לרוב, כיב (אולקוס) התריסריון נמצא בחלקו הראשון שמכונה בצל התריסריון. כיב תריסריון הוא אחד מצורות הביטוי של מחלת הכיב הפפטי (אולקוס) המתבטאת בפגיעה, גירוי והתפתחות פצע שטחי ברירית במערכת העיכול העליונה שנובעת מהפרת האיזון בין גורמים העלולים לפגוע ברירית (זיהום על ידי החיידק הליקובקטר פילורי, חומצה הידרוכלורית שמכונה גם חומצת הקיבה והאנזים פפסין), לבין מערכת ההגנה של רירית מערכת העיכול.
הגורמים העיקריים לכיב תריסריון הם זיהום מחיידק הליקובקטר פילורי ונטילת תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות. אין כל הוכחה כי מתח נפשי או מזון מתובל גורמים להתפתחות כיב תריסריון.כיב (אולקוס) פפטי מתפתח אצל כ-10% מכלל הגברים ו-4% מכלל הנשים.
עד לגילוי תפקידו של החיידק הליקובקטר פילורי בגרימת הכיב, יוחסה התפתחות הכיב (אולקוס) בעיקר לשינויים גופניים בהפרשת החומצה ההידרוכלורית (חומצת קיבה) בקרב הלוקים במחלה ונפוץ הביטוי: "אם אין חומצה - אין כיב". גם הטיפול במחלה התמקד בהפחתת החומציות בקיבה. מאז הוכח מעבר לכל ספק כי הגורם העיקרי לאולקוס הוא זיהום בחיידק הליקובקטר פילורי המצוי בכ-95% מן המקרים והוא גם זה שגורם לשינויים בהפרשת החומצה.
ד"ר מנחם מושקוביץ
האנציקלופדיה הישראלית לרפואה הוצאת ידיעות ספרים 2007
כיב תריסריון תסמינים
אחד התסמינים העיקריים של כיב (אולקוס) בתריסריון הוא כאב התקפי ברום הבטן; כאב חד, המוחמר בזמני רעב ומתמתן בעת האכילה או בעזרת תרופות סותרות חומצה. במקרים רבים מעיר הכאב את החולה משנתו.
תסמינים אפשריים נוספים של כיב (אולקוס) בתריסריון הם תחושת אי-נוחות בבטן עליונה, בחילה וחוסר תיאבון.
נטילת אספירין ותרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות אחרות.
אבחון ובדיקות
הבדיקה המדויקת ביותר לאבחון כיב (אולקוס) פפטי בקיבה או בתריסריון היא גסטרוסקופיה. במסגרת בדיקה זו מוחדרת צינורית גמישה עם מצלמת וידיאו זעירה אל תוך חללי הוושט, הקיבה והתריסריון. כך ניתן לצפות היטב ברירית מערכת העיכול, ליטול דגימת רקמה לבדיקה פתולוגית (ביופסיה), או לבדיקת נוכחות החיידק הליקובקטר פילורי. ניתן גם לבצע במסגרת הבדיקה טיפולים כגון כריתת גידולים שפירים (פוליפים) ועצירת דימום באמצעות צריבת כלי דם או הזרקת חומרים מטרשים.
כדי למנוע מן הנבדק תחושת אי-נעימות הכרוכה בביצוע הבדיקה, נהוג לאלחש מקומית את הלוע או להזליף דרך הווריד תרופות מרגיעות לפני ביצוע הבדיקה.
בדיקה נוספת היא צילום רנטגן של הקיבה והתריסריון לאחר בליעת חומר ניגוד (בריום), אך היא מדייקת רק ב-70% ממקרי הכיב. כמו כן לא ניתן במסגרת בדיקה זו ליטול דגימת רקמה לצורך בדיקה פתלוגית או לגילוי החיידק הליקובקטר פילורי.
לאור העובדה כי זיהום בהליקובקטר פילורי נמצא ב-95%-100% ממקרי כיב התריסריון, התגבשה בשנים האחרונות גישה שאינה פולשנית לבירור תלונות של כאב בבטן העליונה. גישה זו המכונה "בדוק וטפל" מומלצת לצעירים מתחת לגיל 45, אם אין "תסמיני אזהרה" המעוררים חשד לקיום מחלה ממארת. במקרים אלו מומלץ לבצע בדיקה שאינה פולשנית לגילוי החיידק הליקובקטר פילורי, ולטפל על מנת לחסל את החיידק אם תוצאת הבדיקה חיובית. טיפול זה יביא לריפוי הכיב, אם הוא אכן קיים. אם לא נמצאה עדות לקיום החיידק, הסיכוי להיווצרות כיב קלוש ביותר וניתן להסתפק בטיפול להרגעת התסמינים.
