ADD הפרעת קשב וריכוז (Attention Deficit Disorder)

ראשי

תאור

ADD, הפרעת קשב וריכוז (Attention Deficit Disorder), היא הגדרה שכבר אינה נמצאת בשימוש מקצועי ומתארת מצב של הפרעות קשב וריכוז ללא היפראקטיביות. כיום נהוג להשתמש במונח ADHD, המתבטאת גם בהיפראקטיביות, כך על פי המדריך אמריקאי החמישי לאבחון הפרעות נפשיות (Diagnostic and statistical manual of mental disorder (DSM) 5)  וגם על פי הסיווג הבין לאומי ה-11 למחלות (International Classification of Disease (ICD) revision 11). 

הפרעות קשב וריכוז, כמו גם הפרעת היפראקטיביות (ADHD) הן מצב כרוני אשר מופיע בילדים ואף ממשיך איתם אל תוך חייהם הבוגרים. הבעיות אשר משויכות אל הפרעות קשב וריכוז כוללות בין היתר חוסר קשב, פעילות יתר (היפראקטיביות) והתנהגות פזיזה (אימפולסיבית). 

ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז מתמודדים בעיקר עם הערכה עצמית נמוכה, קשרים חברתיים בעיתיים והגעה להישגים נמוכים במסגרת הלימודים בבית הספר.

אישה סובלת מ-ADD הפרעת קשב וריכוז

בעוד שהטיפול ב-ADD אינו יכול לרפא את ההפרעה, הוא כן יכול לסייע לטפל בתסמינים שלה. הטיפול כולל בדרך כלל ייעוץ נפשי, מתן טיפול תרופתי או שילוב של שניהם יחדיו.

האבחנה של הפרעת קשב יכולה להיות מטילת אימה, והתסמינים המלווים את ההפרעה יכולים להוות אתגר להתמודדות, הן להורים והן לילדים. אולם, הטיפול בהפרעה יכול להיות נקודת מפנה חיובית ורוב הילדים הסובלים מ-ADD גדלים להיות בוגרים פעילים, מלאי חיים ומצליחים.

הפרעות קשב וריכוז הן שכיחות ביותר, ומחקרים מעידים על שכיחות הולכת וגדלה בשנים האחרונות. האומדן המקובל כיום הינו כ- 3%-7% מהילדים, אך מספר מחקרים מארה"ב דיווחו על שיעור של כ- 20%. בצורתה ההיפראקטיבית ההפרעה נפוצה יותר בקרב בנים, ויתכן שבנות סובלות יותר מחוסר קשב ללא היפראקטיביות, אך משום שהתנהגותן פחות מתבלטת ואינה מפריעה לסביבתן, הן מאובחנות פחות ונוטות לוותר על הישגים אקדמיים ומקצועיים. ההפרעה היא לרוב מולדת, אך האבחון הוא בד"כ בגיל בית הספר .


סימפטומים


אבחון ההפרעה נעשה לרוב בגיל בית הספר. ניתן להבחין בתסמינים כבר בגיל הינקות, כאשר נראית רגישות יתר לגירויים (תינוק שמוטרד משינויי טמפרטורה, אור רעש וכד'), וכן במאפיינים כמו פעלתנות יתר וחוסר שקט מוטורי, או להיפך - רפיון וחולשה, שעות שינה מרובות והתפתחות איטית מהרגיל. מאפיין בולט בהמשך החיים הוא קושי בהתארגנות, בשמירה על סדר ובעמידה בלוחות זמנים. בעיות אלו מביאות לקשיים בהשלמת עבודות או מטלות וקושי בקיום הבטחות. בעת ביצוע מטלות שגרתיות יכול להשתנות טווח הקשב הקצר. בביצוע מטלה יוצאת דופן ומעוררת עניין, עולה יכולת הריכוז וההתמדה ומשתפרת יכולת הביצוע .

על פי איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי, ישנם תשעה תסמינים המקושרים בהפרעת קשב ADD. למרות שכמעט כולם סובלים לעיתים מהפרעות בקשב, אנשים הסובלים מ-ADHD ובעיקר מחוסר קשב (המוכר כ-ADD), יסבלו מהתסמינים בתדירות גבוהה מאוד. התסמינים עשויים להפריע בפעילות היום יומית בעבודה, עם בני המשפחה ובמצבים חברתיים.

