קלפטומניה (Kleptomania)

ראשי

תאור


קלפטומניה בדומה לפירומניה וטריכוטילומניה (דחף להצתת אש ודחף לתלישת שערות) היא התנהגות כפייתית. קלפטומניה מוגדרת כהפרעה בשליטה בדחף ומתאפיינת בדחף או פיתוי לבצע פעולה המזיקה ללוקה בה, או לאחרים. ברוב המקרים, מרגיש הלוקה בהפרעה זו, בעלייה במתח או עוררות רגשית לפני הפעולה ותענוג, סיפוק או הקלה במהלך ו/או לאחר ביצוע הפעולה. כיום, יש חוקרים הנוטים לראות הפרעות אלה במסגרת הטווח הטורדני-כפייתי.

המאפיין המרכזי של ההפרעה הוא כישלון נשנה להתנגד לדחף לגנוב חפצים, למרות שהם לרוב לא נחוצים לשימוש אישי או לרווח כלכלי. האדם הלוקה בתסמונת חש מתח מתגבר לפני הגניבה ותחושה של פורקן, עונג וסיפוק בזמן ביצוע הגניבה.

הגנב הפתולוגי נבדל מהגנב הרגיל בכך שהגניבה מבוצעת לשם השגת הקלה נפשית ולא לשם הפקת רווח אישי. באופן טיפוסי, נחווה הדחף על ידי הקלפטומן כנוגד את אישיותו. הלוקה בתסמונת מכיר בכך שהמעשה אסור וחסר היגיון. הקלפטומן חושש להיתפס וחש דיכאון ובושה בגלל הישנות הכניעה שלו לדחף.

תחלואה נלווית

דיכאון, הפרעת חרדה, הפרעות אכילה (בעיקר בולימיה) והפרעות אישיות. הפרעה זו יכולה לסבך את הלוקה בה בהיתקלויות נישנות עם החוק, פגיעה בקריירה שלו ופגיעה בחיי המשפחה.

שכיחות התופעה

התופעה נדירה יחסית (0.6%). מקובל להעריך, שמקרב גנבי החנויות הנתפסים רק 5% לוקים בה. השכיחות רבה יותר באופן משמעותי בנשים, בעיקר בתקופה הטרום-וסתית. גיל ההופעה הממוצע הוא 25-20.

מהלך ההפרעה

המהלך יכול להתאפיין בהתקפים בודדים וביניהן תקופות ארוכות ללא גניבה, בתקופות עם גניבות מרובות וביניהן תקופות של הפוגה, במהלך מתמשך כרוני ללא הפוגות. הפרעה זו יכולה להימשך שנים, למרות הרשעות חוזרות וענישה.

טיפול

בימינו נתפסת ההפרעה כשייכת לטווח ההפרעות הכפיתיות-טורדניות ומכתיבה טיפול משולב, התנהגותי-קוגניטיבי ותרופתי. אין ראיות ברורות לגבי יעילות הטיפול, אך טיפולים בתרופות מסוג Selective Serotonin Reuptake Inhibitors) SSRI) נמצאו כיעילים ומוצעים כקו ראשון. כמו כן, נוסו בהצלחה חלקית ליתיום וחומצה ולפרואית, אנטגוניסטים לאופיאטים כמו נלטרקסון וכן תרופות נוגדות חרדה ממשפחת הבנזודיאזפינים ובוספירון וכמובן שילובים שונים של תרופות אלו.




פורומים, 

זמנית לא ניתן לשאול שאלות בפורום זה.
הודעה
מחבר
תאריך/שעה




הצטרפו לאינדקס הרופאים!