צמקת הכבד (Liver cirrhosis)

ראשי
מניעה וטיפול

תאור

צמקת הכבד היא מחלה בה מוחלפת בהדרגה, רקמת הכבד הבריאה ברקמת צלקת. צמקת היא תולדה של דלקת כבד כרונית אשר במהלכה נהרסים תאי הכבד. בתהליך הריפוי נוצרות צלקות הגורמות לעיוות מבנה הכבד ולהצטמקותו. מכאן השם, צמקת. להרס תאי הכבד ולעיוות הרקמה, שתי תוצאות עיקריות: פגיעה ביכולת התפקוד של תאי הכבד והפרעה לזרימת הדם המגיע לכבד ממערכת העיכול (יתר לחץ דם שערי).
לצמקת הכבד גורמים רבים. הגורמים העיקריים בעולם המערבי הם דלקת כבד נגיפית C ואלכוהוליזם. גורמים אחרים הם דלקת כבד נגיפית B, מחלות אוטואימוניות, מחלת כבד שומנית, מחלות אגירה תורשתיות, תרופות, רעלים, חסימה ממושכת בדרכי המרה, פקקת (תרומבוזה) של ורידי הכבד ובילהרציה. יש מקרים בהם הגורם אינו ברור.

צמקת הכבד היא מחלה נפוצה - הגורם השמיני בשכיחותו למוות בעולם.

מקצת החולים חסרי תסמינים או סימנים ומחלתם מאובחנת באקראי. לדוגמה, בעת ניתוח בטן מסיבה אחרת. באחרים, מגוון ההסתמנות רחב ותלוי במידת הפגיעה בתאי הכבד ובנוכחות יתר-לחץ-דם שערי.

הביטויים השכיחים של הפגיעה בתפקוד הכבד הם חולשה, דלדול שרירים, שינויים בציפורניים, הופעת שומות עכבישיות בעור החזה ובצקת היקפית.

בדיקות המעבדה מצביעות על עלייה באנזימי הכבד, ירידה בריכוז החלבון (אלבומין) בדם וירידה בייצור חלבוני קרישת הדם. צמקת גורמת לשינויים הורמוניים הגורמים להפרעות במחזור הווסת בנשים בגיל הפוריות, ובגברים, באיבוד שיער החזה, הגדלת השדיים והקטנת האשכים. צמקת הכבד מהווה גורם סיכון לסרטן ראשוני של תאי הכבד.

הביטויים הקליניים אשר מקורם ביתר לחץ הדם השערי, הם דליות בוושט, טחורים, מיימת, הפרעות במערכת העצבים, הגדלת הטחול והפרעה בתפקוד הכליות.

דליות בוושט הן ורידים הבולטים לחלל הוושט, באזור חיבורו לקיבה. ורידים אלה הם חלק ממעקפים טבעיים הנוצרים בתגובה להפרעה בזרימת הדם ממערכת העיכול לכבד. לחץ גבוה בדליות הוושט עלול לגרום להתפוצצותן. דימום מדליות הוושט הוא אחד הביטויים הקשים ביותר של צמקת הכבד. החולים יגיעו לרוב לאשפוז בשל הקאה דמית, או שיחרה (צואה שחורה כתוצאה מנוכחות דם מעוכל). הטיפול כולל קשירה, או סתימת הדליות דרך גסטרוסקופ (מכשיר פיברו-אופטי המוחדר לוושט), מתן תרופות להורדת לחץ-הדם השערי וביצוע מעקף מלאכותי בצנתור, או בניתוח. תרופות מקבוצת חוסמי הקולטנים הבטא-אדרנרגיים (פרופרנולול), משמשות למניעת דימום מדליות הוושט.

טחורים הם ורידים מורחבים באזור פי הטבעת, הנוצרים אף הם בתגובה להפרעה בזרימת הדם לכבד. הטחורים, עלולים לדמם. אולם, הדימום לרוב אינו מסכן חיים וניתן לעצירה בטיפול מקומי.

מיימת היא הצטברות נוזל בחלל הצפק (הקרום המצפה את המעיים). כמות הנוזל עשויה להגיע לליטרים רבים. פרט להתנפחות הבטן, לוחץ נוזל המיימת על הסרעפת ומקשה על הנשימה. הנוזל, עלול להזדהם בחיידקים החודרים ממערכת העיכול, או מן הדם. הטיפול העיקרי הוא הגבלת אכילת המלח, מתן תרופות משתנות, הוצאת הנוזל בדיקור וטיפול באנטיביוטיקה בעת זיהום.

