בני בן 22 וסובל מפעילות יתר של בלוטת התריס וכן מפעילות יתר של בלוטת יותרת התריס על רקע חוסר חמור בויטמין D ועודף מסוים של סידן בדם. הוא אובחן לפני כחודש וחצי ומטופל מאז במרקפטיזול, בוויטמין D ובכדורי סידן. הוא טופל תחילה בפרולול כדי להוריד את הדופק לנורמה. לפני כשבוע כבר הגיעו רמת ה- T3 רמת ה- T4 שלו לנורמה, וגם רמת הסידן בתחום הנורמה. רמת ה- PTH בירידה, אבל עדיין מעל לנורמה. בעקבות זאת הורד מינון המרקפטיזול ל-10 מ"ג פעמיים ביום. כיום הוא מטופל רק ב-10 מ"ג פרולול ליום, ויתכן שזה לא נחוץ. בנוסף, נמצאה אצלו רמת CPK בבדיקה הראשונה (צום של 12 שעות, לפני הטיפול התרופתי שצויין) של 186U/L. בבדיקה חוזרת לפני כשלושה שבועות (עם צום של 6 שעות לפניה) נמצאה עליה ברמת אנזים זה מעל לנורמה (300U/L) ובבדיקה האחרונה (צום של 6 שעות) הערך הגיע כבר ל- 600U/L. בני לא עוסק בפעילות גופנית, והדופק שלו בגדר הנורמה (80 בדקה). הרופאים שאיתם שוחחתי לא יודעים להסביר את הסיבה לעלייה זאת. אני מודאג. האם יש במצב זה משום סיכון? מה יכולה להיות הסיבה לעלייה? עד לפני כחודשיים צרך בני אלכוהול בכמות לא גדולה, ומאז שאובחן כסובל מיתר פעילות של בלוטת התריס הוא כלל לא משתמש. מה עוד לבדוק? למי לפנות?

מכיוון שאין סיבה נראית לעין לעליית רמת ה- CPK אצל בנך, בדקתי אם התרופות שהוא נוטל יכולות לגרום לעליה ברמת האנזים. ישנם מחקרים שמראים שבניגוד לחוסמי בטא אחרים, פרולול לא גורם לעליה באנזים CPK. לא מצאתי מחקרים ספציפיים לגבי מרקפטיזול, אבל התרופה יכולה לגרום להתכווצויות שרירים, שיכולות להוביל לעלייה ברמת האנזים. האם בנך סובל מהתכווצויות בשרירים? כנראה שזו לא הסיבה, שכן אתה מתאר ירידה במינון התרופה ועלייה בערכי האנזים. יש לפנות לרופא המשפחה על מנת לערוך בירור מקיף למציאת הסיבה. ד"ר נעמה ורבין - אינפומד

אני בת 28. מגיל 16 עברתי 4 ניתוחים עקב קרצינומה פוליקולארית של בלוטת התריס. בנוסף עברתי 4 מחזורי טיפול ביוד רדיואקטיבי, אך רמות התירוגלובולין עדיין גבוהות (סביב 200), ללא נוכחות של ממצאים לא תקינים כלשהם. אני מקבלת 200 מ"ג אלטרוקסין כל יום כדי לדכא את ה- TSH. בניתוח האחרון, שבוצע לפני כ-10 שנים, נכרתו 9 בלוטות לימפה בצוואר, ו-8 היו נגועות בגרורות מהגידול הראשוני. עברתי בדיקת PET CT לפני כשנתיים, ללא ממצאים לא תקינים. הרופא שלי ממליץ לערוך בדיקת דם עם הזרקת תירוגן. בעבר עשיתי הפסקה עם האלטרוקסין כדי לבדוק לאן יגיע התירוגלובולין והתוצאה היתה כמה אלפים. הרופא שלי ממליץ על טיפול נוסף ביוד אך אני מסרבת, מפני שכבר קיבלתי 581 מיליקירי יוד בסך הכל, ויש לי שני ילדים קטנים. מה המלצתכם?

איני יכולה לחלוק על המלצת הרופא, אני מניחה כי הוא אנדוקרינולוג או אונקולוג, המכיר אותך ואת ההיסטוריה הרפואית שלך. אני מבינה את רצונך להימנע מטיפול נוסף ביוד מכיוון שהוא מצריך בידוד ומפני שהוא יכול לגרום לתופעות לוואי שונות, אך נראה כי זהו הפתרון הנכון בשבילך בשלב זה. מידע לגבי הטיפול ותופעות הלוואי תוכלי למצוא כאן: http://www.infomed.co.il/questions/q_090108_3.asp

אני בת 25 ומצאו לי ציסטה בשחלות לפני כשנתיים. סבלתי פעם אחת מכאבים עזים בבטן בגלל הציסטה ומאז אני לוקחת גלולות ואין שום תופעות או כאבים. הציסטה דווקא קטנה יחסית, כיום היא בגודל של 24x17 מילימטר עם ספק פפילציה בתוכה, ובתקופה האחרונה יש אצלי עלייה בערכי 125 CA - כיום הוא 88, ואני כבר בטיפול. רציתי לדעת מה זה אומר עם ספק פפילציה? ומה זה בדיוק ה-CA 125? הבנתי שזה יכול להיות עקב תנודות של המחזור, אם כי אצלי הערך הזה במגמת עלייה כבר במשך תקופה ממושכת.