סיבוכים אפשריים
במקרים מסוימים עלולה מחלת הכיב העיכולי לגרום לסיבוכים מסכני חיים. הסיבוכים העיקריים הם דמם העלול להופיע אצל כ-15% ממקרי הכיב, הינקבות דופן הקיבה או התריסריון המתרחשת אצל כ-6% מן המקרים, וחסימת מוצא הקיבה.
טיפולים ותרופות
מטרת הטיפול היא לרפא את הכיב, להביא להיעלמות התסמינים ולמנוע סיבוכים.
סתירה של חומצת הקיבה (באמצעות סותרי חומצה) או הפחתת הפרשתה (באמצעות תרופות החוסמות את הקולטן להיסטמין H2 או מעכבי משאבת המימן - PPI) אכן מביאות לריפוי הכיב. אולם, כמעט בכל המקריםמחלת הכיב (אולקוס) תתלקח מחדשבתוך שנה ללא חיסול החיידק הליקובקטר פילורי. חיסול הליקובקטר פילורי יביא לריפוי הכיב כמעט בכל המקרים וימנע את התלקחותו מחדש ברובם.
הטיפול המומלץ כיום להכחדת הליקובקטר פילורי כולל שתי תרופות אנטיביוטיות: אמוקסיצילין (או מטרונידזול) וקלריתרומיצין, בשילוב עם תרופה המפחיתה הפרשת חומצה ממשפחת התרופות המעכבות את משאבת המימן (PPI), למשך שבוע ימים. באמצעות טיפול זה מושג ריפוי הכיב כמעט בכל המקרים, וחיסול החיידק ב-80%-90% מן המקרים.
כיב תריסריון אינו קשור בממאירות ולכן אין צורך בנטילת דגימות רקמה משולי הכיב או בבדיקה נישנית על מנת לוודא ריפוי הכיב, אם התסמינים חלפו לאחר טיפול.
בעבר, חלק משמעותי מחולי הכיב שלא הגיבו לטיפול שמרני, טופל בניתוחים שכללו ניתוק העצב התועה (ואגוס), או כריתה חלקית של הקיבה. הצורך בניתוח כיב הצטמצם באורח ניכר עם התפתחות התרופות החדשות הנוגדות הפרשת החומצה והאמצעים לחיסול החיידק הליקובקטר פילורי. הטיפול בניתוח שמור כיום רק למקרים נדירים של סיבוכים שלא ניתן היה לטפל בהם בשיטה אנדוסקופית.
שאלה: אני בן 55. אני מעוניין לדעת אם לקיחת אומפרדקס על בסיס יומי במשך זמן רב פעמיים ביום יכולה להביא להתפתחות של הפטרייה קנדידה בקיבה, או לגרום לסיבוכים אחרים בקיבה או בגוף.
תשובה: יחסית לתרופות אחרות נגד כיב, לאומפרדקס יש רק מעט תופעות לוואי. התפתחות קנדידה או סיבוכים אחרים בקיבה אינם חלק מהן. לגבי שימוש ממושך של התרופה, לא ציינת כמה זמן אתה נוטל אותה, אך בכל מקרה, השפעת שימוש ממושך לא ידועה עדיין, ועל כן נטילה ממושכת של התרופה צריכה להיעשות רק בהמלצה ובמעקב של רופא מומחה. תוכל לקרוא על אומפרדקס באינדקס התרופות של אינפומד: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=3
שאלה: אני בן 33. נמצא אצלי חיידק HP. אני לוקח את הטיפול האנטיביוטי המשולש. יש לי בעיה לקחת כדורים, ולכן אני מפורר את התרופות שקיבלתי לכוס מים. האם יש בעיה בדרך זו של נטילתן?
תשובה: הטיפול המשולב כולל לרוב שתי אנטיביוטיקות ותרופה המעכבת הפרשת חומצה בקיבה. הטיפול המשולש הוא חיוני לארדיקציה (חיסול החיידק) של החיידק הליקובקטר פילורי הנמצא בקיבה. לא מומלץ לפורר את הכדורים. פגיעה בשלמות הכדורים, וערבובם עם מים, מפריעה לספיגה תקינה ולפעילות תקינה של החומר האנטיביוטי ושל עיכוב החומצה. הטיפול עלול להיות בלתי יעיל עקב כאשר מפוררים את הכדורים. אם אינך בטוח לגבי אופן נטילתם של כדורים, יש להיוועץ עם הרוקח בבית המרקחת שבו אתה רוכש אותם. אני ממליצה לך להתחיל לתרגל נטילת כדורים בשלמותם. בהצלחה ד"ר שרון בר-שי - אינפומד
שאלה: אני בת 51, בסוף הטיפול בחידק הליקובקטר. ברצוני לדעת אם זיהום בחיידק הוא חד-פעמי, או שזאת מחלה כרונית שיכולה להתפרץ מדי פעם. האם יש דרך למנוע חזרה של המחלה? והאם יש צורך בדיאטה מיוחדת?