הפרעות במערכת העצבים (אנצפלופתיה): תסמונת עצבית-פסיכיאטרית הנובעת מ"הרעלת המוח" על ידי חומרים אשר "עקפו" את הכבד. הביטוי הוא בלבול, הפרעות שינה, רעד בכפות הידיים בצורת משק כנפיים, ערפול הכרה ועד לאבדן הכרה. הטיפול כולל מניעת אכילת-יתר של חלבון, נטילת חומר משלשל (לאקטולוזה) ושמירה על מאזן מלחים (בעיקר אשלגן).

הגדלת הטחול מקורה בהפרעה בניקוז הדם מן הטחול אל וריד השער (הווריד הראשי ממערכת העיכול לכבד). גורמת להרס מוגבר של כדוריות דם. הביטוי: אנמיה, ירידה במספר טסיות הדם, וירידה במספר התאים הלבנים.
- הפרעה בתפקוד הכליות: מאפיינת שלב מתקדם של המחלה. לכליות עצמן, מבנה תקין, אך תפקודן לקוי בשל הפרעה במחזור הדם. טיפול בתרופות משתנות הניתנות לטיפול במיימת וכן זיהום נוזל המיימת, עלולים להחמיר את תפקוד הכליות.

פרופ' עמנואל סיקולר

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007

טיפולים ותרופות

תרופות אנטי-דלקתיות לא סטרואידיות הנלקחות לרוב עקב כאבים במפרקים עלולות להחמיר את תפקודי הכליות, ויש להימנע מהטיפול בהם בחולי צמקת.

פרט לאמצעי הטיפול שפורטו עד כה, אין טיפול סגולי בצמקת. בשלבים מתקדמים, השתלת כבד היא הטיפול היחיד וסיכויי הצלחתו כיום הם כ-80%.

טיפול בגורמים לדלקת כבד כרונית, כגון מניעה וטיפול בדלקת כבד נגיפית וצמצום צריכת אלכוהול, עשויים למנוע התפתחות צמקת.




פורומים, מחלות כבד מבוגרים

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
אבן בכיס מרה אופק 19/07/2019 01:52
  • לפני כשנה וחצי התגלתה אבן בכיס מרה. בבדיקה נוספת שעשיתי קיבלתי הודעה שלא מובנת לי אשמח אם תעזרי לי. זה תוכן ההודעה. הכבד לא מוגדל מרקם בלתי אחיד. באונה הימנית תת - קפסולארי ממצא היפר אקוגני מוגדר היטב כ - 1.3X1.7 ס"מ מתאים להמנגיומה במקום הראשון. דרכי המרה התוך והחוץ כבדיות לא מורחבות. כיס המרה מכיל סלאג' בכמות בינונית ואין לשלול אבנים קטנות, ללא סימני דלקת חריפה.

  • + הוסף תגובה
אבן בכיס מרה פרופ' זיו בן ארי 19/07/2019 12:50
  • המאנגיומה היא תהליך שפיר בכבד העשוי מצבר של כלי דם ואיננו גורם לנזק. אין כל צורך בטיפול כיסה מרה אבנים קטנות/שברי אבן

  • + הוסף תגובה
מוקד היפרווסקולרי לני 18/07/2019 20:49
  • שלום, בבדיקת c.t. נמצא ממצא : כבד: בגודל צורה ומרקם תקינים. נראה מוקד היפרווסקולרי בקצה קדמי לטרלי של הכבד. מזה אומר? תודה

  • + הוסף תגובה
מוקד פרופ' זיו בן ארי 19/07/2019 12:48
  • לא אוכל לדעת מבלי לראות את ההדמיה בסוף הדוח יש פענוח עם המלצה כן/לא לצורך בהמשך ברור

  • + הוסף תגובה
עליה בטיטר ANA ומחלת כבד נחמן 18/07/2019 19:37
  • שלום,פרופסור! לאישתי 4 שנים לפחות יש נוגדים ANA בדם בטיטר 1:80.בנוסף לכך היה ALT מוגבר קלות 34-36.היא אובחנה כסובלת מכבד שומני.לאורך כל השנים שאר בדיקות המעבדה תקינות(כולל בדיקות ספירת דם,ביוכימיה,בדיקות להפטיטיס,AMA,ASMA,ANCA). בחודשיים האחרונים בדיקות ALT נעות בין 25 לבין 32. היום התקבלה תוצאת בדיקת ANA.היא חיובית,אך הפעם טיטר עלה 1:160. האם העליה בטיטר של ANA מעידה על מחלה אוטואימונית בכבד או בכלל יש סיכוי למחלה ממאירה בכבד? אילו בדיקות כדאי לעשות לצורך הבירור? תודה. נחמן

  • + הוסף תגובה
ANA פרופ' זיו בן ארי 19/07/2019 12:47


הצטרפו לאינדקס הרופאים!