CA125 הוא סמן שעשוי להצביע על גידול סרטני, בעיקר בשחלות, אך הוא לא בהכרח מצביע על גידול כזה: ישנם מספר גורמים שפירים שיכולים לגרום לעליית ערכיו בדם, כמו מחזור, הריון, ציסטות מסוגים שונים, אנדומטריוזיס, דלקת של אזור אגן הירכיים ועוד. על כן לא ניתן להשתמש בסמן זה (או בכל סמן אחר) כבדיקה יחידה ומהימנה לנוכחות גידול סרטני, ולרוב משמשת הבדיקה רק לצרוך מעקב. פפילציה היא צורה מורפולוגית מסויימת של תוכן הציסטה. על מנת לקבוע בוודאות את מצב הציסטה יש לכרות את הציסטה ולבצע בדיקה פתולוגית. הציסטה שאת מתארת אכן קטנה מאוד ולא בהכרח דורשת כריתה, אך לאור מגמת העלייה בערכי הסמן, אני ממליצה לפנות שוב לבדיקה גינקולוגית לשם הערכה מחודשת. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד

אחי סובל מסכיזופרניה זה 5 שנים. אציין שלפני המחלה הקשה היו לאחי קשיי התחברות, הוא היה שתקן ומסוגר. הוא עשה צבא מלא ורק לאחר השירות התחילה ההסתגרות שלו - למרות שהוא עבד עם ההורים בבית בצורה כמעט מסודרת. אנו מאשימים את עצמנו שזה קרה לו מפני שלא גרמנו לו לצאת לעבוד בחוץ ולא בבית, ובכך לדחוף אותו לחברה ולעולם. האם יש קשר בין מחלתו לבין זה שהוא נתקע בבית, או שהסיבות גנטיות או אחרות?

