מחלת גושה (Gaucher's disease)

ראשי
אבחון ובדיקות
מניעה וטיפול
שאלות ותשובות

תאור

מחלת גושה היא מחלת אגירה תורשתית (אוטוסומית רצסיבית) והיא תוצאה של ליקוי בפעילות האנזים הליזוזומי גלוקוצרברוזידזה הגורם להצטברות גלוקוצרברוזידזה בתאים המונוציטים-מאקרופאגים. בהתאם לכך האיברים הנפגעים העיקריים הם הטחול, הכבד ומערכת השלד.
המחלה נפוצה במיוחד בקרב יהודים אשכנזים (שכיחותה 1 ל-850) ומכאן חשיבותה בישראל. ההתעניינות האוניברסלית במחלה גדלה בעקבות הופעתו של טיפול אנזימי יעיל אך יקר, בשנת 1991. למעשה, רבים רואים במחלת הגושה "מחלת מודל" לטיפול במחלות אגירה ליזוזומיות אחרות, וכן כאבן בוחן להתמודדות של מערכות הבריאות עם העלויות החריגות של טיפולים חדשניים.

המחלה קרויה על שמו של סטודנט לרפואה שבשנת 1882 תיאר ממצאים של נתיחה שלאחר המוות, בגופתה של צעירה בת 32 אשר לקתה בטחול מוגדל עם הסננה ניכרת של תאי ענק. אגירת השומנים הובנה כחמישים שנה מאוחר יותר, ורק בשנת 1965 זוהה החסר התורשתי של הגלוקוצרברוזידזה כגורם למחלה. שיבוט הגן באמצע שנות ה-80 פרץ את הדרך לעידן הגנטיקה המולקולתית, שיפר את יכולות האבחון (בעיקר של נשאים), פתח אופקי מחקר חדשים והניח את אבן היסוד לטיפול העתידני בהשתלת גנים.

למחלה 3 צורות הסתמנות:
הסוג הראשון Type I - ("סוג המבוגרים" או הצורה הכרונית שאינה נירונופתית) מוגדר על ידי היעדר מעורבות של מערכת העצבים. זוהי הצורה הנפוצה ביותר של המחלה, עם שכיחות מוגברת ביהודים אשכנזים. בקרב לא-יהודים שכיחותה נעה בין 1:50,000 ל-1:1,000,000. קיים מגוון רחב בהסתמנות הקלינית (ב"פנוטיפ") ממצב אי-תסמיני לחלוטין ועד נכות קשה עקב מעורבות רב-מערכתית.

הסוג השני Type II - ("סוג התינוקות" או הצורה הנירונופתית החדה) מאופיין על ידי מעורבות קשה ביותר של מערכת העצבים, ובמוות בגיל מוקדם, מגיל ימים ועד שנתיים.

הסוג השלישי Type III - ("סוג הנעורים" או הצורה הנירונופתית התת-חדה) מאופיין על ידי מעורבות פחות קשה של מערכת העצבים עם שרידות, ללא טיפול, עד גיל נעורים.

עד כה תוארו למעלה מ-250 מוטציות שונות בגן הגלוקוצרברוזידזה, אולם יכולת הניבוי של ההתפתחות הקלינית על סמך הפגם הגנטי, מוגבלת למדי. עם זאת, מספר תצפיות מסייעות בייעוץ גנטי ובקביעת הפרוגנוזה: המוטציה היהודית הנפוצה ביותר 1226G N370S בצורה הומוזיגוטית, גורמת להפרעה קלה יחסית, וכאשר מופיעה על אלל אחד היא מבטיחה שמערכת העצבים המרכזית לא תהיה מעורבת.

אצל החולה האופייני יופיע טחול מוגדל או תרומבוציטופניה שנתגלו באקראי במסגרת בירור נטייה לדימום, כגון דימום מהאף, כתמים כחולים או דימום מוגבר לאחר עקירת שיניים או בעקבות ניתוח. בבדיקה יש לשים לב להגדלת הכבד, ולעיתים, אצל ילדים - לפיגור בגדילה לגובה.

חולים במצב קשה עלולים ללקות בהתקפים של כאבי עצמות עזים (Bone crises) ובהמשך, בנטייה לשברים פתולוגיים או להתפתחות נמק אי-ואסקולארי של מיפרקים גדולים (בעיקר מיפרקי הירכיים). מעורבות קלינית של הריאות נדירה והיא מופיעה בקרב החולים במחלה בדרגתה הקשה ביותר. אורך החיים אינו מושפע בדרך כלל מקיום מחלת הגושה.

