כיב תריסריון (Duodenal ulcer)

ראשי
אבחון ובדיקות
מניעה וטיפול
שאלות ותשובות

תאור

לרוב, כיב (אולקוס) התריסריון נמצא בחלקו הראשון שמכונה בצל התריסריון. כיב תריסריון הוא אחד מצורות הביטוי של מחלת הכיב הפפטי (אולקוס) המתבטאת בפגיעה, גירוי והתפתחות פצע שטחי ברירית במערכת העיכול העליונה שנובעת מהפרת האיזון בין גורמים העלולים לפגוע ברירית (זיהום על ידי החיידק הליקובקטר פילורי, חומצה הידרוכלורית שמכונה גם חומצת הקיבה והאנזים פפסין), לבין מערכת ההגנה של רירית מערכת העיכול.

קראו עוד: דם בצואה ;  כל מה שרציתם לדעת על החיידק הליקובקטר פילורי  ;  כמה עובדות על מזונות שמעודדים/מונעים צרבת


הגורמים העיקריים לכיב תריסריון הם זיהום מחיידק הליקובקטר פילורי ונטילת תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות. אין כל הוכחה כי מתח נפשי או מזון מתובל גורמים להתפתחות כיב תריסריון.כיב (אולקוס) פפטי מתפתח אצל כ-10% מכלל הגברים ו-4% מכלל הנשים.


אולקוס - כיב בתריסריון




עד לגילוי תפקידו של החיידק הליקובקטר פילורי בגרימת הכיב, יוחסה התפתחות הכיב (אולקוס) בעיקר לשינויים גופניים בהפרשת החומצה ההידרוכלורית (חומצת קיבה) בקרב הלוקים במחלה ונפוץ הביטוי: "אם אין חומצה - אין כיב". גם הטיפול במחלה התמקד בהפחתת החומציות בקיבה. מאז הוכח מעבר לכל ספק כי הגורם העיקרי לאולקוס הוא זיהום בחיידק הליקובקטר פילורי המצוי בכ-95% מן המקרים והוא גם זה שגורם לשינויים בהפרשת החומצה.


ד"ר מנחם מושקוביץ

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007

סימפטומים


אחד התסמינים העיקריים של כיב (אולקוס) בתריסריון הוא כאב התקפי ברום הבטן; כאב חד, המוחמר בזמני רעב ומתמתן בעת האכילה או בעזרת תרופות סותרות חומצה. במקרים רבים מעיר הכאב את החולה משנתו.
תסמינים אפשריים נוספים של כיב (אולקוס) בתריסריון הם תחושת אי-נוחות בבטן עליונה, בחילה וחוסר תיאבון.

סיבות וגורמי סיכון

גורמי סיכון ללקות בכיב (אולקוס) בתריסריון :

זיהום בחיידק הליקובקטר פילורי במשפחה.

עישון או שתיית אלכוהול.

נטילת אספירין ותרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות אחרות.

תופעות נלוות וסיבוכים

במקרים מסוימים עלולה מחלת הכיב העיכולי לגרום לסיבוכים מסכני חיים. הסיבוכים העיקריים הם דמם העלול להופיע אצל כ-15% ממקרי הכיב, הינקבות דופן הקיבה או התריסריון המתרחשת אצל כ-6% מן המקרים, וחסימת מוצא הקיבה.

אבחון ובדיקות

הבדיקה המדויקת ביותר לאבחון כיב (אולקוס) פפטי בקיבה או בתריסריון היא גסטרוסקופיה. במסגרת בדיקה זו מוחדרת צינורית גמישה עם מצלמת וידיאו זעירה אל תוך חללי הוושט, הקיבה והתריסריון. כך ניתן לצפות היטב ברירית מערכת העיכול, ליטול דגימת רקמה לבדיקה פתולוגית (ביופסיה), או לבדיקת נוכחות החיידק הליקובקטר פילורי. ניתן גם לבצע במסגרת הבדיקה טיפולים כגון כריתת גידולים שפירים (פוליפים) ועצירת דימום באמצעות צריבת כלי דם או הזרקת חומרים מטרשים.