סכיזופרניה היא מחלת נפש קשה מאד, בה האדם החולה סובל מהפרעה בבוחן המציאות (פסיכוזה). הכוונה היא שלחולים בסכיזופרניה יש מחשבות שווא, שהן למעשה המציאות בה הם חיים, ואין סיכוי לשכנעם באי אמיתות מחשבתם. המחלה שכיחה באוכלוסיה הכללית. כאחוז אחד מן האוכלוסיה סובלים מהמחלה, שזה הרבה מאד. המחלה מתחילה בדרך כלל בגיל צעיר, בשנות ה-20 לחיים, ומאופיינת בירידה בתפקוד הנמשכת לאורך שנים רבות, עם תקופות שקטות יותר ותקופות של התקפים קשים של פסיכוזה. סכיזופרניה יכולה להתחיל באופן אקוטי (חריף, פתאומי) או באופן הדרגתי. ההופעה האקוטית מתאפיינת בהופעה פתאומית של מחשבות שווא, של חוסר ארגון בחשיבה, הלוצינציות (שמיעת קולות, אנשים שמדברים עליו או אליו), שינויים בהתנהגות (השתוללויות והתפרצויות או אי-שקט וחוסר שיתוף פעולה). סימפטומים אלה נקראים סימפטומים חיוביים. כאשר ההתחלה היא הדרגתית, החולים מתחילים בהדרגה להתנהג בדרך מוזרה, להסתגר, להתבודד מבחינה חברתית, ולפתח היגיינה ירודה ודיבור לא ברור. אלה נקראים סימפטומים של הפרודרום (שלב מקדים), או סימפטומים שליליים, המופיעים גם בשלבים המאוחרים והמתקדמים של המחלה. הסיבה להופעת המחלה אינה ידועה. קיימות תיאוריות רבות לגביה: מבנה מוח קצת שונה, פעילות מוגברת של דופאמין (נוירוטרנסמיטור, חומר המופרש מעצבים ומשפיע על תפקוד עצבים במוחנו) ועוד, אולם תיאוריות אלו לא הוכחו חד-משמעית. הדבר הברור הוא שיש למחלה מרכיב גנטי. עדיין לא מצאו את הגן שגורם למחלה, וככל הנראה מדובר במספר גנים שאחראים לה, אולם ידוע שהסיכון לחלות בסכיזופרניה עולה אם קיים חולה במשפחה. למשל, הסיכון לחלות בסכיזופרניה אם יש הורה או אח שחולה במחהלה גדול פי 10 מאשר באוכלוסיה הכללית. ילד לשני הורים סכיזופרניים, הסיכון שיסבול מסכיזופרניה הוא פי 40 מהאוכלוסיה הכללית (סיכון של 40%). כלומר, קיים מרכיב גנטי ברור שהוא הגורם למחלה. ניתן לשער שמשום שהילד גדל בבית עם סכיזופרנים, הוא סובל מהמחלה, אך התברר שזה לא כך. כל המחקרים שהובילו למספרים שלעיל הם מחקרים שבוצעו במשפחות בהן הילד גדל במשפחה אחרת, נורמלית, כלומר במקרים של אימוץ, וזה מוכיח שהסיבה היא גנטית ולא נרכשת. אבל סביר, כמובן שקיימות סיבות אחרות שעדיין אינן ידועות לנו, ושהגנטיקה אינה הגורם היחיד. כיום לא ידוע על השפעה סביבתית או על התנהגותית המובילה לסכיזופרניה. ידוע כי שימוש בסמים יכול להוביל לסימפטומים דומים למחלה, או יש האומרים שהם רק גורמים להקדמת הופעת המחלה שהיתה מופיעה גם בלעדיהם. יש השפעה ניכרת של הסביבה על ההתפתחות הנפשית של הילד ושל המתבגר, אולם השפעות אלו מובילות להפרעות אחרות (הפרעות התנהגות והפרעות אישיות) ולא לסכיזופרניה. לכן אני חושב שאסור לכם להרגיש אשמים. אחיך סובל מסכיזופרניה לא משום שאתם מנעתם ממנו לצאת מן הבית או לא מפני שלא דחפתם אותו לעשות זאת. המקרה של אחיך הוא דוגמה לסכיזופרניה שהתפתחה בהדרגה. תיארת בשאלתך שכבר בהיותו צעיר היה מתבודד ומסתגר, כולל בתקופת הצבא. זה דבר נוסף שמוכיח שלכם אין כל קשר להתפתחות מחלתו. דווקא תחושות האשם שלכם עלולות לפגוע ביכולת ההתמודדות שלכם עם מחלתו הקשה. חשוב שתבינו שאין זו אשמתכם, ושתספקו לו סביבה תומכת ככל האפשר. מחקרים רבים הראו שחולי סכיזופרניה עם סביבה (משפחה) תומכת, מתמודדים טוב יותר עם המחלה, מפתחים פחות סיבוכים, ואף פחות התקפים פסיכוטיים, יתכן שעל רקע הדאגה לנטילת הטיפול התרופתי. אין ספק שמתן סביבה תומכת לחולה סכיזופרניה הוא משימה מאד קשה, ובמקרים מסויימים אף בלתי אפשרית, מפני שיש חולים שקשה להשתלט עליהם מבחינת מחשבות השווא שלהם, אך חשוב לנסות. רפואה שלמה ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד

אינפומד
תרופות
אינסולין

אינסולין

אינסולין | Insulin

מתאים לטיפול ב:

סוכרת

יש צורך במרשם

המומחים מסבירים
מידע
אזהרות
תופעות לוואי
רופאים בתחום
המומחים עונים
המלצות לקריאה

שמות מסחריים

הומולין Humulin
אקטרפיד Actrapid
אינסולטרד Insulatard
מיקסטרד Mixtard
לאנטוס Lantus
נובומיקס Novomix
נובוראפיד Novorapid
לבמיר Levemir
אפידרה Apidra
הומלוג מיקס Humalog Mix
הומלוג קוויק פן HUMALOG KWIKPEN
הומלוג Humalog
רייזודג Ryzodeg
טרגלודק Tregludec
בסגלר BASAGLAR
טוג'או TOUJEO
זולטופיי XULTOPHY
פיאספ FIASP

המומחים של Infomed מסבירים:

אינסולין הוא הורמון המיוצר על ידי הלבלב. נוכחותו חיונית למגוון פעילויות הקשורות בחילוף החומרים, שהמוכרת בהן היא בקרת רמת הסוכר בדם.

אינסולין ידוע כתרופה מאז שנות ה-20, והוא ניתן בהזרקה כתוספת או כתחליף לאינסולין טבעי בטיפול בסוכרת.

אינסולין הוא הטיפול היעיל היחיד בסוכרת סוג 1 (סוכרת התלויה באינסולין), בה מאבד הלבלב את היכולת לייצר ולהפריש אינסולין, באופן חלקי או מלא. סוכרת מסוג 1 היא מחלה אוטואימונית, כלומר נגרמת מפעילות נוגדנים של הגוף, הפוגעים ביכולתו של הלבלב לייצר אינסולין.

אינסולין ניתן גם לטיפול בסוכרת המתפתחת לרוב אצל מבוגרים, סוג 2. בסוכרת כזו הלבלב מייצר אינסולין, אך התאים בגוף אינם מגיבים אליו. זהו מצב של תנגודת לאינסולין, בו רמות הגלוקוז בדם אינן מאוזנות. יש להשתמש בו בשילוב עם תזונה מבוקרת בקפידה.