תשעת התסמינים הם:

  1. קושי תדיר להישאר מרוכזים במשימה בעבודה, בבית או בזמן משחק.
  2. חוסר תשומת לב לפרטים, או טעויות רשלניות בעבודה או בזמן ביצוע משימות אחרות באופן תדיר.
  3. קושי בארגון משימות או פעילויות המביא לפספוס של יעדים בעבודה, ועבודה לא מאורגנת.
  4. הדעת מוסחת בקלות.
  5. באופן תדיר לא מצליחים לעקוב אחר הוראות או נכשלים בהשלמת משימות בעבודה, במטלות בית או בפעילויות אחרות.
  6. שוכחים באופן תדיר לבצע מטלות שגרתיות כמו לשלם חשבונות, להשיב שיחת טלפון, להגיע לפגישות.
  7. נמנעים ממשימות אשר דורשות ריכוז למשך זמן ארוך כמו הכנת דוחות ומילוי תפסים.
  8. מאבדים חפצים הנחוצים להשלמת משימות או פעילויות לעיתים קרובות.
  9. נראים כלא מקשיבים, אפילו כאשר מדברים אליהם ישירות .

מבוגרים עשויים לסבול מהבעיה, אם הם חווים בעיות חמורות או כרוניות בגלל חמישה או יותר מהתסמינים הנ"ל, וזאת במידה ואין להם הפרעה נפשית אחרת שיכולה להסביר את התסמינים, או שיש להם כמות מעטה או אין להם בכלל סימנים של היפראקטיביות (hyperactivity) או אימפולסיביות impulsivity)).

סיבות וגורמי סיכון

הגורם ל-ADD אינו ברור, אך לעיתים קרובות הבעיה עוברת במשפחה. 

ככל הנראה ישנו בסיס גנטי ונוירו-ביולוגי לבעיה. בדרך כלל, מבוגרים הסובלים מ-ADD פיתחו את הבעיה בזמן הילדות וגיל ההתבגרות. בזמן בית הספר היסודי וחטיבת הבינים, רוב הסיכויים שנזפו בהם, דעתם הוסחה בקלות, והם נטו להגיש עבודות לא גמורות לעיתים קרובות. אך משום שהילדים הסובלים מסוג זה של הפרעת קשב, אשר לרוב אינם אימפולסיביים ותזזיתיים, הבעיה ככל הנראה לא אובחנה עד שהגיעו לגיל ההתבגרות או אפילו לאחר מכן. הדבר נכון במיוחד עבור ילדות ונשים הסובלות מהבעיה, שנוטות להיות יותר שקטות מאלו שאינן סובלות מהבעיה, ולכן אינן מתבלטות בכיתה. ישנם מקרים בהם נשים אלו אינן מאובחנות, עד שאחד מילדיהן מאובחן, ואז הן עשויות לשים לב לדמיון שביו דפוסי ההתנהגות של ילדיהן ושלהן.

חוקרים מנסים למצוא אם ישנו קשר בין התגובה האישית והחברתית לטראומה, בעיות אחרות הקשורות בהריון או חשיפה בהריון לרעלנים, אלכוהול וטבק, ללידה מוקדמת ומשקל לידה נמוך, לבין התפתחות של הפרעת קשב. 

תופעות נלוות וסיבוכים

אין זה נדיר שלהפרעת קשב וריכוז נלוות הפרעות נוספות כגון הפרעת התנהגות, ליקויי למידה, והפרעות מצב רוח או חרדה, שיכולות להיות משניות להפרעת הקשב (כמו התפתחות של דיכאון כתוצאה מתסכול מתמשך), או נבדלות ממנה (כמו קשיים בביצוע מטלות לימודיות כתוצאה מדיסלקציה, ולא רק בגלל הפרעות קשב וריכוז). 