כדי למנוע מן הנבדק תחושת אי-נעימות הכרוכה בביצוע הבדיקה, נהוג לאלחש מקומית את הלוע או להזליף דרך הווריד תרופות מרגיעות לפני ביצוע הבדיקה.


בדיקה נוספת היא צילום רנטגן של הקיבה והתריסריון לאחר בליעת חומר ניגוד (בריום), אך היא מדייקת רק ב-70% ממקרי הכיב. כמו כן לא ניתן במסגרת בדיקה זו ליטול דגימת רקמה לצורך בדיקה פתלוגית או לגילוי החיידק הליקובקטר פילורי.


לאור העובדה כי זיהום בהליקובקטר פילורי נמצא ב-95%-100% ממקרי כיב התריסריון, התגבשה בשנים האחרונות גישה שאינה פולשנית לבירור תלונות של כאב בבטן העליונה. גישה זו המכונה "בדוק וטפל" מומלצת לצעירים מתחת לגיל 45, אם אין "תסמיני אזהרה" המעוררים חשד לקיום מחלה ממארת. במקרים אלו מומלץ לבצע בדיקה שאינה פולשנית לגילוי החיידק הליקובקטר פילורי, ולטפל על מנת לחסל את החיידק אם תוצאת הבדיקה חיובית. טיפול זה יביא לריפוי הכיב, אם הוא אכן קיים. אם לא נמצאה עדות לקיום החיידק, הסיכוי להיווצרות כיב קלוש ביותר וניתן להסתפק בטיפול להרגעת התסמינים.

טיפולים ותרופות

מטרת הטיפול היא לרפא את הכיב, להביא להיעלמות התסמינים ולמנוע סיבוכים.
סתירה של חומצת הקיבה (באמצעות סותרי חומצה) או הפחתת הפרשתה (באמצעות תרופות החוסמות את הקולטן להיסטמין H2 או מעכבי משאבת המימן - PPI) אכן מביאות לריפוי הכיב. אולם, כמעט בכל המקרים מחלת הכיב (אולקוס) תתלקח מחדש בתוך שנה ללא חיסול החיידק הליקובקטר פילורי. חיסול הליקובקטר פילורי יביא לריפוי הכיב כמעט בכל המקרים וימנע את התלקחותו מחדש ברובם.

הטיפול המומלץ כיום להכחדת הליקובקטר פילורי כולל שתי תרופות אנטיביוטיות: אמוקסיצילין (או מטרונידזול) וקלריתרומיצין, בשילוב עם תרופה המפחיתה הפרשת חומצה ממשפחת התרופות המעכבות את משאבת המימן (PPI), למשך שבוע ימים. באמצעות טיפול זה מושג ריפוי הכיב כמעט בכל המקרים, וחיסול החיידק ב-80%-90% מן המקרים.

כיב תריסריון אינו קשור בממאירות ולכן אין צורך בנטילת דגימות רקמה משולי הכיב או בבדיקה נישנית על מנת לוודא ריפוי הכיב, אם התסמינים חלפו לאחר טיפול.

בעבר, חלק משמעותי מחולי הכיב שלא הגיבו לטיפול שמרני, טופל בניתוחים שכללו ניתוק העצב התועה (ואגוס), או כריתה חלקית של הקיבה. הצורך בניתוח כיב הצטמצם באורח ניכר עם התפתחות התרופות החדשות הנוגדות הפרשת החומצה והאמצעים לחיסול החיידק הליקובקטר פילורי. הטיפול בניתוח שמור כיום רק למקרים נדירים של סיבוכים שלא ניתן היה לטפל בהם בשיטה אנדוסקופית.

מניעה

קראו עוד: כמה עובדות על מזונות שמעודדים/מונעים צרבת





פורומים, 

זמנית לא ניתן לשאול שאלות בפורום זה.
הודעה
מחבר
תאריך/שעה




הצטרפו לאינדקס הרופאים!