ייתכן שיהיה צורך בשינוי המינון של אינסולין במקרים של מחלה, הקאה, שינויים בתזונה או ברמת הפעילות הגופנית.

יש להחליף את אתר ההזרקה על מנת למנוע שינויים בעור כמו גבשושיות תת עוריות. האינסולין עשוי שלא לעבוד מספיק טוב בהזרקה לאיזור גבשושי.

קיים מגוון רחב של תכשירי אינסולין, הפועלים לזמן קצר, בינוני או ממושך, וכן שונים במהירות פעולתם. לעתים קרובות נותנים שילובים של סוגים שונים של אינסולין.

אנשים המקבלים אינסולין חייבים לשאת עמם כרטיס או תג אזהרה, כדי שבמקרה של איבוד ההכרה יוכלו לקבל את הטיפול הדרוש. כמו כן, וכדי להימנע ממצבי היפרגלימיה והיפוגליקמיה, יש לוודא הימצאות של עט ומחסניות נוספים, למקרה אובדן או פגם, וכן סוכר, בזמינות מיידית.

אישה עושה בדיקת סוכר על רגע מתוקים, אינסולין לטיפול בסוכרת

צילום: shutterstock

מידע על התרופה

אופן נטילת התרופה
זריקות, עט להזרקה.
תדירות וזמן נטילה

משתנה לפי התכשיר או התכשירים ולפי הצרכים האינדיבידואלים של החולה, בדרך-כלל 1-4 פעמים ביום, 30-45 דקות לפני האוכל, וכן לפני השינה.
אינסולין מהיר יינתן בדרך כלל 15 דקות מזמן הארוחה (לפני או אחרי).

טווח המינון
המינון וסוג התכשיר נקבעים על פי צרכי החולה.
תחילת ההשפעה
פעולה קצרת טווח: 30-60 דקות. פעולה בעלת טווח בינוני או ממושך: 1-4 שעות.
משך ההשפעה
פעולה קצרת טווח: 30-60 דקות. פעולה בעלת טווח בינוני או ממושך: 1-4 שעות.
מנה שנשכחה
יש להיוועץ ברופא. הפעולה הנכונה תלויה במינון ובסוג האינסולין.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא, הפסקתה עלולה לגרום לבלבול ולאיבוד ההכרה.
מינון עודף
יש לפנות לחדר מיון מייד. עשויים להבחין בתסמינים המצביעים על רמת סוכר נמוכה מדי בדם כגון עילפון, רעב, הזעה, רעד, בלבול או כאב ראש. אם מופיעים תסמינים אלה, קח מייד מזון או משקה עתיר-סוכר. דרושה פעולת חירום במקרה של עוויתות או איבוד הכרה.
אחסון

לשמור במקרר אך לא להקפיא.
לאחר תחילת השימוש/הוצאה מקירור, יש למלא אחר ההוראות שעל המיכל, המשתנות בין הסוגים.
אזהרות
תזונה
דרושה תזונה דלת פחמימות ושומנים. יש לנהוג לפי הוראות הרופא.
אלכוהול
יש להגביל את צריכתו משום שעלול להשפיע על איזון רמת האינסולין בגוף.
נהיגה
לא צפויה השפעה, אלא במקרים של היפוגליקמיה או היפרגליקמיה- בהם עלולה להיות סחרחורת, בלבול ופגיעה ביכולת התגובה והריכוז.
הריון

השימוש באינסולין והבחירה בסוג המתאים נעשים תחת השגחה רפואית צמודה ובהתאם לדרישות הגוף המשתנות במהלך חודשי ההריון.

הנקה
יש להתייעץ עם הרופא, ייתכן ויידרש שינוי במינון האינסולין ובתזונה.
תינוקות וילדים
מינון האינסולין יחושב בהתאם לצרכים המטבוליים, ערכי רמות הסוכר בדם ומטרת הבקרה ברמות אלו.
קשישים
יש להשתמש בזהירות, קיים סיכון מוגבר לשימוש לקוי בתכשיר האינסולין. סימני אזהרה ראשוניים להיפוגליקמיה עלולים להיות פחותים, חלשים יותר או לא להופיע כלל.
ניתוח והרדמה כללית
יש לעדכן את הרופא המטפל, ייתכנו שינויי מינון האינסולין.
דווח לרופא במקרה של
- ליקוי בתפקוד כבד או כליות
- הריון/ הנקה או תיכנונם
- נסיעה עתידית
- מחלות ופציעות
- תגובה אלרגית לאינסולין בעבר
- נטילת תרופות אחרות
- שינוי בטיפול תרופתי קיים
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי

שכיחות: עלולות להיות תגובות באזור ההזרקה (כגון אדמומיות, כאב עז במיוחד בהזרקה, גרד, פריחה, נפיחות או דלקת). הן עלולות גם להתפשט מסביב לאזור ההזרקה. רוב התגובות הקלות לאינסולינים בדרך כלל חולפות תוך מספר ימים עד מספר שבועות.
באופן לא שכיח: אלרגיה, בעיות ראייה, שינויים במקום ההזרקה, מפרקים נפוחים, כאב הנובע מפגיעה עצבית.
תופעות נוספות אפשריות, יש להכיר את הסימנים ולפעול בהתאם:
רמת סוכר גבוהה מדי בדם: היפרגליקמיה. סימנים אפשריים: צמא, עלייה בצורך למתן שתן, עייפות, עור יבש, אדמומיות בפנים, אובדן תיאבון, לחץ דם נמוך, פעימות לב מהירות, גלוקוז וגופי קטון בשתן. כאב בטן, נשימה מהירה ועמוקה, ישנוניות או אפילו אובדן ההכרה עשויים להיות סימנים של מצב חמור (קטואצידוזיס) הנובע ממחסור באינסולין.
רמת סוכר נמוכה מדי בדם: היפוגליקמיה. סימנים אפשריים: הזעה, עור לח, חרדה, פעימות לב מהירות, לחץ דם גבוה, דפיקות לב ופעימות לב לא סדירות. סימפטומים אלה לעיתים קרובות מופיעים לפני הסימפטומים של רמת סוכר נמוכה במוח.
לעיתים, לאחר מעבר לשימוש באינסולין הומני, סימני האזהרה המוקדמים להיפוגליקמיה פחות ברורים או שונים מאשר עם אינסולין ממקור של בעלי חיים. במקרה בו היפוגליקמיה מופיעה לעיתים קרובות, או בקושי לזהות את הסימנים, יש להיוועץ ברופא.
דוגמאות לסימנים המעידים על רמת סוכר נמוכה במוח: כאבי ראש, רעב עז, בחילות, הקאות, עייפות, ישנוניות, הפרעות בשינה, חוסר מנוחה, התנהגות תוקפנית, קשיי ריכוז, תגובות בלתי תקינות, דיכאון, בלבול, הפרעות בדיבור (לפעמים איבוד יכולת הדיבור), הפרעות בראייה, רעד, שיתוק, תחושות עקצוץ, חוסר תחושה ועקצוץ באזור הפה, סחרחורות, אובדן שליטה עצמית, חוסר היכולת לדאוג לעצמך, פרכוסים ואובדן הכרה.
באופן לא שכיח, בהזרקה לעיתים קרובות מדי באותו המקום, רקמת השומן עלולה או להתכווץ או להתעבות. גבשושיות תת עוריות עלולות גם הן להיווצר עקב הצטברות של חלבון הנקרא עמילואיד. האינסולין עשוי לעבוד לא מספיק טוב בהזרקה לתוך איזור גבשושי. יש לשנות את מקום ההזרקה בכל הזרקה כדי לסייע במניעת שינויים עוריים אלו.
אזהרות מיוחדות
יש לוודא כי זהו סוג האינסולין הנכון לשימוש. בשימוש בהזרקה, ההזרקה הינה תת-עורית בלבד.
בשינוי סוג האינסולין שבשימוש, יהיה צורך בהזרקה של כמות שונה מהכמות שהוזרקה קודם. ייתכן שהשינוי יהיה רק בהזרקה הראשונה או שהוא יהיה הדרגתי על פני מספר שבועות או חודשים.

פרטי תגובה עם תרופות אחרות

יש לעדכן רופא/רוקח האשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:
תרופות העלולות לגרום לירידת רמת הסוכר בדם: כמו תרופות אחרות לטיפול בסוכרת, טיפול במחלות לב מסוימות, או בלחץ דם על ידי מעכבי ACE, דיזופיראמיד (לטיפול במחלות לב מסוימות), פלואוקסטין (לטיפול בדיכאון), פיבראטים (להפחתת רמות גבוהות של שומנים בדם), מעכבי MAO לטיפול בדיכאון,פנטוקסיפילין, פרופוקסיפן, סליצילטים (כגון אספירין, לשיכוך כאבים והורדת חום), אנטיביוטיקה מסוג סולפונאמיד.
תרופות העלולות לגרום לעליית רמת הסוכר בדם: כמו קורטיקוסטרואידים (כגון "קורטיזון" - לטיפול בדלקת), דנזול (תרופה הפועלת על הביוץ), דיאזוקסיד (לטיפול בלחץ דם גבוה), משתנים (לטיפול בלחץ דם גבוה או צבירת נוזלים מוגברת), גלוקגון (הורמון הלבלב משמש לטיפול בהיפוגליקמיה חמורה), איזוניאזיד (לטיפול בשחפת), אסטרוגנים ופרוגסטוגנים (נמצאים בגלולות למניעת הריון), פנותיאזינים (לטיפול בהפרעות פסיכיאטריות), סומאטרופין (הורמון גדילה), תרופות סימפטומימטיות (כגון אפינפרין [אדרנלין] או טרבוטלין, סאלבוטאמול לטיפול באסתמה), הורמוני בלוטת התריס (משמשים לטיפול בהפרעות בלוטת התריס), תרופות אנטיפסיכוטיות מהדור החדש (אולאנזפין וקלוזאפין), מעכבי פרוטאזות (משמשים לטיפול ב-HIV).
רמת הסוכר בדם עלולה לעלות או לרדת בנטילת: חוסמי בטא (לטיפול בלחץ דם גבוה), קלונידין (לטיפול בלחץ דם גבוה), מלחי ליתיום (לטיפול בהפרעות פסיכיאטריות). פנטמידין (לטיפול בזיהומים מסוימים הנגרמים על-ידי טפילים) עלול לגרום להיפוגליקמיה אשר עשויה לעיתים להפוך אחר כך להיפרגליקמיה.
חוסמי בטא כמו תרופות סימפטומימטיות אחרות (כגון גואנתידין, קלונידין, רסרפין) עשויים להפחית או להעלים לחלוטין את סימני האזהרה הראשוניים אשר עוזרים בזיהוי היפוגליקמיה.