אבחון ובדיקות

אבחון ובדיקות

לא קיים מבחן בודד עבור אבחון ADD, כמו גם ADHD, עניין המקשה לעיתים באבחנת ההפרעה. איסוף מידע רב ככל האפשר בנוגע לילדכם היא הדרך הטובה ביותר לקבלת אבחנה מדויקת ולשלילת מגוון הפרעות ילדות אחרות מהן ילדכם עלול לסבול.

השלב הראשון של אבחון הבעיה מתחיל בדרך כלל בביצוע בדיקה רפואית מקיפה, בליווי שאלות הנוגעות לבריאות הכללית של ילדכם, בעיות רפאיות, הופעת תסמינים, ובעיות וסוגיות הצצות ועולות בבית הספר או בבית. 

האבחנה של ADD הידוע כיום כ-ADHD במצג שולט של חוסר קשב, ניתנת כאשר:

•מתקיים דפוס עקבי של חוסר קשב אשר מפריע לתפקוד או להתפתחות. שישה או יותר מתוך תשעת תסמיני חוסר הקשב שצוינו לעיל, נמשכו במשך שישה חודשים לפחות, עד כדי רמה שפוגעת בפעילות החברתית והאקדמאית/תעסוקתית. במתבגרים מעל גיל 17 ובמבוגרים, שאינם סובלים מהפרעות נפשיות אחרות, מספיקים חמישה תסמינים לשם אבחון הבעיה.

  • לא ניתן לאבחן היפראקטיביות ואימפולסיביות בששת החודשים האחרונים.
  • מספר תסמינים של חוסר קשב או של היפראקטיביות/אימפולסיביות הופיעו לפני גיל 12 שנים.
  • מספר תסמינים של חוסר קשב או של היפראקטיביות/אימפולסיביות נמצאים בשנים או יותר מהמסגרות – בבית, בבית הספר או בעבודה, עם חברים ובני משפחה, ובפעילויות אחרות.
  • יש עדות ברורה לכך שהתסמינים פוגעים באיכות התפקוד החברתי, האקדמאי או התעסוקתי.
  • התסמינים אינם מופיעים רק בזמן התקף של מחלה פסיכוטית כלשהי, ואינם ניתנים להסבר על ידי הפרעה נפשית אחרת (דיכאון, חרדה וכו'). 

מניעה וטיפול

טיפולים ותרופות

הטיפולים המקובלים להפרעת קשב אצל ילדים כוללים מתן טיפול תרופתי וייעוץ. טיפולים אחרים המסייעים בהקלה על התסמינים כוללים ארגון מתחם מיוחד בתוך הכיתה, כמו גם תמיכה משפחתית וקהילתית.

טיפול תרופתי: כרגע תרופות ממריצות ותרופות ההרגעה הן הנפוצות ביותר הניתנות ללוקים בהפרעת הקשב. תרופות ממריצות לטיפול בהפרעה כוללות בין השאר:

אף על פי שמדענים אינם מבינים לגמרי כיצד תרופות אלה פועלות, נוצר הרושם כי הן ממריצות את המוח ומאזנות את רמות הכימיקלים של המוח המכונים "המעבירים הכימיים הבין עצביים". 

תרופות אלו לטיפול בהפרעת ADD מסייעות לשפר את התסמינים העיקריים המלווים את ההפרעה, לעיתים אף בצורה דרמטית. אולם, ההשפעה של תרופות אלה מתפוגגת יחסית במהירות.

אלו הן תופעות הלוואי הנפוצות ביותר בזמן טיפול תרופתי של ממריצים אצל ילדים:

  • חוסר תיאבון.
  • ירידה במשקל.
  • בעיות שינה.
  • חוסר שקט ועצבנות כאשר השפעת התרופה מתפוגגת.

ייתכן כי מספר ילדים הנוטלים תרופות מסוג זה יפתחו תנועות שריר קופצניות, כגון עוויות (טיקים), אך אלה לרוב נעלמים כאשר מווסתים ומורידים את המינון של התרופות. 

בנוסף לכך, תרופות ממריצות עלולות להיות בעלות השפעה גם בהאטה בצמיחה אצל ילדים, למרות שברוב המקרים העיכוב בצמיחה אינו נשאר לצמיתות. התעוררה דאגה מסוימת לגבי השימוש בתרופות ממריצות אצל ילדים הסובלים מהפרעת ADHD ושנמצאים בגיל טרום בית הספר.

