זיהומים במעטפת המוח (Meningitis)

ראשי
אבחון ובדיקות
מניעה וטיפול

תאור

דלקת מעטפות המוח (Meningitis) היא מחלה דלקתית של המעטפות הרכות העוטפות את המוח ואת חוט השדרה, מחמת זיהום מחיידקים או מנגיפים. דלקת במעטפות המוח שמחולליה חיידקים
תוחלת (פרוגנוזה): סיכויי ההחלמה ללא נזק שאריתי טובים, ובמחקרים רפואיים אמדו את שיעור ההחלמה המלאה ב-90%, בתנאי שהטיפול ניתן בשלב מוקדם. הגורמים העשויים לפגוע בסיכויי ההחלמה הם בעיקר מצב בריאותי לקוי של החולה, עיכוב בהתחלת הטיפול, זן חיידק אלים מהרגיל.
דלקת עקרה של מעטפות המוח: בדלקת זו של מעטפות המוח לא צולח זיהוי המחולל באמצעות ניסיון לגדלו מנוזלי הגוף במצע תרבית ומכאן נגזר שמה (אולם קיימות שיטות נוספות המסייעות בזיהוי המחולל). על פי רוב המדובר במחולל נגיפי (ובמקרים אלו הדלקת היא דלקת של מעטפות המוח מנגיפים), במיעוט המקרים המדובר במחולל זיהום אחר כגון טפיל.
דלקת של מעטפות המוח שמחולליה נגיפים (מנינגיטיס וירלית)
הנגיפים השכיחים ביותר כמחוללי דלקת במעטפות המוח הם נגיפי אנטרו (Entrovirus). מחוללים נגיפיים שכיחים אחרים הם נגיפי הארבו (Arbovirus), נגיף השלבקת הפשוטה מסוג 2 (Herpes simplex type 2) ונגיף הכשל החיסוני האנושי (HIV). היארעות הזיהומים בשל נגיפי האנטרו והארבו היא בעלת דפוס עונתי ושכיחותם גדלה באופן ניכר בחודשי הקיץ.
תוחלת (פרוגנוזה): המחלה בעלת מהלך שפיר, החום וכאבי הראש מתפוגגים בתוך כשבוע, ולמעט מקרים נדירים ההחלמה בדרך כלל מלאה.

ד"ר זאב ניצן

סימפטומים


התסמינים והסימנים לדלקת במעטפות המוח: (המינוח "תסמין" מתייחס לתופעה שאותה חש ומתאר החולה, בעוד שהמינוח "סימן" מתייחס לממצא המתגלה לרופא במהלך הבדיקה). דלקת מעטפת המוח מתבטאת על פי רוב בתסמינים הבאים: כאב ראש, בעת-אור (פוטופוביה) ובסימנים: חום, נוקשות בהנעת הצוואר בעיקר במישור קדמי-אחורי (ייתכן שנוקשות מסוג זה לא תימצא בבדיקת יילודים וקשישים). ביטויים אפשריים נוספים הם: שינוי במצב ההכרה, בחילה והקאה, פרכוסים, ליקוי בתפקוד עצבי גולגולת, ובתינוקות וילדים ייתכנו בנוסף - גריות-יתר, אי-שקט והפרעה בהרגלי האכילה.

סימנים ותסמינים לדלקת עקרה של מעטפות המוח: התסמינים השכיחים הם כאבי ראש, בחילות, חולשה כללית והסימן השכיח בבדיקה הוא קושי בהנעת הצוואר ("קשיון עורף"). לרוב ההסתמנות סוערת פחות מאשר זו המאפיינת את הדלקת במעטפות המוח שמחולליה חיידקים.