השפעת שימוש ממושך
לא צפויות בעיות. ניטור: דרוש ניטור סדיר של רמות סוכר בשתן ו/או בדם.

יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא

המומחים שלנו לפנימית ומשפחה

ראומטולוגיה

ד"ר אמיר שרעבי

5.0

( 5 חוות דעת )

"רופא סופר מקצועי - אובחן את הבעיה במהירות , אדם לבבי ומאיר פנים"

קראו עליי עוד

המטולוגיה

ד"ר פרדי אביב המטולוג בכיר במרפאה המטו-אונקולוגית בבית החולים איכילוב

קראו עליי עוד

אנדוקרינולוגיה

ד"ר איריס יעיש

5.0

( 7 חוות דעת )

"הרופאה הייתה מקצועית, רגישה וסבלנית."

קראו עליי עוד

לכל המומחים שלנו לפנימית ומשפחה>

המומחים של Infomed עונים על שאלות:

שאלה: בני בן 22 וסובל מפעילות יתר של בלוטת התריס וכן מפעילות יתר של בלוטת יותרת התריס על רקע חוסר חמור בויטמין D ועודף מסוים של סידן בדם. הוא אובחן לפני כחודש וחצי ומטופל מאז במרקפטיזול, בוויטמין D ובכדורי סידן. הוא טופל תחילה בפרולול כדי להוריד את הדופק לנורמה. לפני כשבוע כבר הגיעו רמת ה- T3 רמת ה- T4 שלו לנורמה, וגם רמת הסידן בתחום הנורמה. רמת ה- PTH בירידה, אבל עדיין מעל לנורמה. בעקבות זאת הורד מינון המרקפטיזול ל-10 מ"ג פעמיים ביום. כיום הוא מטופל רק ב-10 מ"ג פרולול ליום, ויתכן שזה לא נחוץ. בנוסף, נמצאה אצלו רמת CPK בבדיקה הראשונה (צום של 12 שעות, לפני הטיפול התרופתי שצויין) של 186U/L. בבדיקה חוזרת לפני כשלושה שבועות (עם צום של 6 שעות לפניה) נמצאה עליה ברמת אנזים זה מעל לנורמה (300U/L) ובבדיקה האחרונה (צום של 6 שעות) הערך הגיע כבר ל- 600U/L. בני לא עוסק בפעילות גופנית, והדופק שלו בגדר הנורמה (80 בדקה). הרופאים שאיתם שוחחתי לא יודעים להסביר את הסיבה לעלייה זאת. אני מודאג. האם יש במצב זה משום סיכון? מה יכולה להיות הסיבה לעלייה? עד לפני כחודשיים צרך בני אלכוהול בכמות לא גדולה, ומאז שאובחן כסובל מיתר פעילות של בלוטת התריס הוא כלל לא משתמש. מה עוד לבדוק? למי לפנות?

