אנורקסיה נרבוזה (Anorexia nervosa)

ראשי
מניעה וטיפול

תאור

אנורקסיה נרבוזה (א"נ) מוגדרת כהפרעה פסיכוסומטית, הכוללת את ארבעת המדדים הבאים:
1. ירידה משמעותית במשקל שמביאה לתת-משקל משמעותי (ירידה של לפחות 15% מהמשקל המצופה).
2. פחד עז מעלייה במשקל על אף תת-המשקל המשמעותי.
3. הפרעה קשה בדימוי הגוף, או השפעת-יתר של ההופעה החיצונית על ההערכה העצמית, או הכחשה של חומרת המחלה.
4. הפסקת המחזור בנשים שבהן המחזור כבר הופיע (בשליש מהחולות מופיעה התבטאות הפרעת האכילה, טרם הופעת המחזור).
בדרך כלל לוקח זמן רב עד שא"נ מתגלה, הן עקב הנטייה של החולות להסתיר את מחלתן, והן משום שלא אחת, היא מופיעה על רקע של קשיים משפחתיים משמעותיים. הא"נ כוללת הרגלי אכילה כפייתיים, כגון חישוב ערכים קלוריים ושקילה מרובה, ופעילות גופנית כפייתית.
כשליש עד מחצית מהמקרים יפתחו בהמשך התקפי זלילה (אכילה של כמות גדולה של מזון בפרק זמן קצר וללא שליטה), ו/או הקאות ו/או נטילת משלשלים במטרה למנוע עלייה במשקל.
השינויים הגופניים העיקריים בא"נ כוללים: האטה בקצב הלב, ירידה בלחץ-הדם ובטמפרטורת הגוף, נסיגה בהתפתחות המינית הכוללת הפסקת מחזור הווסת, עיכוב צמיחה בבני נוער, אוסטאופורוזיס, ירידה במסה של שרירים, בצקת היקפית, אנמיה וליקופניה, הפרעות הורמוניות מנוונות, כולל הורמוני המין ובלוטת התריס וכן, ירידה בתפקוד השכלי לפחות במצב החד של המחלה, שחולפת עם החזרה למשקל תקין. בתת-הסוג, הכולל התקפי זלילה, הקאות ונטילת משלשלים עלולים להופיע נוסף על כל אלה, נזק לשיניים ולדופנות הוושט והמעיים, הפרעות באלקטרוליטים שונים ובמאזן חומצה-בסיס והפרעות בקצב הלב ואי-ספיקת לב.
רוב השינויים בא"נ, אם כי לא כולם, קשורים למצב של רעב, ונוטים להיעלם עם ההחלמה. גם לאחר החלמה מהמחלה עלולים להופיע הפלות עצמוניות ויילודים הקטנים לגיל. שיעורי התמותה בא"נ לאורך החיים הם גבוהים, ונעים בין 20%-5% מהמקרים, בהתאם לתת-הסוג של המחלה. הסיבות העיקריות לתמותה, הן ההפרעות הגופניות השונות והתאבדות.
אפידמיולוגיה: א"נ נחשבת כהפרעה של סוף המאה ה-20. ההפרעה תוארה בצורה מדויקת כבר בסוף המאה ה-19, זאת, על אף שיש תיאורים של המחלה עוד מסוף המאה ה-16.
השכיחות של א"נ ושל הסתמנויות חלקיות של ההפרעה, היא 1%-0.2% מכלל האוכלוסייה. 95%-90% מהחולים בא"נ, הן נשים. המחלה נוטה להופיע בעיקר בקרב מתבגרות ונשים צעירות. בשנים האחרונות יש עלייה בשיעור הגברים החולים, וירידה בגיל תחילת המחלה.
לא"נ גורמים רבים אשר פועלים בהשפעה הדדית:
1. גורמים תורשתיים: א"נ והפרעות אכילה אחרות שכיחות יותר בהורים, אחים וילדים של החולות, מאשר באוכלוסייה הכללית. על קיומם של גורמים תורשתיים מעידה השכיחות הגבוהה יותר של א"נ בתאומים זהים, בהם תאום אחד חולה בא"נ, או הפרעות אכילה אחרות, בהשוואה לתאומים לא-זהים. כיום יש מחקרים הבודקים אילו גנים עשויים להיות קשורים להפרעה, כאשר ברור שהמדובר בתורשה פוליגנית.
2. גורמים ביולוגיים: חומרים שונים הקשורים בוויסות של רעב ושובע מופרעים בחולות א"נ, אם כי לעיתים הדבר מישני למצב של רעב. נוסף על כך, מלווה א"נ בהפרעות נפשיות אחרות מהתחום הדיכאוני והחרדתי-כפייתי.
3. גורמים פסיכולוגים אישיותיים: אלה הקיימים עוד לפני התפתחות הא"נ, כגון עיכוב, נוקשות, הימנעות משינוי, קונפורמיות, פרפקציוניזם, דימוי עצמי נמוך ותחושה של חוסר יעילות, כמו גם הפרעת אישיות נמנעת, תלותית, כפייתית ונרציסטית.
גורמים משפחתיים שקיימים עוד לפני התפתחות הא"נ: אלה כוללים טשטוש גבולות בין תת-היחידות במשפחה, נטייה להגנתיות-יתר ולהימנעות משינוי, מהתמודדות עם קונפליקטים ומפתרון בעיות, והתפקיד הלא מודע שממלאת המחלה בשימור המערכת המשפחתית.
גורמים חברתיים-תרבותיים: בעיקר - חשיבות הרזון כמקור להערכה עצמית ולהצלחה. גורמים אלה, תורמים באופן חלקי לעלייה בשכיחות של הפרעות אכילה בעשורים האחרונים, להבדלים בשכיחות ההפרעות הללו בתרבויות שונות ולשכיחות הגבוהה שלהן בקרב נשים.
מהלך המחלה: א"נ היא מחלה כרונית שנמשכת בדרך כלל כמה שנים מעת הופעתה. כ-50%-40% מהחולות יכולות להחלים באופן מלא (הגעה למשקל ומחזור תקינים והיעדר התנהגויות חריגות הקשורות לאוכל), כ-40%-30% יגיעו להחלמה חלקית וב-20% תישאר הפרעה כרונית. גורמים רבים יכולים לגרום למהלך גרוע יותר של המחלה. חלקם קשורים ישירות להפרעת האכילה, כגון הופעת התקפי זלילה, הקאות, נטילת משלשלים, כפייתיות הקשורה לאכילה ולפעילות גופנית, או משך ארוך יותר של המחלה עד התחלת הטיפול. גורמים אחרים אינם קשורים ישירות למחלה, כגון קשרים גרועים בתוך המשפחה או היעדר כישורים חברתיים הולמים.
ד"ר דניאל שטיין

טיפולים ותרופות

הטיפול משולב ומורכב וכולל צוות רב-מקצועי. יש צורך לשמור על רצף טיפולי בין טיפול אמבולטורי, אשפוז חלקי ואשפוז מלא.
הטיפול כולל: התערבות התנהגותית לעלייה במשקל ולהפחתת תדירות התקפי הזלילה, ההקאות ונטילת משלשלים, טיפול נפשי פרטני ומשפחתי וכן וטיפולים בתנועה ובפעילות גופנית. ניתן לטפל בתרופות מסוג מונעי קליטה של סרוטונין (לדוגמה, פלואוקסטין Fluoxetine), למניעת הישנות של א"נ ולטיפול בהפרעות הנפשיות הנלוות, אך התרופה לא מסייעת באופן ישיר לעלייה במשקל.




פורומים, 

זמנית לא ניתן לשאול שאלות בפורום זה.
הודעה
מחבר
תאריך/שעה




הצטרפו לאינדקס הרופאים!