סיבות וגורמי סיכון

הסיבות לדלקת במעטפות המוח: השכיחים מבין מחוללי דלקת זו הם: פנימוקוק (האחראי למחצית המקרים בקירוב, והוא הגורם לרוב מקרי התמותה), מנינגוקוק (אשר מתבטא לעיתים כתפרחת מפושטת בעור המורכבת מנקודות בולטות שצבען ארגמני) והמופילוס (שיעור מקרי הזיהום שהמופילוס הוא מחוללו מצוי בירידה מתמדת מאז הפך החיסון כנגדו למקובל ומומלץ לתינוקות). שלושת המחוללים הללו אחראים לדלקת מעטפות המוח מחיידקים בשיעור של 80% מכל מקרי הדלקת מסוג זה. החשופים ביותר להתפתחות המחלה הם אלו הלוקים במוקד זיהומי פעיל כגון דלקת האוזן הפנימית, דלקת בגתות הפנים ('סינוסיטיס'), דלקת ריאות ודלקת פנים הלב. גורמי סיכון נוספים הם צמקת הכבד (צירוזיס), שתיינות, ממאירות של תאי הדם, הפרעה בתפקוד מערכת החיסון, וחבלת ראש שגרמה לדלף של נוזל המוח-שדרה בסמיכות זמן להופעת הזיהום. חיידקים מחוללי הדלקת במעטפות המוח ששכיחותם נמוכה יותר הם: סטרפטוקוקוס מקבוצה B הגורם לרוב הלוקים בדלקת זו בקרב יילודים עד גיל חודש, ליסטריה שאף הוא גורם למחלה בקרב יילודים וקשישים, סטפילוקוק זהוב הגורם לדלקת בקרב נפגעי חבלת ראש חודרנית או בקרב אלו שבוצעה בראשם פעולה רפואית פולשנית.

אבחון ובדיקות

אבחון דלקת במעטפות המוח: כיוון שהמחלה מסכנת חיים, אבחון מהיר וטיפול מייד לאחר קביעתו, הם בבחינת הכרח. סביר שסיפור המחלה, תסמיניה והסימנים העולים בבדיקת החולה, יעוררו חשד לקיומה של המחלה כבר בשלביה המוקדמים. בדיקת הבחירה לאישוש החשד היא נטילת דגימה מנוזל מוח-שדרה המתבצעת באמצעות דיקור מותני (פעולה שבמסגרתה מוחדרת מחט חלולה בין החוליות המתניות אל תוך תעלת השדרה. בתעלת השדרה נמצא הנוזל, שכמותו הכללית היא כ-150 סמ"ק, הוא יוצר מעטה נוזלי סביב המוח וחוט שדרה ומכאן שמו). המסקנות אודות קיומה או אי-קיומה של המחלה מופקות מניתוח הנוזל במעבדה. ממצאים של ריבוי תאים לבנים (בעיקר מסוג ניטרופילים - מקוטעי גרעין הקרויים כך בשל צורתו הבלתי סדירה של גרעינם) מונים לרוב ממאות ספורות ועד 10,000 תאים למילימטר מעוקב (ממ"ק), רמה נמוכה מהתקין של גלוקוזה וגבוהה מהתקין של חלבון, הם ממצאים התומכים בקיומה של המחלה. ניתן לזהות את מחולל הזיהום במספר דרכים, ביניהן: צפייה ישירה במיקרוסקופ, צביעה אופיינית בתכשירי צבע ייעודיים, צמיחה במצע התרבית ואף בדרך של התחקות אחר "טביעת האצבעות" הגנטית הייחודית לכל מחולל זיהום.

אבחון דלקת עקרה של מעטפות המוח: דיקור מותני לשם נטילת נוזל של מוח-שדרה ודגימתו הוא ההליך השכיח והמקובל לביסוס האבחון. הסתמנות הנוזל ממוח-שדרה האופיינית לזיהום מנגיפים היא: ריבוי מתון של תאי הדם הלבנים (מניינם נע על פי רוב בין 10 ל-1000 לממ"ק), רובם מסוג לימפוציטים (גרעינם בעל צורה מעוגלת וסדירה) וערך תקין של רמות גלוקוזה וחלבון (לעיתים רמת החלבון עלולה להיות מוגברת במעט).
מקובל לנסות ולתרבת את הנגיף (לגדל את הנגיף בתרבית, וניתן לדגום נגיף מהמצע כדי לקבוע את זהותו) מנוזלי גוף שונים: מנוזל מוח-שדרה, מדם ומשתן וכן מצואה ומריריות הלוע ("משטח גרון"). במקרים רבים התרבית עקרה ולא ניתן להסיק ממנה לגבי זהות המחולל. תבחין תגובת השרשרת של האנזים פולימרזה (Polymerase Chain Reaction - PCR) מאפשר זיהוי מדויק של המחולל ובמידת הצורך ניתן להסתייע גם בה.