תשובה: מכיוון שאין סיבה נראית לעין לעליית רמת ה- CPK אצל בנך, בדקתי אם התרופות שהוא נוטל יכולות לגרום לעליה ברמת האנזים. ישנם מחקרים שמראים שבניגוד לחוסמי בטא אחרים, פרולול לא גורם לעליה באנזים CPK. לא מצאתי מחקרים ספציפיים לגבי מרקפטיזול, אבל התרופה יכולה לגרום להתכווצויות שרירים, שיכולות להוביל לעלייה ברמת האנזים. האם בנך סובל מהתכווצויות בשרירים? כנראה שזו לא הסיבה, שכן אתה מתאר ירידה במינון התרופה ועלייה בערכי האנזים. יש לפנות לרופא המשפחה על מנת לערוך בירור מקיף למציאת הסיבה. ד"ר נעמה ורבין - אינפומד
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: אני בת 28. מגיל 16 עברתי 4 ניתוחים עקב קרצינומה פוליקולארית של בלוטת התריס. בנוסף עברתי 4 מחזורי טיפול ביוד רדיואקטיבי, אך רמות התירוגלובולין עדיין גבוהות (סביב 200), ללא נוכחות של ממצאים לא תקינים כלשהם. אני מקבלת 200 מ"ג אלטרוקסין כל יום כדי לדכא את ה- TSH. בניתוח האחרון, שבוצע לפני כ-10 שנים, נכרתו 9 בלוטות לימפה בצוואר, ו-8 היו נגועות בגרורות מהגידול הראשוני. עברתי בדיקת PET CT לפני כשנתיים, ללא ממצאים לא תקינים. הרופא שלי ממליץ לערוך בדיקת דם עם הזרקת תירוגן. בעבר עשיתי הפסקה עם האלטרוקסין כדי לבדוק לאן יגיע התירוגלובולין והתוצאה היתה כמה אלפים. הרופא שלי ממליץ על טיפול נוסף ביוד אך אני מסרבת, מפני שכבר קיבלתי 581 מיליקירי יוד בסך הכל, ויש לי שני ילדים קטנים. מה המלצתכם?

תשובה: איני יכולה לחלוק על המלצת הרופא, אני מניחה כי הוא אנדוקרינולוג או אונקולוג, המכיר אותך ואת ההיסטוריה הרפואית שלך. אני מבינה את רצונך להימנע מטיפול נוסף ביוד מכיוון שהוא מצריך בידוד ומפני שהוא יכול לגרום לתופעות לוואי שונות, אך נראה כי זהו הפתרון הנכון בשבילך בשלב זה. מידע לגבי הטיפול ותופעות הלוואי תוכלי למצוא כאן: http://www.infomed.co.il/questions/q_090108_3.asp
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: אני בת 25 ומצאו לי ציסטה בשחלות לפני כשנתיים. סבלתי פעם אחת מכאבים עזים בבטן בגלל הציסטה ומאז אני לוקחת גלולות ואין שום תופעות או כאבים. הציסטה דווקא קטנה יחסית, כיום היא בגודל של 24x17 מילימטר עם ספק פפילציה בתוכה, ובתקופה האחרונה יש אצלי עלייה בערכי 125 CA - כיום הוא 88, ואני כבר בטיפול. רציתי לדעת מה זה אומר עם ספק פפילציה? ומה זה בדיוק ה-CA 125? הבנתי שזה יכול להיות עקב תנודות של המחזור, אם כי אצלי הערך הזה במגמת עלייה כבר במשך תקופה ממושכת.

תשובה: CA125 הוא סמן שעשוי להצביע על גידול סרטני, בעיקר בשחלות, אך הוא לא בהכרח מצביע על גידול כזה: ישנם מספר גורמים שפירים שיכולים לגרום לעליית ערכיו בדם, כמו מחזור, הריון, ציסטות מסוגים שונים, אנדומטריוזיס, דלקת של אזור אגן הירכיים ועוד. על כן לא ניתן להשתמש בסמן זה (או בכל סמן אחר) כבדיקה יחידה ומהימנה לנוכחות גידול סרטני, ולרוב משמשת הבדיקה רק לצרוך מעקב. פפילציה היא צורה מורפולוגית מסויימת של תוכן הציסטה. על מנת לקבוע בוודאות את מצב הציסטה יש לכרות את הציסטה ולבצע בדיקה פתולוגית. הציסטה שאת מתארת אכן קטנה מאוד ולא בהכרח דורשת כריתה, אך לאור מגמת העלייה בערכי הסמן, אני ממליצה לפנות שוב לבדיקה גינקולוגית לשם הערכה מחודשת. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: אחי סובל מסכיזופרניה זה 5 שנים. אציין שלפני המחלה הקשה היו לאחי קשיי התחברות, הוא היה שתקן ומסוגר. הוא עשה צבא מלא ורק לאחר השירות התחילה ההסתגרות שלו - למרות שהוא עבד עם ההורים בבית בצורה כמעט מסודרת. אנו מאשימים את עצמנו שזה קרה לו מפני שלא גרמנו לו לצאת לעבוד בחוץ ולא בבית, ובכך לדחוף אותו לחברה ולעולם. האם יש קשר בין מחלתו לבין זה שהוא נתקע בבית, או שהסיבות גנטיות או אחרות?