תשובה: זיהום על ידי החיידק הליקובקטר פילורי אינה מחלה כרונית. ברוב המקרים, לאחר נטילת טיפול מלא ונכון, החיידק נכחד והמחלה עוברת. לעתים נדירות יכול להתרחש זיהום חוזר של החיידק. זה קורה במקרים שבהם מדובר בזנים העמידים לאנטיביוטיקה הניתנה בהתחלה, ואז יש צורך בטיפול ספציפי יותר. אין דרך ספציפית למנוע את ההידבקות החוזרת, אך באופן כללי, ניתן להקפיד על תזונה נכונה המגינה על הקיבה ושומרת על איזון מבחינת חומציות, ולהימנע מתרופות היכולות לגרום לגסטריטיס כגון אספירין, נוגדי דלקת לא סטרואידיים. כל טוב, ד"ר קרן גלרון - אינפומד
שאלה: אני בן 30 וסובל זה כמה שבועות מדלקת בתריסריון ומן החיידק הליקובקטר פילורי. טופלתי באנטיביוטיקה במשך עשרה ימים ואני ממשיך לקחת אומפרדקס 40 מ"ג פעמיים ביום. אני מעוניין להתחיל טיפול להפסקת עישון בצ'מפיקס. האם אפשר לקחת את שתי התרופות ביחד, או
תשובה: צ'מפיקס היא תרופה הפועלת באמצעות גירוי וקשירה לקולטנים במוח הגורמים להתמכרות לניקוטין. היא גורמת לשפעול הקולטנים הללו, ובכך היא מעוררת תגובה במוח, כאילו נקשרו אליהן מולקולות הניקוטין עצמן. אומפרדקס היא תרופה המשמשת לטיפול במצבי הפרשת יתר של חומצה בקיבה, מעכבת מערכת אנזימתית סגולית הנמצאת בתאים מפרישי חומצה שבקיבה, ומונעת על ידי כך ייצור חומצה. לא מצאתי שיש תגובות בין-תרופתיות בין שתי התרופות הללו, כך שנראה שאפשר להשתמש בשתיהן במקביל. איחולי בריאות ד"ר אורלי שניידר - אינפומד
שלום ד"ר בעקבות כאבי בטן והקאות תכופות הופניתי לבדיקת דם לצליאק, שם יצא כי יש לי מחסור בIGA (11.1, הטווח הוא 65-421), וכמו כן מחסור בברזל ומחסור בחומצה פולית. בדיקת הTIGA יצאה שלילית (קטן מ3 U/ml) אך להבנתי היא לא אמינה בגלל החוסר בנוגדן. בעקבות כך ביצעתי בדיקת DGP igG/igA, שם התוצאה שהתקבלה היא 10, כאשר הטווח הוא 0-6.9. נכון לעכשיו ביצעתי השבוע בדיקת גסטרו, רופא הגסטרו שביצע את הבדיקה רשם שלא ראה פגיעה בסיסי המעי. כרגע מחכה רק לתוצאות הביופסיה. רציתי לדעת מה הסבירות לכך שזה אכן צליאק והאם יש בדיקות דם נוספות שאני יכולה לעשות שלא מבוססות על הIGA. תודה!
הוסף תגובה
פתח בחלון חדש
המשך
נועה12/03/2024 | 09:58
תודה על התשובה. אשמח להבין אם לדעתך התוצאות של הבדיקת דם מראות על צליאק, ואם קיימות עוד בדיקות דם שאפשר לעשות שלא מתבססות על iga. תודה!
שלום,עשיתי עכשיו 2 קולונוסקופיות בחודשיים וחצי בגלל קוליטיס. בשתי הקולונסקופיות ההכנה היתה בינונית( הרופא אמר שזה סוג כזה של מעי) במצב כזה שהמעי שההכנה היא בינונית כל כמה זמן אתה ממליץ לחזור על קולונוסקופיה כדי לא לפספס פוליפים או חלילה סרטן? אני בת 57 ובעשר שנים האחרונות עשיתי 3 פעמים שהיו תקינות- הפעם האחרונה היתה לפני 3.5 שנים ועכשיו עשיתי פעמיים רצוף ( בגלל הקוליטיס) וההכנה היתה בינונית. תודה רבה
שלום קוליטיס הינה דלקת של המעי הגס עש סיבות רבות- למשך זיהום או דלקת כרונית\בדלקת כרונית- אם קיימת מעורבות חלקית של המעי של מתחילה ברקטום- אז יותר סביר שמדובר במחלת קרוהן עם מעורבות של מעי גס