ציסטינוזיס (Cystinosis)

ראשי
אבחון ובדיקות
מניעה וטיפול
שאלות ותשובות

תאור

ציסטינוזיס היא מחלה מטבולית הנגרמת מהצטברות של ציסטין בתוך הליזוזומים, שהם חלק מאברונים תוך-תאיים אשר מתבצעים בהם תהליכים מגוונים בחילוף החומרים של התא.
ציסטין, התרכובת הדו-גופריתית של חומצת האמינו ציסטאין, היא תוצר פירוק של חלבונים בתוך התא.
במצב תקין, עובר הציסטין מהליזוזום לנוזל התא (ציטוזול), שם הוא הופך לציסטאין ומנוצל מחדש לבניית חלבונים. מחלת הציסטינוזיס היא הפרעה במערכת ההעברה של הציסטין דרך דופן הליזוזום, וכתוצאה מכך הוא מצטבר בתוכו. בהיותו קשה-תמס נוצרים גבישים בתוך התאים, ומתהווה פגיעה במערכות ובאיברים רבים.
ההעברה התורשתית של המחלה היא אוטוזומית רצסיבית, ומעורב בה גן CTNS המקודד ליצירת החלבון ציסטינוזין. חלבון זה חיוני למעבר הציסטין דרך ממברנת הליזוזום ואי-ייצורו או ייצור פגום שלו גורם לאגירת ציסטין בליזוזומים. תוארו מספר מוטציות של הגן, וחומרת המחלה על צורותיה ואופייה, נקבעים לפי מיקום המוטציה וסוגה.
ד"ר זאב קציר

סימפטומים


לציסטינוזיס שלוש צורות של הסתמנות קלינית: של תקופת הינקות, צורת-ביניים ושל התקופה הבוגרת.
- המחלה בצורתה הקשה ביותר מופיעה בינקות, בגיל 6-3 חודשים. אופיינית לצורה זו היא הפגיעה בכליה המופיעה בשלב מוקדם, והמעורבות הרב-מערכתית המאוחרת במעט. סימניה, לפי מועדי הופעתם: מתן שתן מוגבר ביותר עד כדי ציחיון, שתייה מרובה, התפתחות וגדילה איטיים, רככת, צבע עור אפייני חום-אפור בהיר, ירידה בכושר הראייה וחולשת שרירים. במקביל מתפתחים חמצת מטבולית אבוביתית, איבוד ניכר של חומצות אמינו, זרחן, גלוקוזה ונתרן דרך הכליות (תסמונת פנקוני), אי-ספיקה בכליות שמגיעה לדרגה חמורה בסביבות גיל 6, ולאי-ספיקה סופנית בכליות בגיל 10 בקירוב. חלק מהחולים לוקה בפגיעה במוח לאחר גיל עשרים.
- צורת הביניים מופיעה מאוחר יותר והיא מחמירה בקצב איטי יותר. סימניה דומים למתואר במחלה שבתקופת הינקות, אך חמורים פחות. מופיעים לראשונה בגיל 8 וההחמרה בתפקודי הכליה עד למצב סופני חלה בסביבות גיל 15.
- הציסטינוזיס המופיעה בגיל מבוגר היא הקלה מבין השלוש. בדרך כלל אי-תסמינית ומתגלה עקב תלונה על קושי בראייה מסוג דחייה מאור (פוטופוביה). במקרים אלו האבחון נקבע בבדיקת עיניים ועל סמך גילוי משקעים של גבישי ציסטין על הקרנית.

אבחון ובדיקות

אבחון המחלה מתבצע על ידי בדיקת התכולה של ציסטין בתאי דם לבנים, בתאים ליפתיים (פיברובלסטים), או בבדיקת לשד העצמות. שיטה רגישה הנהוגה לאחרונה היא בדיקת חלבון קושר ציסטין המאפשרת גילויים של נשאים.
דרך לאבחון גנטי נמצאת בשנים אלה בפיתוח לקראת יישום נרחב.

טיפולים ותרופות

הטיפול מתמקד בשלושה מישורים: תסמיני (סימפטומטי), ייחודי-מטבולי וכלייתי-חלופי.
- הטיפול התסמיני מיועד למלא את החסר בנוזלים, במלחים, בזרחן ובנוזל בסיס הנובע מאיבוד מוגבר בשל הפגיעה האבוביתית בכליה, וכן לתוספת ויטמין D פעיל (1 alpha D3), ולשמירת מאזן של סידן וזרחן כטיפול ברככת.
להשלמת הטיפול התומך בודקים את התפקוד של בלוטת התריס האחראי במידה רבה לאיחור בהתפתחות, וכן את תפקוד מערכת החיסון שאף היא נפגעת במקרים רבים. מתן תוספת של קרניטין המופרש במידה מוגברת בשתן, עשויה לתרום להחלמת חולשת השרירים שמקורה בחסר קריניטין.
- טיפול מטבולי על ידי ציסטאמין אשר מתרכז בליזוזומים, ויוצר יחד עם הציסטין תרכובת חדשה (מכלול ציסטאין-ציסטאמין) שיוצאת מהליזוזום לכיוון נוזל התא. החומר משווק כתרופה בעלת ריח וטעם דוחים, אך בשנים האחרונות פותח פוספוציסטאמין אשר פעילותו זהה לציסטאמין וללא החסרונות הנלווים.
בילדים שאובחנו וקיבלו טיפול מוקדם חל שיפור משמעותי בתהליך הגדילה וההתפתחות, ונעצרה ההחמרה בתפקוד הכליה.
- טיפול חלופי לכליה מתחייב אם חלה אי-ספיקה סופנית בכליה. במצב זה ניתן טיפול באמצעות דיאליזה או על ידי השתלת כליה במקביל לטיפול התסמיני והמטבולי. תוצאות ההשתלה טובות ושיעור אירועי דחיית-השתל נמוך, תופעה הקשורה כנראה בחסר החיסוני החלקי הקיים במחלה זו.




פורומים, 

זמנית לא ניתן לשאול שאלות בפורום זה.
הודעה
מחבר
תאריך/שעה




הצטרפו לאינדקס הרופאים!