תרופות אחרות לטיפול ב- ADD כוללות בין השאר:

  • נוגדי דיכאון.
  • Clonidine ו- Guanfacine. תרופות אלה נועדו לטיפול ביתר לחץ דם, והוכחו כיעילות לטיפול גם בהפרעת ADHD.

ילדים הלוקים בהפרעת ADD, כמו אלו הלוקים ב-ADHD, מפיקים לרוב תועלת רבה משיחות ייעוץ והכוונה או מטיפול התנהגותי. כל אלה יכולים להינתן על ידי פסיכיאטר, פסיכולוג, עובד סוציאלי או עובדים אחרים של בריאות הנפש המוסמכים לכך. חלק מן הילדים הסובלים מהפרעת ADD עלולים לסבול מתופעות נלוות כגון הפרעת חרדה או דיכאון. במקרים אלו, ייעוץ והכוונה יכולים לסייע בטיפול הן בהפרעה והן בתופעות הנלוות אליה.

  • סוגי הייעוץ הנפוצים כוללים בין השאר:
  • טיפול נפשי (פסיכותרפיה).
  • טיפול התנהגותי.
  • טיפול משפחתי.
  • תרגול מיומנויות וכישורים חברתיים.
  • קבוצות תמיכה.
  • תרגול מיומנויות הוריות.

התוצאות הטובות ביותר מתקבלות כאשר עובדים בשיתוף פעולה מלא בין המורים, ההורים, המטפלים, היועצים והרופא, וכולם עובדים יחד כקבוצה למען השגת מטרה משותפת. ההורים יכולים לסייע על ידי עשיית מאמצים לעבוד בשיתוף פעולה עם המורים של הילד, ועל ידי הפנייתם למקורות מוסמכים לקבלת מידע ותמיכה לשיפור המצב בזמן הלימודים. 

מניעה

אין שום דרך למנוע ADD. אולם, ישנם מספר צעדים אותם תוכלו לנקוט על מנת למנוע את הבעיות הנוצרות כתוצאה מההפרעה, ובכדי להבטיח שילדכם בריא מבחינה גופנית, נפשית ורגשית ככל הניתן:

  • בזמן ההיריון יש להימנע מכל דבר אשר עלול להזיק להתפתחות התקינה של העובר. אין לשתות אלכוהול, לעשן סיגריות או לצרוך סמים.
  • יש לשמור על הילד מפני חשיפה לחומרים מזהמים ולרעלים, אשר כוללים בין השאר: עשן סיגריות, כימיקלים תעשייתיים או חומרי הדברה חקלאיים וצבעי עופרת (העלולים להימצא בבתים ישנים).
  • היו עקביים, הציבו גבולות ברורים והפיקו מסקנות ברורות מהתנהגות ילדיכם.
  • דאגו לארגן סדר יום יומי קבוע לילדכם המגדיר במפורש את ציפיותיכם ודרישותיכם בצורה ברורה בכל הנוגע לשעת השינה, היקיצה בבוקר, זמני הארוחות, ביצוע מטלות פשוטות בבית וזמני הצפייה במסכים (טלוויזיה, מחשב, סלולרי וכו').
  • הימנעו מריבוי משימות בזמן שאתם משוחחים עם ילדכם, צרו קשר עין כאשר אתם נותנים הוראות, וקחו לכם מספר דקות מדי יום על מנת לשבח את ילדכם.

עבדו בשיתוף פעולה מלא עם המורים והמטפלים של ילדיכם על מנת לאבחן בעיות מוקדם ככל הניתן. במידה וילדכם אובחן כלוקה ב- ADD או בכל לקות אחרת המפריעה ללימודים או ליחסים החברתיים של ילדכם, טיפול מוקדם יכול לסייע במיתון ההשפעה וההפרעה על ניהול אורח חייו התקין. 






פורומים, 

זמנית לא ניתן לשאול שאלות בפורום זה.
הודעה
מחבר
תאריך/שעה



הצטרפו לאינדקס הרופאים!