לעיתים קרובות החולים במצב קליני חד עם זיהום המתפשט וגורם לאלח דם (Sepsis). הטיפול כולל מתן אנטיביוטיקה רחבת טווח (כנגד חיידקים גרם-שליליים ואנאירוביים) ובנוסף, יש צורך בדרך כלל בניתוח על מנת לטפל באיבר המזוהם שבתוך הבטן אשר גורם לדלקת (לדוגמה חירור של מעי גס), למנוע יצירת מורסה בתוך הבטן ולמנוע התפשטות הזיהום לזרם הדם.

בנוסף לדלקת זיהומית (חיידקית), יכול הצפק להיות מעורב במספר מחלות דלקתיות שאינן זיהומיות. במצבים אלה יופיעו אצל החולים מחלות חום, כאבי בטן ולעיתים סימני גירוי ציפקי. לחלק מהחולים תסמונת רב-מערכתית הכוללת גם מעורבות של הצפק, ובחולים אחרים ההסתמנות בבטן היא התלונה הקלינית המרכזית. המחלות השכיחות הגורמות לדלקת הצפק מסוג זה הן דלקת משפחתית ים-תיכונית (FMF) השכיחה בארץ בקרב יוצאי צפון אפריקה, ומחלת הזאבת האדמנתית המערכתית (לופוס, SLE).

פרופ' זאב שטגר

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007

אבחון ובדיקות

האבחון נקבע בעזרת דיקור של נוזל המיימת (תרבית, מספר גבוה של לויקוציטים בנוזל). הזיהום נגרם בדרך כלל על ידי חיידק אחד. השכיח ביותר הוא E. coli.

טיפולים ותרופות

הטיפול מבוסס על מתן אנטיביוטיקה (תרופת הבחירה היא צפלוספורין מהדור השלישי Rocephin Ceflriaxone). במרבית המקרים אין כל צורך בניתוח.




פורומים, 

זמנית לא ניתן לשאול שאלות בפורום זה.
הודעה
מחבר
תאריך/שעה




הצטרפו לאינדקס הרופאים!