ד"ר ארי זימרן

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007

אבחון ובדיקות

האבחון מבוסס על בדיקת דם שבה מודגמת פעילות נמוכה של האנזים ביתא-גלוקוזידזה (רצויה גם בדיקת המוטציות ברמת הדנ"א), ואין צורך יותר בשאיבת לשד עצם להדגמת תאי הגושה האופייניים. ניתן לבדוק את האנזים גם במי שפיר או בבסיסי השיליה. בבדיקות מעבדה נוספות ניתן לעיתים להדגים עלייה במדדי דלקת, וכן בסמנים ייחודיים כדוגמת כיטוטריוזידזה.

טיפולים ותרופות

הטיפול השגרתי כיום מבוסס על עירוי של האנזים גלוקוצרברוזידזה (Cerezyme®) לתוך הווריד המביא להקטנת הטחול והכבד, לשיפור בתמונת הדם ובמדדים הביוכימיים השונים, ולהפחתה בכאבי העצמות. כאשר טיפול זה ניתן לילדים, מושגת צמיחה בגובה ונמנעים הסיבוכים הגרמיים שגרמו לעיקר התחלואה בעבר. השפעות הלוואי נדירות וקלות יחסית. אצל כ-10% מהחולים מתפתחים נוגדנים לא-מנטרלים לאנזים, והם בדרך כלל נעלמים כעבור כשנה.

כריתת טחול כמעט שאינה נדרשת כיום, בעוד שניתוחים אורתופדיים (בעיקר החלפת מיפרקים) מסייעים לחולים שלקו בסיבוכים גרמיים לפני קבלת הטיפול באמצעות האנזים. החסרונות העיקריים של הטיפול הם התלות בעירויים תוך-ורידיים, המחיר הגבוה (מעל 100,000$ לשנה לחולה הממוצע, בישראל) ואי-יכולתו להגיע למוח כדי למנוע החמרה במערכת העצבים, בצורה הניורונופתית.

גישה חדשה לטיפול פומי (דרך הפה) באמצעות מולקולות קטנות שמעכבות את הסינתזה של הגלוקוצרברוזידזה (תרופה ראשונה כזו כבר אושרה לשיווק באירופה בנובמבר 2002), עשויה להשפיע גם על הצורות הנירונופתיות של מחלת גושה, וגם על מחלות אגירה נוספות. בעתיד הרחוק יותר, השתלת גנים או שיפור בטכנולוגיה של השתלת תאי אב, עשויות להביא לא רק לשיפור במדדי המחלה, אלא אף לריפויה.




פורומים, מחלות לב נשים

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
הפסקת מדללי דם לפני עקירת שן אביטל 13/07/2019 21:38
  • לפני חצי שנה עברתי התקף לב וניתוח מעקפים. לוקחת ברילנטה 90 פעמיים ביום במקום אספרין(עקב רגישות).צריכה לעבור עקירה בשן. רופא השיניים חושש מדימום יתר. בביקורת לפני כשבועיים הקרדיולוג אמר לי לא להפסיק את הברילנטה אף יום. רופא המשפחה אומר להפסיק ל5 ימים. מה לעשות?

  • + הוסף תגובה
שינים טלי פורטר 14/07/2019 06:56
  • א. עליך לפנות שוב לקרידולוג שלך ולברר מדוע ב. בדכ לאחר כחצי שנה ניתן לעשות הפסקה של כ5 ימים לטובת הטיפול הנל ברם.. רק הקרדיולוג יודע את כל הפרטים ויתכן שיש סיבות שאיני ערה אליהן!! אז לפנו לקרידולוג ולברר מהי הסיבה בעטיה חצי שנה לאחר התקף לב לא ניתן לדעתו להפסיק ברילינטה לטובת הטיפול

  • + הוסף תגובה
הפסקת מדללי דם לפני עקירת שן אביטל 13/07/2019 21:34
  • לפני חצי שנה עברתי התקף לב וניתוח מעקפים. לוקחת ברילנטה 90 פעמיים ביום במקום אספרין(עקב רגישות).צריכה לעבור עקירה בשן. רופא השיניים חושש מדימום יתר. בביקורת לפני כשבועיים הקרדיולוג אמר לי לא להפסיק את הברילנטה אף יום. רופא המשפחה אומר להפסיק ל5 ימים. מה לעשות?

  • + הוסף תגובה
קרדילוק לימור 02/07/2019 21:49
  • על מנת לבצע איסוף שתן למטהנפרינים וקטכולאמינים עליי להפסיק ליטול את התרופה קרדילוק שאני לוקחת 5 מ"ג כל בוקר. אמורה להפסיק לגמרי 72 שעות . איך אני אמורה לעשות זאת בהדרגתיות? אני בת 45 .

  • + הוסף תגובה
בטא בלוקרס טלי פורטר 02/07/2019 23:54


הצטרפו לאינדקס הרופאים!