טיפולים ותרופות

הטיפול בדלקת במעטפות המוח: מקובל, בשל טבעה מסכן החיים של המחלה, לטפל באמצעות אנטיביוטיקה מוקדם ככל האפשר, לרוב מייד לאחר ביצוע הדיקור המותני (לאחר הדיקור ולא לפניו כדי להימנע מ"מיסוך", שכן הטיפול משרה שינוי מהיר בתמונת הנוזל של מוח-שדרה, וייווצר קושי בזיהוי המדויק של המחלה ושל מחוללה) ולפני זיהויו של מחולל המחלה. הטיפול המקובל באמצעות אנטיביוטיקה הוא הטיפול בעזרת התרופה צפטריאקסון הניתנת בהזלפה לווריד, במינון של 4 גר' ליום. טיפול מקובל נוסף הוא בעזרת צפוטקסים בהזלפה דרך הווריד במינון של 12 גר' ליום.
ליילודים ולקשישים מוסיפים בדרך כלל אמפיצילין בהזלפה דרך הווריד במינון של 12 גר' ליום. לחולים הלוקים במחלה לאחר חבלה בראש, או לאחר פעולה פולשנית רפואית בראש, מקובל להוסיף גם ונקומיצין במינון 2 גר' ליום. באחרונה נמצא שהוספת קורטיקוסטרואיד מסוג דקסמתזון מפחית את שיעור התמותה ואת רמת הסיכון לנכות מתמדת בקרב מבוגרים הלוקים בהתנפחות רקמת המוח, עם לחץ תוך-גולגולתי מוגבר, ואשר מחלתם בעלת מהלך סוער. (הטיפול באמצעות קורטיקוסטרואיד מסוג דקסמתזון היה שכיח עד לפני זמן לא רב בילדים בלבד, ונמצא שהוא מפחית באורח משמעותי סיבוך של חירשות אצל חולים שמחולל מחלתם היה המופילוס. כאמור הועתק טיפול זה גם למבוגרים). זיהוי מחולל הזיהום והערכת רגישותו לתרופות השונות מאפשר את המשך הטיפול באמצעות התרופה המיטבית.

טיפול בדלקת עקרה של מעטפות המוח: לרוב הטיפול תומך (כגון מתן משככי כאבים ונוזלים דרך הווריד) ומונחה על פי התסמינים.

מניעה

מניעת דלקת במעטפות המוח: חיסון שגרתי המקובל בארץ בקרב תינוקות כנגד המופילוס אינפלואנזה הפחית מאוד את שיעור ההיארעות של דלקת מעטפות המוח שהוא מחוללה.
על מנת להפחית את הסיכון של התפשטות המחלה, יש לחסן אנשים ששהו בקרבת חולה שאובחן כלוקה בדלקת מעטפות המוח ואשר מחוללה הוא חיידק המנינגוקוק. כמו כן מקובל טיפול באמצעות תרופות אנטיביוטיות במתן פומי מסוג ריפמפין (במינון 600 מ"ג, פעמיים ביום, למשך יומיים), או ציפרופלוקסצין (במינון 500 מ"ג במתן פומי חד-פעמי, חד-יומי) כטיפול למניעת הידבקות של אנשים ששהו בקרבת חולים שלקו במחלה ואשר מחולליה זוהו כמנינגוקוק או כהמופילוס.




פורומים, 

זמנית לא ניתן לשאול שאלות בפורום זה.
הודעה
מחבר
תאריך/שעה




הצטרפו לאינדקס הרופאים!