תת-סוכר בדם (Hypoglycemia)

ראשי
מניעה וטיפול
שאלות ותשובות

תאור

רמת הסוכר באדם בריא נעה בטווח צר של 150-60 מ"ג/ד"ל, למרות שינויים משמעותיים בצריכת סוכר וניצולו. תת-סוכר דם (תת-סוכר בדם) מוגדר כערך סוכר בדם הנמוך מ-50-45 מ"ג/ד"ל. המקור העיקרי לסוכר בגוף הוא המזון. בזמן צום, רמת הסוכר בדם נשמרת על ידי שני תהליכים: א. פירוק של מאגר סוכר המצוי בכבד הקרוי גליקוגן; ב. יצירת סוכר מחדש בעיקר בכבד ופחות בכליה; תהליך זה קרוי גלוקונאוגנזה. ההורמון העיקרי האחראי על ויסות רמת הסוכר בדם הוא האינסולין. הוא מוריד את רמת הסוכר בדם, וכאשר רמת הסוכר יורדת אל מתחת ל-80 מ"ג/ד"ל הפרשתו נפסקת. כאשר רמת הסוכר יורדת ל-70-65 מ"ג/ד"ל מופרשים מספר הורמונים שפעילותם נוגדת את פעילות האינסולין. בשלב ראשון מופרשים גלוקגון ואדרנלין המעודדים פירוק גליקוגן ויצירה מחודשת של סוכר, מעלים על ידי כך את רמת הסוכר ומונעים תת-סוכר בדם. בהמשך, מופרשים גם הורמון הגדילה וקורטיזול שפעילותם איטית יותר וממושכת.
ד"ר יואב מיכוביץ
ד"ר מיכה רפופורט

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007



סימפטומים


סף רמת סוכר בדם שלאחריו מופיעים תסמינים שונה מאדם לאדם. לדוגמה, אצל חולים עם אירועי תת-סוכר בדם נישנים הסף עלול לרדת. וכן עשוי הוא לעלות אצל חולי סוכרת לא מאוזנים שערכי הסוכר הממוצעים שלהם גבוהים מהמקובל. מצב זה קרוי תת-סוכר בדם יחסי. ההגדרה המדויקת של תת-סוכר בדם כוללת שלושה מרכיבים: 1. תסמינים אופייניים לתת-סוכר בדם; 2. רמת סוכר נמוכה בדם הנמדדת בו-בזמן; 3. היעלמות התסמינים לאחר עליית רמת הסוכר בדם.

התסמינים האופייניים לתת-סוכר בדם מחולקים לשניים: 1. ירידה ברמת הסוכר לערכים סביב 55 מ"ג/ד"ל, מלווה בתופעות כגון חרדה, הזעה, רעב, רעד, חיוורון ודפיקות לב מואצות; 2. המשך הירידה ברמת הסוכר אל מתחת ל-50 מ"ג/ד"ל גורם לשינויים בהתנהגות, הכוללים: בלבול וירידה במצב ההכרה עד למצב קיצוני של פרכוס ואף למוות. תופעות אלו הן תוצאה של ירידה באספקת הסוכר למוח.



סיבות וגורמי סיכון

תת-סוכר בדם עלול להופיע אצל אנשים בריאים, אצל חולים שאינם חולי סוכרת ואצל חולי סוכרת הנמצאים בטיפולים שונים בתרופות להורדת רמת הסוכר בדם, בין אם מדובר באינסולין ובין אם מדובר בתרופות הניתנות בדרך פומית, בעיקר ממשפחת סולפונילאוראה (גלובן, גליבטיק). בהופעת תת-סוכר בדם באנשים אחרים יש לשקול הגורמים האפשריים הבאים:

1. נטילת תרופות כגון סליצילטים (אספירין), כינין (טיפול במלריה) או שתיית אלכוהול

2. גידול נדיר בלבלב המפריש אינסולין, אינסולינומה

3. נטילת תרופות להורדת סוכר למרות שאינם חולי סוכרת (Factitious).

להופעת תת-סוכר בדם אצל חולים שאינם חולי סוכרת יכול להיות אחד מהגורמים הבאים: זיהום חד; גידולים; חסר בהורמונים, בעיקר בקורטיזול ובהורמון גדילה; ומחלת כבד או כליות כרונית חדה.

יש סיבות רבות נוספות היכולות להתבטא בתת-סוכר בדם, אך הן נדירות מאוד, כגון חסר מלידה באנזימים.

תת-סוכר בדם המופיע לאחר ארוחה נדיר יחסית ועלול להתרחש לאחר ניתוח קיבה עם מעבר מהיר של אוכל מהקיבה למעי. מצב זה עלול לגרום לעלייה מהירה של רמת סוכר הדם אשר מלווה בתגובת-יתר של הפרשת אינסולין הגורמת בסופו של דבר לתת-סוכר בדם.

בחולי סוכרת הסיבה השכיחה ביותר לתת-סוכר בדם היא טיפול-יתר בתרופות להורדת סוכר. חולי סוכרת הנמצאים בסיכון-יתר להתפתחות תת-סוכר בדם הם חולים ללא כל הפרשה עצמונית של אינסולין ואשר תלויים בזריקות אינסולין. אצלם לא קיים מנגנון ההגנה הראשון נגד תת-סוכר בדם, כלומר, המנגנון המאט או מפסיק את הפרשת האינסולין עם הירידה ברמת הסוכר, וכן בחולי סוכרת עם אירועים נישנים של תת-סוכר בדם, אשר אצלם חלה ירידה בסף של רמת הסוכר להפרשת אדרנלין, והפרעה בהפרשת גלוקגון.

התסמין הראשון לתת-סוכר בדם בחולים אלו עלול להיות ירידה במצב הכרה ללא תסמינים מקדימים, לא הזעה ולא רעב.

טיפולים ותרופות

הטיפול המיידי בתת-סוכר בדם הוא במתן סוכר או בזריקת גלוקגון. מומלץ, אם אפשר, לתת סוכר רק לאחר שנלקח דם למדידת רמתו, על מנת לוודא שהתסמינים של החולה נובעים מתת-סוכר בדם.

אם מצב ההכרה של החולה תקין מומלץ לתת סוכר בדרך פומית. לחולים בהכרה מעורפלת יש להזליף סוכר דרך הווריד.

בשלב השני יש להתחיל בבירור הסיבה לתת-סוכר בדם, על מנת לקבוע טיפול שימנע אירועים דומים בעתיד. לדוגמה בחולי סוכרת עם טיפול-יתר של אינסולין יש להפחית במינון; אצל חולים עם אינסולינומה יש לכרות את הגידול.




פורומים, 

זמנית לא ניתן לשאול שאלות בפורום זה.
הודעה
מחבר
תאריך/שעה




הצטרפו לאינדקס הרופאים!