תשובה: סכיזופרניה היא מחלת נפש קשה מאד, בה האדם החולה סובל מהפרעה בבוחן המציאות (פסיכוזה). הכוונה היא שלחולים בסכיזופרניה יש מחשבות שווא, שהן למעשה המציאות בה הם חיים, ואין סיכוי לשכנעם באי אמיתות מחשבתם. המחלה שכיחה באוכלוסיה הכללית. כאחוז אחד מן האוכלוסיה סובלים מהמחלה, שזה הרבה מאד. המחלה מתחילה בדרך כלל בגיל צעיר, בשנות ה-20 לחיים, ומאופיינת בירידה בתפקוד הנמשכת לאורך שנים רבות, עם תקופות שקטות יותר ותקופות של התקפים קשים של פסיכוזה. סכיזופרניה יכולה להתחיל באופן אקוטי (חריף, פתאומי) או באופן הדרגתי. ההופעה האקוטית מתאפיינת בהופעה פתאומית של מחשבות שווא, של חוסר ארגון בחשיבה, הלוצינציות (שמיעת קולות, אנשים שמדברים עליו או אליו), שינויים בהתנהגות (השתוללויות והתפרצויות או אי-שקט וחוסר שיתוף פעולה). סימפטומים אלה נקראים סימפטומים חיוביים. כאשר ההתחלה היא הדרגתית, החולים מתחילים בהדרגה להתנהג בדרך מוזרה, להסתגר, להתבודד מבחינה חברתית, ולפתח היגיינה ירודה ודיבור לא ברור. אלה נקראים סימפטומים של הפרודרום (שלב מקדים), או סימפטומים שליליים, המופיעים גם בשלבים המאוחרים והמתקדמים של המחלה. הסיבה להופעת המחלה אינה ידועה. קיימות תיאוריות רבות לגביה: מבנה מוח קצת שונה, פעילות מוגברת של דופאמין (נוירוטרנסמיטור, חומר המופרש מעצבים ומשפיע על תפקוד עצבים במוחנו) ועוד, אולם תיאוריות אלו לא הוכחו חד-משמעית. הדבר הברור הוא שיש למחלה מרכיב גנטי. עדיין לא מצאו את הגן שגורם למחלה, וככל הנראה מדובר במספר גנים שאחראים לה, אולם ידוע שהסיכון לחלות בסכיזופרניה עולה אם קיים חולה במשפחה. למשל, הסיכון לחלות בסכיזופרניה אם יש הורה או אח שחולה במחהלה גדול פי 10 מאשר באוכלוסיה הכללית. ילד לשני הורים סכיזופרניים, הסיכון שיסבול מסכיזופרניה הוא פי 40 מהאוכלוסיה הכללית (סיכון של 40%). כלומר, קיים מרכיב גנטי ברור שהוא הגורם למחלה. ניתן לשער שמשום שהילד גדל בבית עם סכיזופרנים, הוא סובל מהמחלה, אך התברר שזה לא כך. כל המחקרים שהובילו למספרים שלעיל הם מחקרים שבוצעו במשפחות בהן הילד גדל במשפחה אחרת, נורמלית, כלומר במקרים של אימוץ, וזה מוכיח שהסיבה היא גנטית ולא נרכשת. אבל סביר, כמובן שקיימות סיבות אחרות שעדיין אינן ידועות לנו, ושהגנטיקה אינה הגורם היחיד. כיום לא ידוע על השפעה סביבתית או על התנהגותית המובילה לסכיזופרניה. ידוע כי שימוש בסמים יכול להוביל לסימפטומים דומים למחלה, או יש האומרים שהם רק גורמים להקדמת הופעת המחלה שהיתה מופיעה גם בלעדיהם. יש השפעה ניכרת של הסביבה על ההתפתחות הנפשית של הילד ושל המתבגר, אולם השפעות אלו מובילות להפרעות אחרות (הפרעות התנהגות והפרעות אישיות) ולא לסכיזופרניה. לכן אני חושב שאסור לכם להרגיש אשמים. אחיך סובל מסכיזופרניה לא משום שאתם מנעתם ממנו לצאת מן הבית או לא מפני שלא דחפתם אותו לעשות זאת. המקרה של אחיך הוא דוגמה לסכיזופרניה שהתפתחה בהדרגה. תיארת בשאלתך שכבר בהיותו צעיר היה מתבודד ומסתגר, כולל בתקופת הצבא. זה דבר נוסף שמוכיח שלכם אין כל קשר להתפתחות מחלתו. דווקא תחושות האשם שלכם עלולות לפגוע ביכולת ההתמודדות שלכם עם מחלתו הקשה. חשוב שתבינו שאין זו אשמתכם, ושתספקו לו סביבה תומכת ככל האפשר. מחקרים רבים הראו שחולי סכיזופרניה עם סביבה (משפחה) תומכת, מתמודדים טוב יותר עם המחלה, מפתחים פחות סיבוכים, ואף פחות התקפים פסיכוטיים, יתכן שעל רקע הדאגה לנטילת הטיפול התרופתי. אין ספק שמתן סביבה תומכת לחולה סכיזופרניה הוא משימה מאד קשה, ובמקרים מסויימים אף בלתי אפשרית, מפני שיש חולים שקשה להשתלט עליהם מבחינת מחשבות השווא שלהם, אך חשוב לנסות. רפואה שלמה ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד
לפתיחה בעמוד חדש >